Peri Megadim on Yoreh De'ah, Siftei Da'at
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**ואפילו דעשוי ככובע לא מיהדק.**ש"ך. כתב הריק"ש הביא דבריו הפר"ח מעשה בא לידו בעוף שהיה מכוסה הלב בכיס ע"פ כולו מלא מים וקלפוהו והיה הלב שלם והכשיר והפר"ח הראה מקום לסימן ג' אות א' ושם האריך במעשה דפני משה בבהמה שנמצא בה קילוח גדול שלם מ"ז וגמגם לאסור והפר"ח האריך שם והתב"ש בסימן ג' הסכים להתיר ע"י בדיקה בה"מ ועיין שו"ת ב"ח סימן קנ"ז בתרנגולת כה"ג שהיה מ"ז והעלה להתיר ע"י בדיקה בכל האיברים הפנימים. ולפ"ז גם בנדון דריק"ש אין היתר כ"א בה"מ ואחר הבדיקה בכל האיברים דשמא אלו המים דרך וושט באו לה ומודינא דאי לא היה רק כיס לחוד בלא מים כשר אם הלב שלם מכל צד כמו מעשה דבשר בלוי דס"ס ל"ט אם הריאה שלימה ה"ה כאן וכאמור ✍נ"ל:
**וי"א.**עש"ך דכ"מ מר"מ פ"ו מה"ש ה"י וכבר כתבנו מזה בט"ז שהר"מ גורס טרפשא ודליבא ובין הלב הטרפשא ושומן הלב עצמו אין סותם דקשה הוא ובעוף המיקל בשומן חלב לא הפסיד כמ"ש בט"ז דסותם דרך הוא:
**ולא כו'.**אפילו ניקב הבשר מעל"ע ולא הגיע לחלל כשר ב"ח וש"ך ועיין בר"ן במשנה אלו כשירות ניקב הלב ולא לבית חללו כתב ג"כ כך:
**אם מחמת חולי.**הש"ך הראה מקום לסימן מ"ט ושם נאמר אם ספק ע"י חולי הוה ס"ס וכשר ויש לראות התם בעוף איירי ורובן יש להם זפק הלכך אף שהעור שלם בחוץ הוה ס"ס אף דרוב הנבלעים דרך הוושט לשיטת רש"י בשמעתא דמחט בריאה ואם כן ליכא ספק דודאי ניקב א' מאיברים הפנימים או דרך הוושט בא אכתי שמא דרך הזפק נכנסה וניקב הזפק כשירה משא"כ בבהמה כשהעור שלם או העור מחוץ שלם וע"כ בלעה אמרינן רוב הנבלעים דרך הוושט וליכא ס"ס ועיין ב"י בשם בה"ג מהט בטרפשא דלבא הוה ספק טריפה והקשה אמאי לא וודאי ותי' דמחט בחלל הגוף נמי ספיקא הוה אין ראיה דבה"ג בשיטת התוס' בשמעתתא דמחט בריאה קאי ומכ"ש לפי מה שפי' הט"ז באות ד' דבה"ג מפרש קופא לבר היפך פירש"י יע"ש אם כן יש לומר דאין סובר דרוב הנבלעים דרך הוושט מה שאין כן לדידן דפסקינן כרש"י כמו שיתבאר בסימן מ"א ועיין בסימן מ"ט בתב"ש בשם סמ"ג עשין ס"ג דסובר בפשיטות דאם העור שלם מחוץ וודאי הוה דרוב הנבלעים דרך הוושט יע"ש (ולא אמרינן נקב בחוץ והבריא) וכפי מ"ש ויש לחלק בין עוף שיש לו זפק לאין לו לקמן סימן מ"ט אבאר בעזה"י:
**ואם בקוץ.**הש"ך הראה מקום לסימן נ"א ושם אמר דאם נתחבה לפנינו ופגע בלב ועודנו שם ונשחטה מיד יש להקל ועש"ך שם:
**מיהו.**עש"ך העתיק כל דברי הב"ח דאין כשר אלא בסמפונא רבה וקופא לתתאי ומשמע הטעם כל העומד לינקב כנקוב דמי וקשה מ"ש מחט בריאה כשהיא שלימה דכשירה ולא אמרינן סופו לינקב ועמ"ש בט"ז. ודע דהמחבר כתב כאן בסתמא מחט בטרפשא דלבא טרפה ואלו לקמן סי' מ"א כ' מחט בטרפשא דכבדא הוה ספק טריפה ולא ידענא אמאי דקדק לקמן וכאן כתב סתמא טריפה ואפשר דכלל בהדי לב והתם ספק הוה לא וודאי ולא אמרינן כל העומד לינקב כנקוב דמי ויש לעיין:
**יש מי שאומר.**הש"ך הביא דברי יש"ש כיון דלא הגיע עד לחלל יש להכשיר דלו כולו לקוי כל שלא הגיע לחלל כשירה והפר"ח אות ה' מכשיר בפשיטות והתב"ש אות ה' החזיק בדין זה להטריף וכתב דכאן הוה הלב שלם מבחוץ ושומן אדוק בו ובאמצע הלב היה קורט דם א"כ חזינן דלקוי היה מאמצע עד השומן דאדוק בו ואפ"ה לא היה ניכר ריעותא ע"כ הבריא ונתרפא א"כ חיישינן לכולו שמא ניקב ונתרפא וע"כ לא חיישינן לנתרפא אלא היכא דליכא ריעותא משא"כ הכא וכ"ת מחט בעובי הקורקבן ושלם בב' הצדדין דכשר בסימן מ"ט התם וודאי מבפנים באה דרך הוושט ומי החזירה אי איתא דניקב לחוץ עכ"ל. הנה מ"ש דחיישינן לשמא הבריא אם ניכר שהוא ע"י חולי למה נחוש להבריא כולו ודווקא ע"י מחט וקוץ חיישינן משא"כ היכא דחזינן דלא שלמה המכה ולזה י"ל דהא טעמא קאמר דבחוץ ע"כ היה המכה מדאדוק השומן ואפ"ה נתרפא יש לחוש לכל הלב ולפ"ז דוקא בטרפשא דלבא הא בשומן הלב עצמו כה"ג דליכא ריעותא ודאי לא מחזקינן ריעותא לומר כן וא"כ קשיא על רמ"א שלא הגיה כאן כלום. גם מ"ש בקורקבן לפי דבריו אם ניקבה מחט בעובי הבשר וחזרה לאחוריה שאנו רואין שעדיין נקוב לחוץ אלא שאין מפולש הרי אנו רואין דודאי חזרה המחט לאחוריה ולפ"ז טריפה הוה כיון דע"כ הבריא מצד פנים נימא נמי הבריא מצד חוץ דיש נ"מ גדולה לדינא ושם סתמו הפוסקים דבריהם ✍ואי"ה לקמן אבאר:
**ואצ"ל.**עש"ך שהאריך ועיין אחרונים שכתבו דבפנים נמי יש להכיר ולאו דוקא קורט דם אלא רושם המכה כמו נצרר הדם שזה יש להבחין אפילו בפנים ומש"ה טריפה ומ"מ דין זה צ"ע ואין להקל:
כתב בד"מ למאן דמטריף סירכא בשאר אברים יש הוכחה מכאן דכשירה דהא אם לא היה נמצא ק"ד היה מכשיר ראבי"ה יע"ש והנה אכתי י"ל דלב עב ואפילו נסרך ואין סירכא בלא ינקב מי יימר דהגיע הנקב להללו ומשום הכי דווקא אי ק"ד בעוביו או במקורו וראה ששלט המכה במקצת ונתרפא כמ"ש התב"ש משא"כ בדקין וכדומה דעור דק אפשר דחיישינן לסירכא עיין מ"ש לקמן בסימן מ"ו יע"ש: