זכר למקדש עט״ז. סוכה מ״ד משנה ומ״ג א׳ ערבה אין עושין זכר למקדש כ״א בה״ר יום ז׳ לבד אבל ההקפה שאנו עושין מנהגא הוא לא חיובא מד״ס ע״כ מקיפין אלמימר״א ועומד שם איש ואוחז ס״ת בידו (ובלבוש ומניחים ס״ח על התיבה ל״ד אלא אוחז אותו יע״ש) בכל יום פ״א כי הס״ת מכפרת עלינו כמזבח עב״ח כאן ותרס״ב ויראה ע״ד בזמן שאין ביה״מ קיים עוסק בפ׳ קרבנות כאלו הקריב קרבן. אני והוא בלא אל״ף ועא״ר שי״א באל״ף ע״פ הד״ס יע״ש ובשבת אין מוציאין ס״ת ואין מקיפין שאין לולב ובהו״ר אף מי שאין לולב יקיפו עב״ח והיינו בערבה. ואי״ה במ״א יבואר עוד:

מי עט״ז הר״ב כתב בחג אף ע״פ שינהוג ז׳ ול׳ אחר החג וגם עתה אין מגודל פרע אין מקיף ויב״ח על אב ואם ובלבוש מבואר ה״ה תוך שלשים על שאר קרובים אין מקיפים וב״ח כתב הטעם מפרועי ראש ועל שאר קרובים נמי ע׳ פ״א מהל׳ ביאת מקדש הי״א פרע כנזיר שגלח ביום ל׳. וגם י״ל הטעם ההקפה שמחה ואבל אסור בשמחה ע״כ אין לחלק בין על שאר קרובים תוך שלשים או אביו ואמו. אבל לאחר יב״ח במעוברת כבר פסק האבילות לגמרי אף קודם יא״צ ומקיף ועי״ד מזה )(. ובא״ר וזוטא אבל יתן לולב לאחר להקיף ועמ״א ואי״ה יבואר:

שא״א עט״ז וע׳ בטור. בשבת אין מוציאין ס״ת על הבימה כיון שאין מקיפין (ולמה יוציאו בחנם ס״ת) (עיין בטור) רק פותחין הארון בשעה שאומרים הושענות עיין לבוש: