להדמות עט״ז בטור ח״א כמלאכים זה בצד זה וח״א ככהנים שהולכין על הכבש עקב בצד גודל והקשה הב״י בגמר׳ דידן כמלאכים למה הביא הירוש׳ הט״ז ותי׳ לגלויי ישרה שתירגם כוונין היינו זא״ז מח״א ככהנים כו׳ ש״מ מלאכים זא״ז ועב״ח ובב״ח כתב הטור ככהנים בעבודה דתפלה ועבודה חדא הוא יע״ש ובר״מ פ״ה מביאת מקדש הי״ו י״ז אין זכר מזה דעבודה בעינן השוואת רגלים. ואם לא כיון רגליו כלל רק רחוקים זה מזה מבואר בר״מ פ״ה מה״ת ה״א ח׳ דברים אין מעכבין ועב״ח וא״ר וכשיושב בעגלה מ״מ יכוין רגליו ועיין עט״ז:

שיהיו עט״ז וב״ח תי׳ קודם התחלת התפלה יסתכל בחלונות ולבו נכנע פי׳ הפסוק נשא לבבינו אל כפים כו׳ עיין פרישה בשם הרר״י ועיין פירש״י פ״ק דתענית עלה ח׳ דיהא תוכו כברו (כמו בכפיו פרושות כן יהיה לבו כפירוש הרר״י ועיין פרשת דרכים דרך ערבה הביא זה יע״ש):

הימנית עט״ז ועיין הגמי״י פ״ה מה״ת ר״ו משמע כב״י וכ״מ וכ״כ הר״מ ז״ל ועומד כעבד קמיה מריה באימה ויראה ופחד יע״ש. ובטור סימן צ״א פירש בצערא כו׳ הביאו בצ״ע ס״ו והמחבר השמיטו דאזיל לשיטתיה ופסק כר״מ ז״ל והר״ב לא הגיה כאן דסובר מסברא הוא והלשון שהעתיק המחבר דברי הר״מ אין מבואר ההיפוך לכן שתיק ליה: