ברובגובהה. עט"ז ורבו בכאן הפירושים עיין פרישה ולדינא אם המקום שהוא תחלת עינים עד הקרנים בין אם רוב גובה אותו מקום או רוב היקף אותו מקום נחבסה הוה ספק טריפה לא וודאי כי בגמרא הוא בעיא דלא איפשטא. עיין פר"ח בכאן שהאריך לומר דבעיא דלא איפשטא אין נכנס בגדר הספק דלא כב"י בסי' נ"ט בגלוד' ובסי' ק"י אבאר באורך. ומהא דהחליד תחת מטלית שפסקו להחמיר אין ראיה אף דאיכא כמה בעיות הכל משם א' הוא אם זה מיקרי חלודה או לאו משא"כ היכא דאיכא ב' איבעיות דלא איפשטא ואין ענינם אחד יש לומר דהוה ס"ס גמור ובהיות כי מקורן של דברים אלו בסימן ק"י אבאר שם:

בעוףהמים. הטעם דקרומו רך ט"ז ור"ל דהוה כאלו נפסק הקרום או דסופו ליפסק הקרום דרך הוא ואין לו הגנה דניקב העצם. ולפ"ז וודאי אין חילוק בין ניקב ע"י אדם או ע"י חולי דטריפה הוה וודאי ולא ספק ובש"ך אבאר זה באורך. ומעשה בא לידי באווזא שהיה העור שלם מבחוץ והיה נצרר הדם וחתכתי העור ומצאתי שהיה העצם נרקב וחסרון והטרפתי דאף שעור שלם לא מהני דהעיקר תלוי בעצם וראיה מהא דצ"צ סימן ע"א באותן אווזות שיש להן נוצות זקופות דהתיר מטעם הואיל בתולדה הוא הא לא"ה טריפה ובש"ך אבאר זה והיה ע"ש וה"מ שמלחו שאר עופות עמה ולא רציתי להתיר לומר דהוה ס"ס דאווזא דידן כעוף המים דמיין לאו וודאי הוא בבירור עיין כר"ו ובמליחה יש ספק אי בס' או כ"ק עיין שו"ת שבות יעקב ח"ב במעשה דעגל פה מיץ מ"מ לא התרתי חדא דמשמע אווזא דידן כעוף המים ודאי הוה לא ספיקא ועוד במליחה גופה יש כמה צדדין להחמיר ובסי' ק"ה אבאר לכן אסרתי הכל והוא פשוט לפענ"ד ובש"ך אבאר:

**אפי'**בעוף דיבשה. אם נקרע העור והעצם קיים כשירה ט"ז והוא מהרש"ל באו"ה שלו סימן צ"ד דלא כמהר"א ספרדי שרצה לאסור יע"ש ומשמע ודאי דאין חילוק בכל זה בין עוף היבשה לעוף המים וה"ה אם העצם נפוח כשר כיון שאין ניקב אין לחוש לנקיבת הקרום: