Peri Megadim on Yoreh De'ah, Mishbezot Zahav
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**אבל.**עט"ז הנה התוס' בא"ט ס"ד ב' ד"ה והוא הוקשה להם דכאן משמע דם ביצים אסור ובכריתות כ"א אמרינן אוציא דם ביצים ותי' תי' א' דעל הקשר הוה דאורייתא ששם הוא דם ריקום עוד תירצו דאין שום דם אף שעל הקשר ד"ת אלא מדרבנן אטו דם העוף. וכתב הרא"ש דלתי' א' שלא על הקשר ליכא איסור דרבנן דמה"ת לבדות גזירה מלבנו משא"כ לתי' ב' דאין שום ד"ת אלא דרבנן ה"ה שלא על הקשר והטור סובר כתי' א' דעל הקשר הוה ד"ת שכתב אם הוא מרוקם אפרוח חייבין עליו והיינו על הקשר ואפ"ה החמיר שלא על הקשר מדרבנן כתי' הב' ומיהו לעיקר סובר כתי' א' דעל הקשר ד"ת ועב"י שכתב דאדרבה אי איכא דם דאורייתא יש לגזור שלא על הקשר אטו על הקשר. וכתב עוד הב"י על דברי הטור דחייבים עליו אבל הר"מ ז"ל בפ"ג ממ"א ה"ח כתב ביצי עוף טהור שהתחיל להתרקם היה מכין מכות מרדות. הרי סובר הב"י דהר"מ חולק עם הטור א"כ קשיא איך כתב הטור והמחבר סימן פ"ו ס"ח דברי הר"מ והם דברים סותרים וכבר עמד הפרישה שם אות ח"י בזה וכפי הנראה דהפרישה והט"ז כיוונו לדעה א' בדם בעין אף שכבר נתרקם חייב על הדם שבו ולקמן מיירי שאין בו דם כלל רק ריקום בשר הוה גובלא ולא אסור כ"א מדרבנן. אמנם הש"ך באות ד' ולקמן אות ס"ג יראה דמסכים לפרישה ומ"מ כאן אות ד' פי' דוקא כשהוא דם ריקום והיינו על הקשר להטור או להמחבר על החלמון כמו שיתבאר אבל אם הוא מלא דם אף שיש בו דם הוה גובלא וראיה ממרדכי יע"ש. וזה משמע דלא כפרישה דכתב בפי' דלקמן מיירי שאין בו דם כלל אלא ריקום בשר הא כל שיש דם אף שניכר והתחיל להתרקם אפ"ה דם שבו הוה ד"ת ואפשר דהש"ך הסכים לפרישה במ"ש דאם נתהפך לבשר והוסיף עוד דאפילו הדם שבו שרי מ"ה באופן שלמידין מכאן דאם נתהוה ריקום בשר ואין בו דם כלל זה לכ"ע להט"ז והש"ך הוה דרבנן ואם יש בו דם לט"ז הוה ד"ת ולש"ך כיון שנעשה גובלא הוה דרבנן. והכה"ג בהגהות ב"י אות ה' כתב דהש"ך ופרישה בחדא שיטתא קיימי והמעיין בפרישה שכתב ואין עוד דם לפנינו יראה כמ"ש וצ"ע. ומה שקשה על מ"ש ביצה טמאה שיש בה ריקום ואכלה היה לוקה ולא פטור דהוה גובלא וכ"ת דהי' לוקה על הביצה קאמר דאין משמע כך ועוד דלהר"מ אין לוקה על הביצה כלל עיין פ"ו ממ"א ועמ"ש בסימן פ"ו וע"ש בפר"ח אות כ"ב. ולענין הדין כתב דכל שהוא בלא תערובת אנו חושבין לדם ביצים דאורייתא משא"כ ע"י תערובת ועיין אות ה' אמנם מ"ש הב"י אבל דברי הרמב"ם בהתחיל להתרקם משמע דחולק אטור א"א ליישבם אם לא שחזר בש"ע וסובר דל"פ:
ודעדבש"ע יש לראות דכתב אם הוא מרוקם אפרוח היינו לשיטתיה כשיטת הגאונים דנמצא על החלמון בכ"מ הוה ריקום ועל החלבון לא הוה דם ריקום ולטור נהפוך הוא על החלבון ובקשר וגם חוץ לקשר הוה דם ריקום וכן בקשר חלמון לחוד הוה דם ריקום עב"י ופרישה ופר"ח אות ו' וכללא כייל כל שכל הביצה אסורה הוה דם ריקום וכל שזרק ואוכל השאר לא הוה דם ריקום ומדרבנן אסור ולפ"ז תמה אני בתרתי א' למה שינה המחבר מלשון הטור שכתב אם ידוע שאין מרוקם אפרוח אסור מדרבנן ובידוע מריקום חייבין עליו והיינו בקשר חוץ לקשר בחלבון חייבים או בקשר החלמון לבד ואם שלא על הקשר בין דחלבון או חלמון מדרבנן אסור ואם בקשר החלבון לבד נמי אסור מ"ה שהרי כ"כ התוס' והרא"ש דמ"ש זורק הדם בנמצא על הקשר היינו קשר חלבון ור' דוסתאי לא פליג אלא מפרש שנמצא על קשר חלבון אפ"ה דם אסור מ"ה ששם הוא מקום התחלת הריקום ובפירוש כתב הרא"ש דלשיטא זו דם על הקשר חלבון הדם אסור מ"ה ובנתפשט כל הביצה אסורה ע"כ בלא נתפשט הדם עכ"פ אסור מ"ה ועיין פרישה אות ה' שכתב אם ידוע שאין מרוקם היינו שלא על הקשר ולא נתפשט אסור מ"ה והמחבר שכ' אם ידוע שמרוקם אפרוח היינו על החלמון בכ"מ כשיטת הגאונים חייבין עליו ואם אינו ידוע היינו על החלבון בכ"מ ואמאי כתב אינו ידוע דהא לגאונים בחלבון וודאי אינו מריקום אפרוח עיין ר"ן דאי הוה ספק איך כתב וחכמים אסרוה והוה ספיקא דאורייתא ובטור י"ל דל"ק הדיוקים דנתפשט חוץ לקשר או על החלמון בקשר חייבים דכבר התחיל הריקום ואם בקשר חלבון לבד אסור הוא מ"ה כיון שמשם מתחיל להתרקם ומידי ספיקא לא נפקא ואין חייבים עליו. עוד קשיא לי על מה שהגיהו במחבר שהתחיל להתהוות בו צורת האפרוח לא ידענא מבטן מי יצאה הג"ה הזאת לא מיבעיא לש"ך לקמן סימן פ"ו אות כ"ג כל שניכר צורת אפרוח אף שיש דם גובלא הוא ומדרבנן אסור דקשיא ואפילו להט"ז מ"מ אף בלא נתהווה כלל צורת האפרוח אלא אם על החלבון בכ"מ הוה דם ריקום ועל החלמון בכ"מ מדרבנן. עוד אני תמה על מ"ש מרן הט"ז דהטור והמחבר תפסו חומרת שניהם תינח להטור משא"כ המחבר פסק כרי"ף וגאונים דדוסתאי פליג על ר' ירמיה ואין מחלק כלל בין קשר אלא בין חלמון לחלבון א"כ לדוסתאי ברייתא דזורק הדם ואוכל השאר בחלבון בכ"מ ולחלמון כ"מ הביצה אסורה וקשיא ההיא דריש דם שחיטה דדם ביצים שריא וע"כ דבחלבון מדרבנן הדם אסור ובחלמון מ"ה אסור דהוה ריקום וכדם בשר חשיב דליכא לשנויי כתי' א' דיש חילוק בין קשר לשיטה זו וא"כ אני תמה על עצמי במ"ש הט"ז ז"ל דהמחבר תפס חומרת שניהם וצ"ע: ✍
**אבל.**עט"ז זה לשון גמרא חולין ס"ד ב' נמצא עליה קורט דם זורק הדם ואוכל השאר אמר ר' ירמיה והוא שנמצא על הקשר אמר ר' דוסתאי אבוה דר"א ל"ש אלא בחלבון אבל בחלמון כל הביצה אסורה דשדא תיכלא בכולה. אמר רב גביהה מבי כתיל לרב אשי תנא איפכא תני ואביי הוא דתירצה ניהליה. ויש שלש שיטות. שיטה א' פירש"י דר"י ודוסתאי ל"פ ודוסתאי לפרש בא דברי ר' ירמיה דהא דזורק ואוכל השאר בקשר היינו קשר חלבון הא קשר חלמון שמכוון נגד קשר חלבון אמרינן חלחולי מחלחל הזרע לפנים ושדא תיכלא בכולה. וממה שפירש"י והוא כו' ולא נתפזר אתה רואה דמפרש דר' ירמיה אאוכל השאר קאי ואלו היה סובר רש"י דחוץ לקשר בחלבון או חלמון לבד אף הדם מותר היה לו לפרש דקאי אזורק הדם דהוא שנמצא על הקשר דהוה ניחא טפי משא"כ לפרש דהוא שנמצא על הקשר ולא חוצה לו דחסר מן הספר ש"מ דסובר דם ביצים כ"מ אף שלא על הקשר מדרבנן אסור. ומ"ש ולא נתפזר היינו חוץ לקשר. ומ"ש אבל אם נמצא בחלמון לאו לפרושי דברי ר' ירמיה דר"י אחוץ לקשר קאי אלא דברי רש"י המה דר"י דווקא בחלבון מיירי אבל בחלמון יודה דכולה אסורה דדוסתאי לפרש בא דברי רבי ירמיה. ולפ"ז פסקן של דברים כך הוא קשר החלבון לבד או שלא במקום הקשר לבד או בחלמון שלא במקום הקשר לבד הביצה מותרת והדם אסור ואם בחלבון בקשר וחוץ לקשר או בחלמון על קשר לבד כולה אסורה. וי"ל נמי על הקשר הוה דאורייתא וכמבואר. שיטה הב' היא שיטת הרי"ף והגאונים. והרי"ף לא הביא אלא דברי ר' דוסתאי ל"ש אלא על חלבון אבל חלמון כולה אסורה ודוסתאי לא לפרש דר"י דתני משמע ברייתא ואיך יפרש דברי אמורא אלא דר"י מחלק בין על הקשר ללא על הקשר ודוסתאי לא מחלק כלל אלא בין חלבון בכ"מ זורק הדם ואוכל השאר דלא שדא תיכלא בכולא ומדרבנן הוא דבכריתות ממעט דם ביצים אבל בחלמון כבר ריקום הוא ומן התורה אסור בחלמון בכ"מ ועמ"ש באות א' ואצ"ל דתופס חומרות שניהם כלל. ולפ"ז בחלמון בכ"מ שימצא הוה ד"ת ובחלבון בכ"מ שימצא הוה דרבנן. שיטה הג' היא שיטת הרא"ה בב"ה פ"ה א' דרב גביהה אמר לר"א תנא איפכא תני דעל החלמון בכ"מ זורק דם ואוכל השאר דמשם אין יצירת אפרוח ולא הוה דם ריקום אלא מדרבנן ובחלבון בכ"מ שימצא הוה ד"ת דדם ריקום ובברייתא דכריתות אוציא דם ביצים בחלמון לא בחלבון וא"כ גי' ר"א כאביי אבל העיקר דבחלמון שרי ובחלבון אסור וא"כ מספיקא אי כשיטת הגאונים או כהרא"ה בין חלמון וחלבון בכ"מ שימצא אסור כדאמרן. ודע שיש עוד שיטה ד' לפרש דר"י אזורק הדם קאי והוא שנמצא על הקשר הא חוץ לקשר ולא על הקשר הדם שרי ודוסתאי אמר דווקא קשר חלבון ואין להאריך. ולפ"ז מנהגינו לאסור הביצה בכ"מ מטעם דלא ידעינן אי כגאונים או כהרא"ה ובש"ך אבאר דאין אנו צריכין למ"ש הת"ח דא"א בקיאין איזה מיקרי קשר:
**שזרקו.**עט"ז הרא"ש בתשובה כלל כ' סימן כ"ד ביצים טרופות ובתחלת הטריפה שעדיין החלמון היה שלם נמצא דם על החלמון והרא"ש בשיטת רש"י קאי דבחלמון שלא על הקשר שרי הביצה עכ"פ אלא דחשש שמא נעקר מחלבון ושם היה על הקשר וחוצה דשדא תיכלא בכולא וספיקא דאורייתא וכתב הב"י דלמ"ד דרבנן ר"ל לשיטת רש"י לא היה אסור אלא דרא"ש פוסק דהוה דאורייתא והא דלא חשש הרא"ש שמא היה על קשר חלמון ונעקר כיון דשלם היה החלמון לא מחזקינן לומר כך משא"כ החלבון היה כבר מטורף. והת"ח כלל ס"ב כתב לרי"ף בלא"ה היה וודאי איסור דרבנן דבחלמון בכ"מ אסורה הביצה ואין לומר שמא נעקר מחלבון והוה ספיקא דרבנן דלא אמרינן לקולא בכאן נמצא וכאן היה. אבל אם ספק אם היה הדם במקום האוסר יש להקל ע"י תערובת כמו שיתבאר ומ"ש המחבר אם היו שבורות בקליפתן דלא נתערבו שרי ליקח כל הביצים ולהותיר אותה שהדם בתוכה יש לראות אמאי כתב בחלבון דא"נ נמצא הדם בחלמון לשיטת המחבר שרי כה"ג דאין מעורבין. ולכאורה נראה דט"ס הוא וצ"ל בחלמון ש"א מהם דהמרדכי ורא"ש ל"פ דהרא"ש מיירי בטרופים החלבונים ומרדכי מיירי בשבורות כמ"ש הב"י וזהו דבריו כאן והביא עוד הט"ז בשם יש"ש בא"ט סימן ק"כ שאם לא היו טרופות ר"ל אף החלבונים לא היו טרופות ומצא דם על החלמון שרי כי סובר כהרא"ה ומה שנתערב מעט אין לחוש אבל בדין הרא"ש מודה דאסור כי שמא מחלבון בא ועש"ך אות יו"ד. ולא הבינותי דזה דין המרדכי ממש כמו שיראה הרואה שם בסימן ק"כ ועמ"ש בט"ז אות ה':
**יקח.**עט"ז דלא יקח הטריפה משום דנשאר קצת בקערה ממה שנוטל מש"ה יקח הכשירים וישאר מהם בקערה:
**הואיל.**עט"ז וכוונתו דהר"ב קאמר דהרא"ש לשיטתיה דסובר במונח קיים דם ביצים דאורייתא וכפירש"י מש"ה בספק החמיר אף ע"י תערובת ולא שייך ספק דרבנן כיון דעיקר הספק בדאוריי' וע"י גלגול חד בתרי במינו הוה דרבנן לא אמרינן ספיקו לקולא כמ"ש בקונטריס הספיקות ומיהו לדידן נמי אף דאנן לא סוברים כן מ"מ תשובת הרא"ש אמת לדינא כיון דמצאו על החלמון ואנן כגאונים תופסין כמ"ש המחבר א"כ הוה וודאי איסור דרבנן משא"כ אי ספק היכא הוה ולא ידעינן מקומו הוה ספק גמור דלכ"א מהשיטות יש מקום פטור ושרי לרש"י על החלבון וחלמון שלא על הקשר. ולגאונים לכל החלבון שרי ולהרא"ה בכל החלמון שרי אלא שאנו מחמירים מספק א"כ נהי דקי"ל כשלא נתערבה הוה דם ביצים ד"ת אבל נתערבה חד בתרי מצטרפין סברא דחד בב' עם סברת האומרים דם ביצים דרבנן ושרי זה תוכן כוונתו. ומה שנרשם בהג"ה סברת הר"ב בתשובת הרא"ש היינו כמ"ש בת"ח אין דברי הב"י נכונים כו' וכפי מ"ש דהב"י להרא"ש קאמר דאזיל בשיטת רש"י דדם ביצים דאורייתא אפ"ה הר"ב סברת עצמו קאמר. ומשמע מדבריו דוקא חד בתרי הוא דמיקל לא חד בחד דלא כש"ך אות יו"ד ושם אבאר. ומ"ש שהורה הלכה סלק מינו כו' ולא איכפת לן במה שנותן טעם בקמח כיון דנתבטל במינו בביצים הכשירים הוא לשיטתיה בסימן צ"ח אות ה' דמסכים להרשב"א ואף להש"ך שם אות ח' דסובר דאינו מינו אסור אפשר יודה כאן כיון דיש הרבה דעות דם ביצים דרבנן. ומיהו אם נפלה אותה הביצה לחוד לא"מ וא"י אם יש ס' לא אמרינן ספק דרבנן להקל כה"ג וכבר התבאר. ומ"ש מסימן ק"י ד"ח בעינן ב' תערובת משא"כ כשהביצה שבורה לא הוה דבר שבמנין יע"ש. ויש לראות א"נ לא קיי"ל כרשב"א אפ"ה כל שנתבטל תחלה חד בתרי ומותר הוא במינו אף שנותן אח"כ לא"מ לא נאסר עס"י ק"ט בהג"ה יבש ביבש שנודע מותר לבשל אח"כ עם רוטב דהוה א"מ ה"ה כאן דדרך לערבן ולממרס תחלה ובטל ונעשה היתר גמור ואח"כ מותר עם הקמח ומעט קמח שנתערב מתחלה קודם שנתבטל על הביצה בטל הוא בס' אחר כך וא"כ אף להש"ך מותר הדין הזה וכאמור ✍. כתב הבל"י אות ח' בשם המ"א דביצה בקמח הוה מין במינו כמבואר סימן ק"ב. ולא ידענא דהתם ביותר מס' דליהוי דשיל"מ אמרינן כל דלתקן העיסה הוה מינו ולא בטיל אבל בפחות מס' דבטעמא תליא מלתא וא"כ כל שלא נתבטל הביצה חד בב' ונתנו בקמח הוה א"מ ואסור דספיקא דאורייתא שמא היה במקום האסור כדכתיבנא אם אין ס' בקמח:
**מותר.**עט"ז בשם רש"ל דאוסר כדין חם דצלי דס' בעינן לדידן ועש"ך. ומה שהיקל בחלמון שלא בקשר דלרש"י ורא"ה שרי כה"ג וכיון דיש דעות בצלי כ"ק וקליפת הביצה הוה קליפה: