וי״א כו׳ בטו״ר כתב כו׳ עט״ז מהציון הלז אחשוב אני שאדונינו ז״ל כיון כוונה גדולה. כי בגמרא (ברכות כ״ד א׳) אר״י טפח באשה ערוה אר״ח שוק באשה ערוה שנאמר גלי שוק ותגל ערותך ויש ג׳ פירושים א׳ בחה״ר (ועב״י) לומר שוק הוי מקום צנוע באשה ב׳ הב״ח כתב דשוק באשתו פחות מטפח הוי ערוה לק״ש ג׳ דר״ח בא לומר דבאשה אחרת פחות מטפח נמי ונקיט שוק ה״ה שאר איברים המכוסים וכהגמי״י (ומרש״י ד״ה שוק בא״א יורה כחה״ר והב״ח כתב בזה עמ״ש לקמן אי״ה) א״כ בגמרא י״ל כפי׳ הג׳ ובטור א״א לומר כן דפסק באחרת נמי טפח בהכרח כפי׳ הב׳ דבשוק באשתו שוק פחות מטפח אסור לק״ש ויורה ע״ז הלשון שכתב טפח מגולה באשה אסור לקרות ק״ש אפילו אשתו וכן שוקה להסמיך שוקה לאשתו כאמור והמחבר הביא לשון הטור ושינה בכוונה טפח מגולה אפילו אשתו אסור כי סובר וכן שוקה כחה״י. ולכן השמיט בכאן שוקה והר״ב יפרש כפי׳ הג׳ והביאו והט״ז ז״ל כתב כי למה השמיטו שוק י״ל שוק באשתו פחות נמי והוי חומרא כי באפשר שניהם אמת כי שוק אאשתו כו׳ פחות מטפח והגמי״י נמי מוכרח מדאמר טפח באשת״ו ולא אמר אלא לק״ש ויהיה אפילו באשה אחר׳ לפיסול ק״ש דאפילו חוזר וקורא (עמ״ש במ״א אי״ה מזה על ח״מ פ״ג מק״ש הי״ו) ש״מ באחרת פחות מטפח נמי אסור בק״ש וחוזר וקורא והבן זה ועמ״א בזה והוי יודע דלשון שוק היא מארכובה (ערש״י ויקרא ז׳ ל״ב ובתי״ט פ״י דחולין מ״ד וכ״פ הר״מ ז״ל בה׳ מעה״ק פ״ט ה״י ושוק לפעמים נקרא ירך) נמצא כל הרגל עד ארכובה שקורין קניא שם במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר אין חשש ובמקום שדרכן לכסותן טפח ומארכובה למעלת פחות מטפח נמי ועב״ח כתב שוק מטונף כו׳ היינו מחמת מלאכה יע״ש. עיין נ״ץ פי׳ דברי ר״ח כן חגיגה י״ג א׳ רש״י ד״ה רכובה יע״ש:

אפלפל קצת הנה אמר שבאשתו ולק״ש ולא סתם לק״ש מוכח כהגמי״י ועב״ח שהקשה על הטור איך כתב באשה אחרת טפח דאסור בלא ק״ש להסתכל ש״מ דס״ל אין חוזר וקורא ותי׳ דבהסתכל בלא נהנה שרי וכ״מ בא״ע כ״א ס״א ולק״ש אסור ולפ״ז הגמי״י והר״ב נמי בראי׳ בעלמא מיירי וא״צ לחזור ולקרות כמ״ש הפר״ח ע״ג בהרהור והא דלא אמר לק״ש מוכח כהגמי״י אלא מרש״י ברכות ד״ה לאיסתכולי אם אשת איש היא משמע פנויה שרי אמאי לא מוקי לק״ש סתם בפנויה ש״מ פנייה נמי פחות מטפח אסור כהגמי״י הן אמת שבאה״ע כ״א ס״א וב׳ מבואר דאסור בתולה מדרבנן עכ״פש עב״ש אות ב׳ וצ״ע כעת:

מהלבוש הבנתי שהשמיט הגהות רבו שסובר דפסק כרא״ש דבאשה אחרת נמי טפח בעינן ולזה סיים הלבוש ודוקא לאי״ש הא לעצמה וה״ה ב׳ נשים קורין כן וזה יורה כב״ח שהר״ב הסכים להמחבר עמ״ש במ״א אות א׳ מזה זהו מה שרצינו לבאר בכאן:

במ״ש רש״י ברכות כ״ד א׳ ד״ה שוק וד״ה ערוה כתבנו לעיל וצריך תו׳ ביאור כי נאמר דבא״א המסתכל ונהנה אסור מ״ה אפי׳ במגולה כמו שיראה הרואה באה״ע כ״א א׳ הא בראיה בלא נהנה שרי וכמ״ש הב״ח ופשוט הוא הא במכוסה אף ראיה בעלמא אסור וז״ש רש״י בא״א ויורה כחה״ר והבן זה עיין ב״ש אה״ע קס״ט ל״ב ובאר הגולה שי״ן ובס׳ חליצה רשמתי:

מ״ש המחבר בס״ד אסור לקרות נגד ערות עכו״ם הא נגד ערות בהמה שרי פר״ח ומבואר הוא ברכות כ״ה מה״ד בשר חמורים אלמא בבהמה לית לן בה. הרהור מותר נגד ערו״ה שבת ק״ן א׳ ורש״י שם הביאותיו בע״ד מזה יע״ש:

או עט״ז הנה להמחבר ערוה ראיה אסור אפי׳ ברשות אחרת ועוצם שרי אפי׳ תוך ד״א ברשות אחת דלא יראה אבל והיה מחנך לא קאי כ״א אצואה ומה״ט בצואה הרהור אסור ובערוה שרי. ובצואה ההיפוך מזה דתוך ד״א אסור בעוצם ומאחוריו נמי אסור והיה מחנך וכל דא מחנך קרינן וראיה להרא׳ש שרי דלא יראה לדידיה קאי רק אערוה ומש״ה ברשות אחרת שרי כמבואר בע״ט ס״א. ואמנם ברשות אחת לפניו כמלא עיניו להרא״ש צידדנו בזה בחידושינו אי מדרבנן או מ״ה דכל לפניו כמלא עיניו מחנך הוי א״כ אין קושיא מלפניו כמלא עיניו דאסור בלילה או עוצם כבע״ט דמחנך בעינן רק הלשון קשיא ליה להט״ז ומ״ש מתוספתא דתרומה משנה הוא בתרומה פ״ב ולא הבינותי מ״ש לב״י ערום יהפוך פניו מאן לימא לן להב״י דלא קפיד אגילוי ערוה וגם להט״ז אפילו בלא טעם דגילוי ערות א״א בהחזרת פנים כ״א נגד ערוה אחרת כמ״ש אח״כ החזרת פנים דוקא שיהיה הערוה מאחוריו וכבר פירשתיו בע״ר מזה במה שחילקו הב״ח וט״ז ומ״א בין מים דמכוסה הוי וכאן אין להאריך. גם יש לראות ערוה בעששית הא מתחזי״א דמשמע אף מכוסה בעששית ולא מהני עוצם עיניו והא לא גרע מכסוי המים דמהני עוצם עיניו:

כללא דמלתא דבר שאסור משום הרהור טפח באשה ושיער וזמר וכדומה אם אין רואה ואין שומע שרי דגוף האשה לאו ערוה ממש (ער״מ) אלא הרהור והעד דיושבת וקוצה חלתה. וזמר בפנויה שלא בשעת ק״ש שרי כמבואר באה״ע כ״א ויראה פנויה נדה מכלל ערוה הוי וגם חייב״י לאוין יע״ש וקול פנויה עכו״ם כהן ודאי אסור לשמוע ואפילו ישראל בפרהסיא יש בו מיתה וכרת מד״ס ובכלל עריות קרי לה באה״ע ט״ז אין מקומו פה וערוה בראיה תליא מלתא אפילו ברשות אחרת אסור אף להרא״ש בע״ט ס״ב דכאן לא יראה כתיב ואם עוצם עיניו בזה י״ל דשרי עמ״א ע״ט ח׳ ושם יבואר אי״ה וכן ערוה בעששית או במים שרי כשעוצם עיניו וזה אף הב״ח ומ״א ואף הט״ז י״ל דמודה לזה. אבל העומד נגד ערוה להמחבר מהני עוצם ולדידהו דוקא חזרת פניו שיהא הערוה מאחוריו שרי הא עוצם או החזיר פניו לחוד לא מהני ובערוה א״צ מחנך דאפי׳ תוך ד״א מאחוריו שרי דלא קאי מחנך רק אצואה וזה לכ״ע ובצואה אי לא יראה קאי עלה מחלוקת הרא״ש ורשב״א בע״ט ועמ״א בע״ו ס״א לענין צואה ובע״ט אי״ה ושם יבואר: