**הלכה מהו לפרוש.**תנחומא ריש " שלח:

**ושליח מצוה דוחה.**פי' שאף שיש חששא שיכול לבוא לידי חילול שבת בדיעבד או משום טעמא שיבטל עונג שבת כמבואר בפוסקים בשליח מצוה שפיר דמי ויש שלוחי מצוה שמותר להם לחלל שבת לכתחילה כמו שלוחי עדות החודש והבאים להציל מן הגייס וכדומה:

**מהו חרש.**איך ישלח אנשים חרשים ואם לא ישמעו דבר מה יוכל להוודע על ידם ומהו לאמר ע"כ דורש חרש מלשון חרס שהיו אוחזים כלי חרס בידם ואומרים הרי קדירות וכו' וזהו חרש לאמר ע"פ מדה ט' ומ"ש קרי בי חרש פי' כמו בשין שמאלית שלא ירגיש אדם שהם אורחים ויחקרו מי הם ועכ"ז הכירו אותם מיד בליל בואם כמפורש ביהושע:

**פינחס וכלב.**כלב מצד הסברה שמאחר שהצליח בפעם ראשון בשליחות משה והתחיל בשליחות מצוה הוא גמר אותה עתה ופנחס כמ"ש בסמוך:

**כיון שהלכו לבקשם.**כמ"ש וישלח מלך יריחו וגו' הוציאי האנשים וגו':

**והכהנים נמשלו כמלאכים.**הכוונה על הכהנים מורי התורה לובשי אורים ותומים שהיו בעלי רוה"ק כמ"ש דברים י"ז ט' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה וגו' ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא ועל כהן זה אמר כי שפתי כהן ישמרודעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא:

**הנביאים כמלאכים.**עי' כל זה בריש ויק"ר ושם מאריך המדרש וכן בתנחומא כאן:

**שלח לך אנשים.**ולבסוף החטיאו את ישראל ובתנחומא גורס פסוק והאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ וגו' להוציא דבה על הארץ הוי שלח לך אנשים:

**מהו זולתי.**שהיו"ד מיותר ועוד שהיל"ל לבד כלב לזה דורש מדה ט' ע"פ מדת נוטריקון לזה אתי יותר מששים רבוא מכם:

**מקצה רגלים.**שהשולח דברים ביד כסיל מקצה רגלי המשלחים שאין להם עמידה ושותים חמס שנענשים כמ"ש אצל מרגלים ששתו חמס ונענשו ע"י שליחותם:

**יבש חציר נבל ציץ.**תנחומא כאן סי' ג':

**בא לך עמי.**הדבק בי ועבוד אותי לעולם וכן בנמשל בא לך עמי ועי' ב"ר סוף פר' למ"ד שאמר שם אמר לקטן בא הלך עמי ולגדול אמר הלך לפני כאן לא דקדק בזה:

**קום התהלך בארץ.**וס"ד כי לך אתננה וכן הוא אומר כי כל הארץ וגו' הנה פסוק כי כל הארץ הוא קודם פסוק קום התהלך ובכיון הביא המדרש פסוק קום התהלך תחלה שכתוב בו כי לך אתננה ולא כתוב בו ולזרעך ובפסוק כי לך אתננה אמר ולזרעך ובהכרח שתחילה הבטיח לעצמו ואח"כ הבטיח גם לזרעו עד עולם:

**נכרים היו המרגלים.**תנחומא כאן סי' ד' ופירוש שמלשון הכתוב יש להכיר שהיו מוכנים ועתידים לקלקל במה שאמר שלח לך וכדמפרש ואזיל:

**היה אומר הכניסו.**היה אומר לאריסים עובדי הכרם:

**מקצה רגלים.**תנחומא בסימן ד' ופירשתי לעיל סוף סימן ב':

**אנשים צדיקים.**שמ"ר סוף פר' כ"ו ולקמן פר' כ"ב סי' ב' ועי' לעיל פר' ט"ו סי' כ"ג סתירה לזה:

**בחר לנו אנשים.**פי' דומים לנו לרצון לנו וס"ד וצא הלחם בעמלק ולזה צריך ב"א צדיקים:

**זקן בא באנשים.**זקן פי' חכם וצדיק וא"כ מ"ש בא באנשים פי' באנשים שדומים לו חכמים וצדיקים וכן חנה שהתפללה היתה כוונתה שיתן לה בנים צדיקים וחכמים ויצא ממנה שמואל וכמ"ש במדרש שמואל פסוק זה בפ' ב' אנשים נבונים אנשים צדיקים אנשים נביאים ע"ש הראיות:

**וייטב בעיני הדבר.**ור"ד נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ:

**בפני ישראל.**וכמ"ש ואקח מכם שנים עשר אנשים מכם ברשותכם וידיעתכם:

**על פי ה'.**אחר שבחר משה אותם הסכים הש"י עליה שבאותה שעה היו צדיקים:

**שלח לך אנשים.**פי' צדיקים ואלה שמות האנשים פי' רשעים כמ"ש לקמן סימן יו"ד שמותיהם כעורים:

**ד"א שלח לך ותדבר מרים.**תנחומא סימן ה' וה"ג שם מה כתיב למעלה מן הענין ותדבר מרים:

**שדברה מרים באחיה.**עי' ד"ר פר' ו' סימן ח':

**סמך הקב"ה הענין.**פי' כמו שהפרשיות סמוכים בתורה זה לזה וכן הענינים ג"כ היו סמוכים במעשה זה לזה וכמ"ש בס"ע פרק ח' נסעו מקברות התאוה לחצרות ועשו שם ז' ימים (היינו הז' ימים שהמתינו על מרים) ונסעו מחצרות ובאו להם למדבר פארן כ"ח בסיון ובכ"ט בסיון שלח משה מרגלים וזהו כי טח מראות עיניהם שראו בעיניהם עונש של לשון הרע ולא לקחו מוסר:

**אעפ"י שאמר.**תנחומא בסימן ה' הנ"ל ומ"ש לא היה מן הקב"ה שילכו אעפ"י שאמר לעיל סוף סי' ה' ששלח אותם ע"פ ה' זהו בדיעבד אחר שאמר נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ שהם בקשו שלא כהוגן והקב"ה לא עכב על ידן והוליכם בדרך שבחרו בהם ואם לא בקשו הם תחילה לא היה הקב"ה מצוה שישלחו:

**כי ה' אלהיך מביאך.**פרשה זו וכן פרשה כי הארץ דברים י"א יו"ד נאמרו במשנה תורה בסוף ארבעים שנה ועיקר הראיה מפסוק וארד להצילו וגו' וס"ד אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש ואז נאמר גם פרשיות הנ"ל אלא שנשנו במשנה תורה:

**הכתוב אומר וה' הולך.**גם מכאן ראיה שלא היו צריכים לשלוח מרגלים לתור הארץ כי הקב"ה כ"י עשה להם פעולה זאת וגי' התנחומא והכתוב אומר פי' עוד ראיה כנ"ל וכמ"ש בהדיא דברים א' אצל חטא מרגלים ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם באש לילה לראותכם בדרך ובענן יומם וגם פסוק וה' הולך ג"כ כוונתו שהלך לתור להם מקום מנוחה ולמהר ביאתם לארץ:

**אמר להם הקב"ה.**פי' משה אמר כן בשם הקב"ה ראה נתן ה' וגו' ובפסוק הקודם ואומר אליכם באתם עד הר האמורי אשר ה' אלהינו נותן לנו ראה נתן ה' אלהיך לפניך את הארץ עלה רש כאשר דיבר ה' וגו' ותקרבו אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ:

**ולא שמעו אל מצותיך.**ובפסוק הקודם ותאמר להם לבוא לרשת את הארץ אשר נשאת את ידך להם היינו מ"ש עלה רש וכנ"ל ועל זה אמר שם והם ואבותינו הזידו ויקשו את ערפם ולא שמעו אל מצותיך וכנ"ל שלא שמעו מה שאמר להם לבא לרשת אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו:

**וכן הוא אומר לתור וגו'.**סגנון הפסוק וארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה הרי שהארון היה עישה להם מה שבקשו שיתורו את הארץ ע"י מרגלים ואם היו הולכים בתום היה הארון מביא אותם לארץ עי' לקמן פר' י"ט סימן כ' מש"ש ושם דורש ע"פ מדה ט"ו וכאן כפי פשט הכתוב:

**וכן בדור הוא אומר.*צ"ל וכן דוד וכן הוא בתנחומא ומ"ש כאן כי לא האמינו בדברו [)לפניו היה הגירסא במדרש בדברו כמו בדפוס אמ"ד ופפ"ד] צ"ל לדברו והוא בתהלים ק"ו כ"ד וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו והיינו בחטא מרגלים ככל המבואר ומרומז עוד בתהלים ע"ח פסוק ל"ב בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו וזה כתוב אחר חטא של קברות התאוה הרי שאחר קברות התאוה שהוא חטא של ענין מרגלים שלא האמינו ומרומז עוד במ"ש כאן ועד אנה לא יאמינו וכו':

**אלא לבניהם.**היינו מ"ש וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה וגו':

**עד שאמלך בהקב"ה.**בא לדרוש מדה ט"ו שבפסוק ג' כתיב וישלח אותם משה ממדבר פארן ע"פ ה' ובפסוק ט"ז כתוב אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ משמע משה מעצמו ולא על פי ה' והכריע שתחילה אמר משה שישאל את פי ה' והלך ונמלך והשיב לו שלח לעצמך וזהו אשר שלח משה:

**אין זו תחילה.**מרומז במ"ש בתורה על ענין מרגלים עד אנה וגו' ועד אנה פי' כבר עשו כן ועד אנה יעשו עוד כן:

**למודים הם לכך.**ובתנחומא הגירסא למודים הם בכך לכך איני צריך לנסותם ופי' איני צריך להמתין על סוף המעשה שיודע לכל אלא שהכל יכולים לידע שכבר למודים הם:

**אשר שלח משה.**ולא כתב ע"פ ה' וכמ"ש בריש הסימן ועי' בתנחומא שהגירסא משתנית ואני פירשתי לפי מ"ש כאן:

**אם לא הארץ אשר דרכה.**פסוק זה הוא ביהושע י"ד ומה שלא הביא המדרש פסוק שמפורש כאן ועבדי כלב וגו' והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורישנה כי כאן אינו מפורש אלא שיבא שמה ולא שיהיה לו לעצמו חלק בארץ בעבור שכרו ומפורש ביהושע שם לך תהיה לנחלה ולבניך עד העולם וכן הכוונה כאן ע"פ מדה י"ז:

**נטל שכר עשרת.**בהכרח לומר שגם כלב נטל חלק מהיו"ד אנשים כמ"ש בתורה כאן ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם ההולכים לתור ודרשו שהיה חיותן ונחלתם מהם וכמ"ש חז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וזהו מטובת הארץ שהזוכה לחלק ממנה זוכה לחלק בג"ע ובעוה"ב:

**מה הי' שמות.**תנחומא כאן סימן ו' ובסדר שמות שם סימן ב' ועי' ב"ר פר' ע"א סימן ג' סוטה ל"ד ב':

**בני סיסרא.**צ"ע איך נקראו בני סיסרא והא לא מסקי בשמייהו וכמ"ש ב"ר ריש פר' מ"ט שאין אדם קורא שם בנו פרעה סיסרא סנחריב וכאן מפורש שהיו שמות עולה גולה בני סיסרא ע"כ נראה לי ברור שמ"ש בני סיסרא אין הכוונה שנקרא מי בשם סיסרא אלא הכוונה שהיו ממש מזרע סיסרא שנתגיירו ובזה יאורו עינינו מ"ש חז"ל גיטין נ"ז מבני ססרא למדו תורה בירושלים הם על עולי גולה שבאו לירושלים ולמדו שם תורה וזהו מ"ש המדרש ומעשיהם נאים שעלו עם עולי גולה. ולשון התנחומא ועלו ובנו ביהמ"ק אעפ"י שפסוק זה כתוב בנתינים אעפ"כ נהגו מנהג ישראל ועלו עמהם ועל שהם בני סיסרא נחשבו בין הנתינים וע' עוד בסוטה שם. ובתנחומא עוד שם נחבי שהחביא דבריו פי' שידע טוב הארץ והעלים והחביא ומ"ש סתור פי' מלשון סתירה שהיו חכמים שנקראו בונים ונהפכו לרשעים וכסילים שנקראו סותרים והורסים ומ"ש בני ברקוס עי' מ"ש ב"ר פר' צ"ח סימן ט' על פסוק אוסרי לגפן עירו לגפן שכחה רע קושרים לה ברקוס אחד פי' חמור וזהו שאמר שמותיהם כעורים ומ"ש בני תמח מענין מחה תמחה וכמ"ש נחמיה י"ג ואל תמח חסדי:

**אחי מן.**כי למה כתבה התורה שמותם אלא להודיע גבורתם ועכ"ז הכניעם לפני ישראל ודורש אחימן ע"פ נוטריקון אחי מן שאמר לשני אחיו כשאנו ביחד מן בלשון תרגום מי ומ"ש יבא עלינו הוספה ע"פ מדה ט' מי יבא עלינו ללחום עמנו שאנו גבורים מכל העולם:

**שהיה עונק את השמש.**שמחמת גבהו היה נראה לעיניהם השמש על ראשם וצואריהם כענק שתכשיט הצואר נקרא ענק כמ"ש וענקים לגרגרותיך ועי' סוטה ל"ה באופן אחר ועי' רש"י שם ועי' ב"ר פר' כ"ו סימן ז' ובמ"כ בשם רש"י ובפירושי שם ומ"ש שראוהו מלשון יחיד כמ"ש וגם ילידי הענק ראינו שם שראו הענק עצמו אבי הילודים ומ"ש ראינו פי' שראו והתפלאו והתפעלו:

**הטיחו דברים.**לשון זריקה ויריה כמ"ש כמטחוי קשת ועי' רש"י בחומש כאן:

**לקול המולה גדולה.**עי' בספרי מדרש תנאים מדת מנגד באריכות. וכאן דורש עוד שמ"ש גדולה רומז על מ"ש כאן כי חזק הוא ממנו ומ"ש אין אתם יודעים צ"ע לאיזה כוונה אמר כאן (עי' סוטה ל"ה דבר גדול. וכוונו למ"ש כאן המולה גדולה עוררני מופלג אחד) ואח"כ כתוב וה' צבאות הנוטע אותך (כמ"ש ביום נטעך לקמן סימן כ') דיבר עליך רעה:

**ויתרתי עליכם.**שאתם יכולים לידע ולהרגיש איך היותם בעיני עצמכם ולשון התנחומא וכן היינו בעיניהם מקפיד אני וכי יודיעם היתם וכו':

**אני משלח לכם מלאכי פתאום.**במלאכי ריש ג' כתוב הנני שולח מלאכי וגו' ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים ומ"ש האדון אם הכוונה על הש"י יקשה איך אמר המדרש שישלח מלאכו פתאום שהרי מפורש ופתאום יבא האדון ואם הכוונה על המלאך כמ"ש בס"ד ומלאך הברית יקשה איך אמר אשר אתם מבקשים אין אנו מבקשים שיהיה המלאך אדון שלנו חלילה חלילה כי ה' מלכנו ואדונינו ע"כ נראה לי ברור שהוקשה לחז"ל שהפסוק סותר עצמו שמאחר שישלח מלאכו לפנות דרך לפניו א"כ לא יבא האדון פתאום ועוד יקשה שהרי כתוב בסוף הפרשה הנני שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא פן אבוא והכיתי את הארץ חרם פי' שלא יבא פתאום שא"כ יכה הארץ חרם אלא ישלח תחלה את אליהו וא"כ איך אמר ופתאום יבא אל היכלו האדון ועוד שתחילה אמר שולח מלאכי ולא פירש איזה מלאך ובסוף אמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא והרי ב' פעמים ב' כ"מ מדה ט"ו וההכרעה בזה מפסוק ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא הוא אליהו כמ"ש חז"ל אליהו מלאך הברית שכתוב בו הנני נותן לו את בריתי שלום וכמ"ש חז"ל פנחס זה אליהו ושני הפסוקים ענינם אחד ותחילה אמר הנני שולח מלאכי וגו' לפני פי' לפני בואו וזהו מ"ש אח"כ הנה אני שולח לכם את אליה הנביא וגו' וא"כ מ"ש ופתאום בהכרח יכריע שהוא שייך למ"ש תחילה ופונה דרך לפני שהמלאך יבא פתאום ע"פ מדה י"א ולא יהיה בזה היזק ולא האדון יבוא פתאום שיגרום היזק גדול וא"כ מ"ש ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא פי' כבר בא קודם בא האדון וזהו שאמר המדרש אני שולח מלאכי פתאום דוק והתבונן בזה שהדרשה נפלאה מאד באמיתות פשט הכתובים:

**שכן התגרים.**תנחומא בסימן ו' ועי' ב"ר פר' נ"ח סימן ד':

**ג' פעמים ומה הארץ.**א' כנגד החזק הרפה ב' המעט אם רב ג' השמנה אם רזה ומ"ש הבמחנים אם במבצרים שייך למ"ש החזק הוא הרפה וזה בהכרח ע"פ מדה ל"א וי"א ודו"ק:

**אין תקופת תמוז.**וכמ"ש בסדר עולם פרקח' ששלוח מרגלים בכ"ט בסיוון והם שהו ארבעים יום כל חודש תמוז עד ט' באב ומ"ש בלא תאנים וענבים וה"ה לרמונים כמפורש ומן הרמונים ומן התאנים:

**כיצד היו נכנסים.**תנחומא סימן ז' סוטה ל"ה והכוונה כי היו יכולים לבוא בכל עיר ולתור את הארץ:

**הארץ אשר עברנו.**וס"ד ארץ אוכלת יושביה:

**ושם אחימן.**ששי ותלמי ילידי הענק ועי' לעיל סי' י"א:

**שבחה של א"י.**עי' ספרי סדר עקב סוטה ל"ה שהיתה מבונה על אחד שבעה מצוען ושם מבואר יותר:

**לא מי שבנה זו.**וא"כ אין מכאן ראיה על שבת הארץ על שנבנתה קודם:

**היא הדור היא המשפחה.**פי' בדור אחד נבנה ומשפחה אחת בנאו שתיהם ואיזה שבח הוא זה שקדמה בשבע שנים אלא בהכרח שהיתה משובחת בשבע פעמים וכמ"ש בתנחומא ומפסולת הראשון בנה השני:

**לא רצו ליטול.**תנחומא סי' ח' שמ"ר פר' א' סי' י"ז ושם מבואר:

**לפיכך אם לא הארץ.**יהושע י"ד ט' ומשמע רק רגל כלב דרכה בה ולא שאר המרגלים והלא כלב היו שם ולמה לא אמר הלך או בא וכמ"ש ויבוא עד חברון ע"כ דורש שבתיבת דרך מרמז על ענבים ששייך בהם דריכה כמ"ש ודורך ענבים עמוס ט' וכדומה ועי' מה שכתבתי ב"ר פר' נ"ח סימן ד' שחברון נקרא אשכול מטעם שנטלו אשכול מחברון:

**במוט שנים.**שאם היה כתוב כך היה משמע שהיה מוט אחד בשני אנשים ועכשיו שכתוב במוט בשנים משמע שבכל מוט היו שנים והיו כמה מוטות אך נמסרה המדות תפסת מועט תפסת תפסת מרובה לא תפסת ואין כאן פחות משני מוטות והיש אומרים סוברים במוט אחד בשנים עוד שני מוטות הרי ג' מוטות:

**באבנים שנטלו מן הירדן.**עי' סוטה ל"ד בשינוי:

**מן הדרום לצפון מ' יום.**שאפילו לא הלכו אלא מדרום לצפון רוח אחת היו צריכים להלוך מ' יום בהליכה ומ' יום בחזירה והם הלכו לארכה ולרחבה הרי פ' יום בהליכה ופ' בחזירה שא"י ד' מאות פרסה ולפי חשבון יו"ד פרסה ליום וכמ"ש רש"י בחומש:

**מגיד מראשית אחרית.**תנחומא סוף סימן ח' וכמ"ש ב"ר פר' נ"ח סימן ד' שחברון נקרא אשכול וכאן כתוב ויבאו נחל אשכול משמע שכבר נקרא אשכול ואח"כ אמר למקום ההוא קרא נחל אשכול והם שני כתובים מכחישים והכריע שמתחלה נקרא אשכול על שם סופו והובאו הדרשות על הפסוקים שלא כסדר שפסוק למקום ההוא הוא קודם לפסוק וישובו מתור:

**מה ראו לפתוח.**בתנחומא סימן ט' ומ"ש לפתוח פי' על שחשבו בפסוק כ"ט חמשה אומות ופתחו בעמלק ומ"ש בפסוק כ"ח ילידי הענק אינם אומה כ"א אנשים פרטים:

**לישב לו על הספר.**כמ"ש עלו זה בנגב. וכאן כתוב עמלק יושב בארץ הנגב על הספר מיד בעליתן:

**וישב לו בדרך.**פי' בדרך כניסתן לארץ כנ"ל:

**וירד העמלקי.**עוד ראיה שישב על הספר ופסוק זה הוא כאן בסוף הענין כשעלו להלחם אחר שאמר לא תעלו כתוב שם וירד העמלקי והכנעני הרי שישב לו שם לקדם את ישראל בעת מפלתם. ובתנחומא הגיר' שנא' וירד העמלקי משמע שהכל ראיה אחת ואני פירשתי לפי הגירסא דהכא שנראה לי עיקר:

**שבתחלה אמר.**תנחומא סימן יו"ד כי באיזה אופן יתכן שישתיק כלב לבדו המית כל ששים רבוא שהתמרמרו בתשובת המרגלים העשרה אלא באופן זה שהיו סבורים שמסכים עמהם ע"כ שמעו לו כולם:

**רוח אחרת עמו.**וימלא אחרי שבפיו לא אמר כן אלא בלבו ורוחו והוכרח לרמות בפיו כדי שישמעו לו כשיבא לגלות מה שבלבו:

**דברי נרגן.**תנחומא סימן י"א כמתלהמים מלשון הולם פעם פי' מכות גדולות:

**ותרגנו באהליכם.**כתוב אצל תלונת המרגלים ועל שם ותרגנו אמר עליהם שלמה דברי נרגן ע"פ מדת ממעל ועל שלא אמר כאן ותריבו או ותתלוננו דורש מ"ש ותרגנו נוטריקון תרתם גנות פי' אני שלחתי אתכם לתור טובת הארץ ואתם תרתם גנותה ועי' בתנחומא שמביא משל ע"ז וכאן חסר:

**נתנה עלי בקולה.**עי' מ"ש לעיל סי' י"א לקול המולה גדולה ושם כתוב וה' צבאות הנוטע אותך כמ"ש כאן ביום נטעך ישעיה י"ז י"א ועי' לעיל פר' ז' סימן ד':

**עד שלא בא השרב.**משמע שהפריח טובה בעת השרב כחום היום ולא בבוקר:

**כדי שיגלו וכו' וישא ידו.**הנה בתורה מפורש השבועה חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ וגו' אם יראו את הארץ וכאן אינו מפורש שיגלו ומפורש בתהלים ק"ו וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו וכמ"ש לעיל סי' ז') וירגנו באהליהם (כמ"ש בריש הסי' ותרגנו באהליכם) וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות וצ"ע איך מרומז כן בתורה שיפיל זרעם בגוים ושמעתי בשם הגאון החסיד מוה' שאול מווילנא זלה"ה שמרומז במ"ש וימלא כבוד ה' את כל הארץ שעד הגלות והחורבן היה מקום השכינה בביהמ"ק אך אחר החורבן בגלות כל מקום שגלו שכינה עמהם וזהו וימלא כבוד ה' לא בביהמ"ק אלא בכל הארץ וכאן מרומז חורבן ביהמ"ק וגלות כנ"ל וזה ע"פ מדה י"ז:

**נשיאות ידים וכו'.**ע"פ מדת ממעל ומנגד ולדברי המדרש כאן פשוט שמ"ש וישא ידו להם שייך למעלה על ענין מרגלים כמ"ש שם בפסוק הקודם וימאסו בארץ חמדה אך בילקוט בשם תנחומא שני דעות בזה אחת כמ"ש כאן והב' שמ"ש וישא ידו להם נדרש לאחריו למ"ש ויצמדו לבעל פעור שמ"ש להפיל אותם במדבר מפורש בתורה אצל מרגלים אך מ"ש ולהפיל זרעם בגוים שאינו מפורש אצל מרגלים דורש למטה על ענין פעור:

**אלו סנהדראות.**שנקראים עדה כמ"ש אם מעיני העדה וכמ"ש לעיל פר' ט"ו סי' כ"ד וכן הענין בתנחומא כאן סימן י"ב:

**התחילו לומר.**כן דרך המדרש לסדר דבריו בתיבת התחיל אף שאינו תחלת דברים כמ"ש בפירושינו כמה פעמים:

**בדין שהוצאת מפיך.**עי' לקמן פר' י"ח סימן ד' לא נעלה:

**מי הם משה ואהרן.**ולפי מ"ש בסדר שלח ויאמרו כל העדה לרגום אותם וגו' הם יהושע וכלב סמוך למ"ש אל תיראום שאמרו יהושע וכלב אך לכי שדרש לפני זה כי במשנה תורה הוא התשובה מה שהשיבו ישראל על דברי כלב ויהושע כנ"ל ואח"כ כתוב ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראו מהם פי' שמשה אמר להם כן אחר שהשיבו לכלב ויהושע א"כ מ"ש ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים היינו למשה ולאהרן (ויתכן מאד שעפ"י המבואר מפסוק דברים א׳:כ״ט ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראו מהם שגם מ"ש בסדר שלח ואתם אל תיראו וגו' אל תיראום הם ג"כ דברי משה ודוק מאד) וכמ"ש בסוף בשלח וילן העם על משה וגו' ויאמר משה עוד מעט וסקלוני וכן הוא כאן שכתוב וילונו על משה ואהרן וגו' א"כ מ"ש לרגום אותם היינו ג"כ למשה ואהרן:

**מלמד שהיו זורקים.**דייק מ"ש וכבוד ה' נראה בוי"ו המוסיף שאמרו לרגום אעפ"י שכבוד ה' נראה וכל מקום שכבוד ה' נראה היה בענן וכמ"ש בסדר בשלח וכדומה כמה פעמים וזהו מ"ש והענן מקבל. וכמ"ש לעיל ויאמר אליהם כל העדה הם הסנהדרין וכן כאן ויאמרו כל העדה לרגום הם הסנהדרין שפסקו הדין לרגום אותם והעם שמעו ועשו וע"כ פתח הכתוב ויאמרו כל העדה לרגום וחתם אל כל בני ישראל:

**ב' צווחות עד אנה ינאצוני ועד אנה לא יאמינו בי.**תנחומא סוף סי' י"ב וכדלעיל סוף סי' כ' שנשבע שיגלו לגלות והיינו לארבע גליות ובכל גלות יצווחו עד אנה שעל זה רמז במ"ש ד"פ עד אנה בתהלים י"ג מדת מנגד ע"פ מדה יו"ד ומ"ש עד מתי לקמן פסוק כ"ז:

**הבט לברית אבותם.**תנחומא בסי' י"ג וכאן הדרשות שלא כסדר הפסוקים ובתנחומא כסדר הפסוקים. וכאן דורש מדה ט' ע"פ מדה י"ז דכאן אינו מפורש שהזכיר זכות אבות ומפורש בדברים ט' כ"ג ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע היינו שילוח המרגלים ועל זה אמר שם פסוק כ"ז זכור לעבדיך לאברהם וגו' וכמ"ש שם פן יאמרו הארץ וגו' מבלי יכולת ה' וזה מפורש כאן שהיה במרגלים. ודורש דבין כאן ובין בעגל תחלה הזכיר זכות אבות ואח"כ אמר ואעשך לגוי גדול וכמ"ש בהדיא שמ"ר פר' מ"ד סי' ט' וע' מש"ש. גם דורש שטען משה שנשבעת להם שתעמיד מהם מלכים וכהנים ונביאים שמהתשובה שהשיב ואעשה אותך לגוי גדול שזה כולל גדולת העם במלכים ושרים ונביאים מזה אנו יודעים טענת משה. וכאן חסר מאמר גדול מן התנחומא ותמצאנו לקמן סי' כ"ד ובשמ"ר פ' מ"א סי' ו':

**שראה משה כך.**שלא הועיל לו טענת זכות אבות:

**ואמרו אל יושבי הארץ.**ולא פירש מה יאמרו ודורש ע"פ מדה ל"א היינו מ"ש להלן בפסוק ט"ו מבלתי יכולת ה' וכמ"ש לקמן פר' זו סי' כ"ה שאין יכולת אלא לשון מזונות ע"ש:

**על הים.**בתנחומא כאן הגירסא במצרים ועל הים:

**והלא ראו נסים.**וזהו מ"ש אשר שמעו את שמעך פי' שנודע להם והרגישו שיכול לעשות נפלאות וגבורות וא"כ גם לזון הוא יכול ועל זה השיב שיאמרו בנו יכול לעמוד פי' לנצח ולהרע לנו וגם לעשות נסים כמו עמוד ענן אך לא להיטיב לעם ליתן מזונות ועוד טענה אחרת שבעם אחד יכול לעמוד ולא בשבעה ול"א מלכים:

**העברת ממני ויעבור.**שאותו שכתוב בו את השמים ואת הארץ אני מלא איך כתוב בו ויעבור ה' על פניו אלא ע"כ פירושו א"ת ויעבור אלא העביר שהעביר מרצונו שביקש שיודיענו מדותיו עי' שמ"ר פר' מ"ה סי' ה' מש"ש וגי' התנחומא ומדת הדין העבירה ממני שנאמר ויעבור ה' על פניו:

**שאמרת לי קיים.**וזהו יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר הם הי"ג מדות שהודעת לי שאם יקראוך בהם שתענה ותסלח:

**כדבריך עתידים.**שאם לענין הסליחה תיבת כדבריך מיותר אלא פי' ע"פ מדה ט' וממעל כדבריך ידברו ויאמרו:

**שלא היה עמהם בעצה.**שנגמר הדין ע"פ הרוב וצדיק נתפס בעון הדור ומי שלא הביא ב' שערות הוא בכלל הטף שכולם נכנסו ומי שהביא ב' שערות והוא פחות מבן כ' שיש לו דין גדול לענין מצות ונידון בב"ד של מטה וכן כאן אם חטא נידון:

**בא וראה מה בין צדיק וכו'.**ולשון התנחומא בא וראה מה בין צדיקים לרשעים כענין שנאמר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו והכוונה שבאמת דור המדבר היו דור דעה כולם צדיקים אלא נכשלו בענין מרגלים והאריך לכולם עד ס' שנה שיצא מכלל כרת:

**כתיב אך הבל בני אדם.**צ"ע מה שייכות מאמר זה לכאן וענין חטא המרגלים היה בט' באב ולא בחודש תשרי אך המדרש בא ללמדנו ענין חדש שאע"פ שהחטא היה בט' באב ומשמע שמיד נתפלל ומיד השיב לו סלחתי כדבריך לא כן הוא אלא שלא נענה על תפילתו עד יוהכ"פ שאז הושיב לו סלחתי כדבריך ובא ללמדינו שזה כלל גדול שכל סליחות שהיו בכל הזמנים לא היו רק בתשרי ביוהכ"פ והמאמר בתנחומא כאן סמוך למאמר המשל והנמשל כמו כאן ובכאן דברי המדרש והתנחומא סתומים אך הם מפורשים בתנחומא סוף סדר פקודי העתקתי ממנו שמ"ר פר' נ"א סימן ה' וז"ל שם ואימתי נאמר לי לעשות המשכן ביוהכ"פ לפי שעלה משה להר ג' פעמים ועשה שם מאה ועשרים יום מו' בסיון שעלה לשם עד יום הכפורים שהוא יו"ד בתשרי ואותו היום נאמר לו וינחם ה' על מעשה העגל ואותו היום אמר לו סלחתי כדברך (פי' שגם במרגלים שאמר לו סלחתי כדבריך היה ג"כ ביום הכפורים ואותו היום נאמר לו ועשו לי מקדש היום אמר לו וסלחת לעונינו ונחלתנו היום הזה תנחילנו סליחה לדורות ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא כי ביום הזה יכפר עליכם ברוך ה' שהאיר עיני במאמר זה והוא יסוד לפירושי על משנה שבת פרק ט' מנין שקושרין וכו' כתבתיו בסוף פירושי על ההגדה בין החידושים הש"י יזכני להדפיסו:

**במאזנים לעלות.**עולים ומתעלים על ידו מחילת עונות ע"פ מדה י"ז כמפורש בתורה גם יתכן שפי' לעלות מענין סילוק כמ"ש כעלות גדיש על סילוק ומחילת עונות:

**הה"ד ותפרעו כל עצתי.**תנחומא כאן סי' י"ג:

**וארד להצילו מיד מצרים.**כוונתו למ"ש לעיל סי' ח' זו לעגם בארץ מצרים וזהו שאמר ואתם לא עשיתם כן והיינו במצרים ואלו השלימו מיד במצרים היה קרבת ה' עליהם ביתר שאת והיה מתקיים זמן ארוך וכן בים קירב אותם והם התרחקו:

**באלפי אלפים.**זה היה בסיני כמ"ש רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש:

**אחד חוגרו.**בתנחומא כאן הגירסא ר' יוחנן אמר אחד חוגרו וכו' עי' שמ"ר פר' מ"ה סי' ב' ופר' נ"א סימן ח':

**ושם המפורש חקוק.**כאן חסר וצ"ל רשב"י אומר כלי זיין הלבישן ושם המפורש חקוק עליו וכ"ה בשמ"ר פר' נ"א שם:

**הביא למלאך המות.**עי' כל הענין שמ"ר ריש פר' ל"ב:

**ואתם הדבקים בה'.**חיים כלכם היום:

**אני אמרתי אלהים.**וזהו כמו שאני חי וקים ומ"ש ובני עליון כלכם כמו המלאכים שנקראים בני עליון אבל אתם לא רציתם אלא בקשתם אחר הגדולה הזאת למות היינו במ"ש דבר אתה עמנו ונשמעה כמ"ש שיר פסוק ישקני שאז חזר יצה"ר למקומו וע"כ אכן כאדם תמותון וזה ע"פ מדה ט':

**והוא נעשה להם בשר.**עי' לעיל פר' ז' סימן ד' וספרי סדר בהעלותך:

**שהיה קל.**הקלוקל דורש קל קל:

**אמרו מה הארץ.**פי' שהמרגלים השיבו לישראל מה טיבה של הארץ:

**מה הניה ארץ אוכלת.**פי' שתחלה הראו את פריה הטוב כמ"ש וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה אפס ארץ אוכלת וגו' פי' מה הנאה בפירותיה הטובים אחר שארץ אוכלת יושביה היא ולדעתי היה נכון להגיה כך אמרו מה הארץ ומה הניה ארץ אוכלת יושביה בכל מקום שנכנסו מתים היו רואים ופי' כנ"ל:

**שאתם נעשים כאבות.**דורש פסוק שהתחיל מה לעשות עוד לכרמי ולא עשיתי בו מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים ופי' מדוע לא היה כמו שקויתי שיעשה ענבים טובים והוא עשה ענבים רעים וזהו דברי המדרש אני הייתי סבור פי' שאין השאלה מדוע קויתי כך אלא השאלה למה לא היה כמו שקויתי:

**כענבים במדבר מצאתי ישראל.**וס"ד כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם שע"פ מדה י"ט האבות כענבים וישראל כבכורה רומז למ"ש כאן והימים ימי בכורי ענבים ומדת האבות שנמשכו אחר הקב"ה בתמימות ובאמונה כמ"ש שמ"ר ריש פר' ו' אך נהפכו להיות ענבים רעים כמ"ש כי מגפן סדום וגו' ענבימו ענבי רוש שפירות סדום נהפכו לגפרית ומלח וזהו עד אנה ינאצוני משמע הרבה פעמים במצרים ועל הים ובמן ובסיני ובמרגלים:

**שמעו כי אתה.**הם האומות של כנען כמ"ש ואמרו אל יושבי הארץ הזאת ועליהם אמר שמעו כי אתה ה':

**להוסיף להם מזונות.**שהיל"ל מבלתי יכול ואמר יכולת לדרוש ע"פ מדת ממעל וגז"ש שכתוב חטים מכולת מה שם חטים אף כאן חטים ומזונות ועי' לעיל סי' כ"ב ומ"ש להוסיף פי' להוסיף עוד זמן ולזונם כמו עד עתה ונכלל בזה על שהם מתרבים תמיד צריך להוסיף להם גם על שאינם מסתפקים בלחם בלבד וצריך להוסיף להם בשר ושארי מאכלים:

**כלילית הזו.**על שאמר יכולת לשון נקבה וטבע הנקבות שהן רכות הלב ורחמניות ובהכרח שכוון על נקבה שדית הנקראת לילית כמ"ש בישעיה סוף ל"ד אך שם הרגיעה לילית וחז"ל יודעי הכל ידעו טבע הלילית באכזריות ועליה רמז:

**כי עין בעין נראה.**צ"ל אשר עין בעין נראה מהו אשר עין בעין וכו'. עי' ד"ר פר' ה' סי' י"ג וש"נ ומבואר היטב ע"פ המדות ושם המאמר בשלימות וכאן בקיצור ועי' עוד מ"ש ב"ר פר' פ"ד סוף סימן י"ד ועי' שמ"ר פר' ל"ב סוף סימן ח' ראה אתה ומכל המקומות הנ"ל יצא פירוש המאמר מאיר ובהיר:

**ולעתיד לבוא הקב"ה מכנסן.**הדבר נראה לעין דכאן חסר שבני משה גלו לאיזה מקום ועשרת השבטים למקום אחר ושבט יהודה ובנימין למקום אחר ועל זה אמר שלע"ל הקב"ה מכנסן ועי' ב"ר פר' ע"ג בסימן ו' ובאיכה רבתי פסוק היה ה' כאויב דף ע"ג א' פסיקתא רבתי פר' ל"א סימן יו"ד:

**לפנים מן הענן של חושך.**זה מרומז ביחזקאל ל"ד י"ב והצלתי אתכם מכל המקומות אשר נפוצו שמה ביום ענן וערפל ומ"ש שיו"ד השבטים גלו לפנים מן נהר סמבטיון הנה במלכים ב' י"ח י"א מפורש ויגל מלך אשור את ישראל אשורה וינחם בחלח ובחבור נהר גוזן וגו' ודעת חז"ל שהוראת גוזן הוא מלשון השלכה כמ"ש גזי נזרך והשליכי וזה סמבטיון שהנהר עוקר אבנים ומשליך וע"כ נקרא גוזן:

**בדפני של אנטוכיא.**היא רבלה בארץ חמת ועי' ויק"ר פר' י"ט סימן ד' ב' פעמים דפני של אנטוכי ובסוף מלכים ב' כתוב ויעלו אותם אל מלך בבל רבלתה ובסוף ירמיה כתוב ברבלה בארץ חמת ויגל יהודה מעל אדמתו משמע שגלו לרבלה ונשארו שם הרבה לבד מה שגלו לבבל ועי' בערוך דפני בשם התרגום שרבלה מתרגם דפני וכתב המ"ע שהוא מגרש של עיר אנטוכי וגם מקומות אחרים נקראים כן על שם אילנות דפני הנטועות שם. ומה שהעתקתי פה לפנים מן הענן של חשך כך הגירסא במדרש דפוס פראג ובמדרש דפוס פראנקפורט דאדר והנה התבוננתי שהתחיל המדרש בלשון לפנים מן הרי חשך וא"כ נכון לגרוס גם אח"כ הרי חושך וכן הגירסא ג"כ במדרש דפוס אמשטרדם הרי חושך ואם כן הכוונה על מ"ש בירמיה ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף הם הרי חושך אך במדרש איכה הנ"ל דף ע"ג א' איתא בהדיא על דרכים ירעו אלו שירד עליהם ענן והקיפם ועי' עוד במדרש איכה יעיב דף ע' בעבים ובכפים ולפי זה נכון להגיהה מ"ש כאן תחלה ולפנים מן הרי חושך שצ"ל בענן של חושך וסמי חדא מקמי תרי ותלת היינו סמי גירסת מדרש דפוס אמשטרדם שהוא יחיד בגירסתו נגד מדרש של פראג ושל פראנקפורט דאדר ושל מדרש איכה ואינו מפורש לאיזה מקום גלו בני משה:

**שהיה הקב"ה נושאם.**עי' ד"ר סוף פר' ז':

**והיתה עבודת כוכבים בידם.**הכוונה אעפ"כ לא עזבם ולא השליכם:

**כי עשו להם עגל מסכה.**לפי מה שמצויין כאן שמות ל"ב אין מכאן שום ראיה על הדרשה שדורש אך האמת יורה דרכו שכוונתו על פסוק של נחמיה ט' פסוק י"ח י"ט אף כי עשו להם עגל ומסכה וס"ד ואתה ברחמיך הרבים לא עזבתם:

**ועבר בים צרה.**שמ"ר פר' מ"א בסימן א' ושם מבואר יפה:

**שנאמר כמה ימרוהו.**פי' הרבה המרוהו ויותר היה נכון לגרוס פסוק וימרו על ים בים סוף והמרוהו במדבר שנאמר כמה ימרוהו במדבר:

**הוציאו על האבן שם רע.**מדוקדק לפי מ"ש בערכין ט"ו מה המוציא שם רע על עצים ואבנים כך המוציא שם רע על חבירו על אחת כמה וכמה ע"ש כל הענין שדרשו בחטא מרגלים ולדברי הזוהר על השכינה ששוכנת בא"י שנקראת אבן מאסו הבונים ואבנא דמחת וגו':

**עליך אמר הקב"ה.**ט"ס הוא שתיבת עליך מקומה בשורה הקודמת דבר אלהים לי אליך וכוונת המדרש למ"ש עד מתי לעדה הרעה הזאת ששאר העדות עדת לאומים מכבדים אותי ועדה זאת מלינים עלי:

**וארון ברית ה'.**הולך לפניהם לתור וגו':

**וכן הוא אומר לחם אבירים.**חסר וכצ"ל אופה לכם לחם מן השמים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכה"א לחם אבירים אכל איש ואבירים פי' גבורי כח העליונים שהמן בא משם עי' יומא דף ע"ה ב' דעת ר"ע:

**אכלה אותם מלפני.**היינו מ"ש כאן אכנו בדבר ואורישנו עי' לעיל סימן כ"ב שהוא שייך כאן:

**אל תפן אל קשי.**אבל תפן אל צדיקיהם וטוביהם בסבר פנים יפות אעפ"י שיש בהם קשים ורעים ופסוק זה הוא בדברים ט' כ"ז שדעת המדרש לעיל סימן כ"ב שתפילה זאת התפלל גם אצל מרגלים: