**הכחל.**עש"ך דהר"ב בס"ב חולק אמ"ש המחבר כאן ולא כתב וי"א אף שבא הפלוגתא בפירוש כדי לקצר. ומ"ש וי"א בס"א ששם מקומו:

**בין של קטנה.**ובכל דיני כחל אין חילוק בין הניקה או לא הניקה ש"ך ופוסקים:

**בפני עצמו.**כתב הש"ך לאו דוקא אלא כל שאין בשר אף שיש ירקות ופשוט הוא מה לי מים או ירקות כל שלא נתן בשר אחר טעם בכחל שרי לדיעה זו שהוא דעת הר"מ והמחבר:

ודעדכחל שנאסרה מותרת בהנאה והוא פשוט דכל בב"ח שאין אסור מ"ה מותר בהנאה עסי' פ"ז בהג"ה:

**משערין.**כתב הש"ך דבכולה משערין דלא ידעינן כמה נפיק מיניה ופשוט הוא אלא ממ"ש המחבר כמו ס' בכחל היה מקום לטעות ולומר דבחלב שיש בכחל משערין והא דלא אמרינן ספק דרבנן לקולא כתב הר"ן ושאר פוסקים דכל א' ישער באומד הדעת שא"א לעמוד על שיעורו ויבואו להקל ובסי' צ"ה וצ"ט אבאר:

**וי"א.**עש"ך הנה מ"ש הר"ב לקדירה שאין בה ס' משמע נ"ט יש וז"א דס' עם הכחל לא נ"נ רק מפני מ"ע ומש"ה עשה כלומר שאין בה ס' עם הכחל דהיינו שאין בה נ"ט ומ"ש לקדירה של בשר יראה דלהמחבר כ"כ דלבדו בלא בשר שרי אף הכחל משא"כ לדידן דפוסקין כרש"י כמ"ש הר"ב בס"ב בהג"ה אף לבדו כל שאין ס' נאסר הכחל ונ"נ אם כן כשנפל לקדירה שניה אין הכחל מצטרף וצ"ע בזה דאפשר כיון דיש דעות לומר דלבדו הכחל מותר לא מחמירין כולי האי ✍ועמ"י כלל ל' אות יו"ד כתב וז"ל אם בישלו עם בשר בלי קריעה והיה ס' ואח"כ קרעו ש"ו וט"ב ונפל לאין ס' מותר כיון דאין בה אלא מ"ע לא חמור פ"ש מראשונה אבל אם לא היה בראשונה ס' וקרעו לאחר בישול לא מהני. הדין השני דאם לא היה ס' תחלה פשיטא דלא מהני קריעה אח"כ דאין יוצא תו אחר הבישול ואוסר אם נפל לפחות מס' והוא אף בה"מ זה ברור. אבל מ"ש דאם היה ס' ואח"כ קרעו ונפל לנ"ח דמותר דלא יהא חמור סופו מתחלתו אין הנדון דומה כדין זה דהא אם יש ס' בתחלה ואח"כ לס' ר"ל לנ"ט כמה שכתב כאן בהג"ה משא"כ כשאין נ"ט פשיטא דקריעה לאחר בישול לא מהני כלום ✍:

ומהשכתב הש"ך על מה שכתב הב"ח דכחל הוה בריה תמה דאין איסור מתחלת ברייתו והביא ראיה מר"מ כתב הפר"ח דמהר"מ אין ראיה דמיירי בכחל של היתר יע"ש והמ"י אות י"ט כ' דהב"ח כ"כ לרא"ש וטור עס"י ק' דכל שאלו יחלוק אין שמו עליו הנה בריה שפיר קאמר דכחל הוה בריה יע"ש ולא הבינותי דהמעיין ברא"ש פג"ה קאמר כל שפרטה התורה האיסור כמו לא יאכל שרץ בין קטן וגדול הוה בריה והרי חטה של טבל כתב הרא"ש דלא הוה בריה משום דלא אמרה תורה אל תאכל חטה של טבל הרי שאין תלוי במה שאלו יחלוק אין שמו עליו יע"ש ומיהו כחל חהר"ל מיקרי ואם נתערבה כחל שנאסרה באחרות או כחל טריפה בין הכשירות לא בטל עב"ח ושאר אחרונים ✍:

נהגו שלא לבשלו כל זה ממנהג ש"ך ועי' בהג"ה מה שמחולק הר"ב עם המחבר:

או בפשטיד"א להמחבר אפילו במחבת ולדידן מחבת כמו בישול בקדירה לבדו כמ"ש הר"ב בהג"ה ואין להתיר לכתחלה אפילו בקריעה ש"ו. עש"ך:

**יש.**עש"ך העלה כמ"ש הר"ב דעם בשר בקריעה ש"ו וט"ב בה"מ מותר ובלא בשר בקריעה ש"ו וט"ב אפילו באין ה"מ שרי ומ"ש בשם מהרש"ל צ"ע בהדיא כתב ביש"ש פכ"ה סי' מ"ז דאפילו בלא בשר ובקריעה אסור אפילו דיעבד וכ"כ הט"ז משמו באות ח' ובאו"ש אפשר כ"כ ולא היה ת"י כעת ס' האו"ש וצ"ע:

**ומה.**עש"ך והיינו ע"י קריעה ש"ו מהני מכבש כמו טחו בכותל ובלא קרעו ש"ו לא מהני מכבש:

**ולצלי.**עש"ך והוא עפ"י שיטת רש"י בסוגי' דכחל עב"י ובספר ראש יוסף הארכנו:

**שניהם מותרים.**עש"ך ועב"י מ"ש באורך:

**ואם לאו כו'.**כתב הש"ך ואם ידוע שהיה כל שעת צליה בשוה שניהם מותרים:

**אבל.**עש"ך ולא הוה גזירה לגזירה. ובאותן שפודים שמתגלגלים מאיליהן שרי וכ"ש הוא מכבד עס"י ע"ג:

**נוהגין בו איסור.**והטעם מבואר באות כ"א דשמא יבואו לבשלו עם בשר ש"ך ועמ"ש בט"ז מזה:

**וה"ה לטגן.**עש"ך דמה שנרשם ב"י אדרבה הב"י אפילו בישול לבדו שרי אלא דהב"י משוה טיגון לבישול ממילא לדידן דאסור בישול לבדו ה"ה טיגון:

**בקדירה לבדו.**עש"ך ואם בלי קריעה אם יש ששים הכחל מצטרף ומשמע דהכחל נמי מותר עבת"ח ובמ"י שם ועמ"ש בט"ז:

**דהיינו לאחר שלשים יום.**ואי חזינן דיבישה אפילו תוך ל' מותר. ש"ך:

**מותר בדיעבד.**עש"ך בשם מהרש"ל ואם שרי לבשל אחר הצליה עמ"ש בט"ז ועיין ביש"ש:

**דינו.**עש"ך ולפ"ז משמע דווקא ע"י קריעה ש"ו וט"ב דלא הוה אלא גזירה שמא יבוא לבשלו עם בשר אחר אבל בלא קריעה ש"ו וט"ב דאסור לשיטת רש"י אפילו לבדו בקדירה בה"מ ה"ה פשטיד"א בתנור בלא מחבת נמי כן הוא:

**שלא לאפות.**עש"ך דכחל וודאי דין בשר גמור יש לו לכל דבר ועיין תה"א ב"ד בש"א דאם נפל ליורה של חלב דצריך ס' נגדו דבשר גמור הוא מ"ה:

**מותר.**עש"ך היינו בקריעה ש"ו וט"ב עמ"ש בט"ז במ"ש שמא יבוא לבשלו עם בשר ובלי קריעה והש"ך השמיט זה:

**וכל שכן כחל חי.**הש"ך הגיה וכן כחל חי שוה לכל דבריו:

**ודווקא.**כתב הש"ך בשם רש"ל דאם לא נצלה כל צרכו אז בעינן ש"ו וט"ב ומותר לחתוך בסכין ואם נצלה כ"צ א"צ רק קריעה לא ט"ב:

**כל הדברים האלו.**כתב הש"ך דעיקר כהר"ב דיעבד עכ"פ שרי:

**לצלות כחל.**עש"ך דבשפודים שלנו נתבאר לכתחלה לכ"ע אסור:

**ויש מי שמתיר דאין טבע המלח להפליט חלב.**נראה דווקא חלב של כחל אבל אם נבלע חלב בחתיכה נ"נ ואוסר אח"כ ע"י מליחה ובסי' צ"א וק"ה אבאר בהא דאיסור בלוע ע"י מליחה:

ואין למולחו לכתחלהאבל דיעבד שרי וכן היש"ש חזר בספרו ממ"ש באו"ש והתיר דיעבד ש"ך. כי היש"ש חיבר באחרונה לאחר שחיבר האו"ש עמ"ש בכללים:

**ומותר למלחו.**וה"ה לבשלו עם שאר בשר עור הקיבה כיון שהוסר החלב מתוכו הוה כשאר בשר או"ה ש"ך ועמ"ש בסי' פ"ז: