Peri Megadim on Yoreh De'ah, Mishbezot Zahav
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**הכבד.**עט"ז הביא פירש"י ור"ת והמעיין בדבריו יראה דמפרש דשיטת רש"י הוא דמבעיא בין קודם מליחה או אח"כ וז"ש אפי' אחר מליחה והיינו דמסופק הואיל וכולה דם והתירה התורה שמא אף פירש שרי ור"ת סובר לאחר מליחה וודאי שרי ומבעיא קודם מליחה. ומיהו י"ל לרש"י מיבעיא אי פי' מ"ה אסור או לאו ולר"ת מ"ה מותר. והרא"ש כתב דרש"י כתו' בתי' הב' דאיבעיא לאחר מליחה והמעיין ברש"י יראה דמיבעיא כמ"ש וכבר כתבנו מזה בס' ראש יוסף באורך עתה ראיתי בפר"ח אות א' הרגיש בזה יע"ש. ומ"ש דשמנונית דאיסורא בולע הוא דעת עצמו ושאר אחרונים כמו שאבאר ומרש"י במ"ש דלמא כבדא דאיסורא פירוש ואינה נאסרת אם בישלה עם טריפה הרי אדרבה לפי מה דדחה אף שמנונית אין בולעת ולקמן אבאר וצריך להגיה בעי מינייהו ולא "מרב "ספרא. ומ"ש דפסקו כר"ת היינו הטור פסק כר"ת דלאחר מליחה דיעבד שרי וכ"כ בת"ח כלל כ"ד ד"ג ומ"ש דאי הורה המורה כר"ת לא מהדרינן עובדא עש"ך אות ט' וכ"ה בת"ח שם דווקא ע"י קריעה ש"ו וחתיכה לתחת על ידי מליחה הוא דלא מהדרינן עובדא הא בלא קריעה מהדרינן ויראה לפרש הא דלא מהדרינן היינו בנתבשלה כך אבל לא נתבשלה אף שהורה מהדרינן עובדא. והקשה הט"ז על הטור מ"ש תחלה ודיעבד מותר ולא הזכיר עם בשר אחר שכן כתב ור"ת מתיר לבשלו כו' עיין פרישה אות ב' וא"כ מה איריא ע"י מליחה אפילו בלא מליחה שרי כמתני' דכבד אינה נאסרת והעיקר חסר דאפילו עם בשר אחר. ותי' דכאן דיעבד היינו שהורה המורה אף שעדיין לא נתבשל שרי כר"ת ולסמוך על מתני' דכבד אינה נאסרת דוקא בנתבשלה כו' ולדידן דוקא נתבשלה ע"י קריעה ומליחה והורה המורה לא מהדרינן. ומ"ש בנתבשלה עם בשר אחר בלי מליחה לכ"ע אסור פשוט דבלא בשר יש דיעות דהיא מותרת דאין בולעת אבל בשר אחר אסור ובת"ח שם ד"ג יש שם חסרון הניכר וצ"ל לר"ת שרי ע"י מליחה יע"ש:
ודעדכבד אי בולעת שמנונית או לאו יש דעות עיין פירש"י ור"ן ותה"א ושאר פוסקים. אמנם הכר"ו אות ב' הביא ירושלמי ר' זירא בעי שלקו בחלב מהו ולא איפשטא ולחומרא אלמא ספיקא הוה. ולפ"ז שפיר כתיבנא בסי' ס"ט נ"ט זיתים של היתר וכזית כבד חי וכזית חלב נפלו לתוכן התבשיל אסור מספיקא כי שמא הכבד אין בולעת אף שמנונית וליכא ס' זיתים וכאמור ומיהו אי ספק אי נפל דבר איסור על כבד חי אצל האש אין להתיר מס"ס בזה ודע אם נפל כבד לאחר מליחה והודח דנסתמין נקבי הפליטה לכלי ציר ודם י"ל דאסור ולא מהני צליה דהעיקר כר"ת דמליחה מהני כמבואר וא"כ אזלינן לחומרא. וכן קודם מליחה אם נפל דם בעין עליו בעודו על האש י"ל נהי דאין בולעת דם פליטה מ"מ דם בעין בולעת ומצינו חילוק כזה וראיתי להמ"י כלל כ"ד אות ב' כתב דנמלחה הכבד ונפלה לציר פולטת ואינה בולעת ואפילו דם בעין ולא ידענא מנא ליה הא דכר"ת קיי"ל לחומרא דנמלח ע"י קריעה הוה כשאר בשר ובלא נמלחה וודאי ככ"פ דלא גרע משאר בשר והוא פשוט ועמ"ש בש"ך אות ט' ובסימן ס"ט ✍:
**ואם.**עט"ז ומ"מ המנהג כרמ"א דאף לבשלו אחר צליה די בנטילת המרה משם משא"כ כבד של בהמה וודאי אין די בנטילת המרה ומיהו אם צולין חתיכת כבד א"צ כלום ודווקא כבד שלימה כמ"ש הר"ב:
**ובדיעבד.**עט"ז דא"א בקיאין בין כבוש לשלוק. ואמנם הפוסקים כתבו טעם אחר או דמתני' אינה נאסרת היינו דיעבד ולא לכתחלה או הטעם משום הכלי או כמ"ש המ"י שם אות א' דרוטב נאסר ובעי הכבד הדחה ודילמא מישתלי ואף אי יש ס' במים נגד הכבד אפ"ה הרוטב אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה וא"כ הכבד בעי הדחה ועב"י באורך מזה:
**ויש.**עט"ז הוא הר"מ ז"ל וכפי הנראה כמ"ש הר"ן וכמ"ש הר"מ בפי' המשניות פ"י דתרומות דריב"נ סובר כן ורבנן פליגי דכבד נאסרת אבל רוב הפוסקים סוברין כפי' הב"י דר"י בנו של ריב"ב סבר שלוקה נאסרת וא"א בקיאין ונ"מ בנכבשה במים מעל"ע או בציר כדי שירתיח וכמ"ש בש"ך אות ח':
**וכן.**נרשם בטעות בס"א ומקומו ס"ג עמ"ש רמ"א וכן נוהגין הקשה הט"ז דלעיל ס"א בהג"ה כתב הר"ב ואם בא לבשלה אחר צליה ידיחנו משמע עד עכשיו מיירי לצלי בלא בישול ואפילו הכי כתב לעיל דבעי חיתוך או מנקבה וכאן כתב דא"צ ועוד דאי כאן איירי לצלי בלא לבשל אח"כ היל"ל ולצלי אבל לבשלה כו' וע"כ העלה דלעיל כתב לדין א' שבכאן. והפר"ח אות י"א כתב דעת המחבר לצלי בלא בישול א"צ קריעה כ"א משום דם שבסמפונות די בשתי או בערב ולבישול אח"כ יש חששא דשמא נשאר דם בכבד גופא ע"כ צריך ש"ו יע"ש ומיהו אנן קיי"ל דלצלי א"צ כלל קריעה ולבשלו אח"כ צריך ובעוף די בנטילת המרה:
**אפילו.**הט"ז החמיר בנמלח הכבד לצלות תותי בשרא אפילו בלא הודח עדיין דלא כפרישה ועמ"ש בסי' ע"ז ס"א בהג"ה. ומלת אפילו פי' דה"ק לא מבעיא בשוה אלא אפילו למעלה מותר ותותי בשרא אסור ובשוה מותר דא"נ נתהפך הוה דיעבד ושרי ואף לכתחלה אינו אלא חומרא בעלמא ועש"ך אות י"ד ופר"ח:
**שלא.**עט"ז הטעם דשמא יבליע לתוכו ועוד משום היכרא שלא יבואו להתיר על ידי מליחה לקדירה ועל השפוד מולחין קצת כשהיא תחובה כמ"ש הר"ב:
**מיהו.**עט"ז בת"ח ד"ג שם צידד להתיר הכבד כשיש ס' אף באין ה"מ מתרי טעמי אחד דרוב הפוסקים סוברים דכבד אינה נאסרת דאינה בולעת ועוד דבשר גופא חומרא הוא (ושם מתירין בה"מ כמ"ש בסימן ס"ט) אלא שביטל דעתו מפני שמהרי"ל אוסר (כן הגיה שם המ"י אות ו') ויש לראות טעם בשר שאסור מפני שפירש ממקום למקום האי טעמא שייך ג"כ בכבד ונהי שאינה בולעת מחוצה לה מ"מ פי' ממקום למקום ולזה י"ל דא"כ מתני' הכבד אינה נאסרת לפי הס"ד משום דם איך מתורצת אלא ע"כ דם הכבד עיקרו דרבנן לא גזרו פי' ממקום למקום או כיון שמרובה בדמים מה שפירש נופל לחוץ. ואמנם מ"ש הט"ז להתיר שאין אוסרת דברים אחרים יראה דה"ק דבשר שנתבשל בלי מליחה ויש נגדו ס' דאסורה אותה החתיכה ואם נפלה לקדירה אחרת כשאין ס' אבל כבד אין להחמיר כולי האי ונהי שהיא אסורה מ"מ אינה אוסרת אחרים וזה אינו דוודאי עצמה יותר מסתבר להיות מותר דאין בולעת משא"כ אחרים ומה זה שסיים ואם נתבשלה עם בשר יש לאסור ולא ידענא כוונתו כאן. ובמ"י אות הנ"ל כתב דהט"ז אות ה' מתיר בנתבשלה במים ויש ס'. ט"ס הוא וצ"ל אות ח' ומפרש דמיקל כת"ח ולא ידענא דהא כתב שאין אוסרת דברים אחרים וצ"ע: