Peri Megadim on Yoreh De'ah, Siftei Da'at
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**א"צ לבדוק דרוב בהמות בחזקת כשרות הן.**ש"ך והיינו חזקה מחמת רובא והיא חזקה מבוררת ואפילו לא היתה י"ב חודש ולא מיקרי אפשר לברורי בקל דטורח גדול הוא לבדוק אחר כל ח"י טריפות ונקב משהו וכבר התבאר:
**חוץ מריאה דעלולה להטריף מפני סירכות ושאר טריפות דשכיחי בה.**ש"ך כתב הטעם דמיעוט המצוי גזרו חז"ל. אמנם מ"ש ושאר טריפות דשכיחי בה לא ידענא דמשמע חסר ויתיר וחליף ואבעבועות ומראה ויובש ואטום וכיוצא נמי הוה מיעוט המצוי הא לא ידענא מנא ליה דנהי נמי כשגזרו חז"ל לבדוק הריאה הצריכו לבדוק מכל טריפות כמ"ש התב"ש אות ג' וכ"מ בר"מ פי"א מה"ש וכמ"ש בט"ז וכ"ה בבדיקות וכה"ג מ"מ עיקר הוה משום סירכות ומה"ט התירו דיעבד בגדיים וטלאים דדוחק לומר דשאר טריפות נמי אין מצויין בגדיים וטלאים וי"ל זה ומ"מ לא מצאתי מי שיאמר כן. אמנם בל"ח בא"ט אות ס"ב כתב דמה שנהגו הבודקים לבדוק אחר חסר וחליף חומרא יתירא דמדינא לא בודקין אלא אחר סירכות ובשאר סומכין ארובא וכבר כתבנו דמדברי כולם נלמוד דמדינא הוא דיש לבדוק אחר כל טריפות הריאה והרי הרשב"א בחידושיו כתב דהוה כמעלים עין מאיסור ה"ה אבעבועות וחסר ויתיר וחליף נמי הכי הוא. ומיהו אחר נקבים לא בדקינן כמו שיתבאר.
**וכל הפורץ גדר.**משמע דבדיקה זו דרבנן ש"ך ולא מ"ה וכמו שיתבאר באות ח' ולא ידענא למאן קאמר לה הרמ"א בפירוש אומר כן בסי"ז דאם הניח אצל עובד כוכבים כשירה דבדיקת ריאה דרבנן ולהמחבר נמי הא כתב ס"ג דנאבדה הריאה כשירה והוא דעת הר"מ ז"ל דסובר בריקת הריאה מפני פשוט המנהג עיין פי"א מה"ש ופשיטא דלא הוה ד"ת דאי דאורייתא ודאי אף נאבדה טריפה. ראיתי מי שכתב דמיעוט המצוי הוה ד"ת ויש מי שאומר דמ"מ איכא חזקה ולאו כלום הוא דמיעוט המצוי דרבנן ואי הוה מ"ה ליכא חזקה כלל אלא ודאי כדאמרן:
**ונהגו ג"כ לנפוח.**עש"ך וירצה בזה דאף בה"ג דמחמיר ואמר צריך לאפוקי לריאה ולבדוק בנפיחה מנקבים היינו אי איתא קמן סובר דאסור למיכל מינה עד שיבדוק מנקבים ג"כ ואי לא עביד הכי הוה כמבטל איסור דרבנן דאסור לאכול וסובר דחז"ל גזרו אף על בדיקת נקבים דמאחר דמצוין המה קצת וכדעת הט"ז אבל אי נאבדה לכ"ע כשירה אף לבה"ג בלא בדק מנקבים כדמוכח מש"ס בא זאב ונטל בני מעיים וריאה בכלל ומיירי שבדקו מסירכא ולא מנקבים ומשמוש ידא דטבחא תולין ואי דיעבד אסור ה"ד אי דלא בדק לה אסורה כו' וכן הא דאמר מחטא בריאה חתוכה דילמא אי הוה ריאה קמן הוה נקובה והא ע"כ צריך לבדוק מנקבים אלא אי נאבדה או שלא בדקו בשוגג שרי הוא לכ"ע דלא כב"ח שהבין מהרש"ל שבעל נפש יחמיר ואמנם רמ"א כתב שא"א נוהגין לנפחה. ומיהו אי בעינן להוציא ריאה לחוץ ולבדוק במראית העין אי די בבדיקת פנים הנה השמ"ח ס"ב כתב דמיש"ש פ"ק סימן כ"א ומשאר מקומות מוכה דבדיקת פנים די אמנם כתב שכמה גאונים גזרו חרם שלא לסמוך על בדיקת פנים כי מראה ויובש א"א להכיר היטב בפנים כ"א שוחט ובודק מכמה שנים וירא ה' יוכל להכיר מקום המראה צונן וחלק. א"כ וודאי כעת בעו"ה ראוי שלא לסמוך על בדיקת פני:
**רק.**עש"ך וה"ה כל ריעותא כמו אוושא ואיגלד כו' אוושא ואטום מבואר הבדיקה בגמרא ואיגלד לא הוזכר בגמרא אדרבה כשרה משמע בלי בדיקה כמו שדקדק הרא"ש והבה"ג הוא דמצריך בדיקה ולז"א כמ"ש בסימן ל"ו וכ"מ מר"מ דכל דאתיליד ריעותא צריך בדיקה ומיהו יש מהן דמעכב דיעבד ויש מהן דכשירה דיעבד וכבר התבאר:
**ונטלה כו'.**ואם השליך במזיד הוה כמבטל איסור דרבנן ש"ך והיינו אף לדידן בה"מ אסור לו ולאחרים מותר כמבואר סימן צ"ט בלא שיקח דמים ופ"ת היקל ואומר דלא הוה רק מחמת מנהג והמעיין בריב"ש תצ"ה כתב בפירוש דהוה מבטל איסור דרבנן וכן הסכים השמ"ח לאסור וכתב עוד באותן מקומות שנהגו לנפוח קבילו עלייהו חומרת בה"ג ואי לא נפח לה הוה כמבטל איסור ומ"מ נראה דבה"מ יש להקל בזה:
**ואין אומרים.**דרוב בהמות כשירות ש"ך והיינו מ"ה אלא דחז"ל גזרו על המיעוט המצוי וכי ליתא לא החמירו להמחבר וכדאמרן:
**ויש מחמירין.**הש"ך הוכיח דלכ"ע בדיקת ריאה דרבנן ירצה בזה דל"ת דמתירין ואוסרין פליגי דלמר הוה ד"ת אלא דלכ"ע הוה דרבנן והאוסרין מטעם דאם כן מה הועילו בתקנתן שכ"א ישליך ויאמר שוגג הייתי ומה שהביא ראיה מנקב בריאה דתולין בזאב לא הבינותי דהא למחמירין אפ"ה א"צ לנפוח הריאה כמ"ש רמ"א וע"כ או דאין נקבים שכיחים או דלא שכיחי בלא סירכות דאי היה נקב מיד היה נקבה והוה סירכא כמ"ש התב"ש אם כן בההיא דזאב או שמיירי בגדיים וטלאים או שבדק מסירכות ולא מנקבים תולין הנקבים בזאב או שאין מדרך הב"ח לנתק סירכא שלא יהא נשאר שום דלדול בריאה כמ"ש התב"ש סימן ל"ו אם כן וודאי אין ראיי' מהא דזאב וצ"ע. ומ"ש בסימן נ' מבואר דריעות' מחיים לא אוקמיה אחזקה אפ"ה לא קשי' מכל אלה דמכשירין לקמן כמ"ש התב"ש בסימן כ"ט דדוקא מים בראש דהוה ריעותא ויצאה מהרוב דרובן אין להם מים בראש משא"כ א' אומר בחיתוך וא' אומר בגב לא הוה ריעותא כלל כסדרן וריאה זו לא היתה בחלקו של טורף ואף דלרש"י אין סירכא בלא נקב יש לומר כסדרן באה סירכא בלא נקב ורש"י כתב אפילו אי מצא נקב תחת הסירכא כשירה דיש ב' הגנות יע"ש: והנה ברא"ש לא משמע כן שהוקש' לו אמ"ש רש"י אין סירכ' בלא נקב כסדרן אמאי כשרה ומאי קושי' נימ' כסדרן באה בלא נקב כרעת הראב"ד. ולזה יש לנו לומר דהרא"ש אה"נ דסובר אף כסדרן אין סירכא בלא נקב אבל רמ"א דמוד' לדינו של המחבר בס"ה ו' היינו דסובר סירכא כסדרן לא הוה ריעות'. ומ"מ אין נראה כן כשהמעיין יראה דהר"ב סובר דהעיק' כסדרן בעי בדיקה יע"ש. ומדין בוע' בשיפולי בחוט בשר מקיף י"ל נמי דזה ל"ד למים בראש כי בוע' לחוד לא הוה כ"כ ריעות' ושפולי הוא רק לדעת בה"ג ולא הוזכר בתלמוד לכן היקל בו. ולפ"ז יש לעיין ב' אומרים תרי בועי סמיכי היא וב' אומרים מרוחקין היו או ב' אומרים במראה נתלבנה יש להתיר דלא הוה ריעות' דכל מילי דריאה כשהי' נפוחה משערינן לה ולא הוה ריעותא כלל אמנם ב' אומרים שהיה החסרון מחזיק רביעית וכדומה דהוה ריעותא בזה יש לעיין לכך צריך המורה ליזהר איזה מיקרי ריעותא ותו לא אוקמיה אחזקה מחיים:
**או בגדיים.**עש"ך וכוונתו מבואר דהר"ץ כתב דבגדיים וטלאים ועגלים אין נוהגין למעך דלא שכיח בהו סירכא והא כיון דאישתכח בהו הוה סירכא גמורה אלמא דגם עגלים לא שכיח בהן סירכות ויש להתי' בנאבדה והדר אמר שהרי הר"ב אינו אומר כן בסי"ג דטעמ' אחרינא הוא דרכה היא ומש"ה מנתקת ואם כן י"ל דבעגלים מצוין סירכות ואסור אם נאבדה וחזר ואמר להשוות דברי הר"ץ שלא יהיו סותרים לרברי הר"ב דוודאי אין סירכא מצוי בעגלים והאי דאית לב וודאי סירכ' גמורה והא דעוברת ע"י מיעוך דרכה ולפ"ז יש להתיר נאבדה בעגלים ואין להקשות מנא ליה להר"ץ לומר כן ולא סגי בטעמ' דהר"ב דמש"ה עברה דרכה היא די"ל דמנין לנו להחזיק ריעותא ובצירוף הטעמים מטריפין. ועיין שמ"ה דכ"ז שיונקים ולא אוכלים לא שכיח בהו סירכות ויש להתיר אם נאבדה. גם בבהמה גדולה אם נבדקה מסירכות ולא משאר טריפות שבה כתב להתיר אף באין ה"מ דומי' דגדיים וטלאים ואף די"ל בין גדיים וטלאים לבהמה מ"מ יש להקל לדבריו וצ"ע בזה וחיות אין סירכות מצויות בהן אמנם בפרישה ובכה"ג כתבו חוץ מאילה ועיין רש"ל באיל היער ולפי שאין מצוי כ"כ קצרתי:
**שלא כסדרן.**עש"ך ומה שהקשה על הב"י דמביא ברש"י אונ' חברתה סותמתה התוס' כבר דחו זה י"ל דתוס' סברי בפשיטות לרש"י דווק' מא' לשלישית הא מגב לגב כשירה ע"כ שהקרום הולך וחזק משא"כ להרא"ש דמסופק ברש"י דאפשר רבות' נקיט מא' לשלישית אף מחיתוך לחיתוך טריפה וה"ה מגב לגב אם כן י"ל התי' של התוס' דאונא חברתה סותמת' או הקרום הולך וחזק והב"י הביא שניהם אונה סותמתה והקרום הולך וחזק. ומה שיש להקשות איך נאמר דהקרום חולך וחזק ואין סופו להתפרק אם בקרום מחמת מכה אומרים דסופו ליסתר כ"ש מחיתוך לחיתוך וכבר הוקשה להפר"ח כן י"ל דתרין סמכין עדיפי ועוד דוודאי סירכא מצ"א יש בה נקב ומצד הב' אין בה נקב אלא מסתרך שם באשר יפגע שם ואם כן י"ל דממקום ברי' הולך וחזק וסותם גם המקום שיש בו מכה ולהא לא חיישינן שמא ניקבה מב' צדדין דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן משא"כ בקרום מחמת מכה שאין לו אחיזה כלל רק במקום המכה סופו ליסתר וסירכא מינה ובה אה"נ דאפשר כשר. ומש"ש פי' התוס' והרא"ש משמע דלאחדים הם והרואה יראה שהם רחוקים זה מזה דלתוס' הקרום הולך וחזק כמ"ש ולהרא"ש הטעם כסדרן לא הוה קרום מחמת מכה דנקב כזה עומד ליסתם הוא מחמת ששוכבות זע"ז מחיים ודומה למ"ש הרא"ה בב"ה ל"ה ב' הבאתיו בפתיחה באריכות יע"ש. ומה שהביא בשם הר"ץ דיש לנקב זה ב' הגנות א' אונא הברתה וא' הקרום ומה"ט אם יש נקב בפועל וודאי טריפה אף לרש"י דלא כעיטור שהביא הב"י וכבר הארכנו בזה בפתיחה בתכלית האריכות ומשם תדרשנו:
**וי"א להכשיר.**היינו אף בלא בדיקה ש"ך וי"ל דל"ת די"א אלו מחמירין דאין מכשירין אף בבדיקה כ"א למטה מחציין ולמעלה לא דהוה שלא כסדרן קמ"ל דמקילין המה דבלא בדיקה נמי מכשירין אף שמחמירין בלמעלה מחציין ועיין שמ"ח דבמקים שיש מנהג יש להקל עד אצבע סמוך לשיפול ובמקום שאין מנהג יש לאסו' למעלה מחציין:
**אם.**עש"ך השיג על הר"מ דסובר דאם נופחין והאונות נראין פרודות אסור דז"א אלא כל למטה מחציין בכל ענין יש להכשיר:
**אפילו.**הש"ך מכשיר בחלון אף בין אונא לאומ' והביא ראיה מסי"ח דכתב רמ"א והמנהג להכשיר בין אונא לאונא וה"ה לאומא משמע דשווין המה ומכאן אין ראיה כ"כ די"ל דאדרבא מש"ה הזכיר אומ' אח"כ בקרום דזה דווק' כשר בין אונא לאומ' וחלון אסור בין אונא לאומ' עיין מ"ש בט"ז ושם כתבנו דבה"מ יש להכשיר:
**כמין קרום.**הש"ך סובר דדעת רמ"א דאין חילוק בין עב לדק מדהשמיט רמ"א תיבת שקורין טיל"א משמע דאין חילוק ומיהו י"ל דמ"מ בעינן שיהיה קרום הא במקום א' עב ובמקום א' דק או יש חלון וודאי לאו קרום הוא ומ"ש שכן נוהגין להכשיר היינו למעלה מחציין כל שאינו פילוש ואלו בסירכא כה"ג למעלה מחציין אסור ובט"ז ביארנו זאת באורך. ואם יש בועא בין קרום הזה יש לעיין ביה ונראה לצדד להקל דבקרום כ"ע מכשירין:
**מעיקרו.**פי' שאינו מפולש דאל"כ הוה סירכא ש"ך פי' אף שדק הוא כל שיש חלון לאו קרום מיקרי ולמעלה מחציין אסור גם למטה מחציין ביש בועא אסור דלאו קרום הוא והוה תרתי לריעותא עיין סימן ל"ז:
**עד אמצעיתו.**עש"ך וסובר כט"ז דמחידוד לחידוד טרפה דאל"כ טובא איכא בין סירכא לקרום אלא דלא ידענא כיון דעיקר רבות' השמיענו דמ"א לומר דאף למעלה מחציין כשירה וכתב עד אמצעיתו והעיקר חסר וכ"ת דה"ק דה"ה קרום דל"ת דגרע הא מה"ת לומר כן ועוד דכתב ואין זה סירכא משמע דסירכא כה"ג אסורה ולמטה מחציין אף סירכא שריא ואם היינו אומרים דחוזר אמ"ש למעלה דסירכא י"א דצריך בדיקה וקרום א"צ בדיקה ועיין בה"י הוה א"ש ולש"ך צ"ע קצת:
**אך.**עש"ך וחיסור לשון יש וכצ"ל סירכא תלויה אי מינה ובה כשר דהוה ס"ס ומ"ש וכיוצא ר"ל מחיתוך לחוד או למעלה מחציין דהוה ס"ס שמא מהליחיות הסירכא ושמא מינה ובה הוה והולק אט"ז דאזיל לשיטתיה בנה"ך דסירכא מינה ובה כשירה ולא הוה ב' לריעותא דמש"א הוא:
והנה אעתיק לך לשון הב"י ואם סירכא תלויה היא פשיטא דכשירה ואם לאונא אחרת פשיטא דטריפה ומינה ובה הוה ס"ס שמא מהליחיות הסירכא ושמא מינה ובה הוה וכשירה אם דאשה הב' נסרך לדופן שכנגד האומה להרא"ש פשיטא דטריפה ולדופן נגד האונה אם קרובה ראש הא' לאונה כשירה ואם קרובה לאומה טריפה עכ"ל. הנה יש בדבריו קושי ההבנה וראיתי שרבו של הכה"ג (הוא מהרי"ט) עמד בזה דמה בכך שהוא קרוב לאונה הא דופן לגב האונא מנין לא בחיתוך. ע"כ נ"ל דה"ק מתחלה אמר אם לאונה אחרת פשיטא דטריפה מספק שמא מאומה או מאונה והוה שלא כסדרן ואמנם האי ספיקא וודאי הוה דב' לאיסורא יש שמא מאונה או מאומה ואף דמש"א הוא מ"מ יותר נוטה לאיסור מלהתיר לומר שמא מליהיות הסירכא. ואחר כך כתב אם ראש השני נסרך לדופן האונה ר"ל שיש סירכא מאונה לאומה בין החיתוכים ומשם יוצא הסירכ' כפולה ונסרכה לגב האונה ומגב לדופן דהשתא איכא תרי ספיקי שמא להקל שמא עיקרה מגב האונה ודופן סותמתה ושמא מליחיות הסירכא עיקרה והכלל דאנו מחויבין למצוא רק ראש א' ממקום הכשר וספק שמא עיקרה מחיתוך האונה והוה ס"ס להתיר משא"כ אם ראש הב' לדופן נגד האומה יש ס"ס לאיסורא שמא מאומה ושמא מאונה ואסורה וודאי. ומ"ש שאם נוטה לאומה יותר טריפה לא ידענא אמאי. דתו ליכא לספוקי שמא ראש הא' מחיתוך האונה כיון דקרובה לאומה והוה ס"ס שמא הפשטות ליחה ושמא עיקרה מגב אונה ויש לומר דיותר מסתבר אי מן הפשטות ליחה לומר דעיקרה מאומה כיון דקרובה לאומה יותר וצ"ע בזה. גם בדין הראשון לא ידענא מינה ובה ניחזי אי ראש הא' קרובה לאומה וראש הב' לאונה מגבה טריפה דליכא כ"א ספק שמא מליחות סירכא ושמא מאומה כיון דקרובה לגבה. גם סירכא בין החיתוכים יוצאת מתוך הבועה דכשר למטה מחציין וסירכא תלויה יוצאה מאותה סירכא אם קרובה לבוע' הוה ליה תלויה מבועא וטריפה ואם קרוב' לאונה אחרת כשירה וצ"ע כל זה גם דברי הב"י בכאן צ"ע ✍:
**לכל דכולהו לגבי דידה הוה שלא כסדרן.**ש"ך ומיהו מיעוך מהני אף בוורדא ועמ"ש לקמן וב' וורדות בשורש א' ונסרכו זה לזה תב"ש בשם הר"ץ וכה"ג כתבו דלא מהני מיעוך וכבר כתבנו בט"ז. וה"ה יתרת אונא אצל הוורדא ונסרך עמו טריפה ועוד מטעם ב' לריעותא כמו שיתבאר:
**לכל יתרת אבל בדרי כסדרן כשירה ש"ך.**ואין להקשות הא הוה ב' לריעותא כמ"ש בסימן ל"ז דיתרת ריעותא הוה דאיכא ביה פלוגתא דלרבא טריפה הוה וכ"כ השמ"ח בשם הר"ץ וי"ל דכסדרן למטה מחציין בלי פילוש סירכא לאו ריעותא הוא ולפ"ז למעלה מחציין או חלון הוה ב' לריעותא. ומ"מ קשה יתרת מקמא מה איריא דשלא כסדרן תלויה נמי ואיפשר רבותא קאמר וה"ה ב' יתרת מקמא ונסרכו זא"ז כסדרן כשירה הא תלויה גרע וטריפה מטעם ב' לריעותא:
**מיהו.**עש"ך דהכי רביתייהו ויש לפרש כאן אורחא הוא שבא בלא נקב ולפ"ז אם נמצא נקב לאחר שהסירו הסירכא טרפה. כיס הוורדא שנסרך לשומן או לשאר דברים שאין נקב פוסל בהם כשירה שמ"ח סע"א בשם דמש"א ולפ"ז גם נקב אין פוסל בכיס הוורדא אף שיש בפועל דא"ל דשם סירכה רגילה דהוה בלא נקב דהא פוסל שם סירכא בשאר איברים ולאו דווקא ריאה ואפ"ה הביא דין דדמש"א ש"מ אין נקב פוסל בכיס:
**טריפה ולא מהני כדלקמן סנ"ב ש"ך.**ור"ל כמבואר שם דווקא לדופן דליחותו רב אם יש מכה תלינן שמדופן בא הסירכא הא לשאר מקומות לא תלינן אף במכה ואף בדיקה לא מהני וכפול הוא שם ולדידן אין נ"מ בכל זה דאף לדופן אין מכשירין כמ"ש רמ"א שם:
**דבוקות.**הש"ך הביא מקצת בודקים כל שאין חלון היינו שפילוש הוא באמצע אז טריפה ואם דבוקה רק במקצת מכשירין והלכה למעשה כתב השמ"ח סכ"ה אם יש חלון שיוכל להניח אצבע קטנה שם ולא אצבע אגודל המוזכר בכ"מ דממרדכי משמע דלגרגרת או לשומן הלב דין א' להם ובשומן הזכיר המרדכי אצבע קטנה יע"ש ואם פרודות בסופן כשיעור אצבע המיקל לא הפסיד יע"ש ואם בעינן שכל רוחב דבוק לגרגרת או כיון שארכן דבוק אין לחוש כתב דאין להקל כ"א כשהפירוד ברוחב פחות אצבע קטנה ויש לעיין דמסתימת רמ"א משמע כל דאורך מדובק אין לחוש וצ"ע ועכ"פ זה דווקא כשהן מדובקין דיבוק גמור הא סירכא לא:
**מראשן.**הש"ך הניח בצ"ע דמשמע דדין א' להם כעובי אצבע קטנה והשמ"ח החליט דהכי בעינן כולה שאין מחט יוכל לכנוס שם ודע דבדבוק לגרגרת אין לחלק בין ימנית לשמאלית דלא כע"י ובל"י וכן בשומן אפילו צד א' דבוק והב' פרוד כשירה שמ"ח. וכל אלו צריך עיונא ואסיפת חכמים להכשיר ואין לסמוך על הבודקים:
**וכן עש"ך.**דבהא המחבר נמי מודה דכשירה ועיין שמ"ח ובל"ח דאף גג האומות לחוד יש להכשיר וסיים השמ"ח במקום שנהגו כן אין לסתור מנהג ודווקא ב' אומות ולא אומא אחת יע"ש:
**והיא תלויה.**כתב הש"ך בשם הפוסקים דאף לרש"י דאין סירכא בלא נקב מ"מ אי איתא הוה למסרך במקום אחר וכבר הקשו האחרונים דלמא אי הוה שבק לה היה מסתרך למקום אחר ומ"מ אנן נוהגין להכשיר ולענין אי בעי נפיחה לא גילה דעתו בכאן אמנם באות ה' כתב דכ"מ דאיכא ריעותא בעי בדיקה כהר"מ ז"ל והרי הר"מ הסכים דסירכא תלויה נופחין אותה ועמ"ש בט"ז מזה. ומה שהקשה בתב"ש בדיקה זו למה אי שמא עדיין לא נסתם הנקב הא כסדרן אין בודקין כו' לא ידענא חדא דאי היינו חוששין לנקב אם כן קרום מחמת מכה הוא ועוד דהא בסי' כ"ט פי' הוא ז"ל דב' אומרים כסדרן היה וב' אומרים שלא כסדרן דכשירה דלא הוה ריעותא מחיים דכל כסדרן באה בלא נקב יע"ש וכפי הנראה הוא שיטת הראב"ד ג"כ וא"כ מש"ה אין בודקין כסדרן דסוברים שם רגילה לבוא בלא נקב משא"כ בתלויה כל היכא דאיכא לברורי מבררינן וכבר כתבנו בט"ז מזה. ומיהו אי לא נפחה כשירה:
**וסירכא.**הש"ך הראה מקום לסי' ל"ז ס"ב ושם צידד להקל סירכא תלויה יוצאה מבועא מים זכים יע"ש:
**ממקום למקום.**הש"ך הסכים לסברת המחבר והר"ב דמינה ובה מכשירין אף למ"ד אין סירכא בלא נקב דלא כט"ז ואף המטריפין לא הוה רק ספק שמא כרש"י דלתוס' כשר והמנהג להכשיר במינה ובה:
**אבל.**עש"ך הר"מ כתב דהוה כאטום דאי סופו להתפרק הא סירכא מינה ובה חושבין לריר וריר אין עושה נקב תדע דהא סירכא שלא כסדרו אם עוברת ע"י מיעוך כשירה דלא הוה אלא ריר ולא אמרינן סופו להתפרק ואמאי מכשירין לשיטת התוס' דאנן ככולהו פירושי קיי"ל להחמיר ואף לרש"י נמי יודה דסופו להתפרק מ"א ל"ג יעוין בפוסקים אלא דריר אין עושה נקב ולכן הוקשה לו. והש"ך תי' דאין שוה ריר לריר דבעוברת ע"י מיעוך ריר בעלמא הוא ואין בו כח בהנתקו לקרוע לריאה משא"כ סירכא ממקום למקום דנהי דאנו חושבין לריר שלא מחמת נקב בא מ"מ סופו להתפרק כיון דמקמיט ויהיה נקב בריאה וכאמור. ועמ"ש למטה בשם השמ"ח. והנה אם הסירכא מקמיט ועוברת ע"י מיעוך לטעם הש"ך כשירה כמו שלא כסדרן בעוברת דאין סופה לעשות נקב ה"ה כאן ואלו לטעם הד"מ דהוה אטום יש להחמיר אף אם עוברת ע"י מיעוך ויש לעיין. והנה אם חתכו הסירכא והקמט נשאר כך לכאורה יש להתיר דלא שייך לומר שמא היה סופה להתפשט ולהתקרע דהא חזינן דנשאר מקומט אמנם נראה דהוה ב' לריעותא סירכא על הקמט ואף דסירכא מתוך הקמט הוה ב' לריעותא וכאן הסירכא על הקמט מ"מ אם סמוכין הוה ב' לריעותא. שוב ראיתי להשמ"ח סל"ג אות נ"ב הטריף כה"ג מטעם ב' לריעותא ועוד שמא בחייה היה מתפשט הקמט ולא מהני מיעוך ומשמוש. הנה מדכתב בזה לא מהני מיעוך משמע הא לא נשאר הקמט לאחר שהסירו הסירכא דלא הוה ב' לריעותא דאנו רואין שמחמת הסירכא נתקמט כשירה כמ"ש לעיל גם לא הביא כ"א טעם מהר"ר אברהם מפראג דסופו להתפרק ואף בתב"ש אות נ"ג הביא גם כן טעמא דד"מ היינו לסניף יע"ש ולענין דינא במיעוך בה"מ יש לצדד להקל ✍כדכתיבנא. ואם הסירכא על הקמט וב' ראשיה רחוקים מן הקמט באופן דלא הוה ב' לריעותא צ"ע וכפי הנראה דאין להכשיר וכמ"ש התב"ש בסתם וכבר היה מעשה בקהילה א' והטרפתי והסכימו חכמי עיר עמי:
כתב השמ"ח סל"ב אם א' מהחתוכים יותר ארוך וסירכא ע"ג לא הוה ממקום למקום מהריט"ץ וזה פשוט. וכתב דאם יש הפרש כעלה של הדס או גדיים וטלאים שיש להכשיר דמכשירין אם כל האונות דבוקים אם יש סירכא במקום שראוי להיות פירוד לא הוה ממקום למקום. וכבר כתבנו למעלה בסימן ל"ה דלטעם דברייתן כך הוא יש להכשיר אמנם לדינא יש לאסור כי בלא"ה רבו המטריפין ממקום למקום:
**שעולה.**עש"ך ואף לרש"י מחיתוך לחיתוך טריפה כה"ג דחזינן דלא סתמה הסירכא הנקב דמגולה הוא וכ"כ השמ"ח. ומ"ש דסירכא המנתקת ע"י נפיחה לדידן דמקילין בעוברת ע"י מיעוך ה"ה זה כשירה ומ"מ יש לומר דצריך שלא יהא נשאר שום דלדול בריאה כמ"ש לעיל בט"ז יע"ש:
**או.**עש"ך דסירכא תלויה צריך שיעיין אם יש מכה בדופן וודאי משם ניתקה והראה מקום לסכ"ג דבהרת שחורת לא הוה מכה לענין זה ומכשירין ומיהו דיעבד אם לא בדקוה אחר מכה ולא נפחוה כלל כשירה ועיין שמ"ח סכ"ט ול' והיקל אי לא עיין בצלעות והחמיר בבהרות שחורות הוה ממקום מכה לענין זה לומר שמשם ניתקה. ויש להקל עיין כה"ג. ומיהו אף במכה גמורה לא גרע מדבוקה ואם ראשה הדבוק לריאה עוברת ע"י מיעוך ומשמוש פשיטא דכשירה ופשוט הוא:
**יש מי שכתב כו'.**נענוע לא הזכיר כלל המחבר דא"א בקיאין בנענוע וכן הסכים הט"ז והש"ך ועמ"ש בט"ז:
**טוב להשקות.**עש"ך ועיין תב"ש ופר"ח שהביאו בשם לבוש טוב להשקות מים צוננים יע"ש. ועוד אני אומר כשאירע איזה שאלה בריאה יש לפסוק מיד ולא להמתין כמה שעות כי אז מתקשה הריאה ולא עוברת ע" מעוך ומשמוש גם אם בועא בשיפולי הריאה לאחר שנתייבש הריאה א"א להעלות חוט בשר מקיף ע"כ מיד בהוציאו הריאה מבטן הבהמה יראה מיד:
**ויש מתירין.**עש"ך ויזהר גם כן שלא למעך בחזקה כ"א יגלגל בין אצבעותיו לא כאותן שקולפין בציפורן הסירכא מעל הריאה:
**כל מקום כו'.**ולאחר מיעוך נוהגין להשים רוק או פושרין ש"ך ולא מים צוננין כמבואר דמטרשי ליה ומשמע דלא הוה רק מנהגא ולא חיובא והלכך אם נאבדה בלי בדיקת רוק בה"מ יש להקל ותב"ש החמיר וכבר נתבאר בט"ז:
שיודע ליזהר למעך בנחת ולא ישים עפר וחולש"ך ועתה בעו"ה מקילין הרבה במיעוך הסירכות:
**שלא למעך בוורדא דהוה שלא כסדרן.**ש"ך ור"ל דטעמא דהר"ב לאו משום דוורדא חמור יותר מאונא או אומא אלא חד טעמא הוא דוורדא לכ"מ שתסרך הוה לגבי דידה שלא כסדרן ולפ"ז לדידן דנוהגין למעך שלא כסדרן ה"ה וורדא:
**ונכון לחוש.**הב"ח כתב דנוהגין להתיר אפילו שלא במקום ה"מ ומוטב שיהיו שוגגין ש"ך. וע"כ מי שהוא בעל תורה לא יאכל משום סירכא כ"א כסדרן למטה מחציין יש להקל לבעל נפש ואף גם זאת לצורך שבת או י"ט כי דעת רמ"א דצריך בדיקה וא"א בקיאין כמבואר בד"מ וכאן בהג"ה:
**גדיים וטלאים.**עש"ך בשם הב"ח דעגלים תוך שנתן ויונקים הוה עגלים רכים הא לא יונק ממעכין ובגדיים וטלאים אף שאין יונק כ"ז שנקראין בלשון ב"א גדיים כו' והתב"ש כתב בין גדיין ועגלים דינא הכי כ"ז שנקראין בלשון ב"א עגלים יע"ש. ודע דזה דווקא שלא כסדרן הא כסדרן כשירה אף בגדיים וטלאים ול"ת כיון דלא שכיח וודאי סירכא גמורה הוא דמ"מ כשר הוא אף לרש"י. וכתב השמ"ח בשם בה"י מ"מ אם נסמכו האונות מראשן עד סופן בגדיים ומלאים ומפרידין באצבעו והן שלימים כשר הוא דאין זה מיעוך יע"ש:
**הראשון נאמן.**עש"ך דאפי' לדידן דנוהגין למעך וכל סירכא שעוברת ע"י מיעוך כשירה שמא הראשון העביר בכח ולאו אדעתיה או השני העביר ולאו אדעתיה ומש"ה אין כאן הכחשה ואף ב' אומרים דלא היה סירכא אין כאן עדות מוכחשת ואסורה ובט"ז הארכנו מזה יע"ש:
ואחד מכחישו מיירי בבאו שנים לב"ד וכ"ש עד המתיר מתחלה הא בא האוסר מתחלה הוה ליה כשנים עט"ז וש"ך ועמ"ש באות שאח"ז:
**כיון.**עש"ך ועיין סימן קכ"ז אות י"ד דווקא שנפסק הדין ע"פ עד האוסר הא לא"ה אוקי עד לגבי עד ואוקי אחזקה. ושם הביא בשם הריטב"א חולק אדין זה וסובר דווקא בעדות אשה הוה כשנים ולא באיסורין ומ"מ להלכה י"ל כמ"ש המחבר ועיין באחרונים ועיקר דינים אלו בקכ"ז לכן לא ראיתי להאריך כאן:
**אין כאן עדות.**הש"ך העלה ג"כ דאף לדידן כשירה דעכ"פ נבדקה ודווקא בלי בדיקה דמעיקרא תקנת חז"ל שכל אחד ישליך הריאה הא כאן שבדקוה לית לן בה. ומההיא דס"ה לא הוה קשיא ליה כלל דהתם כשנופחין הרבה הוא בחיתוך לא מחזקינן ריעותא ואומרים מסתמא בחייה היתה נפוחה הרבה וכן בועא בשיפולי כו' דזה וודאי נבדקה כהוגן מיקרי אלא אפילו כאן אמרינן דכשירה:
**מיהו.**עש"ך דאפילו בה"מ אסור כאן דהוה כמבטל איסור דרבנן במזיד דאסור לו ולפ"ז לאחרים יש להקל והיינו לצורך שבת או סעודת מצוה או עני דאל"ה לא שייך ה"מ ועיין סי' ס"ט. ויראה לי דאף נמצא סירכא תלויה דליכא ס"ס לכאורה אפילו הכי שרי מטעם ספק דרבנן לקולא כי סירכא תלויה לא מקרי ריעותא כ"כ עיין תשובת הרשב"א רנ"ח:
**כשירה וא"צ בדיקה.**ש"ך והטעם דדופן סותמתה במקום הצד יע"ש:
**טריפה ולא מהני בדיקה.**ש"ך דלא תלינן בדופן אא"כ במכה:
**וכבר נתבאר.**עיין ש"ך והמנהג למעך בכל סירכות אף בוורדא חוץ למטה מחציין כסדרן אף בחלון א"צ מיעוך. וורדא בשורש שלה ואונא בגרגרת הא חוץ מזה צריך מיעוך. והטעם דא"א בקיאין איזה מקרי סביך ואיזה הוא מכה גמורה או דאפשר דהלכה כרי"ף דאף במכה בדופן בעי בדיקה וא"א בקיאין. ודע דהשמ"ח כתב כשיש מכה גרע טפי ונוהגין שלא למעך דאומרים משום דמקום המכה רך ומחלחל ומש"ה מנותקת דלא כאותן השוחטים שממעכים יע"ש. ואני לא מצאתי זה בפירוש א"כ יש לילך אחר המנהג בזה והיכא דנהוג למעך אף כה"ג אין לגעור בהם ובפרט בה"מ. ודע דאם מכה בדופן היה נראה אם נתערבה הבהמה בלא נודע לסמוך על המ"ב בסי' ל"ז אף באין ה"מ כי יש כמה ספיקות. ועכ"פ נסרכה במקום רביתא או באומא ויש מכה הוה ספק סירכא ולא וודאי והחלב מותר מה שנחלב קודם ג"י כמבואר בסימן פ"א ובמקום ה"מ אף תוך ג"י שרי אמנם למה שהעלה הש"ך שם אות ט' אין נ"מ לענין החלב אלא לענין תערובות הבהמה עצמה. והא וודאי אין סירכא פחותה מג"י אף לתוספות דיש סירכא בלא נקב עיין סימן פ"א ושם אבאר עוד:
**וכבר נתבאר.**עיין ש"ך מ"ש בשם הב"י: