מותר עט״ז השמיט הספד ועיין טור הקשה מלפניהם ואחריהם ועב״י וקשה דרב ור״י הלכה כר״י ועפר״ח כאן וא״כ רק לפניו ה״א דאסור ואפשר דוקא כשחולק בפי׳ הלכה כר״י משא״כ כאן באולי הוא דאמר כן עפר״ח. ומ״ש לענין זה בטלה כו׳ זה תירץ הטור יע״ש דכתב הטור ויש סמך מגמרא כר״ת ולפ״ז לית לתירוץ זה דבימי הגמרא עדיין לא בטלה מגילת תענית עב״י וצ״ל דהטור ה״ק דחנוכה הטעם דבטלה מגילת תענית לפניו ואחריו ומה שאמר י״ג לא צריכא קרא הוא מטעם תירוץ הרז״ה ז״ל בב״י דברי קבלה והוי כד״ת וא״צ חיזוק ולא אסרו כלל לפניו ואחריו בפורים ומיהו לבני י״ד לאו קבלה הוי לאסור להם ט״ו אלא מגילת תענית לאסור של זה בזה א״כ אסור כמ״ש הפר״ח לענין מוקפים אסורים בי״ג דלא שייך תירוץ הרז״ה ז״ל די״ד למוקפין לאו קבלה הוי דבמגילה כתוב מוקפין בט״ו יע״ש. ועיין רז״ה וי״ל אסור לאחריו ועיין לבוש ואנן קיי״ל כטור. בד״א ט״ס וצ״ל ל״א בטלה לחנוכה ופורים ובדפוס דיהרן פורט מוגה יפה. ובחידושינו כתבנו אי כפר מוקף יש לו יום כניסה ולר״ת לשיטתיה אין לו כמ״ש התוס׳ ג׳ ב׳ ד״ה כרך:

ולמחר עט״ז וביאור דבריו כי המעיין בב״י בשם הרא״ש ז״ל פ״ק דמגילה בשם תשובת הגאונים דמרבים בסליחות ולא יוכלו לטרוח לכבוד השבת מבואר בהדיא דיכולים יחידים ללות ולפרוע בכל יום דכבר אמרו סליחות ביום ה׳ והט״ז תלה דבריו בדברי המ״מ שהביא דמש״ה ביום ה׳ שאין קובעים בערב שבת והא דמתענה ומשלים באירע בערב שבת כו׳ והיינו לא משום סליחות אלא הואיל ונדחה ידחה ליום ה׳ מפני כבוד השבת ומיהו המ״מ פ״ה דתענית סיים בתשובת הגאונים ומשמע סליחות וא״ש הא דר׳ אבין ציים בערב שבת ועמ״א אות ג׳ ומ״ש הטור בסימן רמ״ט גם המחבר כ״כ ולמ״ש הרא״ש א״ש דהטעם משום סליחות וער״ח בשבת נדחה ליום ה׳ מטעם שמרבים בסליחות בכפור קטן ולפיכך המיקל כפסק רמ״א לא הפסיד וא״ל להט״ז ממ״ש הב״י בשם ש״ל אשה שאלה מחמת טורח הדרך אי שרי להתענות והא לא ישלים י״ל דש״ל סובר אף יחיד משלים בע״ש. ומיהו מ״ש איך יכנס לשבת מעונה קשה מש״ל גם מ״ש מאנשי מעשה י״ל ת״צ שאני: