Peri Megadim on Yoreh De'ah, Mishbezot Zahav
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**גם.**עט"ז המחבר סידרא דהטור נקיט והוא זו ואין צ"ל זו כי בבא א' חמור מכולן ויש ב' שאני אומר איסור לאיסור והיתר להיתר (עיין תה"א קי"ג א') ואיתרע חזקת היתר שגם בו נפל וגם יש וודאי נפילת איסורא אפ"ה תולין כ"ש בבא ב' דחד שאני אומר ואין כאן וודאי נפילה איסור וכ"ש בבא ג' קיל מכולן דלא איתרע חזקת היתר וחד שאני אומר ולשון גם בזו קשה ומ"ש הפרישה דבבא ג' לאו כ"ש הוא אינו דבארוך כתב בפי' דכ"ש הוא ע"כ תי' הט"ז דבהערל פריך לר"י ממקוה נתן סאה ונטל סאה כשר עד רובו מאי לאו דנשתייר רובו לא דלא נישקול רובו אלא מחצה ומזה פסק הרשב"א דבאיסור נמי מחצה בעינן והרא"ה ז"ל פסק כל"ב דשאני שאני אומר ולא בעינן מחצה והרשב"א במ"ה כתב דלל"ב נמי מחצה בעינן וה"ק לעולם במקוה נשתייר רובו בעינן ושאני שאני אומר ועכ"פ מחצה בעינן ומש"ה כתב המחבר "גם בזו תולין להקל" ר"ל אף שקיל הוא מכולן מ"מ הוא תלוייה בעלמא ומחצה בעינן. ומ"ש הט"ז ספק תורה ע"י גלגול לא אמרינן ספק דרבנן ושאני הכא דיש ספק אי נפל כלל איסור מבואר הוא בסי' ק"י אמנם דעת הש"ך אות ו' והפר"ח אות ד' אינו כן אלא סידרא כך הוא בבא א' חמור מג' וג' ממציעתא והטעם דמציעתא אין כאן וודאי נפילת איסור ולפ"ז "גם בזו תולין להקל" קאי אבבא ב' ר"ל ל"מ בבא ב' אפי' בבא ג' והרשב"א שכתב כ"ש אבבא ג' קאי אבבא א' יע"ש בתה"א ולקמן יבואר:
והוייודע שאף שהמחבר חשיב ג' בבות עדיין יש בו שלא חשבן. א' קדירה היתר ולפניה איסור וא"י אם נפל לתוכה או לאו מותר מטעם ספיקא דרבנן לקולא. הב' היו כאן ב' קדירות איסור והיתר וב' חתיכות איסור תורה והיתר ונפלו א' מהן לקדירה וא"י לאיזו יראה להתיר באיסור תורה מס"ס שמא לאיסור נפלה ואת"ל להיתר שמא היתר היה ועמ"ש בש"ך אות ד' וצ"ע ✍:
**אבל.**עט"ז ובדרישה אות ח' ביאר זה במחצה על מחצה היינו שיודע שיעור איסור והיתר א"י ועכשיו מוציא בקדירה ב' חתיכות שוות עם רוטב וא"י אם היה ב"ח בהיתר או איסור נפל תולין להקל וכן ברוב היתר נמי שידע גודל חתיכת האיסור ועכשיו מוצא ב"ח גדולה וקטנה ועכ"פ גדולה היתר משא"כ באיסור מרובה ע"כ ידע כמות ההיתר וא"כ יודע להיכן נפל ותי' הדרישה דיודע כמות האיסור טפח ומוצא בקדירות היתר ב"ח א' טפח וא' קטנה וע"כ איסור נפל יש רוב איסור מש"ה אין תולין ולא יודע כמה היה היתר. ודע דאף שיש רוטב אין מצטרף לחתיכות כמבואר בסי' ק"ט ובש"ך יע"ש:
**שדבר.**עט"ז ועמ"ש בצ"ח שזהו דעת הרשב"א והט"ז והש"ך חולק יע"ש:
**שתי.**עט"ז וכ"כ הש"ך אות ט' דלא כב"ח ס"ב דכתב בשר וגבינה דנפל גבינה אף באיסור תורה תולין גבינה לגבינה נפל וז"א וכן הלכה והב"ח גופא לא כתב אלא כשיש להכיר יע"ש:
**עד.**עט"ז וה"ה כל דבר דרבנן כמו תבלין יותר מס' וכדומה עס"י צ"ח ומ"ש ר"ן ט"ס וצ"ל נ"י ומ"ש "באינו מינו" צ"ל איפכא וכצ"ל כמו בתרומה כדאיתא בפ"ב דערלה היינו דוקא באינו מינו ור"ל תרומה בעינן ק"א במינו ולא באינו מינו כמבואר שם ועיין חולין צ"ט ברש"י ותוס' בהא דגרסינן וסיים דוקא בא"מ פחות מס' הוה ד"ת:
אם. עט"ז הנה דעת הב"ח בסעיף ג' וה' להמעיין בדבריו הוא כך דב' נפילות לב' קדירות כל דא"ל שאני אומר דהיינו א' איסור וא' היתר שרינן בדרבנן הא שניהן של היתר דל"ל שאני אומר אלא מכח ספק דרבנן לקולא לא מקילין כה"ג וראיה דבא"ח תל"ט כתב הטור צבור א' חמץ וב' בתים בדוקין ב' ב"א בזא"ז לקולא מטעם ספק דרבנן לקולא ולא כ"כ ב' ציבורין א' חמץ ומצה דב' נפילות לא מקילין בדרבנן (היכא דליכא שאני אומר בשתיהן היתר) וכן הקולא שמצטרפין יחד נמי לא מקילין בב' נפילות והשתא א"ש דכאן בס"ה נקיט בבא א' (המוזכר בס"א) ב' נפילות דבשתיהן אסורות דשאני אומר ליכא דשתיהן היתר ובאדם א' אין מצטרפין ג"כ בב' נפילות דגרע דאיתרע חזקה וב' ב"א נמי אסור דלא מקילין בס' דרבנן בב' נפילות ולקמן בס"ז דב' ב"א אין מצטרפין באיסור תורה מיירי ובאדם א' ש"ד וב' ב"א אסור דליכא ספק דרבנן עש"ך אות י"ט. (עפ"ח אות יו"ד וב"ח יראה שהם חלוקים קצת) והט"ז הקשה מב' שבילים דהוה כב' נפילות. ואמנם מ"ש דלקמן חמור טפי ב' ב"א מב' שבילין לשיטת הב"ח אינו כן דלקמן מיירי באיסור תורה. ומ"ש ראיה ממ"ש בתה"א מתוספתא הש"ך באות ו' פי' כן ברשב"א דיש חילוק בין ב' חתיכות וקדירה א' דשרי ברוב איסור ובין ב' נפילות דבעינן מחצה וזה שכתב הרשב"א כיון דודאי נפלה תרומה היינו ב' נפילות והט"ז לכאורה סובר דרשב"א מקשה כפשוטו אמאי לא תולין אפילו באיסור מרובה (ומתי' קשה למה לי לאהדורי אתוס') ותי' דא"א אומרים שאני אומר באיסור מרובה וכפסק המחבר בס"ב דאין חילוק כלל בין הבבות. ולזה הקשה הט"ז דהא יש לחלק כו' אלא ע"כ דאין חילוק כלל דאל"כ מאי קושיא דהתם ליכא כ"א נפילה א' ואף דאיתרע דנפל לתוך היתר מ"מ קיל מב' חתיכות וב' קדירות ודוחק או י"ל דסובר כפר"ח באות ד' דבבא ג' וא' יש חומרא דאיסור נפל והקשה דמה מקשה ומתרץ מתוס' דכאן איסור נפל ומשמע אף בבא ג' שוה לא' ומנלן דלמא יש לחלק וצ"ע. ויתר דברי הט"ז גם הש"ך באות י"ט העיר בזה יע"ש:
**וידוע.**עט"ז מ"ש מסי' ק"ץ בסעיף מ"ב פסקינן שם האידנא נמי תולה בדם טוהר הואיל וחומרא הוא לעצמן החמירו ולא לאחרים קמ"ל כאן. ומ"מ קשה דלאידך קדירה נמי הוה רק מדרבנן ומה"ת לומר דאין תולה ומה שהשיג על הב"ח דמתיר בד"ת בס"ו וז' עש"ך אות י"ט. והנה בס"ז אפשר דמערב ושרי דאין מבטלין איסור הוה דרבנן עש"ך בצ"ט אות ז' ובדרבנן הכל נכנס בספק ושם יבואר:
ודעדאם היה כאן ב' קדירות נקיים עם מים אצל האש א' ב"י וא' א' ב"י חולבת ותחב כף ב"י מבשר עוף וא"י לאיזו תחב הכף שרי דתולין באב"י בדרבנן וקדירה ב"י יראה נמי להתיר דתולה באב"י דמדינא אב"י שרי אלא מחמת חומרא בעלמא עס"י צ"ד ס"ה וא"כ לגבי ב"י מוקמינן אדיניה ותולין באב"י ואב"י מקולקל ממנהגא כמו בכתמים בסי' ק"ץ בסמ"ב ביושבת על דם טוהר האידנא דיושבת על דם טוהר מקולקלת ואולי יש לחלק וצ"ע. ומודינא אה תחב כף ב"י לאב"י ונאסר ממנהגא ואח"כ תחב וא"י תולין במקולקל באב"י אף דלא הוה רק ממנהגא:
שאלהב' קדירות א' בלוע מאיסור וא' היתר בתוך פסח ותחב כף חמץ ויש ס' או אב"י וא"י להיכן והקדירות ממתכות מהו:
תשובהאי נאמר כדעת נ"י דבאיסורי משהו א"א שאני אומר עש"ך אות ג' אם כן אין תולין אבל אם נאמר כיש מקילין וכדבעינן למימר שם בעזה"י יש לומר דתולין וכ"ת שאין תולין דמקלקל יותר דדי בהגעלה וכשאתה אומר תחב כף חמץ לאיסור אף הגעלה לא מהני תוך הפסח עיין א"ח תנ"ב מכל מקום דמי לסימן ק"ץ סי"ב דתולה בסופרת ז' אפילו בערב ז' דכ"ז שלא טבלה מקולקלת היא כרשב"ג עיין תה"א קע"ט ה"ה כאן. ועמ"ש בש"ך ✍:
**עתיד.**עט"ז וההיא דס"ה נמי מצי מיירי בהכי כ"כ ז"ל ואסור להתערב דכיון שהם חלוקין לא נכנסו בספק:
**ויש.**עט"ז ט"ס וצ"ל ולי נראה לתמוה כו' וקשה דהא התם בא"מ מיירי תרבא עם בישרא והט"ז באות י' כתב דווקא איסור דרבנן מסייע דלא כב"ח ועש"ך בסימן ק"ה אות למ"ד ובא"מ אף בדרבנן אפשר מסייע ולקמן יבואר ושוב ראיתי בנה"כ הרגיש בזה:
**אלא.**עט"ז ויש לומר דמכל מקום הרשות בידו להעלות מחצה מזה ומזה קודם העירוב אלא דסובר דאי אסור עד שיערב אין לו לעשית כן ויש עוד הוכחה דכתב הרשב"א למה לי ק' ונ' נ' ונ' סגי וזה סיוע לר"ש דב' ב"א אין מצטרפין והרשב"א תירץ דמשום מעלה מק' נקיט לה ואמאי לא תי' דק' ונ' א"צ עירוב אלא בנ' ונ' נמי א"צ עירוב. ומ"ש לאחר תערובת מותר לב' ב"א להר"ש היינו בשוגג ואי באדם א' מותר לכתחלה לערב ש"מ דאף בלא תערובת שרי דאין מבטלין כו' ואם כן אף לדידן דחנ"נ שרי ומיהו ב' ב"א לדידן עירבו שוגג אסור דנ"נ שאין עתיד להתערב ועמ"ש בש"ך אות י"ז ועמ"ש בצ"ח: