ולשנותה עט״ז רש״י מגילה דף ח׳ ובגמרא יליף מקרא אקרא יומם כו׳ ולילה כו׳ ולטעם רש״י נ״מ אם שגג ולא קרא דיקרא עד הנץ החמה דאיכא זכר לנס שהיו צועקים בשעה שבנ״א ישינים בעמוד השחר וביום בנץ החמה:

והוי יודע שמ״ש בש״ע מהנץ החמה משנה מגילה ך׳ א׳ ובר״מ פ״א ממגילה ובטור לא מצאתיו (בש״ס ציינו טוש״ע בטור לא מצאתיו רק בש״ע) ועיין לח״מ פ״א מהלכות מגילה הוקשה לו אמאי לא אמר זה הכלל כשר כל הלילה לאתויי מגילה ואם נאמר דמגילה יכול לקרות עד הנץ כמ״ש המ״א בשם הגמ״י א״ש דמתני׳ דיעבד מיירי דהא הקטר חלבים לכתחלה עד חצות. ומיהו בלא״ה אין לומר דמרבי מגילה בזה הכלל דאמאי לא תנן בהדיא מגילה דאיירי בה מקודם ומדלא תנן לה ש״מ לכאורה כה״ג מ״נ כאמור דיעבד קורא של לילה עד הנץ. ומה״ט נמי לא אמר זה הכלל לרבות ק״ש דיעבד בשוגג ואנוס זמנה עד הנץ ולומר שזה סעד לר״ת ריש ברכות דהלכה כרבי יהודא מפלג המנחה דהא פסח נמי דלא כהלכתא דהלכה כראב״ע כמו שכ׳ התוס׳ יע״ש:

עוד אבאר לך שהב״י כאן ומביאו בש״ע תרצ״ג מפלג המנחה יש להקל לאנוסים ובפר״ח שם הקשה עליו דל״ד לק״ש ועמ״ש במ״א מזה. ולכאורה עכ״פ בין השמשות כל שיש אונס יוכל לקרות ספק דרבנן לקולא עסי׳ תפ״ט בחומרא לכתחלה אין לעשות ספק דרבנן עמ״א ו׳ וט״ז ה׳ משא״כ ביש אונס וא״ש דלא אמר זה הכלל לאתויי מגילה דביה״ש נמי דיעבד כו׳ ולמ״ש הט״ז דברי קבלה י״ל ביה״ש לא יצא גם מק״ש קשה אימא לרבות ק״ש. עט״ז כאן ב׳. ואי״ה בתרע״ט ס״ב אבאר עוד:

מחוץ עט״ז מ״ש ברש״י עיין מהרש״א ז״ל שם וסובר הט״ז ז״ל למאי דמסיק ברכות ך׳ ב׳ שוא״ת שאינו דוחה אף לאו ד״ת עמ״ש בחידושינו ברכות ומגילה. ומ״ש ברמב״ם כתוב בלשון זה היינו שלשון המחבר הועתק משם. ומ״ש בכוונת הר״מ ז״ל י״ל אמאי לא כתב הר״מ ז״ל רבותא טפי דאף לגמרי נדחה מגילה מפני מ״מ ועמ״א אות ו׳ ומ״ש דברי רמ״א סותרים זא״ז לכאורה י״ל דבאין שהות לעשות שתיהן ודאי אין מצוה ד״ת נדחה מפני מקרא מגילה משא״כ מת מצוה שיש שהות לקבור אחר כך ולמגילה אין שהות מש״ה מגילה קודם הא בא״א לקבור אח״כ מת מצוה קודם וסברתו ז״ל דבהאי רגע שמשהה המת חשיב ביטול מ״ע לגמרי ומכל מקום אין זה סתירה ובספר ש״ה בכלל כבוד הבריות הארכנו ומ״ש דק״ו שיהא עבודה נדחה לגמרי מפני מקרא מגילה דת״ת עדיף מעבודה ונדחית לגמרי בהאי רגע מפני מקרא מגילה כוונתו ת״ת דרבים עדיף מעבודה ואפ״ה נדחה מפני מקרא מגילה כמ״ש המחבר שאין לך כו׳ ועמ״א ג׳ ואפ״ה נדחה לגמרי כ״ש עבודה דנדחה לגמרי מפני מגילה דהוי דברי קבלה ושקולה כד״ת פרסומי ניסא עדיף. יראה דוקא כשא״א לקרות המגילה אח״כ אבל באפשר לקרות אח״כ ומצוה ד״ת עוברת מצוה ד״ת עדיף ועיין סימן תרפ״ד להקדים כו׳. וסמכו של ב״ר דמבטלין ת״ת לשמוע מגילה בציבור ועדיין צ״ע. ומה שאנו מתפללים וקורין ק״ש ואח״כ מגילה דקורין בציבור כמ״ש המ״א אות ג׳ דברבים ל״ש לפשיעה בציבור וזה פשוט. ומ״ש הט״ז בתרע״ח דפת בשבת קודם לנ״ח ד״ת קודם יע״ש ע״ש בפריי משא״כ כאן מגילה קבלה ושקול כד״ת ופרסומי ניסא עדיף וזה שסיים כאן פרסומי כו׳. ושם כתבנו אי פת הוי ד״ת יע״ש ומיהו מסמכו של ב״ר ק״ו מעבודה היה להט״ז ז״ל להוכיח בפשיטות דת״ת לגמרי בטל לגמרי בהאי שעתא ועבודה יכול לעשות אח״כ ולית ק״ו ש״מ עבודה בטל לגמרי מפני מגילה באין שהות לשתיהן. ומ״ש בתוס׳ מגילה ג׳ א׳ ד״ה מבטלין בחידושינו כתבנו מזה:

וכל עט״ז וחולק על רמ״א ברישא וכ״מ שאמרנו שאחד נדחה מפני חבירו לגמרי קאמר ששאר מצות נדחים לגמרי מפני מגילה ומת מצוה דוחה מגילה לגמרי עמ״ש באות ב׳:

נסתפקתי הא דכל מצות נדחים מפני מגילה לכ״א מהפירושים זה ביום אבל של לילה דאין כ״כ חיובא דכפרים לא היו קורין בלילה לחד תי׳ הר״ן ז״ל ביום הכניסה ועמ״א א׳ (וי״ל מ״ש מק״ש ד״ת גזור דלמא אתי למפשע וי״ל דמגילה קבלה הוי כד״ת) א״כ י״ל אין מצוה ד״ת נדחית אף באפשר לעשות שתיהן וכ״ש לפסק הט״ז דבשל לילה אין נדחה מצות ד״ת לגמרי מפני מגילה של לילה ואף לתירוץ הב׳ של הר״ן ז״ל כאן בריש פירקין וצ״ע:

ודע דבמגילה כ״ט וכתובות י״ז אמרינן מבטלין ת״ת למת ולכלה ויראה דלאו בחד גווגא דבמת אין שיעור נטילתה כנתינתה ובכלה יש שיעור ואין מבטלים ת״ת דרבים וא״כ יראה דמגילה בציבור קודם דקודם לת״ת דרבים כ״ש לכלה ומיהו בי״ד ש״ס כשאין כ״צ לשניהן כלה קודם וא״כ להר״ב בהג״ה שכתנו מת מצוה שאין לו קוברים כדי צורכו נמי מ״מ קודם א״כ כ״ש כלה כה״ג קודם למגילה וערש״י ז״ל שכתב כלה ללוותה מבית אביה לבית חופתה הדבר צ״ע:

אם ב׳ מנות לבד וחל ט״ו בשבת ואין לו נר שבת הי קדים וגם אי משלוח מנות קודם או מתנות לאביונים קודם ואימתי שולחים המנות והמתנות יבואר אי״ה בתרצ״ד ותרצ״ה ובשאר דוכתי: