אפי׳ עט״ז בס״ב דבלילה שאין ידיו נקיות שנגע בגוף יהרהר הברכה אם רוצה לשתות אבל מטונפות ממש אסור להרהר. והנה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו יש דיעות בע״ו ס״ד אבל אם אין המטה נקיה י״ל כ״ע מודים דמכוסה שרי ועמ״א שם אות ו׳ ז׳ ובמ״ש שם:

מ״ש המחבר בס״א לא ילך כו׳ ברכות כ״ד ב׳ דאפילו מהלך אסור ואפילו אין רואה הצואה מחנך קדוש בעינן וחוזר וקורא. וע׳ בגמ׳ הפסוק ובדבר הזה תאריכו ימים (דברים ל״ב מ״ז) ועיין דרישה מדכתיב לשמור לעשות כ״ל דברי התורה הזאת כי לא דבר רק כו׳ ולשמור ל״ת (פשטיה דקרא לשמור ל״ת ולעשות עשין אלא מדכתיב לשמור לעשות בלא וי״ו כ״ל דברי התורה משמע אף בעשין יש שמירה) והיינו לפעמים אסור לעסוק בתורה ולהיות רק ממנה במקום טנופת ולא רק הוא כ״א בזאת אתם מקיימין מצוה בשתיקה זו כי היא חייכם אם עוסקין בה ובדבר הזה שמפסיקין תאריכו ימים יע״ש. ואי״ה בספר המגיד יבואר בזה:

אם שמועתו שגורה בפיו והרהר לאונסו שרי עב״י וא״ר ופר״ח ועיין דרישה אפילו לבטא בשפתיו שרי הואיל ואניס שרי בהרהור וכ״מ בזבחים ק״ב האי דינא גמירנא כו׳. יע״ש.