Peri Megadim on Yoreh De'ah, Siftei Da'at
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ואם. עש"ך דהוה נבלה פי' וודאי דכל ספק השקול אוקמיה אחזקה וכן משמע מר"מ ז"ל בפ"א מה"ש הי"ב הר"ז נבלה ומשמע דהוה ודאי אמנם הכ"מ כתב שם דרבינו פסק כמ"ד מטמאה במשא לחומרא ועוד דמסתבר טעמיה וכפי הנראה דלא ברירא ליה אי הוה ודאי אמנם לשון הר"מ מורה דהוה ודאי וטעמא דסובר דרוב אין שוחטין רוב כתי' הב' במרדכי חולין פ"ק יע"ש ובכה"ג בהגהות הטור אות ב' וג' הביאו ובתב"ש צידד שם אי הוה דאורייתא או כתי' התוס' חולין ט' א' ד"ה ואסורה באכילה דרוב שוחטין כהוגן יע"ש והפרי תואר כתב בפשיטות דהוה רק דרבנן יע"ש וח"ו להקל בזה דאי הוה ספק השקול אוקמינן אחזקה וכ"ש דאיכא נמי חזקה דמעיקרא שלא היו הסימנים חתוכים. והתב"ש כתב להר"מ הוה ודאי נבלה ולוקה משום נבלה ולא לטמא במשא ויראה כוונתו דכל מה שהיתה עומדת בחייה כן עכשיו דהוה לקי משום אמ"ה ה"ה עכשיו משום נבלה ובחייה לא היתה מטמאה ה"ה עכשיו. וכתב דלפ"ז היה מותר לשחוט או"ב כה"ג ולא ידענא למה כיון דמטהר עכ"פ מידי נבלה מידי דהוה אטרפה דהוה שחיטה לענין או"ב:
**מיהו.**הש"ך האריך ותוכן כוונתו דשמוטה הוה עכ"פ מיעוט המצוי כמו סירכות הריאה ומש"ה צריך לבדוק ומכל מקום מ"ש דאנו אוסרין דיעבד הא באין ה"מ אוסרין בריאה ה"ה כאן יש לאסור באין ה"מ ואולי יש לחלק. ודע דלא קשיא אמאי דיעבד שרי נימא סמיך מיעוטא לחזקה והוה פלגא מדרבנן וליתסר כיון דמיעוטא דמיעוטא לא הוה וי"ל כמ"ש בספר גינת וורדים בשו"ת א' דלא החמירו חז"ל אלא היכא שיש מקום לחול ונולד לנו הספק אבל להחזיק ריעותא לומר שמא בסימנים עקורים שחט זה לא אמרינן ומה"ט לא בדקינן אחר נקובת הוושט אף דאיכא חזקה בהדי' בניקב במקום שחיטה אלא כדאמרן ומיהו לבדוק אם רוב שחוטים או דהוה מ"ה או דמיקרי נולד הספק וכאמור. וכבר תמהתי לעיל סי' כ"ד דהר"ב סותר משם לכאן דלעיל פסק דעיקור לאו טריפה היה א"כ הא דאמר כל טבח שא"י ה"ש אסור לאכול משחיטתו היינו עיקור דנשמט הסימנים ומש"ה פסק דאין טריפה דאי כפירש"י עיקור דסכין פגומה א"כ אמאי סובר עיקור אין טרפה ועוד ממ"ש המחבר עיקור כיצד ושתק הר"ב ש"מ אודויי אודי ליה ואיך כתב כאן דא"צ לבדוק אחר עיקור א"כ אמאי אסור לאכול משחיטתו יע"ש:
ועיין ב"ח שכתב עיקור הוה חזקה שאינה זבוחה ולזה י"ל דא"כ אחר נקיבת הוושט נמי יהא צריך לבדוק אלא וודאי כדאמרן ומ"ש שם דא"כ למה צריך לידע עיקור יותר משאר ה"ש יש לעיין ביה דהכי היה לומר דאיזה צורך לידע עיקור:
וראית להתב"ש אות א' דברים אשר לא זכיתי להבינם. הקשה איך אנו סומכין על תוקף אגודל דלמא המיעוט מדולדל ולא יצא לחוץ וכן הקשה בכר"ו וזה יפה הקשה אמנם מ"ש התב"ש לבה"ג אין חילוק כל שנשאר המיעוט קיים כשרה דהטעם דא"א לשחוט בסימנים עקורים ודווקא אי עיקור טרפה יש חילוק אלא שבטור משמע אף לענין שחיטה עכ"ל ולא הבינותי דוודאי לבה"ג דאין מחלק בין נעקר קודם שחיטה או בשעת שחיטה הטעם גזירת מלך הוא דאין שחיטה מועלת בסימנים עקורים וכשהמיעוט הוא מדולדל הוה כנעקר כולו. ולמה הביא ממרחק לחמו והא המחבר בסי' כ"ד כתב בפי' כן הא דעיקור פסול כשהוא מדולדל אלמא אף לבה"ג פסולה וכ"ת דה"ק כשהוא מדולדל הוה טרפה ולאו מחמת עיקור ולא הוה נבלה ועיקור דהוה נבלה ולא טרפה כשנעקר כולו דעדיף הא נעקר בכח דכאיב לה הוה טרפה ולא נבלה וא"כ א"צ לבדוק כ"א שלא יהיה נבלה דסמוך מיעוטא לחזקה ולא בטרפה דסמכינן ארוב חדא דזה דוחק ועוד דאי הא דחלב וביצים מותר היינו כשנעקר כולו ולא מדולדל איך כתב המחבר שם דהמיעוט הנשאר אינו כלום והוה כנעקר כולו ומה בכך שנעקר כולו דנעקר כולו לאו טרפה הוה ואלו כאן מחמת טרפה קאתינן עליה לא מחמת נבלה וצריך לומר דמלתא דלא שכיחא הוה שיהא המיעוט מדולדל וכיון דלא הוה מיעוט המצוי תו לא מחמירין:
**ויש.**הג"ה זו צריך להיות קודם ויש מי שאומר ש"ך לכאורה יראה דפליג אט"ז אות ג' דסובר הטעם שמא ישכח מלבדוק אח"כ דלפי דבריו אין חילוק בין רובא להגרמה דה"ה אחר הגרמה צריך לבדוק קודם שיזרוק מידו שמא ישכח וא"כ בכיון עשה רמ"א כן דכתב הג"ה זו כאן לומר דקאי נמי אהגרמה אלא סובר דהטעם דלכתחלה חיישינן שמא יתרחב כשיטת מהרי"ו דלא שייך זה בהגרמה אלא ברוב ועיין כה"ג בהגהות ב"י אות ו' כתב דבעל המפה תפס לכתחלה חומרת שחיטת אשכנזים הרי דסובר דלכתחלה יש לחוש לשמא יתרחב החתוך ויש בזה קולא וחומרא לפי' הט"ז שמא ישכח מלבדוק הוה חומרא אף בבהמה דלא שייך פרכוס צריך לבדוק מיד וה"ה הגרמה ובעוף אם שחט הוושט ג"כ הדין כן ואלו לטעם הש"ך בבהמה א"צ ועוף דנקיט רמ"א הוא בדקדוק ואם שחט הוושט בעוף א"צ לבדוק מקודם דווקא קנה יש חשש שמא יתרחב כמ"ש הש"ך בשם אביו הגאון ז"ל ויש ג"כ חומרא לש"ך אם אמר לאחר שיזכיר לו הבדיקה דלא שייך שישכח דשנים לא ישכחו כמו גבי בדיקה כמ"ש האורח מישור אפ"ה אסור שמא יתרחב ולט"ז שרי כה"ג:
**ולא חיישינן.**עש"ך וירצה דהב"ח הביא ראיה מרש"י דהשוחט בלילה דלא ישחוט לכתחלה דשמא לא ישחוט הרוב והבין דשמא אח"כ יתרחב החתך א"כ משם מוכח איפכא דיעבד שרי ורש"י כיון דשמא ישכח אח"כ לבדוק כמ"ש בסי' י"א אות א' יע"ש ואף דכתבנו מקודם לזה דהש"ך סובר דהא דבעינן קודם שיזרוק העוף אין הטעם שמא ישכח אין דומה לילה ויום במקום אופל דחיישינן שפיר משא"כ בעומד שם אין חשש אף לאחר שיזרוק אלא הטעם לכתחלה שיתרחב מקום החתך. והנה הש"ך כתב בשם אביו הגאון דיש חילוק בין קנה לוושט ומשמע אף דיעבד אסור בקנה והיינו דקשיא בגמרא השוחט דיעבד אין והא תניא לעולם שוחטין ביום ובלילה לימא הא איירי בבהמה דליכא פרכוס או וושט וכאן בקנה אלא בקנה אף דיעבד אסור ומתניתין בבהמה או בוושט או תפס העוף בידו או קשר דלא פרכס כמ"ש בנה"ך ומיהו התב"ש מיקל אף בקנה יע"ש אמנם המעיין בב"ח כאן ובריש סי' י"א יראה דדבריו כנים דה"ק אסור לשחוט בלילה לכתחלה דאם אתה מתיר ליה לשחוט יבוא לסמוך לפעמים בנמצא לטהר רובן שחוטים וזה אסור אף דיעבד ודיעבד מותר בנמצא כל הסימן שחוט למחר דהרי בריש סי' י"א פי' דברי רש"י דאף דיעבד אסור שמא נתרחב החתך והרי אתה רואה כמ"ש כאן וצ"ע:
**הבודקים.**הש"ך הביא ב' פירושים ופירוש הב' מחמיר דאף אם ימצא אח"כ רוב אסור דשמא הנוצה קרעה ונעשה רובו אסור:
**ולא חיישינן.**כתב הש"ך דמלשונו משמע דלא חיישינן שמא במקום נקב ניקב אלא אפילו הרבה נקבים שלא במקום שיניו תלינן כולהו בזאב והטעם דרוב אין טריפות הא ספק בשחיטה מוקמינן אחזקה אף שיצא פ"א בהיתר וכבר היה לי ויכוח עם חכם אחד ואמר די"ל כיון דיצא פ"א בהיתר אין לחוש ודחיתי דבריו. ועתה מצאתי במהרי"ק שורש קמ"ז להדיא כדברי דאף שיצא בהיתר ז"ל שם ומה שאמרת שאם זרק העוף מידו ומצא הסימן שמוט הואיל ויצא בהיתר אינו דהא טבל ועלה ובין עלייתו לטבילה נתעסק באותו המין אין לך הוחזק גדול מזה ואפ"ה אוקי אחזקה והביא עוד ראיות ברורות לזה יע"ש ואף אנו כתבנו כפי מעט ידיעתנו ומה לנו להביא עוד ראיות מאחר שאדונינו מהרי"ק אומר בפי' כן מי יבוא אחר המלך כו' והדבר ברור אף שיצא בהיתר כיון דאח"כ נולד ריעותא ואף דאיכא למיתלי כי התם דנתעסק אפילו הכי אוקי אחזקה וזה ברור וכבר הארכנו בספר גינת וורדים בשו"ת א' ולקמן סי' ל"ג בדיני וושט אבאר עוד מזה ✍בעזרת האל יתברך: