בברכה עט״ז בב״י בחטף פתח תחת הרי״ש ויראה היינו ה״א בקמץ קטן חטף ושוא בריש ויהיה שוא נח לתשלום קמץ קטן ונקרא קמץ פתח בלשון ספרד ועיין מ״א וז״ש הט״ז בקמץ היינו קמץ קטן והריש בשוא (חסר באפשר מלת קטן בדפוס) אבל אי הריש בחירק יהיה הה״א בקמץ גדול כמו בזכריה ה׳ ח׳ זאת הרשעה וסידור תפלה של הרב המדקדק הגדול מוהר״ר זלמן הענא ז״ל אין כעת ת״י ומ״ש זדים ביד עוסקי תורתך בספר המגיד שלי כתבתי מזה להשכיחם תורתך דברים שיש בהן טעם וחכמה על זה היה להם קנאה ע״ד כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אבל להעבירם חוקי רצונך אדרבה עכו״ם מונין ישראל ואנו עושים לעשות רצון ה׳ לבד בלי טעם א״כ אין זה מחמת קנאה רק זדון לבם בלי שום שוגג ואתה ברחמיך הרבים עמדת בעת צרתם אע״פ שלא הקדימו תפלה לצרה רבות נקמת כו׳ שלא עפ״י דרך הטבע רק נס מפורסם שהרי מסרת גבורים בחלשים ורבים במעטים וטמאים ביד טהורים על פי מ״ש בזוהר הקדוש מפני מה עכו״ם גבורים כו׳ בודאי ע״פ נס היה. ומה עשה ה׳ מנ״מ הם משנאתם רצו לבטל אפי׳ החקים שאין בו קנאה מסרס ה׳ ביד עוסקי תורתיך ע״ד ברכת התורה לעסוק בדברי תורה שנצטוינו לעיין ולפלפל בהם ע״ד האמת וכבר אמר החוקר אין שמחה כהתרת הספקות הזדים ביד עוסקי תורתיך ע״ד עבדי ישמח ושם הארכתי:

אין עט״ז עיין ב״י והינו דשבת וי״ט דבר תורה קרבן מוסף בהם וראש חודש נמי הלכך תקנו להזכיר בתפלה ומחזירין אותו משא״כ חנוכה כל עיקרו דרבנן מש״ה אין מחזירין אותו וקידוש בפת בשבת דבר תורה ובי״ט י״א ד״ח וי״א דרבנן ועיין סימן רע״א ומ״ש שם:

כששכח עט״ז והיינו כמ״ש באות ה׳ שאחר גמר התפלה יאמר נוסח זה כשם שעשית כו׳ כן תעשה:

אע״פ עט״ז ועב״ח בזה ועיין סימן תרצ״ו וסי׳ קפ״ח במ״א י״ב ולהלכה חנוכה בשבת בין בתפלה ובין בהמ״ז אם שכח חנוכה אין חוזר:

כשם עט״ז ועיין אות ב׳. מ״ש המחבר כשם שעשית הוא נוסח ספרדים ועיין לבוש וט״ז ופר״ח: