Peri Megadim on Yoreh De'ah, Mishbezot Zahav
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כשוחטקדשים. עט"ז וכוונתו מבואר דהמחבר נקיט לשון הר"מ ז"ל בפ"ב מה"ש שזה כשוחט קדשים בחוץ והיינו מראית העין ואף דהמחבר אמה דסמיך ליה קאי אבעלת מום מ"מ מדכייל בהדדי ש"מ אף בתמימים ליכא כ"א מראית עין וכן דעת רש"י והר"ן. אמנם הרשב"א ז"ל בערוך כתב מראית עין ובקצר כתב חוששין שמא עכשיו נדב אותה ונראה כשוחט ואוכל קדשים בחוץ ואפי' היתה בעלת מום ויראה בבירור דחושש שמא עתה כו' ומ"ש תכ"ד ונראה כשוחט אמה דסמיך ליה קאי אבעלת מום דוודאי כ"ע אית להו טעמא דמראית עין לרבי יוחנן דאף ב"מ כו'. ועיין פרישה אות ב' נ"מ לטעם מראית העין בחדרי חדרים מותר ולשמא עתה הקדישו אף בהנאה אסור יע"ש. והנה באכילה גופא זה הוה ספיקו מ"ה וזה מדרבנן ומ"ש בחדרי חדרים כו' אף דבא"ח קי"ל בסימן ש"א כ"מ שאסרו חכמים מפני מ"ע אף בחדרי חדרים אסור היינו לעשות כן לכתחלה הא לאסור המאכל דיעבד שרי לדעת הפרישה והנה הרמ"א הגיה כאן דאשם תלוי אסור והטעם דסתם משנה בחולין והר"מ פסק דאשם תלוי שרי עי' ב"י והיה נראה✍דהר"מ לשיטתיה דסובר מ"ע והוה דרבנן ומש"ה אמרינן דמסתמא הוה חולין ברישא ואח"כ כריתות אף דבתרי מסכתות אין סדר בדרבנן לא מחמירין והטור סובר דמן התורה אסור והלכך שמא מחלוקת דכריתות נשנית תחלה והלכה כר"א דאשם תלוי בר נידר הוא ועיין בב"י שכתב אפשר דהוה סתם ואח"כ מחלוקת דלאו ודאי הוא דבתרי מסכתות אין סדר ולא הבינותי דברי התב"ש אות ח' דכתב דטעם הר"מ דבתרי מסכתות אין סדר דאי יש סדר פשיטא דהכין הוא דכריתות מאוחרת היא מחולין יע"ש ומכ"מ לענין דינא גם התב"ש הכריע דאין לאסור בהנאה וליכא איסורא כ"א מ"ע ולקמן בסוף הסימן אבאר עוד מזה:
שחיטתופסולה. עט"ז אף דלא אמר לעולתי ביו"ד הכינוי דבחטאת שייך זה משא"כ עולה אף שאין מחויב מנדר. ומיהו צריך שיאמר לעולה בלמ"ד דמשמע שמתפיס כו' ועיין תב"ש. ולשון פסולה דכתב הוא לאו דווקא דלאו נבילה הוא ואף איסור תורה לית ביה להר"מ ולהמחבר כאמור. ועל הר"מ ז"ל צ"ע שכתב בפ"ג מה"ש הי"ח כ"מ שאמרנו פסולה הרי זה נבילה ואיך כתב בפ"ב הי"ז דפסולה והא אפי' איסור תורה לית ביה כי אם דרבנן לדעת הר"מ ז"ל שזה כשוחט בחוץ יע"ש:
שחיטתוכשרה דתרתי בעינן שיש קול שחטא ואומר זו לחטאתי כמו שיתבאר אח"כ דאם אין קול ליכא אפי' חשש הרואים דקלא הוה ליה כמ"ש הט"ז מי שעובר בשוגג. ודקדק לומר בשוגג דלא קשיא הא חציף מאן דמפרש חטאיה ותירץ במזיד אסור ואף דחטא משמע שוגג ע"כ הכא במזיד. והביא הט"ז הגהות רש"ל דאם הוא לפנינו ואומר שחטא אסור והשיג עליו הב"ח. והט"ז אומר אם הוא זמן קרוב חיישינן דלא נתפרסם עדיין הקול. ולא הבינותי דוודאי שוויא אנפשיה חתיכה דאיסורא ואף לאחרינא יש לאסור ומה בכך דשקר הוא הא ביש עדים שאומרים בהפך מדבריו שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא כמ"ש בסימן א' ה"ה כאן:
ומדי דברי בשויא אנפשיה ח"ד זכור אזכרנו עוד. דע✍שאני נסתפקתי בהמה של שני שותפין ושחט א' ואמר שלא שחטתי והעדים מכחישין אותו כדין האמור בסימן א' מהו דודאי חבירו אוכל חצי השני של בהמה מהו שיהא הוא מותר לאכול חצי שלו אם הוא חוזר דדמיא קצת להא דסוף נדרים שכתב הר"ן דאין נאמנות דחוב הוא לבעלה שוב ראיתי שאין כאן התחלת ספק כלל דכאן שאני מהתם יע"ש:
**עי'**ט"ז שהאריך ותוכן כוונתו דמהרש"ל משמע לשם חטאת בלא יו"ד הכינוי מהני ואסור ולחטאתי ביו"ד ולמ"ד לא מהני והב"ח סובר ביו"ד ולמ"ד מהני והט"ז הסכים דהעיקר היו"ד וא"צ למ"ד ולא לשם ואם חסר היו"ד אף דאומר לשם חטאת לאו כלום ועיין בנה"ך שכ' התוס' כיוונו לנדרים י"ג והתב"ש אות י"א העלה כט"ז. וכתב מנדרים לא מוכח מידי יע"ש:
**לאשמי.**עט"ז שחולק על מ"ש הב"ח להשיג על מהרש"ל דלאשמי ולחטאתי אסור בהנאה כקדשים דביו"ד הכינוי משמע שמקדיש עתה שמחויב חטאת כו' והב"ח השיג דפסולה משמע איסור הנאה לא ותירץ הט"ז דהתם הוה למיתני זבחי מתים והתב"ש אות ב' כתב אטו ז"מ כיפי תלה לה יע"ש. והנה התוס' ל"ט א' ד"ה פסולה משמע קצת כט"ז שכתב ולקמן דייק לה מדלא תנן זבחי מתים יע"ש ולא תירצו בקצרה דכאן איירי ש"מ דאי לא הא לאו דיוקא הוא יע"ש היטב:
שניםאוחזין. עט"ז וכוונתו דרוצה להוכיח מכאן מה שפסק בסי' ד' אות ד' כהר"ן דאם שחט בהמת חבירו לעבודת כוכבים באכילה אסור דהוה כאלו הרגה והקשה הב"ח א"כ מה פריך משנים אוחזין ושוחטין לשם הרים דהתם פסולה תנן דדלמא משום דהרגה ותי' שם הט"ז דהא יש כשר ששוחט אלא דעדיין קשיא דלמא מיירי שאין הכשר לבדו יכול לשחוט בלי שחיטת הפסול ומה פריך לז"א מדתנן במשנה שאחריה ג"כ בקדשים שנים שוחטין א' לשם א' מכל אלו כו' דוודאי משמע אף שאחד יכול לשחוט לבדו אפי' הכי פסול משום מ"ע וכדומה ה"ה רישא נמי הכין הוא ופריך שפיר והא לא ניחא ליה דשנים אוחזין משמע סתמא בכל גוונא דלאו הכין הוא דלדידיה במיעוט קמא דקנה ג"כ לא נאסר בעובד כוכבים ע' סי' ב':
עט"זהאריך ותוכן כוונתו דהב"י הקשה על הרא"ש וטור דמחולקין בסימן ד' וסוברים דשותפות לא מהני אלא בישראל מומר א"כ איך יפרשו משנה זו דשנים שוחטין לשם קדשים ותי' דהרא"ש והטור סובר דמ"ע שייך אף שאין שלו אף דהטור נקיט שמא הקדישו סובר ג"כ הטעם משום מ"ע שהרי הביא דברי רשב"א בעלת מום כו' והקשה הט"ז א"כ נולד פלוגתא חדשה בין הטור להר"מ ז"ל מלבד מה שכתב בסי' ד' דהיינו קדשים להר"מ דוקא שותף ולהרא"ש והטור אף באין שותף ולמה לא הזכיר הטור זה ע"כ כתב דכ"ע מודים כאן דשותף אוסר ולא שייך לצעורי דעובד כוכבים חזקה הוא דאין ישראל עובד עבודת כוכבים אמרינן לצעורי משא"כ כאן סובר מצוה עביד וכיון דחלק שלו יש כח לאסור פשטה קדושה בכולה משא"כ כשאין שותף אף דמצוה עביד מ"מ אין אדם מקדיש דבר ש"ש ולא שייך מ"ע כלל ומש"ה לא זכר הטור שותפות דפשוט הוא:
והנה כפי הנראה ממרוצת דברי הט"ז דוודאי אין אדם מקדיש דש"ש אף במעשה רבה ונהי שיש לו כח לאסור אף במעשה כל דהו הא להקדיש לא מדכתב דלא שייך מצוה קעביד דאין מקדיש דש"ש לא היה לו לסיים כן אלא דבאחרים לא שייך מצוה קעביד כו' והא דכתב בש"ע שאין כוונתו אלא לצעורי הוא לשון הר"מ ז"ל ושם קאי אכל הפסולים הן לעבודת כוכבים ושייך לצעורי משא"כ בקדשים בלא"ה אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו והש"ע שיטתי' דלישנא נקט. וראיתי לתב"ש אות כ"ז שכתב דודאי ע"י מעשה אוסר אף בהקדש והביא ראיה מנדרים ל"ו בר"ן ועיינתי בר"ן אהא דמ"ש כהנים שלוחים דרחמנא נינהו דאי דידן שוגג אמאי פיגולן פיגול כתב דמזיד ל"ק דאדעתא דנפשיה קעביד אדם אוסר דש"ש יע"ש ואין ראיה דהתם לאסור ע"י מחשבת פיגול שפיר משא"כ להקדיש ע"י מעשה רבה נמי לא כן נראה פשוט וברור:
דע דקשיא לי✍הא דתנן פיגולן פיגול וכן כה"ג ביו"כ אף דנימא דבעינן שיוציא בשפתיו אין שומע לו ואיך נאמן והא אין אדם משים עצמו רשע כמבואר בכתובות עדים שאמרו אנוסים מחמת ממון אין נאמנים דמשימין נפשייהו רשיעא ועיין תוס' שם וכן פסק הר"מ בהלכות עדות הי"ב אף דיש להם מיגו. ואולי התורה גילה ביה"כ או דפגול הוא לא יחשב לו מיותר באמת דשלוחי דרחמנא נינהו ועיין נדרים ובר"ן שם לומר דנאמנים הם מכ"מ. אלא דא"כ השוחט בהמות חבירו ואמר שחטתי לעבודת כוכבים אמאי מהימן נימא דאין אדם משים עצמו רשע. וא"ל שיש לו מיגו דהוה מקלקל בשחיטה חדא דאף במיגו אין נאמן ועוד דלענין הנאה לית ליה מיגו שוב ראיתי בס' א' נקרא קול בן לוי בסוף הס' קצת חידושים מבעל כה"ג וז"ל ראובן שאמר לשמעון שחוט בהמה זו ואחר ששחט אמר ששחט לעבודת כוכבים אינו נאמן רש"י חולין מ' ד"ה רבוצה ועיינתי שם ואין אומר ואין דברים שם וכעת לא מצאתי גילוי לדין זה וצ"ע: