ואפי׳ עט״ז שבת כ״א ב׳. ומ״ש האשכנזים כרמב״ם בד״מ כתב לדידן שמניחין בבית בפנים יודעין כמה הם ועוד דכ״א נותן במקום מיוחד ליכא חששא כו׳ ומנהגינו אף לתוס׳ א״ש יע״ש:

אמר ההדיוט הכותב יש לי הרהורי דברים בכאן והנני פורטם בעזה״י. בר״מ ז״ל פ״ד ה״ג המנהג הפשוט בספרד כו׳ הביאו הב״י ובאר הגולה יש לפרש כמ״ש הלח״מ שם ויש לדחוק ולומר ג״כ דעושין כמהדרין מן המהדרין ומ״ש בין מרובין או א׳ כלומר אע״ג מרובין אין היכר בהרבה נרות להבחין כמ״ש הפר״ח אפ״ה עושין כן ומ״מ פשטיה לא משמע כן והמחבר בש״ע כתב בביאור דמהדרין מן המהדרין לא ידליקו רק נר אחד לכל בני הבית דאל״כ לא יהיה היכר לתוס׳ הנס כתו׳ שם ומ״מ נקראין אלו מהדרין יותר מן המדליקין נר לכ״א מפני שיש יותר הידור בזה לב״ש בליל א׳ שמונה וז׳ ו׳ כו׳ מודיעים שהתמיד הנס שמונה ימים שלימים זה נס גדול ואלו יהיו מדליקין נר לכ״א אין היכר שהתמיד הנס ח׳ ימים דהרואה בחוץ יאמר כך יש ב״א בבית ול״מ לב״ש בליל א׳ ליכא הידור אף לב״ה בליל ג׳ ליכא היכרא למאן דעביד ליל ב׳ ולא ליל א׳ ועפר״ח פי׳ בע״א וכוונתו י״ל דיאמרו שנתוספו אורחים או בעלי בתים שאין סמוכים על שלחן דמדינא בעי לכ״א נר כי דוקא איש וביתו די בנר א׳ יע״ש. ולתוס׳ מהדרין נר לכ״א אף שהם עשרה ב״א אמאי לא עושין יותר הידור נר א׳ ומוסיפין י״ל דאין מדקדקין ומבינים כ״כ. ואמנם צריך לידע כי מדינא נר א׳ לאיש וביתו די היינו איש ואשתו ועבדו ובנו גדול הסמוכים על שולחנו. ומהדרין עושין כו׳ אבל שני ב״ב ואורח חייבין כ״א בפ״ע או בפריטי. ועא״ר ג׳ אשתו כגופו וכ״כ בתרע״ז ד׳ וערש״י כ״א ב׳ ד״ה נר בני ביתו והמהדרין כו׳ לבני ביתו משמע כן לאפוקי אשתו א״צ למהדרין וערא״ש גבי אכסניא שאין בכלל איש ואשתו ל״מ כן ואיש וביתו משמע אשתו והמהדרין כו׳. ויראה קטנים בני חינוך בכלל מהדרין הם ומבואר הוא בתרע״ה ס״ג וקשה חינוך אף בדרבנן שייך מ״מ מהדרין ל״ש חינוך ועמ״ש שם ולקמן אי״ה מזה. ולפ״ז אם הדליק נר א׳ ולא בירך י״ל דלא יברך עוד דבעי עובר לעשייתן והשאר איך יאמר וצונו דאינו רק נר א׳ מצוה ורק מהדרין כו׳ וגם ק״ה עדיף משאר נרות רק נר א׳ עסי׳ תרע״ח אבל בסי׳ תרע״ו ובמ״א בב״י תרע״ב אם שכח כו׳ ידליק ולא יברך כו׳ משמע אם הפסיק בדיבור יברך והא אין מצוה רק נר א׳ ולהשתמש לאורה אסור בכל הנרות. ער״מ ז״ל פ״ד א׳ אנשים ונשים יע״ש. עא״ר ב׳ נר שבת ד״ת קשה דמשמע רק דרבנן ועונג שבת גופא נמי י״ל דרבנן עשו״ת ח״צ ובהל׳ שבת רס״א מזה עשו״ת מהרי״ל קנ״ו ומהדרין נר לכ״א היינו שמתכוונים שלא לצאת בשל חבירו. והמחבר שסתם משמע דהוספה מדינא וצ״ע כי יש נ״מ לדינא ואי״ה במ״א אבאר עוד:

שקורין לאמפ״א עט״ז פמוטות שלנו ונחושת קלל וכדומה הכל עגול ול״ש נר אמצעי ובמ״א ד׳ בצד אמצעי הסמוך לפתח כלומר עיקר המצוה להתחיל בנר הסמוך טפי לפתח ועסי׳ תרע״ו בט״ז אות ו׳ בשם רש״ל להניח באורך הטפח הנרות מדליק משמאל לימין א״כ המדליק בפמוטות ידליק בנר היותר סמוך לפתח ויסבב דרך ימין משמאל לימין ועדיין צ״ע קצת. ומ״ש המדקדקים אין מדליקין בלאמפין אף בפמוטות שלנו ובפר״ח הביא עששיות של זכוכית וסיים שראה שמדליקין בהם וא״י פירוש אם לומר שנותנין נר חלב ושעוה בתוך מחיצה של זכוכית או שמן כה״ג:

אמר ההדיוט הכותב בדברי הרב בהג״ה ראיתי לבאר קצת מ״ש ולא בעגול בד״מ כתב כמו שעושין בב״ה שנועצים מסמורים א״י אם ר״ל נועצים מסמורים בכותל בעיגול או סביב לוח א׳ עגול נועצים מסמורים בעיגול ואיך שיהיה איזה הפרש יש בין פמוט לזה וי״ל וע׳ פר״ח. והנה תראה שהר״ב ז״ל בד״מ כתב שכל א׳ מובדל מחבירו לא מיקרי מדורה וכאן כ׳ מובדל הרבה מחבירו ובתה״ד ק״ה כ״ב דלא דמי פמוט לקערה שכל קנה מובדל במחיצה ועוד לבעל העיטור בקערה רחוק ב׳ אצבעות שרי וכאן רחוק הרבה יע״ש. והמחבר אוסר בקערה אפילו רחוק הרבה כהטור והר״ב מדשתיק אודויי אודי ליה אלא בפמוט החמיר דבעינן שיהיו מובדלין הקנים וגם הרבה רחוקים יותר מב׳ אצבעות הא בחסר א׳ דהיינו שאין מובדלין במחיצות או מובדלין ואין רחוקים הקנים זה מזה ב׳ אצבעות אסור דהוי כמדורה. וא״כ צ״ע כשמדבקין נרות שעוה בכותל באין רחוקים ב׳ אצבעות די״ל דאסור ועא״ר בטור אצבע ובתה״ד ב׳ אצבעות ואי״ה במ״א ג״ד יבואר עוד:

ובשעת עט״ז תוס׳ כירה מ״ה א׳ ד״ה מקמי חבריא בשם ר״י ובמה מדליקין כ״א ב׳ ד״ה ובשעת הסכנה בשם ר״י כפירש״י ז״ל פרסיים ועב״ח כתב דא״כ אף על השולחן אין מניח מפני הסכנה משא״כ אי גזירה כו׳ יע״ש ועפר״ח כתב מתוס׳ כירה משמע דפרסיים מניחים בחוץ יע״ש ומט״ז הלשון מסופק ועסי׳ תרנ״ו באתרוג מ״ע בממון אל יבזבז יותר מחומש וה״ה נ״ח אם עונש ממון ועמ״א שם אות ז׳ עישור נכסים והנה מ״ש התוס׳ בכירה דעל השולחן לא היו מקפידין קשה הא בגיטין מוכח דאף על השולחן היו מקפידין וי״ל דחד נר היו מניחין לא ב׳ נרות ובחידושי שבת כתבנו מזה:

וצריך עט״ז וכ״כ המ״א בשמו אות ה׳ ועסי׳ תרע״ג אות ד׳ ואות ה׳ דודאי נהנה יותר כשיש הרבה נרות וע״ש ובר״מ ז״ל פ״ד ה״ח בסכנה מניחו בפנים ואפי׳ ע״ש דיו וצריך נר אחר בתוך ביתו להשתמש לאורו כלומר אפילו הניחו בפנים אצל הפתח וחלון דניכר נ״ח אפ״ה צריך נר אחרת להשתמש לאורה וז״ש בפנים ואף שולחן להשוותם. ועי׳ לבוש וא״ר בזה והנה רבא דאמר וצריך נר אחרת י״ל אף אדם חשוב שמשתמש ע״ש תמיד ב׳ נרות וכדומה כמו שהשרים עושים וא״כ אף ב׳ נרות אין היכר בליל א׳ לכך אמר צריך נר אחרת שלא ישתמש לאור חנוכה אף שלא יהיה היכר ודי בנר אחרת ואי״ה בתרע״ג במ״א וט״ז ד״ה ולקמן בט״ז י״א ומ״א י״ד יבואר עוד. ועמ״ש באות ה׳ לענין חלוץ:

למעלה מך׳ עט״ז וכ״פ הב״ח ועתוס׳ סוכה ב׳ ד״ה וכיון דקורת מבוי אף שמונח על כותלי המבוי דטפח לא מינכרא ה״ה נ״ח ועב״ח. וז״ש בשבת כ״ב נ״ח פסולה למעלה מך׳ אמה כסוכה וכמבוי לומר מה מבוי אף במגיע הכותלים לקורה פסול ה״ה כאן דסוכה נמי לרבא דהלכתא כוותיה אף מגיע לסכך פסולה עסי׳ תרל״ג ועד״מ בשם מהר״א מפראג ז״ל. ובס״ה מניחו בחלון הסמוך לרה״ר עפר״ח אם גבוה ך׳ אמה אין מעלה כלל ומיהו לדידן דמדליקין בפנים רשאי להניח בחלון ומ״מ יש היכר קצת לבני רה״ר ועדיף כן ואי״ה במ״א י׳ וי״ד אבאר עוד:

והוי יודע למעלה מך׳ אמה היינו אף בנרות שעוה ארוכים כל שמקום הלהב הם למעלה מך׳ אמה פסולה וכ״ש למ״ש הט״ז דבלילה אין ניכר הכתלים והנרות כ״א במקום שדולקים ועסי׳ תרל״ג ס״א חללה ך׳ אמה וצ״ע כאן)( יע״ש:

מחציו עט״ז עב״י וכפי הנראה דלגי׳ הטור בסמ״ק מיירי באדם עומד בפנים הבית ופניו לדלת (פתח הוא חלל דלת לוח הסותם הבית) וימין האדם לשמאל הדלת מקום הציר ושמאל האדם לימין הדלת למזוזה והתנה ב׳ תנאים א׳ שנחלק הדלת לשנים עד״מ אם הדלת רוחב ד׳ אמות נאמר ב׳ אמות שייכים לימין המזוזה וב׳ אמות בשמאל ששם הציר ובאותן ב׳ אמות לצד הציר יניח הנ״ח לצד שמאל היינו בסוף אמה השלישית ממזוזה ששא תחילת אמה רביעית ויהיה רק הנ״ח מציר הדלת ומפתן הבית אמה משא״כ לפי׳ הב׳ מדבר באדם העומד בחוץ ופניו לדלת וימין אדם לימין המזוזה ושמאל לציר הדלת וסתאי א׳ שיניח נ״ח לסוף ב׳ אמות ממזוזה ויהיה רחוק נ״ח ב׳ אמות מציר נמי שרי. ולפי׳ הטור קורא כניסה הדלת הקרוב לציר כו׳ ועא״ר יע״ש. ויראה לי שי״ל כמ״ש דאף לפי׳ הא׳ אם מניח אמה קרוב לציר די בכך וא״צ להניח טפח סמוך למפתן וציר ועב״ח פי׳ בע״א ועפר״ח ולא היה פנאי לעיין כראוי ואי״ה במ״א אות ח׳ יבואר עוד וכאן אין להאריך:

ומסדרם עט״ז עב״י תה״ד ק״ד פלוגתא דרבי וראב״ש פ׳ שתי הלחם ולהרמב״ם ז״ל צפון ודרום מונחין ועפר״ח ולבוש בפוזנא מסדרן מצפון לדרום ונהרא נהרא ופשטה. והמנורה לכ״ע לצד דרום קרוב יותר לדרום דהיינו מימין הש״ץ אצל העמוד שם יעמידו המנורה זכר למקדש שהיה המנורה לצד דרום לכ״ע. ועסי׳ תרע״ו ס״ה התחלה איך ידליק ומ״ש בהג״ה או בדרום המנורה באר הגולה הגיה או בנרות המנורה היינו או שיתן הנ״ח בכותל דרום או במנורה העומדת לצד דרום. דהא פסק ממזרח למערב ואף למנהג צפון ודרום ג״כ י״ל מתחיל נר ראשון בימיני תרע״ו ס״ה מ״מ הא כתב כאן מזרח ומערב:

ומברכין עט״ז משמע בשאר ערבית חנוכה דאין מברכין שהחיינו יכול האבל להדליק נ״ח. ומתפלל מנחה ומעריב האבל בחנוכה ושחרית עד ב״ש ובט״ו באב ושבט ול״ג בעומר דלית הלל י״ל דהאבל מתפלל שחרית ג״כ ובחה״מ דהוי כי״ט מנעתי לפעמים להניח האבל להתפלל מנחה ומעריב ובסי׳ קל״א כתבנו מזה ועסי׳ תקפ״א בדיני הש״ץ ואי״ה שם יבואר עוד בזה:

חצר עט״ז בסי׳ כ׳ ס״ח יע״ש והכוונה נ״ל דכשיש ב׳ פתחים לבית הכנסת דרך לרבים היינו שלא יצטרכו לעבור נגד המתפללים כו׳ א״כ אין חשד אע״פ שעובר ואין נכנס כלל לבית הכנסת שכבר התפלל וטרוד בעסקיו או אונס אחר מ״מ לא יחשדוהו שיאמרו שדרך שלו לכנוס לבית הכנסת דרך פתח אחרת שמקומו שם או שלא יעבור נגד המתפללים ועיין לבוש א״ר בזה. ועמ״א אות י״ב ואי״ה שם יבואר:

ואין עט״ז במלת כלל תירץ קושיית הטור על בעה״ת דבזמן הטור היו מדליקין פתה הבית מבפנים היינו בזמן התלמוד בחוץ ובזמן הפור בפנים ומ״מ איכא קצת היכר לבני רה״ר שפתח הבית לפעמים פתוח וכמ״ש בסי׳ תרע״ב (ט״ס תרע״א) ועב״ח משא״כ עתה מדליקין בבית החורף ממש נהי שמדליקין עתה בטפח הסמוך לדלת מ״מ ליכא היכר כלל לבני רה״ר כי פתח בית החורף נעול ואין פתוח לכן סגי בחד פתח עס״ז בהג״ה גם עתה מדליקין בטפח הסמוך אף בבית החורף שיכנס בין ב׳ מצות ועא״ר ועמ״א י״ד:

אלא עט״ז מ״ש הר״ב כן נ״ל מסברת עצמו ובתשובת הרשב״א ז״ל סימן תקמ״א כ״כ בפירוש דהאידנא א״צ יע״ש ועפר״ח ועד״מ ובש״ע ס״ז סתם דטפח הסמוך לפתח: