אם. עט"ז וכוונתו מבואר דמש"ה לא חילק הטור בין עמדה דאז א"צ כ"א שתפול מגבוה ו' טפחים וד' שמבטן הרי יו"ד ואם היתה שוכבת בעינן יו"ד גובה כיון שכתב מודדין מכריסה הרי ביאר דעומדת מיירי דאי בשוכבת לא שייך מכריסה דכל האיברים שווין. ומ"ש דבח"מ הוה אונס כו' י"ל דה"ק דכאן חיישינן לריסוק ואף שאין מיתה שכיח מ"מ ריסוק עכ"פ שכיח. ומה שהקשה דברי הש"ע אהדדי דכאן כתב בנפלה מעצמה החי נושא א"ע ואין נופל בכח מש"ה בעינן גובה י"ט ובהפילוה אחרים לא בעינן גובה י"ט זה נכון. אמנם מ"ש המחבר יודעת שרוצים להפילה הוה כנפלה מעצמה ולקמן משמע אף יותר מי"ט אין מזיק כיון שיודעת מתאמצת ונושאת עצמה. ומה שכתב דבכח היינו ב"א אף ביודעת ופחות מי"ט אסור ולקמן מבואר אף בכח ויותר מי"ט אין לחוש ומה שהביא דברי הב"י משום קושיא שניה מ"ש כמ"ש רבינו כו':

אמנם הש"ך אות א' תי' זה דבית מטבחים שיש מקום לנעוץ רגליו ביודעת אפי' ב"א ויותר מי"ט כשירה ובאין מקום לנעוץ ביודעת אם הוא בב"א אפילו פחות מי"ט ובלא כח הוה כנפלה מעצמה ובעינן י"ט. ודע בהפילוהו אחרים ולא יודעת או בכח אפילו פחות מי"ט כתב הפ"ת אות ד' דמ"מ בעינן ד"ט כשיעור מכריסה לארץ הא פחות אף ע"י אחרים כשירה והכרח לזה לא ידענא. עפר"ח בקו"א ובב"י מה שהקשו ד' בטדי בצ"ה הוה ד"ט בשור ואיך יאמר כאן כל הרגלים ד"ט ותי' דמכריסה מודדין שבולט קצת עד אמצע הרגלים:

והנה יש לחקור בנפולה שהלמ"מ אם לא שהתה מעל"ע ולא עמדה אם היא ודאי טריפה או ספק. וכל שעמדה או שהתה דבעי בדיקה אי מן התורה בעי בדיקה או מדרבנן. הנה הלבוש ס"א כתב חוששין כו' ובס"ב אם לא שהתה מעל"ע טריפה שודאי נתרסקו איבריה. והיה נראה לפרש שמ"ש בס"א היינו שהתה או עמדה הוה ספק ובלא שהתה קרוב ורוב הוא והוה ודאי דרובא דאורייתא ואין הכרע. ובשו"ת שאגת ארי' סי' ס"ד כתב דהבדיקה דרבנן. ועיין תוס' ב"ק נ' ב' ד"ה אם שכתבו אה שהתה אי צריך בדיקה או לאו וא"י הא בהדיא אמרינן בחולין נ"ו אמתני' דשהתה מעל"ע אח"ז ואח"ז צריכה בדיקה אלמא שהתה צריכה בדיקה. והיה נראה לומר בעמדה הבדיקה מ"ה ובשהתה הבדיקה מדרבנן ומש"ה בביצה ששאל אטרפה בכותל וכן בא"ח תצ"ח כששהתה מיירי ומש"ה שוחטין בי"ט דהבדיקה דרבנן ומשום שמחת י"ט הקילו אלא שא"י לחלק כיון דבעמדה ושהתה בתרוייהו הוזכר הבדיקה אי שניהם מ"ה או דרבנן. ועיין ר"ן בהא דזכרים המנגחין חוששין כתב הרמב"ן חוששין ובדיקה בעי בלא שיהוי מעל"ע ועמידה ואין נראה אלא כדין נפולה ממש ומה דנקיט חוששין משום דכולה מלתא דריסוק לא הוה אלא חששא בעלמא. יראה מלשונו דה"ק דבדיקה לאחר מעל"ע ועמדה לא הוה רק מדרבנן ומלת "בעלמא יורה כן וכעת הדבר צ"ע. ועיין בל"י אות א' מ"ש בשם דבר שמואל ולא הבינותי. ומ"ש להתיר נתערבה בעמדה או שהתה ע"י בדיקה לא ידענא מנא ליה הא. ואם נאמר דבדיקה דרבנן היה אפשר לצדד ולמעשה ח"ו להקל.✍וצ"ע:

נפלאבן אין חילוק בין גובה י"ט או לא דבשלמא כשנפלה היא אמרינן פחות מי"ט חי נושא א"ע. והכל כפי כובד המשא אם ראוי להתרסק ע"י זה צריך בדיקה ושהייה מעל"ע עב"ח וט"ז:

**אפילו.**עט"ז ומלת "עדיין צריך תיקון או ט"ס הוא כי הר"ן והרא"ה בב"ה מ"ו א' סוברין דמשום ריסוק א"א לבדוק כלל ולכך צריך שיהוי מעל"ע או עמדה דיצאה מכלל ריסוק שאם נתרסקה לא היתה יכולה לעמוד או לחיות מעל"ע והבדיקה לאחר מעל"ע הוא משום ח"י טריפות שמא נקרע או ניקב ואף דנקב אין לה בדיקה כמו קוץ מ"מ ע"י נפילה אלו היה נקב היה נקרע קרע גדול כ"כ ז"ל. ולפ"ז באיברים שאין הנקב פוסל כמו כליות לאחר מעל"ע א"צ בדיקה ולהר"מ ז"ל הבדיקה לאחר מעל"ע משום ריסוק וקודם מעל"ע א"א להכיר וכן הוא דעת הרשב"א בארוך מ"ו א' דלאחר מעל"ע אגלי בהתייהו. והנה בעמדה תוך מעל"ע יקשה לשיטת הר"מ הא לא מנכר עדיין וכבר עמד הדרישה באות ח' והב"ח בקו"א תי' דלהר"מ כל שעמדה או שהתה יצאה מכלל ריסוק ומ"מ אי מצאנו ריסוק הר"ז טריפה. ולכאורה יאמר דה"ק דודאי כל ששהתה מעל"ע או עמדה מסתמא יצאה מכלל ריסוק ואי מוצא ריסוק טריפה. או יאמר דהב"ח לשיטתיה דסובר בחיבור דאם נתרסק אפילו שלא מחמת נפילה טריפה דלא כמ"ש המחבר בשם תשובת הרשב"א ס"ה דהלכה אפילו נמצא שינוי באברים אין לחוש א"כ שפיר כתב. וסבור הייתי לומר מ"ש הלבוש ס"ה בעמדה אין שינוי מראה פוסל רק בשהתה פוסל והל"ח בא"ט אות קס"ט תמה עליו וכתב שמ"ש דא"צ בדיקה בעמדה אחר שינוי מראה הוא טעות יע"ש. ולכאורה היה נראה דקשיא ליה להלבוש קושית הדרישה וע"כ בשהתה י"ל דניכר ובעי בדיקה ובעמדה ע"כ דכהר"ן דאלו נתרסק לא היה כח לעמוד אלא שלשון הר"מ בפ"ט מה"ש הי"ז אינו כן שעל עמדה כתב דבעי בדיקה מריסוק בהי"ז ואח"כ הביא דין דשהייה. עוד אני תמה על מ"ש הל"ח דר"מ סובר שא"צ בדיקה והא גדולה מזו כתב דשינוי מראה אין פוסל כלל. והנה הר"מ כתב תחלה עמדה ואח"כ שהתה כי כן הוא הסידור בגמ' והטור והמחבר הפכו ויראה דבשהה פסקו כוותיה דבעינן בדיקה מכלל ריסוק ובעמדה א"צ כקושית הדרישה וכמ"ש רמ"י ז"ל ולדינא כ"ז צ"ע:

עוד כתב הט"ז דאם שהתה אם רואין ריסוק טריפה הא כל שלא ראינו שנפלה לא חיישינן והיינו אף באין הולכת דלא כב"ח דסובר ריסוק בלא נפילה אוסר וכבר כתב הפר"ח שהר"מ ז"ל בפירוש המשניות ביאר בפי' דוקא ריסוק מחמת נפילה אוסר לא בע"א. וענין נשתנה מראיתו לא שינוי מראה אלא צורת האבר וכדומה. ואפשר שינוי מראה אף שלא ירוק ואדום פוסל בנפילה ולשון נשתנה צורתו משמע כדפרישית מעיקרא:

**כגון.**עט"ז ונראה מדבריו דאם היינו אומרים דלא שלט בכולו הוה כשירה דלו ניטל הכבד ונשתייר מקום המרה כו' כשירה אף דכתבו שהריסוק מכאיב יותר מניטל כולו היינו באבר שהנשמה תלויה בו כמו טחול בסומכיה וכליות אם לקתה עד מקום חריץ וקמ"ל דל"ת דריסוק הוה כאלו ניטל כולו וכשירה קמ"ל דריסוק מכאיב יותר כו' משא"כ באבר שאין הנשמה תלויה בו אין סברא לומר דריסוק כאיב יותר מניטל ולפ"ז מ"ש המחבר טחול וכליות חוץ ביה"ר היינו שליא שהולד מונח בתוכו עיין באחרונים. וצריך לומר לפי פי' הר"מ ז"ל דר"נ דאמר ביה"ר אין בו משום ריסוק סובר אם ניקב האם שהוולד מונח בתוכו טריפה וה"א דריסוק כאיב לה כמו ניקב קמ"ל דרך הוא ואין מתרסק. והמחבר בסי' מ"ה ניטל האם כשר והר"ב הגיה וכ"ש ניקב וכאן לא הגיה על המחבר כלום וכיון שטחול וכליות טריפה הוא ממ"ש ביה"ר אין בו משום ריסוק ש"מ שאר איברים יש בהם משום ריסוק דכאיב כמ"ש הכ"מ בפ"ט מה"ש ולכאורה הר"ב זיכה שטרא לבי תרי. והיה ראוי לאסור אף בה"מ אם ניקב השליא דודאי אין סברא באבר שאין הנשמה תלויה בו להטריף בריסוק. ולזה י"ל דאפ"ה החמיר כאן בטחול וכליות בלא הוכתה. ודע דאם נתרסק בסומכיה לחוד אף הראב"ד יודה דטריפה כ"ש בריסוק כולו. ומ"ש הט"ז דכאן אסור דאמרינן עדיין לא אגלי בהתייהו למד כן ממ"ש המחבר שאם נפסדה צורתה משמע אף בקולשיה הדין כן. אמנם מ"ש בנפלה לאור באבר א' לא אמרינן ששלט בכולו ומאבר לאבר אמרינן ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דא"כ הוריק בעובי הלב לא לחללו אמאי טרפה אלא טבע האש לפעול בעובי לא להתפשט לצדדין כמבואר כל זה לעיל בסי' נ"ב א"כ מש"ה נגד בני מעיים בעובי חיישינן לא לצדדים✍וצ"ע:

מהסימניםה"ה המוח ט"ז. ולדידן אין נ"מ דא"א בקיאין ומיהו נ"מ אם הוכתה באבן באבר א' נגד הסימנים והמוח. מכל מקום אם הפסידו צורתן אפשר להטריף כמו שכתב הרשב"א אין ריאה לנפול ואם רואין שינוי מה הועילו צלעותיה וה"ה סימנים ומוח כה"ג אם רואין שנשתנו:

**אם.**עט"ז שתי' מ"ש הטור דפשטה לעמוד די ואין דומה למסוכנת ומיהו הלכה דווקא עמדה ממש ע"י עצמה והלכה הילוך יפה ולא ננערה לילך או פשטה כו' כמ"ש הב"י בספרו הארוך:

**אין.**עט"ז שלל בזה דברי הלבוש ס"ה דהבין דרשב"א תרתי קאמר עמדה או הלכה (וי"ו והלכה הוא וי"ו הפירוד כמ"ש הל"ח בא"ט אות קס"ט) לז"א דאינו. גם אמר דל"ת תרוייהו בעינן עמדה מעצמה והלכה יצאה מחשש ריסוק אלא אפילו העמידוה אחרים והלכה ד"א הילוך יפה אפילו נמצא שינוי אין פוסל:

**כל.**עט"ז דקשיא ליה פשיטא דאם מטריף בלא"ה מה"ת שנפולה יציל תי' דה"א שינוי מראה בריאה או שינוי מראה בבשר המבואר לעיל דטרפה וכאן נתלי השינוי מחמת נפילה ויחזור לברייתו קמ"ל והפר"ח אות י"ג כתב דלא כט"ז ולא הבינותי דהט"ז מסכים דטריפה דלא תלינן:

חוששיןלהם דהוה כהפילוהו אחרים שהוא סובר שינצח חבירו. ומשמע אפילו בפחות מי"ט כיון דאין יודע שרוצים להפילו כבס"א:

נועץמפני שיודע שיפילוהו ט"ז ולפיכך אף ביותר מי"ט שרי דכל שנועץ שרי ובש"ך אות א' יבואר:

**אבל.**עט"ז המנהג הנכון שלא לקשור רק ב' ידים שאז יש לו לנעוץ או שלא לקשור החבל בכח:

**קפצה.**עט"ז דאפילו אינה יכולה לילך ותוך מעל"ע ולא עמדה א"צ בדיקה כלל דכל מדעתה אמדה נפשה וכדאמרן: