כללים בש״ע קילורין לעינים א הג״ה ב׳ פירושים נגה או הגה בפריי לי״ד ועיין שבת ע״ה ב׳ בחידושינו כתבנו מדאמר בק״ד ב׳ דאמר רבא הגיה מדלית ריש ולא כפשוטו חסר והשלימה ש״מ דהגה חיסור משמע יע״ש:

ב סימן עמ״ג בשורש סמן ישעיה כ״ח כ״ח ויהיה פירוש נסמן וסימן גבול אבל מרש״י ורד״ק משמע נסמן ציון וכתיב וכוסמת גבולתו יעוין שם:

ג שורה או שיטה לדעתי שורה בסין שם בישעיה כ״ח חטה שורה בסין וברד״ק מלשון ובמשורה ובמ״נ בשורש שור בסין חטה שורה לשון שררה יראה שהוא מפי׳ רש״י באמצע כשר ושעורה וכוסמת בחוץ כעבדים. שיטה לשון שייט ומשיטה:

ד סעיף במ״נ בשורש סעיף ענף או מחשבה או שן סלע ופירושו חלק מהכל והכל ענף מחשבה ענף מהשכל ויהיה סעיף ענף מענפי הסימן:

ה רמ״א לא ראה ספר בדק הבית שעשה הב״י אחר הב״י והש״ע חיבר אחר ב״ה ועיין ד״מ תקכ״ו אות ב׳ ויש לומר אלו ראה הדר ביה:

ו עיין סמ״ע ח״מ סי׳ כ״ה בשם מהרי״ק כר״ת י״ל נגד רש״י דבתרא הוא ועסי׳ שכ״ה סכ״ה ב״ח ומ״א ותו״ש שם ועד״מ בהקדמה הביא דברי מהרי״ק ומהרא״י תלמיד אצל הרב י״ל כבתראי יע״ש:

ז הפרש בין ודלמא דימוי הוא ולעולם מסקנא הוא עכ״מ ולח״מ בהל׳ שבת פ״ד ה״א:

ח ספר ב״י וכ״מ ספק איזה חיבר באחרונה בפ״ז מהלכות בית הבחירה ה״ט הראה לב״י סי׳ ג׳ ועט״ז ג׳ ה׳ וכ״פ הרא״ה להיפך:

ט בא״ח סי׳ ג׳ ס״ז מלת ל״א ומלת אל״א לצפו״ן ודרום משמע שהוגה אח״כ עפ״י הגהות הב״ח וט״ז לא הגהות הר״ב וצריך לעיין בזה בכ״מ:

י תרי רבינו יונה הוו א׳ אשר חיבר על רי״ף ושערי תשובה וספר היראם לר״י גירונדי אשר תלמידיו היו הרמב״ן והרשב״א והטור בסימן אב״ג מביא דבריו ועב״ח בנשיא וכדומה. והב׳ הוא ר״י או״ה היה אחרון ועי״ד בהקדמה מ״ש שם:

יא הלכה כדיעה א׳ בסתם ובקס״א סיים וראוי לנהוג כדיעה הא׳ קשה ואם רק ראוי לא הלכה הוה לכתוב י״א וי״א ובקס״ב משמע הלכה כשניה עיין פריי שם. וברבה חומר לא תשא ע׳ י״ד בט״ז י״ט ט׳ י״ל לפסוק לקולא כדיעה ב׳ יעוין שם:

יב הרא״ש עשה חיבורו ע״ג לאלף הששי והרע״ב בשנת ר״ץ עתי״ט פ״ט דכלאים מ״ב יע״ש:

יג עב״י א״ח סי׳ י׳ רמב״ם ורא״ש ספק אע״ג דרש״י כרא״ש מפירושו אין ללמוד דין יע״ש ועיין רא״ם בחומש ונ״מ בכל ספרי המפרשים ספרי הפסק עיקר והבן:

יד עב״י א״ח כ״ט להר״מ ז״ל אנן בתר בני בבל גרירן לחומרא אבל היכא דרק מנהגא שרי לאקולי לן כבני מערבא כמו דאייתרא וזה להר״מ ז״ל ולא לשאר פוסקים:

טו אף ע״ג דכ״מ הלכה כדיעה א׳ בסתם היכא שכתב המחבר מלת אב״ל הדבר ספק עיין א״ח ל״ב סעיף ט״ו עמ״ש בפריי ט״ז א׳:

טז עיין א״ח סימן ל״ג הרי״ף והרא״ש בחד גירסא פסק כן ובפירוש הגירסא פסק כרי״ף שהרי הרא״ש סובר כן אף ע״פ שהר״מ מפרש פירוש אחר ופסק בס״ב כהר״מ ג״כ בתפירות מאחר דלא נמצא חולק עליו בהדיא וחידוש הוא:

יז המחבר בש״ע נזהר במלת בין נקיט הפשוט באחרונה זו ואין צריך לומר זו עיין סמ״ע ח״מ ע״ב אות ז׳ ובא״ח סי׳ מ׳ ס״א אסור לתלות בין בבתים ובין ברצועות אבל הטור נקיט לא זו אף זו עיין פרישה בהקדמה לא״ח וע׳ מ״ש בשי״ג בט״ז בר״ס בפלוגתא נקיט לא זו אף זו אדעת החולק והוא פלא וי״ל בין קשור ואין קשור וא״צ לומר שאין תלויה אבל ממ״ש בין תלוי ואין תלוי מוכח כמ״ש ובשבת קכ״ה וקכ״ו בין כך בין כך בלא וי״ו י״ל אין בין ב׳ פירוש על ובין כי בין כך בין אין קשור ובין אין תלוי והוי זו ואצ״ל זו וכלומר בין בין אפילו קשירה א״צ ואין צ״ל שא״צ תלוי דליכא למימר לדבריך כמו שאתה מודה בקשור כן לדידן באין קשור ושוין המה דלר״א קשור לא מהני אלא אם כן תלוי מה שאין כן בין תלוי ובין אין תלוי בוי״ו שפיר פירושא דמתני׳ כמ״ש לדבריך תלוי מהני לדידן שאין תלוי כמו תלוי ולא הוי לא זו אף זו ולדעתי פלא בתחלה נשמט הוי״ו ובין ואח״כ כתוב הוי״ו כדכתיבנא:

יח עב״ח א״ח סימן ס״ג סעיף ד׳ הלכה כבתראי ובמציעא כעין פשרה יש לפסוק כממוצע וע״ש ויחיד נגד רבים גם כן כבתראי עיין מה שכתבתי בפריי לי״ד:

יט כל מקום ששנה רשב״ג במשנה הלכה כמותו להרא״ש ורי״ף ורמב״ם לאו כללא עב״ח ופרישה א״ח ע׳ ותל״ג ומ״א ב׳ בע׳ ולהב״י משמע דלרי״ף ורמב״ם נמי הלכה כמותו ע׳ רשב״ם ב״ב קל״ג ב׳ שמואל לית ליה הלכה כרשב״ג:

כ עב״ח א״ח ע״ה וא״ר ולמ״ש בי״ד כשכותב הר״ב וי״א ולא כתב וכן נוהגין וכדומה יש לומר דמסכים עם המחבר א״ש דברי הב״ח עיין כ״ה:

כא כשכותב המחבר או הר״ב י״א וי״א בד״ת לחומרא ודרבנן לקולא עש״ך י״ד רמ״ב אמנם כשכותב להרא״ש כך אבל להרשב״א אינו כן וכדומה מדכתב אבל והביא סברת הרשב״א באחרונה כהרשב״א עיקר כן למדתי מנ״ץ א״ח ע״ט ס״ב וכ״ה בטור ויפה הוא.

כב אי עושין ספק דרבנן לכתחילה וספק ספיקא מחלוקת הפוסקים הרא״ש ור״א ור״מ עיין מ״א פ״ג ג׳ תס״ז א׳ וט״ז ע״א ג׳ ותפ״ט:

כג מחזור ויטרי חיבר הר״ר שמעי׳ תלמיד רש״י ז״ל ב״ח א״ח צ״א ס״ד ולשיטתיה בתו׳ שבת י׳ טריחותיו למיסר המייניה וחידושינו שם כתבנו בזה:

כד מצינו ומ״מ בלשון אע״פ עב״י א״ח צ״ע שתלוי בר״מ פ״ד מהלכות תפלה הלכה י״ז והבן:

כה שו״ת עה״ג סי׳ מ״ו כתב כמ״ש באות כ׳ כ״ז שאין הר״ב כותב וכן עיקר וכדומם באו״ה לכתחלה לאסור ודיעבד או שעת הדחק שרי. וברכה שכותב וי״א שאין לברד י״ל לקולא חומר לא תשא וכשכותב י״א לברך פשיטא שאין לברך ונ״מ אם אפשר לשמוע מאתר ולכוין לצאת. וממון י״ל קים לי וצ״ע:

כו כל מקום שכתב המחבר יש מי שאומר ולא הביא חולק כן הלכה אף לקולא ועמ״א תפ״ו כזית חצי ביצה רק לחומרא כדמוכח בשס״ח היינו היכא דיש הוכחה הא לא״ה כן הלכה אף לקולא:

כז היכא שכתב יש מי שאוסר ויש מתירין לכאורה רבים הם ועיין א״ח סי׳ קנ״ג יש אומרים דמותר ויש מי שאוסר ובי״ד רפ״ב סי״ח להיפוך יע״ש וע׳ א״ר קנ״ג כ״ב ועיין בפריי ה״פ עסי׳ קע״ח ס״ה ופריי שם משמע י״א וי״א עיקר כדיעה ב׳:

כח בר״מ פ״ו מעכו״ם ה״ו ולח״מ דקיי״ל כאבע״א והיכא דב׳ אבע״א כל״ק יעוין שם:

כט המעיין בא״ח קמ״ב בב״י ימצא מחלוקת בב״י וב״ח ותה״ד בכתביו קפ״א להב״י מדכתב הטור והרמב״ם בוי״ו פוסק כרמב״ם וי״ו במקום אבל וממהרי״ן חביב ותה״ד שם משמע דהטור פסק כבעל המנהיג והפרש יש בין אב״ל הרמב״ם דעתו ובין וי״ו והבן זה. ובכתביו משמע דבעל המנהיג הוא הראב״י וראב״י משמע הוא אבי העזרי עיין א״ח קי״ד בכ״ח ס״ט:

ל ביש״ש ב״ק פרק שני סימן ה׳ בעיא דלא נפשטא ונאמר תיק״ו עד יבא משיח ב״ב אמן לא מהני תפיסה אבל היכא דלא נאמר תיקו יש רשות עתה לפשוט ומהני תפיסה. תיובתא אין רשות לפרוק וקושיא יש רשות לפרוק ורשב״ם פירש תיובתא ממשנה וקושיא מאמוראים ואנן קיימא לן כרא״ש ור״י דלא כרשב״ם יע״ש ויראה ס״ס בעיא בלא תיקו או ספק דרבנן לקולא לא אמרינן דהוי חסרון חכמה אף שלא נאמר תיקו ועב״ח י״ט א׳ ר״א בל ממל כו׳ תיקו בר״מ פ״ב מנ״מ וח״מ ש״ץ בזה:

לא בלחם סתרים להר״ש אלגאזי בכללים כלל א׳ כי אמרינן ר״א ור״י וכדומה הלכה כפלוני מידי דשייך האידנא לא בקדשים וטהרות ואמנם מה דנ״מ מקדשים וטהרות בזה לחם חמודות סובר דכי איתשל לטהרות תו ליתא לכללא ולחם סתרים סובר הואיל ונ״מ בזמן הזה איתא לכללא עיין תוס׳ נדה י״ב חברייא מדכן ועיין מ״א די״ח ב׳:

לב מצינו מלת או בפוסקים בלשון אם כמו בכתוב או נודע כו׳ ער״מ פ״ג מה״ב וב״י או״ח קמ״ח:

לג ת״ק וחכמים י״א ת״ק עדיף וי״א חכמים עדיף רק היכא דחכמים נזכרו אחר כמה משניות אז הוי ת״ק סתם משנה ערא״ש פסחים נ״ד ומ״א קפ״ח ה׳ ובפריי שם יעוין שם:

לד כבר כתבנו הלכה כדיעה א׳ בסתם וי״א הלכה כסתם ולברכה י״ל לקולא כי״א עמ״ש בפריי רע״א בט״ז ד׳ ועב״ח ס״ו ורס״ח ס״ג. והיכא שכתב שם החולק והרמב״ם כתב י״ל דהוי כמו אבל הרמב״ם והלכה י״ל כדיעה ב׳ כמש״ל. ועסי׳ שי״ו ס״ח ולהרמב״ם ובשל״ד סכ״ז והרמב״ם במשאצ״ל ובקע״ט ס״א אבל לרבינו יונה והר״ן וצ״ע אי שוים המה ועסי׳ רי״א ס״א וב׳ ובט״ז ב׳ ופריי שם ושם חידוש די״א דבס״א כיון דלהר״מ כ״ה גם י״א לא נדחה יע״ש:

לה מלת שמא בפוסקים לקולא שמא חוץ לחומה כו׳ עיין סימן רמ״ז מ״א ג׳ ופריי ובר״מ פרק ו׳ מהלכות שבת ה״ך השולח אגרת יעוין שם:

לו בשו״ת משאת משה עא״ח סימן ז׳ י״ד ע״ג הלכה כרשב״ג אף דברייתא מחולקת וגם דוקא במסתבר טעמיה ער״מ פ״ז פרה ופ״ט טומאת מת:

לז בי״ד צידדנו בתה״ד אי כתבים באחרונה חיבר עב״י א״ח רס״ג תה״ד עיקר יותר מכתביו ובט״ז שם ב׳ פסק כמ״ש בכתביו וי״ל דסובר דלא פליגי עיין פרישה:

לח בא״ח רצ״ה בט״ז ב׳ לכאורה י״ל בין הר״מ וטור בהא דכל אימתי ובד״א לפרש הא לא״ה חולק ולטור אין הוכחה יעוין שם:

לט הרב שכותב והמנהג באשכנז י״ל ה״ה פולין פיהם וליטא ורייסין ומעהרין וכדומה רק היכא שכתב בני אשכנז או שיש הוכחה עסי׳ תקמ״ז בט״ז ומ״א שם ובתע״ז צלי במ״א א׳ בטור אין ראיה יעוין שם ועיין שו״ת מ״ב ע״ב:

מ חידוש בש״ך י״ד מ״ו אות י״ד ר״ו וטור ורא״ש אין הכרעתם מכרעת דנמשכים תמיד לדברי הרא״ש ועא״ח רפ״ו כ״ג מ״מ ספק הוי ובשס״ו מ״א ו׳ כתבנו מזה ובי״ד רמ״ב ש״ך ו׳ הרב ותלמיד מונין שנים צ״ל לבד מרי״ו וטור שנמשכים תמיד כו׳ והבן ועתו״ש שם:

מא רגיל המוזכר בפוסקים היינו תרי זימני ש״ך י״ד רכ״ו יב״ו עתו״ש א״ח שס״ז שס״ח:

מב עתו״ש שכ״ח כ״א בשם תוס׳ עירובין נראין דברי פלוני דיעבד אין גוערין בו ודברת בם והם קילורין לעינים: