ע״י נר כו׳ עט״ז ובאר הגולה דיעה א׳ כרב ודיעה ב׳ כשמואל ועב״י והם ב׳ תירוצים ברא״ש יע״ש. ועמ״ש באות ב׳ אי״ה מזה:

אא״כ עט״ז בתה״ד ק״ז יע״ש. כ״ז יע״ש. שבת כ״ג ב׳ והט״ז הקשה דהתם אם לא יכוין משקלותיו יש ביזוי מצוה בחנם משא״כ כאן ידליק פעם שנית ומנר לנר משמע דשרי אף מדליק נ״ח בידו מנר הדבוק בכותל ונהי דשרי לעשות כן אע״פ דהדלקה מצוה אם אוחז זמן מה ומדביקו אח״כ שרי כבסי׳ תרע״ה אות ג׳ לשיטתיה שם וא״כ מדסתם מנר לנר משמע אף כה״ג שרי ואמאי לא ניחוש בעוד שילף ויניח במקומו יכבה הנר ונמצא מדליק בחנם הדלקה ראשונה אפ״ה שרי. ועא״ר אות ב׳ דמ״מ מצטרף הדלקה ראשונה לשיעור חצי שעה יע״ש והיינו דמיד שהדליק הדלקה מצוה ולית ביזוי ואכחושי לא חיישינן כלל ואף דקיי״ל שצריך שיניח במקומו אח״כ מ״ה לית ביזוי כנ״ל וא״כ שפיר כ׳ התה״ד ועא״ר עוד פירוש מנר לנר שמטלטל נר המונח ודלוק כבר לנר הדבוק בכותל ומדליקין איתו יע״ש ועחה״ר בשבע שיטות פירש הא דאמרינן אי הדלקה מצוה מדליקין מנר לנר ואי הנחה אין מדליקין דבעי הדלקה קודם הנחה וא״כ א״א בפתילות ארוכות ואי הדלקה מצוה מדליקין בפתילות ארוכות יע״ש משמע דהדלקה מצוה לריף לדבקו תחלה ומדליקה אח״כ דלא כט״ז לקמן תרע״ה ג׳ דאל״כ יצויר בלא פתילות הארוכות שניהם בידו. ולשון מנר לנר ולא אמר נר מנר י״ל ה״פ מנר מצוה לאחרת שיהיה נר מצוה דודאי שתיהן בידו ועדיין חול שתיהן הנחה מצוה מדליקין. ולמ״ש א״ר מטלטל נ״ח דלוק לנר הדבוק להדליק א״צ לפתילות ארוכות ובתרע״ב משמע דאין לטלטל נ״ח כ״ז שדולק יע״ש א״ש. וערש״י משרגא לשרגא יע״ש ועפר״ח תרע״ה נר העשוי לנ״ח וניכר ל״ש הרואה אומר ואי״ה שם יבואר:

אינו עט״ז עסי׳ קנ״ד סי״ד וכמ״ש הר״ב בהג״ה וע״ש בט״ז י״א ומ״א כ״א ובמ״א כאן אות א׳. ומשמע ליקח נר בית הכנסת גופא לאחר התפלה לילך לביתו ולהחזיר הנר אחר כך יש לומר דאסור אם לא שנאמר לב בית דין מתנה על כך וצ״ע: