Peri Megadim on Yoreh De'ah, Introduction to Siman 39
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
טרם אחל לבאר בדיקות הריאה ואיזה סירכות הם ודאי טריפה ואיזה הוה ספק ואיזו מהן צריכין בדיקה ואיזה מהן כשרים בלא בדיקה אבאר מתחלה מהיכן למדו הפוסקים דבר זה שכל הטריפות אין אדם מחויב לבדוק אחריהם דסומכין אהרוב ואף דאיכא לברורי חוץ מריאה אם הוא מוזכר בגמרא דילן בבלי או ירושלמי או מחמת מנהג שנהגו הגאונים. ואם הוא מוזכר בתלמוד אם הוא מ"ה או מדרבנן. ועיין כנה"ג בהגהת הטור ה"ו ועיין פ"ת אות ב' ואות ו':
ואתחיל במה דסיימנו הנה קיי"ל בחולין י"ב א' דאזלינן בתר רובא ופירש"י ד"ה פסח דהלמ"מ דזיל בתר רובא או מאחרי רבים ואין חילוק בין איתא קמן או ליתא קמן ואהא סמכינן ולא בודקין אחר ח"י טריפות ונקובת הריאה דשכיח בה ריעותא והיכא דלא בדק כשירה וסמכינן ארב הונא ואין מפרסמין עכ"ל הנה כן קיי"ל דלא בודקין אחר ח"י טריפות. ויש לראות אמאי הא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן כדמוכח ריש פסחים המשכיר כו' וההיא דרוב מצוין ואי איתא צריך בדיקה לשואלו. וכ"ת דאיכא רוב וחזקה די"ב חודש תינח היכא דחי יב"ח ועוד דחזקה שלא נתבררה לאו כלום הוא עיין תוס' חולין י"א א' ד"ה אתי' גם אחר נקובת הוושט ופסיקת הגרגרת במקום שחיטה אמאי אין בודקין סמוך מיעוטא לחזקה וה"ל פלגא מדרבנן ומיהו משחיטה עצמה דלמא במקום נקב שחט י"ל דלא החמירו חז"ל מ"מ אמאי אין בודקין עכ"פ. ואם היינו אומרים דהוה מיעוטא דמיעוטא וליכא למימר כה"ג סמוך כו' עיין יבמות קי"ט א' ודוכתי טובא כמ"ש מהרש"א ז"ל חולין י"א א' בתוס' ד"ה מנא הא מילתא דפרה סמוך מיעוטא לא הוה אלא מדרבנן ועי"ל דהוה מיעוטא דלא שכיח. הוה א"ש. אלא דא"כ איך יליף בחולין דניזל בתר רובא העולה ועגלה ושאר לימודים דשאני הני דמיעוטא דלא שכיח ואף ר"מ מודה ולכאורה דהמהרש"א כ' תי' הב' לר"מ ולרבנן סגי (בחזקה) [בתי'] הא' דזה דוחק דפליגי במציאות ועוד דמאי יאמר מבדיקת הריאה דהמיעוט המצוי ושכיח הוא הגם בזה נימא דלר"מ לא הוה שכיח וצ"ע. והנכון בזה כמ"ש המ"י כלל נ"ט אות ח' דכל היכא דאיכא טירחא א"צ לברורי אף בחזקה והיכא דליכא טירחא אף ברוב וה"ה ס"ס דהוה כמו רוב צריך לברורי יע"ש ומשום הכי בדיקת ח"י טריפות הוה טורח גדול וסמכינן ארובא. והא דלא בדקינן וושט או קנה הוא דלא אמרינן סמוך מדרבנן אלא היכא דנולד מקום הספק משא"כ בהני ול"ד ליבמות קל"ט דהתם לא הוה המיעוט ע"י מעשה עיין תוס' שם דאדם נזקק ממילא יע"ש ועיין מהרש"א בכורות ב' ד"ה חלב וצ"ע ובשו"ת שלי בספר גינת וורדים וע' א"ח הלכות פסח סימן תל"ב במ"א ופר"ח שם ואי"ה בספר שה"ע אבאר זה באורך:
I shall begin with that which we concluded. It is established (קיי״ל) in Talmud Bavli, Chullin 12a that we follow the majority (אזלינן בתר רובא). Rashi (s.v. “Pesach”) explains that this principle is either a הלכה למשה מסיני (a law transmitted to Moses at Sinai) or derived from the verse “אחרי רבים להטות” (“to incline after the majority”), with no distinction between a majority that is present before us (איתא קמן) and one that is not (ליתא קמן); accordingly, we rely upon this principle and do not investigate the eighteen טריפות (fatal defects), including perforations of the lung where irregularities are common, such that if no inspection was performed the animal remains kosher, relying on Rav Huna, and this ruling is not publicized—hence it is established that we do not examine for the eighteen טריפות. This, however, requires analysis: why is this so, given that wherever clarification is possible we generally undertake it, as is evident at the beginning of Talmud Bavli, Pesachim and from the principle that “most who are found [in a given category]…,” which implies that, where feasible, verification should be carried out? One might suggest that here there is both a majority and a presumption (חזקה) that the animal survives twelve months, which would suffice where it indeed lived twelve months; yet a presumption not empirically verified is of no legal consequence (cf. Tosafot to Chullin 11a, s.v. “אתי”). Furthermore, with respect to a perforation of the esophagus or a severance of the trachea at the place of slaughter, why do we not examine—should we not combine the minority possibility (מיעוטא) with the presumption, yielding an even balance (פלגא) at least on a rabbinic level? As for the slaughter itself, one might argue that perhaps the cut occurred at the site of a preexisting perforation and that the Sages did not impose stringency; nevertheless, why is no examination conducted at all? If one were to argue that this is a case of an exceedingly rare minority (מיעוטא דמיעוטא), such that the usual rule of combining factors does not apply (cf. Talmud Bavli, Yevamot 119a and many similar passages, as noted by Maharsha), and that such combination is only rabbinic, one could further suggest that this is a non-prevalent minority (מיעוטא דלא שכיח), which would resolve the difficulty; however, if so, how does the Talmud in Chullin derive the general rule of following the majority from cases such as the עולה (burnt offering), the עגלה (heifer), and similar derivations, which may be distinguished as involving a non-prevalent minority conceded even by Rabbi Meir? At first glance, the Maharsha appears to offer his second answer in accordance with Rabbi Meir, whereas for the Rabbis the first answer suffices, yet this is strained, as it implies a dispute about empirical reality; moreover, what can be said regarding the inspection of the lung, where the minority is in fact common and prevalent—would we maintain that even there, according to Rabbi Meir, it is deemed non-prevalent? This remains problematic. The more cogent resolution is that proposed by Minchat Yaakov (klal 59, §8), that wherever verification entails significant effort (טירחא) one is not required to clarify, even where a presumption exists, whereas where no such effort is involved, clarification is required even in cases governed by a majority—and likewise in cases of double doubt (ספק ספקא), which is analogous to a majority; accordingly, inspection for the eighteen טריפות constitutes a considerable burden, and we therefore rely on the majority. As for why we do not examine the esophagus or trachea, the rule of combining factors on a rabbinic level applies only where the ספק arises independently, but not in these instances, and this is not comparable to Talmud Bavli, Yevamot 139, where the minority does not arise through an action (see Tosafot ad loc.), and see also the Maharsha to Talmud Bavli, Bekhorot 2a (s.v. “חלב”), which requires further consideration; I have discussed this at length in my responsa Ginat Veradim, and see also Orach Chaim, Hilchot Pesach, siman 432 with the commentaries of the Magen Avraham and Pri Chadash, and, God willing, I will elaborate more fully elsewhere.
והנה בדיקת הריאה מוזכר בגמרא ביצה כ"ה ב' נטיעה מקטעת רגליהון דשונאי ישראל ופירשו קצת מפרשים משום ריאה ומשום הפסד ממון התירו לו שם בלא בדיקה עיין רא"ש שם ועיין רשב"א חולין ד"ט א' כתב כן והביא ראיה מפרק אין צדין מירושלמי וחש לומר שמא ניקבה הריאה חזקת בני מעים כושר משמע הא איתא קמן צריך בדיקה. ומייתי התם עוד ראיה מירושלמי ביצה ד' יודן בעי ראיית ריאה מדבריהם והפרשת דמאי מדבריהם כמא דתימא רואין טריפה בי"ט כך מפרישין דמאי בי"ט ובלא נולד ריעותא דאל"כ הוה מ"ה ומייתי עוד מילמדנו א"ר יורא בן פדי' מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר אדם שוחט בהמה ובודק הריאה כו' ומיהו שאר טריפות אף איתא קמן א"צ לבדוק וראיה מדאמרינן ודילמא היכא דלא אפשר שאני אלמא לרבנן אפי' אפשר א"צ בדיקה. וכן לקמן נ"א א' נפלה צריכה בדיקה. ומ"ז א' אטום בריאה מייתי סכינא אי מבצבצא. ואמרינן שם בריאה דאוושא כן אלמא אי ליכא ריעותא א"צ בדיקה. וכן אמרו בהדיא (דף נ"א א') באימרתא דהוה שדרן כרעא בתרייתא דשגרונא שכיח כ"ש היכא דלא נולד ריעותא כלל עכ"ל. ואני העבד השפל אשר משתחווה מרחוק מיל מול אבק היכל דברי קדשו ז"ל דברים אלו צריכין לי עיונא ודקדוק' רבה. הנה הראיה ראשונה דאלמא לרבנן אפי' אפשר כו' י"ל ה"מ קטן וקטנה דלהמתין עד שיהו גדולים לא ממתינין הא לבדוק אחר ח"י טריפות שאפשר להתברר מיד אפשר דמבררינן. השניה נפלה צריכה בדיקה יש לומר דה"ק דאי לא בדק אף דיעבד אסור או יאמר דצריכה בדיקה ואם נפסד צורת האבר אף דשלימה היא אסורה כמו שמבואר לקמן סי' נ"ח בדין נפולה והרי הרשב"א בת"ה הסכים שם לדברי הר"מ בפ"ט מה"ש דהבדיקה היא ג"כ משום ריסוק אם נשתנה צורתה יע"ש א"כ אין ראיה מההיא דנפלה. השלישית מאטום אלמא אי ליכא ריעותא לא בדקינן דלמא ה"ק כל ריאה צריך לבדוק בנפיחה אי לא מפקא זיקא ואטום ליכא למיעבד הכי דמחמת אטום לא מפקא צריך בדיקה אחרת סכינא וכ"ת דקשיא מאי אהני סכינא לו קורעין הקרום לבד (עיין סי' ל"ו בש"ך) דלמא במקום חתך נקב הוה מ"מ הלשון דכתב אלמא אי ליכא ריעותא לא בדקינן לא משמע כך. ועוד דאכתי דלמא היכא דלא אפשר שאני וכדאמרן ואכתי היכא דאפשר צריך לברר כל מה דאפשר. הרביעית מריאה דאוושא. והא ודאי ראיה אלימתא דאי ידוע מניחין רוק רק במקום דאוושא והא צריך לבדוק כל הריאה תמיד מחשש נקבים עם כל זה לא הבינותי חדא דהא לרש"י הבדיקה משום סירכות ולא משום נקבים ואף דאין סירכא בלא נקב כתבו האחרונים ז"ל דלא שכיח נקב בלא סירכא דמיד ה"ל להעשות גלד כו' ומש"ה כל שאין רואין סירכא לא חיישינן לנקבים א"כ אין ראיה וכ"ת דזה מהני דלא ליהוי מיעוט המצוי ושכיח ביותר מ"מ מיעוטא הוה ואי איתא אכתי נבדקה לכל הריאה. מאן נימא לן הא אימא דלא שכיח כלל כ"א מיעוטא דמיעוטא ומש"ה א"צ לבדוק נקבים. ולזה יש לנו לומר שהרשב"א לשיטתו הכריח בראיות חזקות בתה"א ל"ג ול"ד דלא כרש"י דסירכא לא מחמת נקב א"כ אתי שפיר כדבעינן למימר קמן. ומ"מ קשיא דלמא משום נקבים אפשר בנפיחה בעלמא סגי ולא פושרין כמ"ש בפנים ואלו משום אוושא בעינן רוק דהיינו פושרין ואי לא ידעינן בעינן כולה בפושרין. החמישית מההיא אימרתא דלא בדקוה דשגרונא שכיח י"ל דה"ק דא"צ לבדוק מאם נשתנה האבר מצורתו ולתלות בנפלה וכדאמרן. אלא שזה לאו כלום דהא אמר ודלמא חוט השדרה איפסיק ובדקוה והוה הכי אלמא דפלוגתייהו היא אי לבדקו כלל משום ח"י טריפות וזה באמת ראיה מוכחת. אמנם הראיות הראשונות לא זכיתי להבינם ומה אעשה שעוונותי גרמו כל אלה. ומה"ט נ"ל דאין ראיה מכל הני דאמרן ביה"ר אין בו משום ריסוק דאם נשתנה מצורתן קאמר ומהא אינקבה ריאה היכא דמשמשא דתלוש' וכן אין מקיפין בבועא וכדומה אין ראיה דלעולם אימא לך דלכתחלה כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ומיהו אם לא בדק מיד ויש לתלות הנקב לאחר שחיטה בידא דטבחא אין להקיף ולהראות דלאחר שחיטה נעשה בשאר מקיפין ובועא עשויה להשתנות אין מקיפין וטעמא דאי אפשר סומכין ארובה וחזקה ותולין שלאחר שחיטה נעשה הנקב ומכל מקום מחויבין אנן לבדוק ביד בכל מה דאפשר שמא ימצא איזה טריפות ולאפרושי מאסורא:
The examination of the lung is, in fact, mentioned in Talmud Bavli, Beitzah 25b, where it is stated that “planting cuts off the feet of the enemies of Israel”; some commentators explain this as referring to the lung, and that, due to financial loss, permission was granted there to proceed without inspection—see the Rosh ad loc., and see also the Rashba to Talmud Bavli, Chullin 9a, who writes similarly and brings proof from the Yerushalmi, stating that there is reason to suspect that perhaps the lung was perforated, while the presumption is that the internal organs are sound, implying that when the matter is present before us (איתא קמן), an inspection is required; he further adduces proof from the Yerushalmi (Beitzah ch. 4), where it is stated that inspection of the lung is rabbinic and separation of demai is rabbinic, and just as one inspects a טריפה on a festival, so too one separates demai on a festival, in a case where no defect had arisen, for otherwise it would constitute a prohibited new development, and he also cites Midrash Yelamdenu, “Rabbi Yora ben Pediyah said: who will uncover the dust from your eyes, Adam the First, for a person slaughters an animal and inspects the lung”; however, regarding other טריפות, even when the matter is present before us, one need not inspect, and proof is brought from the statement that perhaps where it is not possible it is different, implying that according to the Rabbis even where it is possible inspection is not required, and similarly later (Chullin 51a) it is stated that if an animal fell it requires inspection, and (47a) that in the case of a sealed lung one brings a knife to test whether it bubbles, and likewise regarding a lung that produces a sound, implying that where no defect is apparent no inspection is required, and they further state explicitly (51a) regarding a case where a hind leg was trailing that such a condition is common, all the more so where no defect has arisen at all; yet I, a lowly servant who bows from afar before the dust of the sanctuary of his holy words, find that these arguments require considerable analysis and precision, for as to the first proof—that even where inspection is possible the Rabbis do not require it—it may be said that this applies specifically to a minor, where we do not delay until maturity, but with respect to examining the eighteen טריפות, which can be clarified immediately, it is possible that we do investigate, and regarding the second proof, “if it fell it requires inspection,” one may interpret that if one did not inspect even post facto it is prohibited, or that inspection is required to determine whether the form of the organ has been compromised, in which case even if it remains whole it is forbidden, as explained later (siman 58) in the laws of a fallen animal, and indeed the Rashba in Torat HaBayit agrees with the Rambam that inspection there is also for crushing injuries, so no proof may be derived, and as for the third proof from a sealed lung, it may be understood that every lung must be tested by inflation to see whether it emits air, but a sealed lung cannot be tested in this way and therefore requires cutting, and although one might object that cutting is ineffective since the membrane could simply be torn and perhaps the perforation occurred at the place of the cut, nevertheless the formulation that where no defect is present we do not inspect does not fully accord with this explanation, and moreover it may still be argued that where inspection is not possible it is different, whereas where it is possible one must clarify as much as one can, and the fourth proof from a lung that produces a sound is indeed strong, since when the location is known one applies saliva only at that place, although ordinarily one must inspect the entire lung due to concern for perforations, yet even this is not entirely clear, for according to Rashi the inspection is due to adhesions rather than perforations, and although adhesions do not occur without perforations, later authorities have written that perforations without adhesions are uncommon since a scab quickly forms, so where no adhesion is seen we do not suspect perforations, and even if one argues that this reduces the concern from a prevalent minority it remains at least a minority, in which case the entire lung should still be examined, unless one maintains that it is only an exceedingly rare minority and therefore no inspection is required, and one may answer that the Rashba, consistent with his view, demonstrated in Torat HaBayit that the law does not follow Rashi, yet a difficulty remains that perhaps for perforations simple inflation suffices while for a sounding lung saliva is required and where the location is unknown the entire lung must be tested, and the fifth proof from the case where no inspection was performed because such a condition is common may be interpreted as referring only to changes in the form of the organ attributable to a fall, yet this is untenable, for it is said there that perhaps the spinal cord was severed and they inspected and found that it was so, indicating that the dispute concerns whether inspection for the eighteen טריפות is required at all, which is indeed compelling evidence; nevertheless, I have not fully understood the earlier proofs, and therefore it appears that no definitive proof can be derived from them, for statements that there is no concern of crushing refer specifically to changes in form, and likewise cases such as a perforated lung manipulated by hand or the rule that we do not compare blisters yield no proof, and thus one may maintain that ab initio wherever clarification is possible we do clarify, but if one did not inspect immediately and the perforation may be attributed to post-slaughter handling by the butcher we do not perform comparative tests to demonstrate this, since such conditions may change, and where verification is not feasible we rely on the majority and the presumption, attributing the perforation to post-slaughter causes, while nevertheless remaining obligated to examine manually wherever possible in order to detect any טריפה and thereby avoid prohibition.
אמנם כן מההיא דריש פסחים המשכיר בית וכו' דליתא להאי לאטרוחי להא אלמא וודאי אי איכא טורח בבדיקה אוקמיה אחזקה כ"ש רובא דעדיף מיניה די"ל היכא דאיכא טורח דלבדוק אחר ח"י טריפות אחר נקב משהו אין לך טורח גדול מזה ומשום הכי אין צריך לבדוק זולת הריאה וכדאמרן:
ומעתה אבוא לדין ריאה. כבר ביארנו שאחר ח"י טריפות א"צ לבדוק ואהחר הריאה צריכין לבדוק כמבואר מירושלמי אין צדין וממדרש ילמדנו ומדוכתי טובא עכ"ז מוכח דלאו הוי כ"א דרבנן כמבואר ראיית ריאה מדבריהם ודמאי מדבריהם ואלו היה דברי תורה לא התירו משום הפ"מ במסוכנת בי"ט ואיך אוכלין החלב ופרה אדומה ושאר דברים כל אלו ראיות חזקות שמדרבנן הוה. אמנם מה ראו להפריד ריאה משאר ח"י טריפות כתב הרשב"א בחדושיו דף ט' בחולין טעם א' דהוי מיעוט המצוי ורבינו הרב דחה זה דא"כ נבדוק מנקבים דחשש סירכ' מנקבים הוא (הנה כפי הנראה הוא רבינו יונה למי שמורגל בספריו וסובר כטעם רש"י בסירכא) והעלה רבו ז"ל דהטעם שהסירכא ניכרת מיד ויבא מכשול שאחד יכיר סירכא לאחר התערובת וצריך להשליך מאכלו לכלב ולשבור כליו ופן יהיה מי שאין הגון והתקצף וימלא בטנו משא"כ שאר טריפות שאין ניכרין כ"כ נקבים דקים לא חשו. עוד טעם דאם אינו בודק הוה כמעלים עין מאיסור לפי שבנקל יוכל לראות אם יש סירכא ולפ"ז יכול לאכלו קודם שיבדוק הטריפות ומ"מ פורץ גדר ישכנו נחש עכ"ל והנה כדמות טעם שני ראיתי בפוסקים עוד דהוה בלא טירחא תו מבררינן וכמ"ש לעיל יע"ש:
וראיתי לאדונינו הגדול הרשב"א ז"ל בתה"א דף ל"ג ב' וז"ל שם כל טריפות א"צ לבדוק אחריהן מ"ה ואפילו ריאה דרובא דאורייתא כדדייק בחולין מרישיה של עולה ופסח ועגלה ושעיר ומכה וכו' ואפילו מדרבנן לא הצריכה כו' חוץ ריאה הואיל והדבר מצוי וניכר לעינים הצריכו לבדוק ומאין לנו שהצריכו מביצה יע"ש כל הראיות שהביא בחדושיו שם והנה השמיט ראיות פרה ולא ידענו על מה דאי פרה בת שתי שנים הא מכה נמי אין ראיה וע"כ חזקה שלא נתבררה לא הוי חזקה ופרה מועיל לריאה כמו שאתה רואה. ואולי שלא בכונה השמיט פרה. והנך רואה דכאן נקיט טעם הא' שדחה שם רבינו הרב וטעם השלישי משום דכאן סובר דסירכא לא מחמת נקב כמו שיתבאר וטעם הג' דהוה במעלים עין ובקצר הביא רק טעם שסירכות מצויות בה שזהו הטעם המחוור בעיניו וכדכתיבנא כאן:
עוד יש לחקור אם כשחייבו חז"ל לבדוק גזרו שיבדוק מכל טריפות אף בועות ומראה ואטום או לאו. ומיהו אחר נקבים יראה דלא הצריכו כמו שאבאר בש"ך בזה הנה הכגה"ג בהגהות הטור אות י"ד העתיק בשם דמש"א בשם הגהות מהרי"ו באורך ואבאר בקוצר יראה הבודק אחר כל סירכות בין ממנה ובין למקום אחר הכל בכלל אחר כך יראה לחסר ויתיר וחליף וצורת אונות כו' אח"כ אם אין סדקין וגומות וב' בועות וטינרא נגד בועא כו' הזכיר שם כל הטריפות הרי אתה רואה כיון דנחתי חז"ל והצריכו לבדוק גזרו אומר כל הטריפות צריך לבדוק וה"ה גדיים וטלאים ועיין בתב"ש אות ש' הביא כן בשם הר"מ ז"ל ובשם מרדכי יע"ש. והנה הר"מ בפי"א מה"ש הי"ד שכתב בא עובד כוכבים ונטלה אם לפנינו בודקין ואף שא"י אם היה צמחין מפני פשוט המנהג הרי אף צמחין ושאר ריעותא בודקין וכאן נופחין כמו שיתבאר. והמרדכי פא"ט לא מצאתיו. אמנם בפ"ק סימן תק"פ נשחטה הותרה כתב בשם ר"י הלוי דריאה יש בה כמה מיני טריפות צריך לבדוק הרי דמכל מין טריפות שבה צריך לבדוק. באופן שלמידין דבדיקת הריאה יש לה שורש בתלמוד ומדרבנן הוא לא מדאורייתא וכדאמרן ואחר כל טריפות שבה צריך בדיקה:
והנה הר"מ ז"ל בפי"א מה"ש ה"ז כתב ואע"פ שכך נראה מגמרא המנהג הפשוט כך הוא כששוחטין בהמה בודקין כו' ובהי"ד מפני פשוט המנהג ומשמע לא מדינא דגמרא והא יש לה שורש בבבלי וירושלמי. וסבור הייתי לומר דמ"ש המנהג אלאחריו קאי אם נמצא סרוכה לדופן כו' אוסרין וזה היה באפשר ליישב וכן לקמן ה"ק דבודקין בנפיחה מצמחין גם כן מפני פשוט המנהג היינו דמדינא א"צ לבדוק כ"א מסירכות ומפני המנהג אף משאר טריפות שלה. ומה אעשה שבכ"מ כתב בפירוש דאלו מדינה נשחטה הותרה ומה יעשה בכל אותן מקומות שהביאו הפוסקים. ואולי ידע הר"מ ז"ל דכל אלו המוזכרין הוא רק מחמת ישראל קדושים נהגו כך לא מאיסורא דרבנן ומדרש ילמדנו יורה קצת כן אלא שאני רואה להקשות מהא דר' יודן בר פדיה ראיית ריאה מדבריהם ודמאי כו' כשם שרואין כו' ומה ראיה זה מנהגם ואי נאבדה או קודם פתיחת הטרפשה שרי להרשב"א ודמאי מתקן גמור הוא ואפשר דאסור וצ"ע:
שוב ראיתי בפ"ת אות ב' עמד בזה וכתב דהר"מ בפי"א הי"ג כתב דמפני המנהג ולכך בא עובד כוכבים או ישראל ונטלה והלך לו דבר שאינו מצוי אין בו מנהג הרי רק ממנהגם יע"ש. אמנם להלכה וודאי קיי"ל דאיסור דרבנן הוא ואם זרק במזיד הוה מבטל איסור דרבנן שנתבאר דינו בצ"ח ויתבאר כאן לקמן ועיין בצ"ט לקמן:
ועתה כיון דברירנא באורך וברוחב דין דבדיקת הריאה אבאר טעם האיסור הסירכות וכמה שיטות יש בה:
השיטה הא' היא דעת רש"י ז"ל דאין סירכא בלא נקב וכתבו התוספות ד"ה היינו דמש"ה כשר כסדרן לרש"י משום דכי אמרינן סופו ליסתר היינו היכא שאין לו חיזוק במקום אחר משא"כ כאן ושלא כסדרן טריפה דסופו ליסתר. ומזה תראה דשיטת רש"י קרום מחמת מכה אינו קרום דסופו ליסתר לא דלא הוה סתימא דמעיקרא וכן פירש"י שם ד"ה אינו קרום בדף מ"ז ב' וכבר כתבנו מזה בסימן ל"ו בט"ז וש"ך. ומכל מקום מכאן יש ליישב בדוחק ואין כאן מקומו. זהו פירש"י לפי שכתבו התוס'. הפירוש הב' ברש"י הוא פירוש הרא"ש ז"ל וזה לשונו וא"ת כסדרן אמאי כשירה דקרום מחמת מכה הוא ויש לומר דזהו דווקא בנקבים שאין רגילות להעלות קרום ואם לפעמים עולה נפסק הוא משא"כ כסדרן רגילות להעלות קרום וגם אין נפסק עכ"ל דבריו נראין כמ"ש הרא"ה בב"ה ל"ה א' דודאי ניקבה הריאה טריפה הלמ"מ דאין רגילות להעלות קרום ואם עולה מחמת מכה הוא וסופו ליסתר משא"כ כסדרן דרך להעלות רפואה טובה ודבר זה מסור למי שאמר והיה העולם הלכך אי נסרכה הרי העלה רפואה ואם לאו שמא הם מאותן נקבים שאין להם רפואה כפי הליחה יע"ש והם לאחדים עם פירוש הרא"ש. הפירוש הג' הוא אשר למדתי ממ"ה ל"ה כ' שהקשה ריאה הסמוכה לדופן והוא דסביך וכי לא סביך טריפה אם כן מצינו חוזר להכשיר ואמרינן בהמקשה כטריפה ותי' דוודאי דופן סותמתה שלא חיישינן פן ברוב הימים לא יסתמנה הדופן וכי סביך תו אין מתפרקין יע"ש וזה יש לומר לרש"י גם כן דאונא חברתה סותם אלא דחיישינן פן פ"א לא יסתמנה וכשסרוכה אין מתפרקין כנ"ל. הפירוש הד' הוא פירוש הר"ן ברש"י וז"ל דדמיה לריאה הסרוכה לדופן ולא מקרום לבד אלא אונא חברתה סותמתה ולפ"ז דווקא סמוכים ולא סרוכים עכ"ל והנה לכל אלו הפירושים אם יש נקב בפועל טריפה והב"י שהביא בשם העיטור מסתברא אף דמפקא זיקא כשירה והבין הב"י שסובר כרש"י ז"ל. פי' חמישי דכסדרן היינו רביתייהו שוכבין זע"ז ולא איכפת לן בנקב ומיהו זו דעה בפ"ע ואין אומרים להעמיס זה ברש"י דכתב דהקרום הולך וחזק. והנה לתוס' אליבא דרש"י אפשר מגב לגב וכ"ש מחיתוך לגב או למעלה מחציין כשירה דאין סופו להתפרק ולהנך ג' פירושים טריפה. והנה להר"ן דווקא סמוך זו אצל זו דבוקין ממש הא סריך בסירכא ארוכה טריפה ולהנך ג' פירושים כשירה ולהר"ן צריך לגרוס הני תרתי אוני דסמיכי להדדי יע"ש. ולשיטה זו רצה לומר שיטת רש"י ב' בועות סמיכי או מראה ויובש וכדומה וסריכי מחיתוך לחיתוך יש לומר כשירה דלו יש נקב בפועל לשיטה זו כיון דסביך וסריך כשירה:
השיטה הב היא שיטת התוס' והרשב"א בתה"א דסירכא יש בלא נקב אלא שלא כסדרן תתפרק וכל העומד לנקוב כנקוב וכסדרן לא תתפרק ולפ"ז תרי בועי ומראה בחיתוכים וסריך וודאי טריפה לשיטה זו ומגב לגב נמי יש לומר טריפה דסופו להתפרק עיין בתה"א. והנה לרש"י אף שיש תחת הסירכא נקב כשר הרי קולא וחומרא דאף כסדרן צריך בדיקה שמא לא סתמה כל הנקב ולשיטת התוספות חומרא באם יש נקב תחת הסירכא וקולא דא"צ בדיקה גם סירכא תלויה לרש"י אפשר דאסור ולתוס' וודאי מותר הוא:
השיטה הג' היא שיטת הראב"ד ז"ל והוזכרה בתוס' ברמז דשלא כסדדן וודאי מחמת נקב וכסדרן היינו רביתייהו מלשון מרבעתייהו ששוכבת זע"ז ודוחקת באה שם הסירכא בלא נקב הרי חומרא דאם מוצאין נקב בפועל תחת הסירכא אסורה וקולא דא"צ בדיקה לראות אם יש שם נקב:
ויש לחקור בשלמא לשיטת התוס' סירכא שלא כסדרן וודאי טריפה הוה דסופו להתפרק משא"כ לרש"י יש לעיין אי וודאי אין סירכא בלא נקב או ספק הוה או דה"ק דנהי דאין סירכא בלא נקב שמא קרום העליון לחוד אינקב וסברות כאלו כתבו הראשונים ז"ל עיין תה"א ל"ד א' ע"ש. והנה הש"ך בסי' פ"א אות ט' כתב דמ"ש המחבר ע"י סירכא הוה ס"ס היינו בסתם סירכות שאין אנו בקיאין בבדיקה אבל יש סירכות שטריפה וודאי כמ"ש בסי' ל"ט. והנה לא נתבאר בכאן איזו וודאי ואיזו ספק וכפי הנראה מגב לגב הוה ג"כ וודאי ומחיתוך לגב יש לעיין ולענין דינא ✍נ"ל דהוה וודאי ואם נסרכה הריאה למקום אחר לא לריאה עצמה לכאורה נראה דמידי ספיקא לא נפקא שמא בא הנקב משומן הלב וכדומה ולתוס' שמא משם תתפרק ומיהו ראיתי להרשב"א בתה"א דכתב דיותר יש לתלות דמצד הריאה תתפרק דדרכה היא. ויראה לרש"י נמי תולין הדבר בריאה ששואבת כל מיני משקים ועלולה לסירכות א"כ וודאי משוינן לה. וספק סירכא הוא מאותן המוזכרים מסעיף ח"י ואילך שא"א נוהגין להתיר כמ"ש רמ"א זהו ספק סירכא ויש להתיר החלב תוך ג"י. ומשכחת נמי ספק סירכא כפולה ודבוקה אח"כ מינה ובה שיתבאר בפנים דהוה ספק טריפה לא וודאי טריפה בכל זה מתירין החלב תוך ג"י. ועיין כר"ו שכתב לתוס' דיש סירכא בלא נקב א"כ ה"ה וודאי סירכא תוך ג"י לא הוה הוגלד פי המכה בשלמא לרש"י דאין סירכא בלא נקב הוה כהוגלד פי המכה דוודאי ג' ימים יש משא"כ לתוס' יע"ש ואין זה מוכרח דוודאי סירכא גם לתוס' לא גרע מהוגלד פי המכה דנאמר קודם ג"י היה ועוד דאנן מחמירים ככל השיטות וככל הפירושים כמו שיתבאר:
עוד חקרנו במקום אחר למאן דתופס חומרת התוספות חולין י"א דאם נמצא טריפה אוסרין למפרע ומיהו קודם י"ב חודש שרינן דלא הוה חי י"ב חודש יש להסתפק לשיטת התוס' דסירכא הטעם דסופו לנקוב וכל העומד לנקוב כנקוב דמי אי מתחילין הי"ב חודש משעה שנסרכה האונא שלא כסדרן א"ד כ"ד חודש בעינן דאמרינן תוך י"ב חודש וודאי סופו ליסתר ומשם ואילך אין יכול לחיות עוד י"ב חודש ויבואר עוד לקמן. וכיון דברירנא בעז"ה הכל על נכון וסלקנו כל יתדות הדרכים ושמנו הכל למישור אתחיל בפירוש מיד: