ויראה לי עט״ז האריך ומסיק דמחיצות המיוחדין לביה״כ י״ל דין ביה״כ וד״א לאחריו ולפניו כמלא עיניו בישן ועמ״א א׳ כ״כ ומ״ש ספסל נקוב לשיטתיה באות ג׳ ועמ״א ה׳ אבל לפי מ״ש הפרישה ספסל נקוב דין ביה״כ חדש יש לו ומרחיק ד״א בחדש ור״ק כנגדו קורא סתם כנגדו חוץ לד״א הוא (הכי מוכח להמקשה ברכות כ״ו א׳ בישן כנגדו ברחוק ד״א וכפירש״י שם וכ״ב ב׳ ראה צואה כנגדו ברחוק ד״א ומש״ה אין חוזר ומתפלל כבסי׳ פ״א ס״ב) ואע״ג בישן ומחיצות קורא כנגדו בסמוך ואין מרחיק ד״א ספסל נקוב אין לו דין מחיצות רק ספסל נקוב ואין גבוה יו״ד וגם אין רחב דעד״ט ובש״ע סתם משמע אף באין גבוה יו״ד עט״ז בסי׳ ע״ט אות ג׳ פיסלא ובאמת רחב דעד״ט ואין גבוה יו״ד הוי כרמלית יע״ש ומיהו מ״ש הב״י דדמי למכוסה צ״ע דשם הוי כקבורין משא״כ כאן דלא הוי רשות אחר. ודעת הפר״ח להתיר בגבוה עשרה (ורחב ד׳ באפשר כדעת הב״ח) והנה בסוכות יושבין וב״ה במחיצות נגד הפתח י״ל ס״ס שמא כהמחבר ושמא כרא״ש בע״ט ס״ב וי״ל מ״מ לכתחלה אין לעשות ס״ס בידים כמו דאין לעשות ספק דרבנן בידים כדבעינן למימר לקמן אי״ה במ״א ב״ג. ועוצם עיניו כה״ג יראה להתיר עמ״א ע״ט ח׳ ולא״ר דמחמיר שם י״ל הכא מודה. והוי יודע להמחבר כל שהוא ברשות אחרת מהני לביה״כ ובע״ט צואה ברשות אחרת מותר מהו רשות אחרת אם דוקא ד׳ מחיצות או שלש מחיצות או אפי׳ ב׳ מחיצות גבוהות י״ט ורחבן דעד״ט הוי רה״י עיין סי׳ שס״ג ובט״ז שם אלא שראיתי להב״ח ז״ל כאן שכתב מחיצות מכל צד גבוה יו״ד משמע דבעינן רה״י גמור עם פתח הא רוח רביעית פרוץ במילואו כרמלית הוי ואנן בעינן רה״י דוקא כעין מ״ש הפר״ח בע״ט לרא״ש והבן וצ״ע:

אבל עט״ז ודאי מ״ר צריך הרחקה מלא עיניו כמבואר בפ״ז ס״ג ובר״מ פ״ג ה״ח אלא ביה״כ שיש מחיצות דעת המחבר להתיר אע״פ שהט״ז מחמיר היינו בצואה לא בהשתנה דהוי דרבנן כל שיש מחיצות לא החמירו ועדיין צ״ע ובתי כסאות שלנו שיש ספסל נקוב ורעי נופל שם ביושר לא ברחוק ד״א מ״מ י״ל דמחיצות ביה״כ לאו כביה״כ דמיין דהא יש ספסל מלבד המחיצה ומה שמשתינין בתוכו יראה להקל דרבנן הוי ועכ״פ דיעבד אין חוזר וקורא. וע׳ מ״ש בע״ד וע״ט בהקדמות הט״ז כל שיש פלוגתא דרבוותא חוזר וקורא בלא ברכות ותפלה אין חוזר ומתפלל עסי׳ ס״ז:

ועוד עט״ז ולא הבינותי זה דלשון המחבר כנגדו יורה לפניו וחוץ לד״א וכ״מ במרדכי שכתב דהתיר להם ספסל נקוב מרפרם עומד כנגד ביה״כ ברחוק ד״א וכמ״ש הפרישה דלהמקשה ע״כ ברחוק ד״א וסתם כנגדו היינו ד״א (הפרש יש בין בצדו ובין כנגדו) וממילא אף למאי דמסיק בחדש והזמינה דכנגדו היינו חוץ לד״א וכ״ה דעת המחבר ס״ב מותר כנגדו לא בסמוך כמ״ש בס״א ומ״ש אבל לא בתוכו תוך ד״א מקרי בתוכו וספסל נקוב דין ביה״כ חדש יש לו שהזמינו דהא מעולם לא היה בו צואה רק בכלי שתחתיו וא״כ שפיר אמר מרחיק ד״א אפילו מלפניו ודי דאל״כ מה זה שכתב המרדכי והתרתי להם אדרבה אסר להם כדין צואה אלא התיר להם לפניו ברחוק ד״א כמו ההוא דרפרם ול״ד לש״א דספסל לאו מחיצות מקרי וכמ״ש בט״ז אות א׳ עמ״א אות ה׳ ואי״ה שם יבואר עוד ועא״ר אות ז׳:

אם מותר להרהר בביה״כ חדש בד״ת בנ״ץ סי׳ פ״ה כתב דמותר ובכ״מ פ״ג מק״ש ה״ד משמע דביה״כ חדש אסור להרהר בו יע״ש ואמת דלאו לגמרי שווין דנגדו מותר בחדש אימא הרהור ג״כ מותר כמ״ש ומ״מ מותר להרהר חוץ מביה״כ ומרחץ ודומיא דמרחץ בחדש לא. וממ״ש רש״י ברכות כ״ו א׳ ד״ה מרחץ הרהור אסור לכאורה דר״ל ה״ה בביה״כ שאין צואה הרהור אסור דומיא דמרחץ

ולומר מתפלל דר״ח לאו על ידי הרהור הא ליתא מכמה טעמים ואין להאריך: