משלים עט״ז עב״י האריך בין זוגא דרבנן (ברכות ט׳ א׳) ובין בניו של ר״ג בכמה חילוקים ועמ״א ב׳ והוא תי׳ דבניו של ר״ג לא היו שכורים וכו׳ וכ״ה בד״מ תי׳ זה ועב״י רל״ה וכ״כ הב״ח ומ״א ולא ראו בד״מ כי לא היה לפעמים ת״י ולי העני יש בכאן קצת הרהורי דברים אכתבם כאן:

מ״ש הב״י מבני ר״ג אם לא עלה ע״ה חייבין כו׳ הא עלה לא הא קיי״ל כדאי רשב״ג בשעת הדחק לאחר ע״ה. הנה אם נאמר ק״ש משלים ובלא ברכות כ׳ סימן נ״ח (עמ״א אות ח׳ ומ״ש שם) לכאורה יהיה בהכרח חייבין בברכה. ועוד מסתמא רצו בני ר״ג לקרות ולא שיפקיעו עצמן ויקראו כך אלא בברכה קאמרי (בחידושינו הארכנו מזה) ונאמר לא תשא הוי ד״ת כבסימן רט״ז במ״א אות וי״ו א״כ בני ר״ג סבורים יחיד ורבים הלכה כרבים ובשל תורה קיי״ל בי״ד רמ״ב דאפילו שעת הדחק לא מהני רק בקטן נגד גדול או יחיד נגד רבים דרבנן לא בשל תורה כמו שיראה הרואה בכללי או״ה שם בש״ך ד״ה עוד נראה מבואר וד״ה ודאי באיסור תורה ובקיצור כללי או״ה אות ב׳ יע״ש א״כ לפי דעתם שפיר שאלו והשיב להם אם לא עלה ע״ה הא עלה אין חייבין בברכה יחיד נגד רבים. אלא דז״א דברל״ה ס״ד מבואר שאר הברכות זולת השכיבנו ביחיד נגד רבים. גם יש לראות למ״ד בסי׳ נ״ח דק״ש יש לו השלמה כמו תפלה א״כ מה הלשון אם לא עלה ע״ה חייבין לקרות ואימתי פטורים דאם עלה חייבין מהשלמה (דודאי כמ״ד משלימה חייב הוא) אלא הם היו שתים ורצו לישן ואח״כ לקרות דסברי הלכה כחכמים עבר הזמן והשיב אם לא עלה ע״ה חייבין עכשיו לקרות מיד ולפ״ז לית כאן שעת הדחק ולמה ימתינו לאחר ע״ה ויתיישב קושיית הב״י אלא דלא ניחא ליה בכך וחייבין הא לאחר ע״ה פטורים דמזידים הם והשלמה דוקא בשוגג לא במזיד כבסי׳ ק״ח ק״ז. ואם נאמר דג׳ חילוקים שוגג אונס מזיד ובני ר״ג ח״ו לאו פושעים אלא שוגג קצת קרוב למזיד כמ״ש הט״ז רל״ה ד׳ והלכה כרשב״ג בשעת הדחק דוקא אנוס גמור הא שוגג קרוב למזיד לא ולענין השלמה כל שוגג משלים ודוקא הזיד לא א״כ הא דאם לא עלה ע״ה חייבין הא לא״ה פטורין דלאו אנוס הוי מ״מ יקשה מטעם השלמה חייבין. ולומר לאחר ע״ה צריך שימתין עד שיכיר חבירו מרחוק ד״א ולהקדים שחרית עיין ר״מ פ״ג מה״ת ה״ט מתפלל מנחה שתים ובכ״מ שם ובסימן רל״ג והבן זה ואין להאריך ואי״ה במ״א אות ב׳ יבואר עוד:

אבל עט״ז ועמ״א ה׳. וכוונתו דהשתא דאתית להכי דחויא הוא ועיקר כשינויא קמא וע״כ הכין הוא מדאמר ר״ג כלום שתינו יין איטלקי וכתי׳ בתרא אין חילוק ואף יין פשוט ברביעית רכוב ג׳ מילין אלא ש״מ דה״ק השתא איכא לתרוצין לקושיא דרמי בר אבא ועיקר כתירוץ א׳ מדאמר התם יין איטלקי משכר עפ״י מלת טפי יורה דהרבה יותר מרביעי׳ ומש״ה פסקו טור ובה״ג דרכוב ביותר מרביעית מיל מהני ואיטלקי ג׳ מילין וזה אין מצוי בינינו. ורי״ף ורא״ש שלא הזכירו זה סוברים דאין להקל ביותר מרביעית ברכוב והא דלא כתנו ג׳ מילין מהני י״ל דודאי אם שתה הרבה אע״פ שאין שיכור מ״מ גרע מרביעית איטלקי ולא מהני ג׳ מילין ואטלקי אין מצוי כו׳. ואמנם מ״ש דבדיעבד יצא בשינה א״י מהו דשינה כ״ש טורדתו כו׳ ואפשר ט״ס וצ״ל דיעבד יצא בשתוי דלכתחלה לא יתפלל הא דיעבד שפיר דמי:

ולכן עט״ז ועב״ח ומ״ש רמ״א בסידור היינו ליישב המנהג עמ״ש במ״א אות ו׳. ועפר״ח האריך בהא דרב ששת מסר שינתיה לשמעיה בעירובין דף ס״ה א׳ יע״ש. ודע דשיכור אסור להתפלל אף רביעית בכלל יש ליזהר מאוד עמ״א ואין להאריך כאן: