**ויש.**עש"ך לאפוקי מתנא דבי רב דאמר כל שראשו ארוך אסור. ואף דהאידנא אין אוכלין אלא במסורת יש לומר דלא תימא כל שראש ארוך הוה סימן טומאה וקבלה בטעות הוא קמ"ל. ודע דהני סימנים אפילו אין לו עכשיו ועתיד ליגדל לאחר זמן ואף דבקרא לא כתיב אלא כרעים לא באלף וקרינן אין לו ועתיד לגדל לאחר זמן עיין דרישה אות א' וכה"ג בהגהות הטור אות ב' ופר"ח אות ב' בשם הר"מ ז"ל בפ"א ממ"א הכ"ג מי שאין לו כנפים או כרעים ועתיד לגדל לאחר זמן הרי אף כנפים אמרינן כן יע"ש ועתה שא"א אוכלין כ"א במסורת כל חגב שיש לו הד' סימנים ספיקא הוה ולא וודאי ונ"מ כשיש עוד ספק דהוה ס"ס:

**אא"כ.**עש"ך וזהו פירוש למ"ש המחבר ששמו חגב דהיינו שהצייד נאמן כמ"ש בט"ז אות א' דל"ק ממ"ש בב"י דאין לאכול אלא במסורת:

**חגבים.**עש"ך היינו משום בל תשקצו לא משום אמ"ה שכל שאין טעון שחיטה אין בו אמ"ה. ועפר"ח סי' פ"א אות כ"ח הקשה על מ"ש רש"י בשבת ק"ו דגזין מין טהור דבכורות ז' כ' אמרינן דבש גזין וצרעין אסור אלמא מין טמא הם וראיתי להמגיה במ"ל פ"א ממ"א הכ"ג דבבכורות מטעם אמ"ה אסור דיש לו שם לווי ולא הותר בכלל סתם דבש עכ"ל ואני תמה עליו דאמ"ה אין נוהג בטמאים עי' חולין ק"ב וכ"ת דמוקי ההיא ברייתא דבכורות כמ"ד נוהג בטמאין הא מ"ד הכין הוא דדריש כל שאתה מצווה על דמן ופירש"י שם בחולין חוץ דגים וחגבים עי' בר"מ פ"ו ממ"א ה"א דם דגים וחגבים טמאים הרי הם כבשרן לא משום דם א"כ פשיטא דלית בהו איסור אמ"ה. ועי' בטור סי' פ"א קשה הלשון דבש דבורים אין בו משום אמ"ה וצ"ע:

ומדידברי בהך ענינא קשיא לי על מה דפסקינן דספק נמלחו דגים טמאים עם דגים טהורין בכחושין שרי דהוה ספיקא דרבנן ציר דגים דרבנן והא דמן כבשרן דאוריי' כמ"ש הר"מ בפ"ו ממ"א וצ"ל מעט דמן בטל בס' וצ"ע ✍:

**ציר.**עש"ך דעת הר"מ שמותר בפ"ע והראב"ד מוקי למתני' לענין הכשר דלא חשיב משקה ויש"ש פסק דאין אוסר תערובתו ובפ"ע אסור:

כתבכה"ג בשם דמש"א שלא מצא להפוסקים שיאמרו בחגבים כל שיש לו ועתיד להשירן לאחר זמן דמותר וכה"ג כתב דאין זה במציאות אלא בקשקשים לא בסנפירים הקבועים בחוזק וה"ה כנפים בחגב אין במציאות ועי' סימן פ"ג בט"ז יע"ש ועתה שאין נאכל אלא במסורת מ"מ נ"מ דלא הוה מסורת בטעות כדכתיבנא לעיל: