שלא עט״ז. בית הכסא בעיא דלא אפשטא ולחומר׳ בפ״ג כ״ז משא״כ מרחץ חדש כדמסיק בשבת יו״ד א׳ ועיין נדרים ז׳ א׳:

ובישן עט״ז הר״ר מנוח בפ״ג מק״ש ה״ג סובר אמצעי נמי הואיל ויוצאין מחמין נפיש הבלא ועא״ר והט״ז סובר דבית הטבילה כאמצעי דמי ואין לברך שום ברכה רק ברכת הטבילה דיעבד הוא ובמים שרי בכ״ע וא״כ טוב יותר לברך אם הם עכורים וכדומה. ולפי״ז הני מקוואות העומדים במרחץ גופייהו במרחץ אסור לברך ובמים צ״ע די״ל הבלא דמרחץ נפיש ובמים נמי אסור ומ״מ בלבו רואה ערוה אסור אלא בנשים ל״ש לבן רואה ערותן עסי׳ ע״ד ס״ד:

יראה לי מרחץ שיש חצר לפניו ובחצר יש בית דירה לבלן ובחצר דין אמצעי יש לו כמו שידוע שעומדים מקצתם ערומים פטור החצר ממזוזה במקום שנכנסים משם למרחץ ולדירה וראיה מי״ד רפ״ו ס״ד בית הטבילה פטור ממזוזה ובש״ך אות י״א סיים ואין לעשות מזוזה שאין זה דירה דרך כבוד משמע דאסור נמי אפילו אם המזוזה מכוסה יע״ש א״כ ה״ה כה״ג בפתח של בית אמצעי דאין לעשות מזוזה וכט״ז כאן דבית הטבילה עם אמצעי שוין הוי כו׳ ול״ד לעזרה שיש בית דירה לשמש וכדומה שכפי הנראה שער העזרה חייב במזוזה כמו שיראה הרואה ברפ״ו ס״ג הכא אין זה דרך כבוד שעומדים שם ערומים ודירת הבלן לחוד חייבת מזוזה ובמקום שעומדים ערומים בבית הבלן גופא נהי דיכול לומר ד״ת וקידוש ובהמ״ז באין שם ב״א כמ״ש במ״א א׳ מ״מ מזוזה צ״ע ומיהו למ״ש שם בס״ב חדר ממש עושין מזוזה ה״ה לחדר הבלן מ״מ מכוסה בעינן עש״ך ח״ט יע״ש:

אפי׳ עט״ז היקל באדם ששמו שלום יע״ש. מ״ש בהג״ה לענות אמן אסור היינו בפנימי וכן בית הכסא אבל באמצעי יראה דשרי וכ״מ מלבוש יע״ש:

במ״א סי׳ קס״ו אות ג׳ הביא דברי אגודה הרוצה לשתות במרחץ יברך בבית החיצון דהוי כמפנה לפנה ותו׳ כו׳ ועסי׳ קע״ח ס״א ורע״ג ס״א והעיקר הרוצה לשתות במרחץ יברך בחדר הבלן וכדומה וישתה מעט ע״מ לשתות במרחץ יכול אח״כ לשתות במרחץ והוא שיהיו החדרים בבית א׳ תוך הבית המרחץ הא לברך חוץ למרחץ כלל אסור יע״ש ועיין א״ר כאן. אבל לברך ולא לשתות כלל רק במרחץ אסור להפסיק בין ברכה לשתייה:

והוי יודע דהאי כללא דכאיל הר״ב בהג״ה סי׳ פ״ג ס״ה (והוא מר״מ ז״ל) דכל מי שקרא במקום שאין קורין דחוזר וקורא ל״ד דבית אמצעי דיעבד אין חוזר וקורא שהרי הר״ב אומר כן באות ב׳ דבית הטבילה כאמצעי דמי וברכת הטבילה כדיעבד הוי כ״ש דיעבד גמור באמצעי דאין חוזר וקורא. ומיהו אם אמצעי דוקא ביש שם ב״א עומדין מקצתן ערומים וכמ״ש במ״א א׳ היינו שחוזר פניו מערוה או עוצם להמחבר בע״ה ס״ז דאל״ה חוזר וקורא. עמ״ש בסי׳ פ״ה אי״ה עוד מדיני מרחץ: