שלא עט״ז בעששית ונוגע עששית בצואה מותר דמ״מ כיסוי הוא משא״כ סנדל נוגע בצואה דמלבוש שלו הוא והוי יודע דבעיא היא ברכות כ״ה ב׳ ולא איפשטא וכתב הרא׳ש ולחומרא ופירשו כמ״ש בש״ע והרר״י והר״א בפ״ג מק״ש הי״א פירשו בגומא ש״ד בנוגע ודוקא דרס ודבוקה ומ״מ לא הוי ס״ס דאין אחר הכרעת המחבר והר״ב כלום. והנה סנדל נ״ד ה״ה בגד אחר וכדומה דבכיסוי תליא קרא לא מהפסקת רשות (עמ״ש במ״א א׳) וא״י אם הבעיא מטעם איסור תורה או מ״ה שרי׳ כיון שאין נוגע בגופו הוי מכוסה רק דרבנן ולחומרא כי אין עושין ספק דרבנן לכתחלה כמ״ש הט״ז בע״א ג׳. גם אם נאמר דמ״ה מיבעיא ליה אכתי אם כשאמר ב׳ ברכות שלפני ק״ש והניח סנדלו ונגע היה פטור לברך שנית דספק ברכות דרבנן לקולא ועוד דהוי ס״ס שמא לקולא ושמא בברכות אין חוזר ומברך כמ״ש המחבר בקפ״ה וכיון שכן אע״ג דכשקר׳ אח״כ ק״ש הוי ספק תורה וחוזר וקורא ובסימן ס״ה מבואר כל שקורא קורא עם ברכותיה י״ל שאני כאן דכבר נפטר מברכות ואה״ג אם אחר שקרא נודע לו שצואה בגומא י״ל כן ובחידושינו הארכנו ועתה ראינו דבלא״ה למ״ש הפרישה בס״ז לחלק בין ספק אם מחויב ובין ספק אם עשה וכתבנו שיש חזקה יע״ש וכאן בשביל החזקה לא ישתנה הדין והעד בהחליד או שהה במיעוט סימנים דהוי ספק נבילה (עמ״ש בפריי לי״ד י״ח בש׳ך א׳ ושאר דוכתין) א״כ צדק הע״ת במ״ש דאין חוזר ומברך ועא״ר כאן אות ב׳ ולמ״ש א״ש ועא״ר ע״א ותקפ״ה עפר״ח כשחלץ סנדלו אפילו נוגע ודבוקה שרי ופשוט הוא כמו צואה בעששי׳ וכ״ש הוא ועיין לבוש משמע דמ״ה בנוגע אסור:

אסור עט״ז ותוכן כוונתו דהר״מ ז״ל בפ״ג הי״ג נקיט הדמיון שטה ע״פ המים היינו דרך הילוך המים ונמצא האדם העומד על שפת המים וכי הרחיק הצואה מפניו הוי מצדדים ומש״ה די בד״א כמו לאחריו משא״כ לפניו ממש עוברת כמו קבועה וצריך כמלא עיניו. ובלבוש כ״כ כמלא עיניו ומשמע מדבריו כמלא עיניו ד״ת אסור דבכיסוי תליא רחמנא עד שיתכסה מהעין ואי״ה בע״ט בט״ז א׳ יבואר מזה וכ״כ הפר״ח אבל המ״א וא״ר נראה דמקילין ועא״ר ד׳ דלא יראה לא קאי אצואה עוברת ודי בד״א יע״ש והיינו להרשב״א בע״ט ס״ב דבעוברת רק מחנך קדוש בעינן ובחידושינו הארכנו ואי״ה בע״ט בט״ז אות א׳ אבאר בהקדמה זאת ועיין ד״מ הסכים קצת דוקא תוך ד״א ובש״ע חזר ולא הגיה כלום וכבר כתבנו כל היכא דאיכא פלוגתא חוזר וקורא בלא ברכותיה ובתפלה אין חוזר ומתפלל ל״מ למ״ד תפלה דרבנן ואפילו למ״ד תפלה ד״ת אין חוזר ומתפלל ועמ״ש אי״ה באות שאחר זה:

יש עט״ז ואם קרא חוזר וקורא בלא ברכות דכה״ג י״ל ספק ברכות לקולא בספק פלוגתא כמ״ש באות א׳ גם רובם מתירין כרב הונא רביה דר״ח וכ״כ הפר״ח:

כתב הפר״ח בסימן ק״ח ס״ז אם קרא ק״ש במקום שיש לספק בצואה אם כשהשלים תפלתו עבר זמן תפלה אין משלימה בתפלה אחרת דפושע הוא ואין תשלומין אלא לנאנס יע״ש ופשוט הוא ועסי׳ נ״ח ס״ז בק״ש י״א דיש לה תשלומין יע״ש ג״כ הדין כמו תפלה דוקא בנאנס לא בפושע יע״ש ועמ״ש במ״א אי״ה בסעיף ח׳ באות י״ב וי״ג מזה: