Peri Megadim on Yoreh De'ah, Siftei Da'at
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אחוזת הדם רש"י פי' שאחזה דם וחלתה וכן פי' הר"ן והר"מ ז"ל פי' שגבר הדם עליה עד שחנקה ש"ך ואין נ"מ בזה כל שאין נראה מעשה בגופה כשירה:
**והמעושנת.**רש"י ור"ן פירש שנכנס עשן בגופה והר"מ ז"ל פי' שגברה עליה מרה שחורה ש"ך:
**והמצוננת.**עש"ך הביא ב' פירושים ואין נ"מ כמ"ש:
**מים הרעים.**עש"ך ויש לחלק בין היכא שראינו שחלתה כמ"ש בט"ז או היכא דאפשר בבדיקה בדקינן כמ"ש הש"ך אח"ז:
**בהמה.**עש"ך ותוכן כוונתו להוכיח דאין כ"ע מודים דאם לא נתפטמה כל ימיה אלא באיסור דאסורה. דלכאורה הר"ב משוה דברי המרדכי עם תוס' תמורה דהמרדכי מיירי דאכלה שאר דברים ג"כ והתוס' מיירי כל ימיה ולז"א שזה אינו שהרי או"ה כתב דלכתחלה אסור לקנותו משום מראית העין והדין עמו דהוה זוז"ג דאסור לכתחלה כמו הפרה בכרשיני עבודת כוכבים ואפילו לא נתפטמה כל ימיה אסור וא"כ אמאי מתיר המרדכי לכתחלה אי הוה סובר נתפטמה כל ימיה אסור דיעבד א"כ נתפטמה קצת לכתחלה מיהא אסור דהוה זוז"ג אלא המרדכי חולק אתוס' ואפילו כל ימיה שרי דלאו איסורי הנאה הוה ואין איסור בעין דמעכל ובאיסורי הנאה הוא דכל ימיה אסור ובזוז"ג לכתחלה אסור ומה שהביא הש"ך ראיה מתוס' ע"ז ד"ה נטע אבאר לקמן. ומאו"ה כלל מ"ז בסופו מוכח דאף בכל עיקר גדילתה מטומאה וכ"ש משחרית לשחרית דשרי דיעבד דהוה כמעוכל ומה שאוסר לכתחלה משום מ"ע לחוד שיאמרו זוז"ג שרי לכתחלה וכ"ש כל ימיה שיאמרו שאוכל איסור ודיעבד שרי ואין סובר כתוס'. והמרדכי לכאורה סובר כוותיה בחדא דהוה כמעוכל ופליג עליה בחדא דאף לכתחלה שרי ולא חייש למ"ע. ובאיסור הנאה כל ימיה אסור דיעבד ואם אכלה דברים אחרים ג"כ בדיעבד שרי דהוה זוז"ג ולכתחלה אסור וכ"ת דהתוס' מיירי כל ימיה ומרדכי ואו"ה מיירי משחרית לשחרית ז"א דמתוס' משמע דאין לחלק שכתבו לרחב"א ואיהו מיירי משחרית לשחרית וכן הוא בד"מ דהתוס' חולקין על המרדכי וז"ל בת"ה כלל ס"ה דין יו"ד כתב או"ה בהמה שינקה מטמאה מותרת כמו תרנגולת שנתפטמה משרצים ולכתחלה אסור אם הוא דבר ידוע משום מ"ע. ומ"ש נתפטמה מותרת כן הוא במרדכי פרק אלמנה לכה"ג אמנם תוס' תמורה דאם נתפטמה כל ימיה אסורה וה"ה כשירה שינקה מטמאה הרי דסברין דחלוקין התוס' עם או"ה והמרדכי ועוד האריך הש"ך דהתוס' מסופקים לא ודאי ועוד דהתוס' אכרשיני אסורי הנאה קאי דאל"כ מה זה שכתבו התוס' תמורה ל"א א ד"ה ינקה דה"ה כרשיני פשיטא אם אסורי אכילה בכ"ש איסורי הנאה אלא לסמוך לזה דה"ה להדיוט אפשר אסור הא איסורי אכילה לא. וברש"י שם ד"ה הכי צריך להגיה דאיסור מוקצה הוא דאסור באכילת כרשיני לעיל כ"ט א' דמוקצה אין אסור עד שיאכלוהו הא לא"ה אין אסור יע"ש. הרי דלאו מוקצה שרי בהאכילוהו כרשיני עבודת כוכבים והנה מדאמר מעל המזבח מכלל דלהדיוט שרי דאין לומר להודיעך כח חכמים דלא הוזכרו כלל במשנה ובוולד טריפה דלא הוזכר במשנה הוזכר בברייתא ויש ספרים שגרסו במשנה עיין פי' המשניות להר"מ ז"ל ור"ש ז"ל משא"כ כאן. וכ"מ באגור דנקיט כרשיני עבודת כוכבים והתוס' שכתבו לפום ריהטא הא בע"ז מוכח בבירור דאסור י"ל דהתם כל ימיה וכאן משחרית לשחרית ומש"ה מסתפקין הואיל ועיקר גדילתה מכרשיני דהוה איסורי הנאה ולסוף הניח הש"ך זה בצ"ע. והמ"י כלל ס"ה אות י"ז הסכים לש"ך וכתב שלשונו מגומגם וצריך תיקון ולפמ"ש נתבאר פירושו. סוף דבר הכל נשמע באיסורי אכילה אפשר כ"ע מודים דשרי דיעבד כל ימיה ולכתחלה אם דבר ידוע אסור לקנות משום מ"ע וה"ה להאכיל בעצמו לעוף דברים אסורים. ואיסורי הנאה אם כל ימיה אסור דיעבד כדמוכח מעבודת כוכבים בכרשיני ומשחרית לשחרית נסתפקו התוס'. ומיהו אם ינקה מפרה שניסך לה בין קרניה דאף הפרש אסור כיון דעיקר גדילתה ממנה אף שנתגדלה ואכלה שאר דברים אפשר דאסור כמו שאבאר. ומיהו בר אווזות שאוכלין תולעים במים ואפ"ה קונין לכתחלה דאין זוז"ג בשביל זה וכן ישראל שרי לפעמים לעשות כן:
וראיתי להכה"ג בהגהות ב"י אות יו"ד האריך בעוף שקורין פאט"ה שכל מאכלו מטחולי טריפות אצל העובדי כוכבים שאסור לישראל לקנות והעלה דלאחר שהוא ביד ישראל מעל"ע שרי והביא פי' המשניות להר"מ ז"ל שפי' כן דברי רחב"א דאף לגבוה שרי והרע"ב בפי' המשניות פ"ו דתמורה יע"ש וכתב דאו"ה מיירי לאחר מעל"ע והתוס' תוך מעל"ע ולא הבינותי כלל דאם נתפטמה כל ימיה מאיסור מה מהני שהייה מעל"ע והר"מ והרע"ב מפרשים לרחב"א דינקה רק אותו יום אוסר למזבח דגנאי הוא ולהדיוט שרי אפשר אף באותו יום. ומפרשים מ"ש בגמרא שהניקה חלב רותח משחרית לשחרית לא כרש"י אלא מעל"ע משחרית לשחרית אסור כיון שיכולה לעמוד באותה אכילה אבל כל ימיה לא מהני שהייה מעל"ע. ואני מתפלא עליו ז"ל איך לא ראה מ"ש בעבודת כוכבים מ"ט א' פרה תרזה אלמא דלא מהני מעל"ע ואם נאמר דיש לחלק בין איסורי אכילה להנאה הא איהו ז"ל לא סובר כן יע"ש. ועיין בר"מ ז"ל הלכות איסורי מזבח פ"ג הי"ד דמותר בכרשיני עבודת כוכבים דנשתנו. ולא הבינותי זה הטעם וכתב דה"ה המשתחוה לקמת חטים דנשתנו התם י"ל דאין נאסר במחובר אלא מטעם נעבד וכל שנשתנו שרי משא"כ בכרשיני עבודת כוכבים דלאו כל ימיה אין טעם זה דשינוי לחוד מספיק גם מדסתם משמע דזוז"ג שרי והא לכתחלה אסור וצ"ע:
ודע דסבור הייתי לומר דאיסורי הנאה שכתב הש"ך היינו שהן בקבורה כמו עבודת כוכבים ומש"ה עפרן אסור ולפ"ז חמץ בפסח אין לשתות חלב מבהמות עובדי כוכבים שאוכלין הבהמות חמץ איסורי הנאה ולאחר שהיות מעל"ע יש להקל דלאו מאיסורי הנאה בא החלב ובתוך מעל"ע נמי כיון דהוה זוז"ג ומדרבנן אסור לכתחלה ויש פלוגתא אי חמץ מנקברין או מנשרפין הוה ספק ולקולא שוב ראיתי שזה ליתא מההיא דכרשיני תרומה. ובסימן רצ"ד סי"ב אסור ליטע פרי של ערלה אף דנשרפין ועפר' בעלמא הוא אפ"ה הוה זוז"ג ואסור לכתחלה. ובענין היתר מכירת בהמה לעובד כוכבים והעובד כוכבים מאכיל חמב"פ אוסר הבכור שור בחדושיו למס' פסחים (הוא בעל תב"ש) ואי"ה שם אבאר. הכלל העולה כל שאכלה דברים האסורים בהנאה פ"א אז מותר לקנות ולאכול בו ביום וא"צ שהייה מעל"ע דהתוס' שאוסרים הא מפרשים כרש"י שהאכילה כל ימיה משחרית לשחרית דעיקר גדילתם מהם. ולהר"מ והרע"ב שפירש פ"א הא כתב אין הלכה כרחב"א ואף רחב"א יודה להדיוט שרי ואנו קונים בר אווזות ואוכלין תולעים בקיץ ממים ושוחטים בו ביום. ואם אכלה כל ימיה דברים המותרים ואסורים לתוס' אסור לכתחלה ולאו"ה משום מ"ע ולמרדכי שרי ואם כל ימיה או משחרית לשחרית או ינקה בקטנותם מטמאה להתוס' דיעבד אסור ועיין בע"ז מ"ט א' ד"ה שאם נטע כתבו דל"ד לגידולי טבל ותרומה דאיסורי אכילה משא"כ ערלה יע"ש. והנה ערלה בשריפה ואפשר דמיירי באגוז דהוה בעין כה"ג והתוס' כתבו דלא הוה זוז"ג אלא כששניהם ענין אחד לא פירות וקרקע ועיין פסחים גבי תנור שהסיקוהו דהוה תנור ועצי היתר יע"ש ואין כאן מקומו. ולהמרדכי לכתחלה שרי ולאו"ה לכתחלה אסור מכ"ש דזוז"ג. ואם איסורי הנאה דעפרן אסור כהאי דכל הצלמים דווקא זוז"ג הא כל גדילתה אסור. וה"ה עיקר גדילתה ובנשרפין יש לעיין ועיין מרדכי דטבל ותרומה בהנאה של כלוי אי אסור לישראל עיין פי"א דתרומות ✍:
**ולדידן.**עש"ך בשם ב"ש אף שאין מצוי נחשים בינינו הואיל ואיכא ריעותא שנפסקו רגליה (וה"ה נפסק הבשר לחוד כ"כ ז"ל) ואיכא לברורי מבררינן וכן הסכים הש"ך דכ"מ מהמחבר דכאן פסק כן ובקי"ו כתב דאין לחוש לגילוי אלא כאן איכא הוכחה. והפר"ח כתב דפסוקת רגלים אין הוכחה דאימור שגרונא אבל פסוקת בשר הוה הוכחה ויש להחמיר כיון דאיכא לברירי אף בתר רובא לא אזלינן:
סליק הלכות טריפות