אל וגו' אלו כו'. זה שייך למדרש שהביא בסימן הקודם לזה לכך הביא המדרש הנ"ל שהטעם שהמועדות בטלות לעתיד לבא משום שהמצות בטלות לעתיד לבא כדר"י במסכת נדה במתים חפשי שכיון שאדם מת נעשה חפשי מן המצות וע"ז קשה והלא אמרינן אין מיתה לעתיד לבא אבל לפי מה דאמרינן שמה דכתיב מות ירעם אינו דבר כללי אלא קאי דוקא על אותם שמתו כבר ולא על אשר חיים עודינה שהם לא מתו כלל א"ש נמי שמה שאמרו שהמועדות בטלות לא על החיים שהן לא ימותו לעולם אלא על המתות כבר שהן חפשי מן המצות וכיון שהן חפשי לאחר שמתו אף לעתיד לאחר התחייה נמי הם פטורים כאיתא בתו' בנדה הנ"ל לכך ימי הפורים ויה"כ ששייכי גם לאחר מיתה מפני זה לא בטלים לעתיד ולפיכך אותם שלא ימותו לעולם ולא היו בשום פעם חפשי מן המצות ע"כ לגבייהו כמצות אינם בטלות:

לכך ימי הפורים כו' ר"ל למתים נמי לא בטלים לימי פורים משום דע"י הגאולה שהי' להם באו לידי מיתת עצמם ולא לידי הריגה וזה שאמר וי"א י"ה כו' שהרי אף הנשמות לאחר מיתה כו' ע"כ למתים נמי י"ה לא נבטלים: