של. עש"ך ירצה דווקא חיה ועוף לא הא שאר בהמות נוהג ומיהו ליכא כי אם שלשה מיני בהמות וז' מיני חיה המבואר בקרא בכלל שה תרי הוה שה כשבים ושה עזים ושם הכולל צאן. ושור הבר מין בהמה ועיזי דבאלא וכוי שהוא בריה בפ"ע להמחבר מתנות נוהגין בו מ"ה מריבויא וז"ש וה"ה שאר בהמות טהורות:

**קודם.**עש"ך בשם הר"ן אע"פ שמתנות כהונה אכלן או הפסידן פטור דממון שאין לו תובעים הוא אם בא ליד כהן הבהמה שחוטה מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וזכה בהן הכהן ואם אכלן אחר חייב לשלם דממוניה דכהן הוא:

**ומצא.**עש"ך ויראה דמה שהיא חומרא דרבנן מחויב ליתן לכהן דלא אימעט מנתן לכהן לעצמו ולא לכלבו דאל"כ למה ליה המע"ה אלא דווקא ספק טריפה דמ"ה ספיקא לחומרא ולהר"מ נמי מלאו דלא תסור וכדאמרן ומיהו אפי' באיסור גמור דרבנן נמי להר"מ פטור ואי"ה במקום אחר אבאר:

**יאכל כו'.**ולשון למשחה הוא לשון גדולה:

**יכול.**עש"ך ולאו משום דלא יהיו מצות בזויות עליו דאין בהם שום קדושה ומנתו ופרנסתו הוא אלא דכתיב למשחה כדרך שהמלכים אוכלין ובנותן לכלבו אין זה דרך גדולה ולכן אין רשאי אלא כשהם סרוחים או מבהמה כחושה עיין יש"ש שם:

**פטור.**עש"ך ואפילו אין שם כהן אלא הוא או ע"ה וחבר יאמר אשום דמיהן ואתן לכהן הבא אח"כ:

**ומותר.**עש"ך ור"ל דמותר לקבלן לכתחלה דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן ומסתמא לקחן מכהן אבל פשיטא דא"נ נזלן מותר ללוקח לאכול דמתנות כהונה נגזלות כמבואר לקמן ואף קודם יאוש אלא כדאמרן:

**וכן בכוי.**עב"י ש"ך ור"ל דהמחבר סובר דמ"ש הר"מ ז"ל כוי מפרישין כל המתנות בכוי שהוא בריה בפ"ע ולגבי מתנות איתרבי מקרא אם שה דחייב ואם שור מרבי כלאים מעז ורחל דל"ת כדרבא כ"מ שנאמר שור ושה א"א להוציא כלאים מביניהם (דבהמה דקה מגסה אין מתעברת) ומ"מ קשיא על מ"ש הר"מ בפ"ט מהלכות בכורים ה"ה צבי שבא על התיישה חייב בחצי מתנות שנאמר אם שה מקצת שה והא לרבות כוי שהוא בריה בפ"ע אתא ועוד אי לרבות צבי הבא על התיישה בכולהו ליחייב כפירש"י ועיין ר"ן דלחצי לא צריך ואם לרבות כוי שהוא בריה וצ"ע ✍:

**בחצי כו'.**דוודאי חוששין לזרע האם ושה אפילו מקצת שה ומ"ש הש"ך דרשינן הוא לאו דווקא דשה משמע נמי מקצת ואם לרבות כוי כו':

**פטור.**עש"ך דמספיקא אין מוציאין דלמא אין חוששין לזרע האב והוה כולו היה ובסי' ט"ז האריך הש"ך בקושיא יע"ש:

ודע בספק טריפה או צבי הבא על התיישה ותפס הכהן חצי השני או תייש על הצביה ותפס חצי להמחבר סכ"ג שכתב אי תפס כהן מלוי לא מפקינן מיניה והר"ב אודי ליה מדלא כתב והכין הלכתא כמ"ש בסימן שט"ו א"כ ה"ה בזה אין מוציאין מידו. שוב ראיתי שז"א אלא לתירוץ הב"ח לקמן דיכול לומר קים לי כמ"ד כו' א"כ בצבי ותיישה מהני תפיסה דיכול לומר קים לי כמ"ד חוששין או אין חוששין וספק טריפה לא מהני תפיסה כמו בספק בכור. ולתי' הש"ך אות י"ג נמי כיון דהספק בגוף הענין א"כ יאמר הב"ח לכהן אדרבה כו'. שוב ראיתי במשמרת הבית ס"ו א' כתב בפירוש דספק בכור וה"ה כוי מתיישה וצבייה לא מהני תפיסה ✍:

עוד אבאר לך אפילו להב"ח כל דאיכא ספיקא דדינא אי תפס לא מפקינן מיניה דיכול לומר קים לי וכפי הנראה שזה שיטת הט"ז אות כ"ד אפ"ה אי כוי שהוא בריה בפ"ע בא על צביה וילדה ותפס הכהן חצי מוציאין מידו דהוה ס"ס להוציא שמא אין חוששין לזרע אב ושמא הלכה כוי אינו בהמה לשיטת הטור דלא כהר"מ ז"ל דכוי היינו הבא מצבי ותייש ומרבינן לכל המתנות אבל כוי שהוא בריה לא מרבינן. ואף למאן דסובר בממון לא מהני ס"ס להוציא ה"ט דאין הולכין בממון אחר הרוב וסמוך מיעוטא לחזקה משא"כ כאן דאין לכהן חזקה אלא דיכול לומר קים לי ונגד ס"ס והרוב דז' מיני חיות וג' בהמות טהורות אין יכול לומר קים לי. ומיהו בלא"ה אין יכול לומר קים לי בכוי שהוא בריה בפ"ע ועיקר דינים אלו אי יכול לומר קים לי נגד ס"ס והרוב שייכים לח"מ לכן אין להאריך כאן ✍:

**אבל.**עש"ך וממרוצת דבריו נראה דהמחבר פוסק כר' יוסי דעשו שאינו זוכה כזוכה ובסי" שי"ח ב"כ ואזל לשיטתיה כאן וזה דלא כט"ז באות כ"ב דהמחבר פוסק כר' מאיר:

**ספק.**הש"ך השיג על הב"ח ולבוש דאם תפס לוי וודאי מוציאין מידו דנהי דלאו עם מיקרי מ"מ אינם בכלל כהנים. ובחולין קל"א ההיא ליואה דהוה חטיף אמר רב מסתי' דלא שקלינן מיניה אלא מיחטף חטיף ולא מצינו שהוציא מידו אין ראיה דאה"נ דהוציא מידו. ומ"ש שכ"מ בש"ס ופוסקים היינו מדאמר אי לא איקרי עם רחמנא פטריה וכפירש"י דמה טיבותא דלא שקלינן מינייהו ולא פריך ליתיב להו. האמנם בהרא"ה ז"ל בב"ח ס"ז א' כתב הלכך לא יהבינן להו ולא שקלינן מינייהו משמע אי לאו בכלל עם הוה יהבינן להו. הן אמת שבתה"א לא כתב כלל לא יהבינן להו והוספה הוא מדברי הרא"ה ז"ל הואי ועיין בפ"ט מהל' בכורים ה"ה מ"ש המשנה למלך וליתא להדין פירושא דזה יהיה משפט הכהנים חיסר לשון יש ורוצה להשיג דאין נותנין להם דזה יהיה משפט הכהנים כתיב. ועיין בתה"ק ב"ג ש"ב אין נותנין ללוי ואין לוקחין מהם מספק מלת מספק קאי אאין לוקחין ולא אאין נותנין וכדאמרן:

נסתפקתי בחלל כהן אי חייב במתנות אי לאו מי אמרינן דחלל דין ישראל יש לו א"ד דאכתי לאו בכלל עם הוה ודינו כלוי מיהת עכ"פ. וראיתי הא דאמרינן בכורות מ"ז א' אמר רב אדא ובתוס' ד"ה אלא דלויה שנתעבדה מעובד כוכבים בנה פטור מפדיון וכהנת בנה חייבת דגרועה מלויה שנתחללה ודין ישראל יש לו וכן פסק הש"ע לקמן סי' ש"ה סח"י דהתם כיון שנתחללה יצאה מכלל כהונה ובפסוק (שמות י"ג) בבני ישראל כתיב והאי נמי בני ישראל מיקרי ומיהו אפשר דלא הוה בכלל עם אף שהוא חלל אי שבט לוי לא איקרי עם הלכך מספיקא אין לו ליתן מתנות. ומיהו בעל מום פטור ממתנות ומישקל נמי שקיל ובכלל כהנים הוא אלא דאין עובד ואוכל בקדשים ✍:

**א"צ.**עש"ך מה שכתב הר"ב שם והכין הלכתא וכאן לא הכריע והוה קולא לנתבע ככל ספיקא דדינא ואין מוציאין מיד הכהן ותי' לחלק בשם מ"ה והטעים דבריו דכאן רוב אין בכורות וחזקת מריה קמא אפשר בהיותו במעי אמו לא היה קדושת בכור עליו משא"כ התם מש"ה מכריע שם הר"ב דמוציאין ועמ"ש בזה לעיל:

**א"צ כו'.**דסתם עובד כוכבים מרבה דברים כאב"א ואפ"ה דווקא יושב במטבחים וכל"ק דיושב אמסחת' ודלא כהר"מ ז"ל אלא כרא"ש וטור:

**ופטור כו'**דלא אמרינן הוברר הדבר להוציא ממון ועט"ז אות כ"ו ולפ"ז גדיים וטלאים רובן כשר משא"כ להש"ך:

ואסור כו' וכן אסור לכהן לסייע בבית בהפשטת העור וכדומה עי' סי' של"א ועש"ך:

**הוה.**עש"ך ר"ל דלא הוה מתנה עמ"ש בתורה דחוץ שיורא הוא:

**ע"מ.**עש"ך מה שיישב דברי הר"מ ז"ל ומה שהקשה הט"ז אות למ"ד:

מפני שאין לו תובעיםולצאת י"ש חייב ש"ך ועי' גמרא אי מזה ממעט ליה: