**ואם.**עש"ך וכוונתו הב"י והר"ב הבינו דפלוגתת ריב"א ור"ב בשופך מעט מעט מקדירה לקערה דגים עם רוטב והוא ז"ל פי' דפלוגתתן הוא בסינן כל המים לכלי אחר וחיישינן שמא בסוף כשנתמעט המים כו' כמ"ש הט"ז אות ב' בשם או"ה. ועל מ"ש הש"ך דכ"כ יש"ש תמה המ"י שם כלל נ"א אות ב' דהיש"ש מפרש כפי' הב"י והר"ב וכמ"ש הט"ז אות ד':

ומהשכתב הש"ך ולא אבין כו' יראה לפרש דלפי מה שפי' פלוגתת ר"ב וריב"א דחששא הוא על ג' דרכים. א' דמערה ומסנן המים שמא באוגנו היה הטמא או אח"כ כשהעמיד על שוליה היה הטמא או כשמטה על צדה היה הטמא עם מעט המים כו' ולר"ש תולין איסורא ברובא איתא היינו דהטמא היה ברוב דגים שהם חוץ לרוטב וע"ז תמה הש"ך כיון דכתבו מטעם ר"ב דבטילים ברוב לא שייך בביצים דאין רגילות לבשל כ"כ הרבה אם כן גם טעם רבינו שמשון לא יספיק להתיר הביצים עד"מ שיכולין לאסור נ"ט ביצים (או ס') אותן שהם במים וע"כ אנו אומרים שהטמא ברובא חוץ למים היינו שיש באותן שהם חוץ למים יותר מס' דיהיה רוב והא ר"ב כתב ביצים אין רגילים לבשל כל כך הרבה דאם לא כן אף לר"ב מותר כמו דגים:

והמ"ישם אות ו' יישב זה כמו שאבאר דוודאי מיירי שיש ביצים עד"מ יותר מקכ"א עם המים כו' והשתא כ"ז שיש ס' למטה במטה על צדה אין אוסר וכשנתמעט המים בפחות מס' אז יש למעלה חוץ למים עכ"פ יותר מס' ביצים ותלינן איסורא ברובא איתא למעלה ואין בלוע יוצא בלי רוטב כמבואר סימן ק"ה דאין נוגע אלא בא' או בב' משא"כ לר"ב דלא תולין איסורא ברובא איתא תו נאסרו נ"ט או ס' ביצים וליכא רוב להתיר דהר"ב סובר כפל בעינן להתיר ביבש והש"ך בסימן ק"ט לשיטתיה דמשהו יותר סגי כן הבנתי מתוך המ"י שם:

עודהאריך הש"ך לענין דג טמא עם טהור הוא א"מ אי בתר טעמא אזלינן ואי בתר שמא יש לומר במחלוקת שנויה כו' לא הבנתי זה דבסימן צ"ח מבואר דגים טהורים עם טמאים כשהן שלימין הוה מינו וחתוכים שם דג א' הוא וכן שור ואיל ועז יע"ש וא"כ בהגה' ש"ד בסי' נ' (ט"ס נ"ה) המתחלת פ"א הובא טמא בין טהורים אף דהוה מינו מ"מ מים רבים ומבטלין יע"ש והיינו דאותה הג"ה פוסק כרש"י דמינו לא בטיל ומ"מ כיון דהסירו הטמא (דאל"ה בריה לא בטיל) וליכא כ"א טעמו וודאי שם ציר של דג אחד הוא. ובאורח מישור כתב דאישתמיט להש"ך תשובת הרשב"א ר"פ יע"ש ואני אומר לא אישתמיט והתם כתב המשנה דתרומת דג טמא עם דג טהור אי לבטל גופו לר"י מינו לא בטיל היינו דבתר שמא אזיל וסובר כהגהת ש"ד או דמשמע ליה אף בחתיכת דג ואיך שיהיה מ"מ בטעמא אין שוה ובסי' ק"ט אכתוב עוד בזה:

ומהשחלק הש"ך בין ציר דגים לבישול דהוה דאורייתא עיין במ"י כלל כ' אות ד' חלק ע"ז ועיין מ"ש בסי' פ"ג בט"ז אות ז' ובש"ך אות י"ד ואזלי לשיטתייהו כאן:

**אין.**עש"ך ומיהו ספק טריפה שבישל בכלי אין להתיר אחר מעל"ע מטעם ספק דרבנן לקולא כיון דמתחלה היה ספק איסור תורה וע"י גלגול נעשה דרבנן א"א בכיוצא בזה ספק דרבנן לקולא וכמ"ש מהריב"ל בס"ג סימן ק' ועיין כה"ג סימן א' ובסימן ק"י אבאר אלא דכאן יש כמה צדדים בלא"ה להתיר. ומ"ש הש"ך ראיה דכאן מיירי באיסור תורה דאי באיסור דרבנן מה לי תוך מעל"ע או אח"כ יש לעיין קצת דגים י"ל בהו חד בתרי בטיל מ"ה ומדרבנן צריך ס' משא"כ במחבת דלמא נשארו נ"ט במחבת ונ"ט הטמא למחבת ואיך יבשל אח"כ תוך מעל"ע דהוה איסור תורה וי"ל עיין מ"י שם אות א' רוצה לומר דהא דתתאה גבר היינו בצונן ממש אבל חום כ"ש שיס"ב אם נפל אח"כ מכ"ר אוסר הכל דלא שייך תתאה גבר כיון שהתחתון חם עכ"פ יע"ש ויישב בזה קושית הש"ך באות א' מ"ש דעירוי אין אוסר רק כ"ק ועיין מ"ש בסי' צ"ב ס"ז מוכח העמידו קדירה חמה על מה שנשפך דאם אינו אצל האש הוה כ"ש ותתאה גבר אלמא אף שהתחתון עדיין חם תתאה גבר יע"ש ✍ועס"י א' גבי שוחט לענין הכלים ואין להאריך:

**זבוב.**הש"ך הראה מקום לק"ד אות ט' וכאן אות ז' החמיר אם לא בה"מ ושם יבואר ומיהו בנמחה גופו לתוכן בעינן רוב היתר כמבואר ס"ס ק"ד ובטעמו לחוד אף בלא רוטב היתר שרי כמבואר שם וכ"כ בה"י ושאר אחרונים וכן הלכה:

**אסיר.**עש"ך והטעם דשמא אין בלוע בכלי גם שמא אין מתפשט הטעם בכל הכלי וע"ש לעיל בטיפת חלב יע"ש:

**ולא.**עש"ך וחדש מצינו לאשכוחי שנטל האיסור בכף מלמעלה ולא נגע ברוטב הא תחב לתבשיל בפעם הזה נעשה ישן ועמ"י כלל נ"א אות כ"א כתב דוחק לומר כן:

**והוחזר.**עש"ך ויותר קשה אפי' לא היה מעט תבשיל בכף כיון דתחב הכף לקדירה נעשה ישן עיין באות הקדום:

**דהרי.**עש"ך דאם תחב הכף לכ"ר והוציא דין כ"ר יש לו ועט"ז בסימן צ"ב אות ל' משמע דספוקי מספקא ליה אי דין כ"ר יש לו או לאו וספיקא הוה ושם ביארנו הדברים יע"ש וכאן אין להאריך ומ"ש הש"ך להחמיר באין ה"מ בזבוב עס"י ק"ד בט"ז אות ו' הסכים להקל וכ"כ הפר"ח וכן נוהנין העולם והמחמיר תע"ב: