Peri Megadim on Yoreh De'ah, Mishbezot Zahav
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**משום.**עט"ז בענין נ"ט בר נ"ט ראיתי לחקור כמה חקירות בקצרה:
ראשונהאי דווקא טעם א' בכלי וטעם ב' באוכל הוקלש טעמו ושרי הא טעם א' ג"כ באוכל לא מהני אף אלף טעמים כממש הוי א"ד מ"מ שרי. עוד יש לחקור אי בעינן ט"א בכלי וב' באוכל כסדר הזה דווקא א"ד ה"ה להיפוך ט"א באוכל וב' בכלי שרי עוד יש לחקור אי היה המאכל הבלוע חריף אי מהני ביה נ"ט בנ"ט ובאיסור [אי] הוה מ"ה או מדרבנן גם אי דווקא טעם בשר הבלוע בכלי ומשם לדגים הוה נ"ט בר נ"ט אבל חלב צלול בכלי הוי ממש או ל"ש:
הנהבסה"ת סי' ס"א אין לאפות עוגה בצד פשטיד"א דאין להתיר מטעם נ"ט בר נ"ט דשמא זהו בכלי אבל באוכל הכל אחד הוא ובש"ד סי' ס' הביא דברי סה"ת והשמיט מלת "שמא ועיין א"ח בב"י סי' תמ"ז ותנ"ב. יראה ברור דווקא טעם א' בכלי וב' באוכל הוקלש הא טעם א' באוכל ואחר כך בכלי ומשם לבשר או לחלב אסור דכל באוכל הוא הוי כממש וכאמור. ובאם היה המאכל שבלוע בכלי חריף אי מהני ביה נ"ט בר נ"ט בס' בית ישראל כאן הביא הא דחולין קי"א שאני התם דנפיש מרריה טובא משמע בד"ח הבלוע לא שייך נ"ט בר נ"ט וכ"ה בהגהות פרישה קכ"ה אות י"א בשם ר' אנשיל דלא כרמ"א ובאו"ה לא מצאתי עכ"ל מ"ש דלא כרמ"א הנה לא כתב כאן כלום מזה רק בקכ"ב לענין נט"ל. ולדינא צ"ע בזה. ונ"ט בר נ"ט באיסור כבר כתבנו בצ"ד בש"ך אות כ"ב יע"ש ועיין תשובת הרשב"א תקי"ו משמע קצת דהוי ד"ת. וטעם חלב בקדירה גם כן הוה נ"ט בר נ"ט ועיין פרישה פ"ז ח':
**ואפילו.**עט"ז שכתב לולי דברי הרשב"א היה אומר דאין קליפת הביצה מנוקבת ומן הממש בולע וכן פולט והנה הרשב"א הוכרח לומר דמנוקבת דאל"ה אף עם בשר הוה נ"ט בר נ"ט ט"א בקליפה דהוי כמו כלי. ויש חילוק בין נקב בתולדה דהוא קטן מאד ואין פולט כ"א מיא בעלמא ובשר פולט ובולע שפיר משא"כ נקב שנתהוה אח"כ אלא דהמעיין ברשב"א תקי"ו יראה דכתב כן אהא דביצה שיש בה אפרוח דאוסרת דמנוקבת היא והא וודאי י"ל אף אין מנוקבת פולט ובולע מן הממש יע"ש:
**ויש.**עט"ז ועמ"ש בש"ך אות ו' ומ"ש הט"ז אין לדקדק כו' וצ"ע כו' אבל כו' הם דברים פשוטים וה"ק דממ"ש רש"י נ"ט בר נ"ט ואין איסור אלא כשבישלו עם בשר משמע הא לחודיה שרי ובקי"ו מבואר דבשר עם דג אסור וכמר בר"א פסחים יע"ש תי' דרש"י לענין נ"ט בר נ"ט קאמר לה וכ"ה ביש"ש פג"ה מ"ו וע"ז כתב וצ"ע מאו"ה מדגים שנתבשלו בקדירה כו' ותי' דוודאי יש ללמוד ולחלק בין פליטת כלים לבשר ממש ובמ"י כלל נ"ז אות א' הבין מיש"ש דאוסר בפליטת כלים וכתב על הט"ז כאן שדבריו מגומגמין מאד. ואני תמה על רב מובהק כמוהו כפי הנראה לא עיין ביש"ש גופא:
**והמנהג.**עט"ז ובד"מ נמי הקשה כן אב"י ובהגמרא נמי משמע מותר לכתחלה ואולי היינו מפרשים אם נתנן בכותח עיין סימן א' בב"י קטן היודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו דיעבד יע"ש ועיין פרישה אות ה' ודרישה אות ו' מיישב דברי הב"י וצ"ע דאכתי הסמ"ק מיירי לבשלן בכלי חולב לאכלן עם בשר או להיפך אסור ובסה"ת במפתחות מתיר לבשלן בכלי חולב לערותן לכלי בשר לא עם בשר ממש ול"פ אהדדי (בפרישה ה' הקשה דמשמע מדבריו נ"ט בר נ"ט שייך באוכלין וז"א כמ"ש באות א') ולענין דינא אם מותר לבשל בכלי חולב להעלותו אח"כ בכלי בשר יראה דאסור אף דהדרישה דחיק לה מסה"ת במפתחות דשרי וסמ"ק לא מצינו דפליג כ"א בכותח גופא ועיין צ"ד בש"ך אות ט"ו ממ"ש הרא"ש פכ"ה ובפכ"ש בהגעלה מ"מ אין להקל לכתחלה בזה אלא שראיתי להב"ח ס"ד כתב דכדי לאכול עם החלב אסור לכתחלה אבל כדי לנערותן לכלי חלב שרי לכתחלה וכ"פ או"ה והר"ב וצ"ע דהר"ב קאמר בבישול דיעבד שרי לכתחילה לערותן לכלי חולב אבל לבשל תחילה לערות אח"כ לגרום נ"ט בר נ"ט אף לכלי חולב לא שמענו ואף שיש לדחוק בדברי הב"ח מ"מ מלת "כדי קשה. והפר"ח אות ז' מתיר כה"ג יע"ש כתב המ"ך ח"א פי"א דף ע"ז ע"ד אם בישלן תחלה בכלי חולב ע"ד לאכול עם בשר אסור לאכול עם בשר ופר"ח אות א' כתב דלא הוי אלא הרחקה בעלמא ושרי יע"ש ומשמע וודאי אם נתנו בכותח או בבשר אף המ"ך יודה דשרי ולי צ"ע דנ"ט בר נ"ט אם נאמר משהו וודאי יש אלא טעם קלוש בטל הוא א"כ כיון דחזינן בגמרא דגים שעלו משמע דיעבד כפי הבנת המ"ך ושאר פוסקים (דלא כפר"ח) אם כן הוי כמבטל איסור לכתחלה ואפילו נתנו בכותח הוה לן למיסר בשלמא בישלו שלא ע"ד זה כבר הוקלש טעמו בדגים תו לא הוי אח"כ כמבטל איסור וכאמור. ועיין פ"ת אות ב' כתב דגים דרכן היה לאכלן בכותח והוה דיעבד ולא שאר דברים מש"ה דבש במחבת בצ"ד דווקא דיעבד יע"ש ומסתימת רמ"א וכל הפוסקים משמע אף שאר דברים וגם כותח לא שכיח לן כלל ודבש במחבת נתבאר לעיל:
**אבל.**עט"ז הלשון דחוק דהא הרא"ש מהאוסרין בנצלו ואפ"ה מתיר קערות בס"ג וכתב בפכ"ה אף לריב"ן דאוסר נתבשלו (היינו נצלו עיין בס' התרומה ס"א וע"ה) דווקא עם הכותח הא בכלי שלהן שרי ומשמע מהרא"ש שם אף לכתחילה. ולענין אי מותר לבשל תחלה בכלי בשר ע"ד ליתן בכלי חולב כתבנו באות הקדום דיראה לאסור ואמנם הפר"ח אות ז' כתב מסברא דלהעלותו מותר לבשל כו' ועכשיו ראיתי בב"ה שהביא בשם רי"ו שאסור והב"י השיג עליו ובספר הארוך להש"ך ראיתי שפי' כן דברי רי"ו וכתב דלא ידע למה חלק עליו הב"י יע"ש. ואפשר לכבוד שבת וכדומה המיקל לבשל תחילה במחבת בשר ב"י לערות בכלי חולב או להיפך אין גוערין בו:
**נגד הבשר.**ואם אין ידוע צריך נגד כל הבצלים ט"ז ופשוט ואף דבשמים לטעמא מ"מ אין איסור מחמת עצמם:
**ברי לי.**עט"ז חילק בין תנור אין מתקנח יפה ובין כ"ח דמתקנח יפה וכ"ה ברא"ש ובשאר פוסקים ומיהו אי יש ס' בפת נגד בעין שבתנור שרי דבלוע הוי נ"ט בר נ"ט ועכ"פ לאכול עם בשר שרי לאכול הפת דא"נ יאכל עם חלב לאו איסורא עביד דיעבד עס"י א' בסי' צ"ו אבאר עוד ✍:
**ויש.**עט"ז הביא ב' הטעמים ובאות ט' נראה כמסופק ברמ"א איזה טעם עיקר ובסי' צ"ד כתבנו מזה ומ"מ א"י הא מפורש הוא דין דכף בקדירה ירקות או מים ברמ"א בצ"ד ס"ה דאם יש ס' הכל שרי משמע הא אין ס' אסור:
**ואז.**עט"ז אפילו לטעם א' שמא בלעו כלים זה מזה בלא אמצעית המים (מחמת חום והבל שבקדירה) מ"מ עדיין היתר הוא דטעם דידיה נט"ל הוא ויראה אף בכלי מתכת דיש תקנה בהגעלה וסתם יורה כ"מ מ"מ לא הוי כלכתחלה בנתבשלו די"א עש"ך סימן צ"ד אות ט"ו וברא"ש פכ"ה דהכי קיל טפי ומיהו הרא"ש אין סובר דכלים בלעו זה מזה וא"כ לדידן אי לטעם א' הוי נ"ט בר נ"ט בכלי ויבשל בשר אח"כ מ"מ ב' טעמים ב' כלים מקילין כשעדיין היתר כמבואר. ובספרי ראש יוסף הקשתי על בה"ז בזבחים שכתב בתוס' בחולין קי"א דלתי' כלים נוגעין זה בזה אפילו אב"י אסור ותמהתי שם והבאתי סיוע מט"ז כאן ואמנם יש לישב אם נאמר נצלו אסור עיין ברא"ש פכ"ה ומ"מ כתבנו ב' כלים קיל טפי:
**והמים.**עט"ז הביא דברי או"ה ומשמע דאפילו הוחמו לשתיה אסור והבאתים בצ"ד באורך ועס"י קכ"ב:
**אבל כו'.**דהוי נ"ט בר נ"ט ט"ז והכל שרי אף המים דא"ל אכלי כיון דלא קאי כ"א אחד כלי והיינו להשתמש כך אבל עם בשר ממש או עם חלב ממש אסור לדידן בנתבשלו לכתחילה:
**או.**עט"ז מ"ש כ"ש מעירוי ר"ל שאין של בשר ושל חלב. והכריע ע"י עירוי אוסר הנקי דבולע מלכלוך בעין ושאין נקי אין אסור דעירוי אין בו כח להפליט ולהבליע כא' ובכ"ש התיר אף בליכלוך אך בסימן ק"ה אות ד' החמיר באין ה"מ מ"מ כאן להפליט מזה ולהבליע בזה שרי ואי בחלב צלול אסור כאן באין ה"מ ושם יבואר עוד הביא בשם או"ה ע"י עיראות הרבה בלוע בכולו וכמדומה שיש קצת חסרון בלשון ט"ז והיה ראוי להיות בת"ח כלל נ"ז כתב דאם ידוע שלא נשתמש בכ"ר תוך מעל"ע שרי והב"ח הסכים לאו"ה עיין ש"ך אות י"ג ומ"י אות כ"ה. ומיהו לאו"ה בדבר גוש בלא"ה לדידיה הוי כ"ר י"ל דמ"מ בלא רוטב אין מבליע יותר מכ"ק ולדידן שאין בקיאין בין כחוש לשמן מ"מ רמ"א מתיר לעיל בצ"ד. ומ"מ למידין מכאן חידוש דין ע"י הרבה עיראות בלוע בכולו וצ"ע לדינא ומיהו כ"ז בעיראות הרבה ביום אחד דאי לאחר מעל"ע כבר נפגם וצ"ע:
**דינו.**עט"ז שכתב דניצוק חיבור וש"ך לעיל אות ה' תמה בזה ומ"ב בסימן כ' התיר בפשיטות יע"ש ונראה דאף לרמ"א אין אוסר כ"א התחתון ואם עליון אב"י פשיטא דהתחתון שרי גם אם נפסק הקילוח דלא הוי ניצוק פשיטא שאין מקום לחומרא זו ואפילו ראוי להגעיל א"צ הגעלה:
**לא חיישינן.**הט"ז הביא מטעם ס"ס משמע הא ידעינן ששימשו תוך מעל"ע אסור בחד ספק ויש טעם אחר דאחזוקי איסורא לא מחזקינן וראיה מנדה ד' עיין או"ה ל"ד דין כ"ה א"כ אפילו בחד ספק שרי והפר"ח אות י"ח החמיר וכתב מהג"ה משמע דווקא מס"ס ור"ל מדכתב בדרך שנאסרים יחד ובל"י אות י"ז כתב בכ"מ להגעיל וכ"ח ישהה מעת לעת ואמת שבגליון או"ה כתב בשם מהר"י מולין להגעיל בשל עץ ומ"ש להמתין מעת לעת לאו מטעם ספק מדרבנן כיון שבא ע"י גלגול אלא דהוי דשיל"מ:
ודעשראוי לעמוד במקום זה על חקירה אחת כמו שאגיד והוא דלפי מה דפסק המחבר בקכ"ב ס"ז דסתם כלי ישראל נמי אב"י והרב מדשתיק אודי ליה וכ"ה בת"ח כלל נ"ט א"כ בלאו הכי שרי כאן וע' מ"י כלל נ"ז אות כ"ט ומיהו יש לומר כמ"ש הט"ז בקכ"ב דשל אותו ישראל מטעם קנס הוא ובאו"ה כלל ל"ד אות כ"ו דבש"ג יש היתר אחר מעת לעת סתם כ"ג אב"י ואמנם קשה מה בכך הא מטעם ס"ס הוא שמא בדבר הפוגמין עיין קכ"ב וזה שייך במאכל אבל לגבי כלי מבואר בסימן ק"ג ס"ב בהג"ה דהקדירה אסורה והטעם דיתן טעם לשבח במאכל אחר א"כ ליכא גבי קדירה כ"א חד ספק שמא אב"י אבל ב"י הקדירה שניה אסורה דנהי שנותן עכשיו לפגם מ"מ בתבשיל אחר יהיה לשבח ומיהו למ"ש הט"ז שם אות ו' שרי כאן דהכלי ב"י נט"ל במים ומים לשניה ועדיין היתר וממ"ש הט"ז שם אין ראיה דנותן טעם בר נותן טעם שייך אף שתחילה באוכל ואחר כך בכלי דזה אינו דמ"מ שם הוי ב' כלים והוקלש ושם אבאר באורך:
עודאבאר לך אם הדיחו איסור והיתר ביחד וספק אם בכ"ר או כ"ש או שהיה יס"ב או לאו ועברה לילה אחד עכ"פ יראה לכאורה להתיר דהוי ס"ס שמא הלכה כר"ת דלינת לילה פוגמת ושמא לא היה יס"ב שהרי הר"ב אומר כן בק"ג ס"ז אלא שיש לדחות ושם אבאר שוב מצאתי במ"י כלל נ"ט אות ט' בשם זכרון משה בליקוטין דין כ"ה כלי חולב שעבר לילה ולמחר בישלו בשר וא"י אם באותה קדירה התיר דיש לסמוך בספק על ר"ת והסכים עמו המ"י בה"מ וההיא דנותן כלי לאומן המבואר בקכ"ב שם יש להחמיר יותר יע"ש א"כ ה"ה לענין הודחו יש להתיר בכ"ח בה"מ והראוי להגעלה ודאי יגעיל ✍:
**דעל.**עט"ז ובצ"צ סימן צ"א מישב דהחמיר מהרי"ל להגעיל הכלי ששמש עבר במזיד על גזירות הר"ב ועוד דאפשר בהגעלה ובורית התיר בנפל לתבשיל דאין ראוי אפילו לאכילת כלבים יע"ש הנה מה דמשמע לכאורה מדבריו דהא דנט"ל שרי דיעבד בכלים ד"מ כף שאב"י לקדירה בת יומא היינו בכ"ח לא בכ"מ דאפשר בהגעלה ומיהו י"ל דה"ק דהחמיר מהרי"ל כיון דלאו ודאי נט"ל ע"י אפר. ועיין בק"ג ושם אבאר. ובנה"כ תי' דמעט שומן הדבוק נפגם ע"י אפר לא בממש ובק"ג ס"ה יש מתירין נט"ל באין מודח עכ"ל ולפי דבריו בורית אוסר דהוי ממש וה"ה וכ"ש אם זב חלב תחת קדירה בשר חם אצל האש אף שיש אפר תחת הקדירה אסור ודאי והפר"ח אות י"ט מיקל בה"מ. והנה מ"ש נה"ך מעט שומן הדבוק נפגם ע"י אפר קשה גוף כל הקדירה דמשערין בכולה וכ"ת דהמחבר לשיטתיה בס"ג כאן אכתי מדשתיק הרב אודוי אודי ליה ולזה נאמר דה"ה הבלוע קלוש הוא ונפגם ע"י אפר לא בבעין ומ"מ לדינא יראה בורית נראה להתיר כפסק הצ"צ ועדותו מהני דלא ראוי אפילו לאכילת כלב בוודאי נט"ל גמור הוא ע"י אפר וסיד משא"כ איסור בעין ע"י אפר המתיר בה"מ ולצורך ע"ש אין לגעור בו לא בע"א עמ"ש בצ"ב:
ולעניןטעימת הבורית הצ"צ בסימן מ"ז התיר וכל דבריו טעימה שפולט הוה דרבנן ובאיסור דרבנן לא גזרו ובקו"א השיג בנו עליו מחולין קי"ד דם שמלחו דרבנן ואפילו לאחר מעל"ע א"א למיטעמיה והפר"ח החמיר ג"כ מטעם זה ולדידי משום הא לא אריא דטעימת איסורין בעינן בליעה ממש כמ"ש הריב"ש רפ"ח עמ"ש בצ"ח בט"ז אות ב' ואף דמלשון השואל שם יש לדייק לאסור מ"מ יש לדחות ומ"מ אין בידי להכריע להקל בטעימת הבורית וכדמות ראיה יש ממ"ש הש"ך סי' מ"ב אות ד' דמש"ה טועם המרה דרוב יש טעם מר ואכתי היא גופא קשה הא משום דם אסור וכמ"ש הפר"ח שם אות ה' ולזה י"ל דם הכבד דרבנן עש"ך בע"ג אות י"ט ומש"ה שרי ללחוך בלשונו וכאמור. אמנם הא אמינא ודאי שפיר ללחוך הבורית בלשון שפיר דמי דע"כ לא אסר הפר"ח בק"ח אות כ"ב אלא ליתן לתוך פיו ולרקוק כמ"ש הצ"צ בסי' מ"ז אבל לחיכה בלשון מתיר הפר"ח במ"ב אות ה' אפילו באיסור תורה ומיהו אנן קיי"ל לחיכה נמי אסור כמ"ש מהרש"ל דאסור ללחוך בלשון אם מלוח ועיין תב"ש סימן מ"ב ותו לא מידי ✍ועמ"ש בצ"ח:
**שיש.**עט"ז אבל הר"מ ז"ל נתן טעם שדרך הכותח לשאוב מלח מדופניו ולפ"ז אפילו מכוסים אסור והר"ב שהתיר דיעבד או מכוסים ע"כ כאו"ה וש"ד סובר ובפ"ת אות ז' וכה"ג ובהגהות הטור האריכו ופסק הפ"ת שאין להתיר אלא מכוסה ורחוקים זה מזה יע"ש אבל שאר דברים וודאי מכוסים לחוד מהני:
**מותר.**דמיזהר זהירי ט"ז ור"ל שזה בשר וזה חלב וכ"ש איסור והיתר משא"כ מלח וכותח שניהם היתר לא אסיק אדעתיה:
**והמחמיר.**עט"ז וראוי שתדע מה שהקיל הט"ז הוא שאין מוציא דבר קשה ביבש הא נתלחלח המלח וודאי לכתחילה אסור עס"י ק"ה סי"ג ובש"ך אות מ"ד ומשום דפוסי הגוים אסור לכתחילה דיש זלחלוחית ובק"ה אבאר ועמ"ש בש"ך אות כ"ה ועמ"י כלל י"ז אות ג' שחילק בין בב"ח דעדיין היתר לכתחילה מותר ביבש ובכלי איסור אסור לכתחילה לא מתע"ב אלא מדינא לכתחילה אסור והמעיין שם בת"ח הביא דברי א"ח בכלי איסור נמי שרי לכתחילה בסמוך לו מיד משמע דאין חילוק כלל ועיין בתוס' חולין קי"ג טהור מליח משמע הטעם דהדפוס הוה כתפל ומ"מ אף בקערה ונתן שם מלח הרבה ונתלחלח אפ"ה דיעבד שרי דאין טבע המלח להפליט מכלי הקשה והוי דוגמא טהור מליח שאין נכנס בחלקיו כמבואר: