ועומד עט״ז עסי׳ צ״ה בט״ז כי הטור סובר בגמרא דידן כמלאכים והביא הירושלמי לגלויי מהו כווניו ומ״ש כאן ככהנים היינו דמסתמא תפלה ועבודה בחד גוונא הם ובתפלה כמלאכים ה״ה בעבודה כן והטור חשיב כאן שהתפלה שוה לעבודה בכל מילי ובאמת בר״מ פ״ה מביאת מקדש הי״ו לא כתב כלום שיהיו הכהנים צריכין להשוות הרגלים בשעת עבודה מ״ש הטור מעומד דומיא דעבודה בתפלה מהלך נמי לא אע״פ שבעבודה לא מצינו שיהא אסור להלוך רק יושר פסול עט״ז צ״ד אות ד׳ ומה שכתבתי בפריי שם:

ושלא עט״ז סובר פחות מג׳ אפי׳ ע״ג כלי׳ שרי עסי׳ צ׳ מזה דבטל הוא לגבי קרקע והא דנתן טעם ג׳ גבהות ולא חציצה הוא בקרקע תל גבוה כדומה דל״ש חציצה שייך גבהות וכאן אמר דיכוין ג״כ שתפלתו דומה לעבודה. אבל הפרישה ב׳ ולבוש כאן משמע דע״ג כלים פחות מג״ט וליכא ביעתותא נמי אסור דומיא דעבודה דאסור חציצה. ומ״מ מה ששוטחים עשבים ביה״כ אין זה חציצה דבטל הוא ול״ד לכלי דחשוב הוא ולא בטיל ועיין ב״ח. הפר״ח כ׳ דא״כ יהא אסור להתפלל כי אם יחף ומצבו רמי פוזמקי ומצלי ואסור להתפלל יחף כ״א בט״ב (עסי׳ נ״א ס״ה) והביא ראיה מפ״ק דשבת ב׳ ברש״י מכהני והנה שם בלא״ה אסיר בפוזמקי דהוי יתיר בגדים ומכנסים כתיב (שמות כ״א מ״ב) ממתנים ועד ירכים יהיו אלא דכ״כ שהולכין על רצפת שייש דוקא ולא הניחו דפין וכדומה שלא יהיה כ״כ קר ע״ז כתב דחציצה לרצפה אסור משא״כ פוזמקי לדידן בטל הוא לגופו ולא הוי חציצה עמ״א סימן ע״ו אות וי״ו דסנדל בטל לגוף יע״ש. בד״א ט״ס ד׳ תיבות התם ל״ש כו׳: