לרוח עט״ז ועמ״א אות ב׳ ומ״ש דאין אחרים מתפללים לא היה כדו בר עסי׳ צדיק ס״ז בתוך בית הכנסת אפילו הופך פניו ממש מהקהל לא מקרי רשע וכדו בר יע״ש וא״כ אם אירע שטעה בבית הכנסת כן אפשר דלא יפסיק ומ״מ אפשר אוושא מילתא והליכה אין כ״כ הפסק ע״כ יהפוך לצד הקהל:

נגד עט״ז דיעמדו בית הכנסת לא ממש נגד המזרח רק נטוי קצת לצד דרום לפ״ז מקום הרב בבית הכנסת בצד דרום הארון וא״צ להדרים דבלא״ה כן הוא ומי שעושה ממש נגד המזרח טוב לעשות מקום הרב לצפון הארון הקודש שידרים (ויחכים) דבדרום נראה כהופך עורף מארון קודש. גם מי שעושה כלבוש א״א לו להצפין דנראה כהופך פניו מא״י כ״ש בשוה. ועא״ר ועט״ז ועיין ע״ץ ובס״ח תשס״ח דמקום הצדיק יהיה בדרום ארון קודש עא״ר:

מ״מ עט״ז לפירוש הר״ב יהיה מקום הרב בצפון וכ״ש לפירש״י ועמ״ש באות א׳ ומנהגינו כרש״י ולמ״ש הלבוש יראה עיקר לדרום וקצת נטי׳ למזרח:

וכן עט״ז הקשה מה מהני עמידה יותר מישיבה דכמהלך הוי ומהלך ויושב חדא הוי ותירץ דיושב ליכא אימה ולמ״ש במ״א י״ד עומד ומהלך עדיף מיושב דומיא דקרבן בסימן צ״ח בט״ו וכ״ת אעומד ולא מהלך קשיא ליה זה שיבוש דאין במשמע הלשון כלל גם אימת שכינה י״ל במהלך.והמחבר נקיט בס״ט דוקא מיושב הא מהלך א״צ לחזור עמ״ש באות ה׳ אי״ה:

צריך עט״ז ולפי מ״ש באות ד׳ ומ״א י״ד י״ל פסק המחבר דיש חילוק בין מהלך דא״צ לחזור ולהתפלל ויןץ מיושב דחוזר ומתפלל ורב אשי כת״ק סובר ולהלכה הסכימו המ״א וט״ז והפר״ח דאף מיושב יצא דיעבד (ול״ו בוי״ו היה נאה כצ״ל) ובאמת הר״מ ז״ל פ״ה מה״ת הלכה א׳ משמע כל השמנה דברים ועמילה בכלל אין מעכב דיעבד יע״ש וכ״כ שכה״ג בשם הרמ״ע מפאנו הביאו הפר״ח ז״ל ולהמחבר כשיוכל היינו שלא עבר זמנה או משלימה בתפלה הסמוכה דהוי כנאנס:

מ״ש הרב בהג״ה ס״ו יהרהר בלבו י״ל דיעבד יוצא מאחר שאנוס הוא ועפר״ח ואין להאריך: