**בדין הוא שיטול שכרו.**פי' שמדת הדין מסכים לזה בלא שום קטרוג שהרי עשה במסירת נפשו למות על קדושת שמו יתברך וכטענת השטן על איוב כל אשר לאיש יתן בעד נפשו אך אם גם נפשו יוסר לו אז גם השטן מסכים וזהו הנני נותן לו בריתי שלום. וע' ד"ר פ' ב' סוף סי' ז' ומש"ש והוא שכתוב גם כאן וע' עוד ב"ר פ' ע"ג סי' ד' והדין נותן:

**גדול השלום.**לעיל פ' י"א סוף סי' ז':

**התפלה חותמין.**ויק"ר סוף פ' ט':

**וידבר משה אל ה' יפקוד.**כל סימן זה נדפס כאן שלא במקומו ובתנחומא כאן הוא בסימן י' וי"א וכאן ראוי לסדרו בסוף סי' ט"ו:

**ראה הרבה אוכלסין.**ברכות פרק הרואה:

**לעשות לרוח משקל.**ויק"ר פ' י"ד סוף סי' א' באריכות:

**בשעת מיתה.**בתורה בסדר זה כשאמר לו עלה אל הר העברים וגו' ונאספת אל עמך אז אמר לו יפקוד וגו':

**צו את בני ישראל.**צו דורש סמוכין שמיד אחר פרשת יפקוד כתיב צו את ב"י וע' ספרי סדר זה:

**תחלה הסדר להם הקרבנות.**שכל זמן שאתה קיים אינם צריכים כל כך לקרבנות וכמ"ש הזבחים ומנחה הגשתם לי בית ישראל במדבר שתפלתך טוב לישראל מן הקרבנות אך אחר שתסתלק צריכים לקרבנות:

**מהראה.**ע' מ"ש בסי' א' ובמ"כ:

**אמרו חכמים.**גם מאמר זה עד שמו שלומיאל בתנחומא אין מקומו כאן אלא אצל מ"ש לקמן נשיא בית אב לשמעוני וכאן שייך מ"ש לקמן אתה מוצא בשעה וכו'. ומ"ש שמות ואינו מפרש אלא ה' שהרי שלומיאל בן צורי שדי אינו אלא שם אחד שלומיאל הוא שמו העצמי וצורי שדי שם אביו ובתנחומא הגירסא ג' שמות ובסנהדרין פ"ב הגי' ה' שמות וכן הוא בילקוט כאן וגי' זו מחוורת מכלן:

**ושאול בן הכנענית.**כמ"ש שמות ו' ובני שמעון נמואל וימין ואוהד ויכין וצוחר ושאול בן הכנענית וכולן נעשו בתי אבות לשמעון והגדול מהבתי אבות נעשה נשיא שבט ובזמרי מפורש כאן נשיא בית אב לשמעוני ואין אנו מוציאים שם נשיא רק נשיא שבט (חוץ משבט לוי שנמנו כל משפחה בעצמה על פקודת עבודת המשכן היו להם ג' נשיאים לג' משפחות ועכ"ז היה אהרן נשיא השבט כמ"ש בסדר קרח אצל המטות) וא"כ מ"ש נשיא בית אב לשמעוני פי' שהיה נשיא השבט והוא בעצמו הבית אב ע"כ בהכרח שהוא שאול בן הכנענית שבשם זה יש בו לדרוש לגנאי על פי מדת ממעל שעשה מעשה כנען ובהכרח שהוא זמרי בן סלוא ובריש במדבר מפורש שנשיא שבט שמעון נקרא שמו שלומיאל בן צורי שדי הרי שאול בן הכנענית הוא זמרי בן סלוא ושלומיאל בן צורי שדי. ואין הכוונה שהוא בעצמו בן שמעון שנקרא שאול בן הכנענית והיה עדיין חי וא"כ היה זקן בן שני מאות וששים שנה והרי היה בכלל גזירת מרגלים וכבר מת וכמ"ש לעיל פ' י"ט סי' ט"ז ופר' כ' סוף סי' כ"ד ובזה נוכל לומר כמ"ש שם פ' י"ט סי' כ"א מן השיורים וא"כ יתכן שהיה זמרי הוא שאול בן שמעון משירי שיריים ונהרג כאן. ואפשר שכוונת המדרש שהי' מזרע שאול בן הכנענית דור רביעי וחמישי ועל שהיה ראש בית אב נקרא בשם זקינו ודוק וצ"ע. ועי' לעיל פ' י"ח סי' ג' כגון אליצור בן שדיאור וחביריו צ"ל לבד נחשון ושלומיאל עי' מש"ש בביאורי:

**שהשאיל עצמם לעבירה.**שבאמת מעולם הי' אדם גדול בתורה ומע"ט וצדיק נשיא שבט בישראל שהקריב עם הנשיאים בחנוכת המזבח ועתה נכשל והשאיל נשמתו ושכלו ליד יצרו ותאותו ונתחייב באונסין שאבד עולמו בשעה אחת והחטיא את הרבים ונפלו על ידו כ"ד אלף מישראל:

**בשעה שנדקר זמרי.**ויק"ר פ' ל"ג סי' ד' ולעיל פ' ב' סי' י"ד ב"ב דף ק"י:

**בן פוטיאל.**כמ"ש שמות ו' ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה עי' ב"ר פ' פ"ו סימן ג' שמ"ר פ' ז' בסוף:

**פנחס בן אלעזר וגו'.**קנאי בר קנאי משיב חמה בן משיב חמה ויק"ר שם:

**בריתי היתה אתו.**ובפנחס מדבר שם בפסוקים כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך ה' צבאות הוא היינו פנחס שנקרא מלאך כמ"ש ויק"ר ריש פ' א' וסוף פ' כ"א ולעיל פ' ט"ז סוף סי' א' שפנחס נקרא מלאך ה' צבאות וכאן דרשו ע"פ גז"ש שמ"ש שם בריתי היתה אתו החיים והשלום כמ"ש כאן הנני נותן לו את בריתי שלום ומ"ש החיים היינו שעדיין הוא קיים וסובר שפנחס הוא אליהו שהוא כסגן באראלי אש:

**כאילו הקריב קרבן.**כמ"ש פסיקתא רבתי פ' ב' סי' ו' כי דמים רבים שפכת ארצה לפני אין לפני אלא קרבנות שנאמר ושחט את בן הבקר לפני ה':

**כשם שמתעסק בשבחן.**שיחוס פנחס הוצרך לכתוב על שהיו מבזין אותו אך יחוס זמרי למה ע"כ דרש שיש עוד טעם על יחוס פנחס לפרסמו כדי שילמדו ממעשיו ומעשה אבותיו הטובים ופרסם הרשעים לגנותם שירחיקו ממעשיהם הרעים. ולשון רש"י בחומש במקום שיחס הצדיק לשבח יחס הרשע לגנאי כוונתו שיקשה שהיה לו ליחס זמרי בסוף סדר בלק אצל פסוק והנה איש מבני ישראל בא ולמה המתין עד כאן אלא שבמקום שמיחס וכו' וכמ"ש ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו:

**זכר צדיק לברכה.**כמ"ש כאן שתחלה זכר את פנחס ואת מעשהו הטוב ואח"כ ברכו הנני נותן לו בריתי שלום וגו' ושם רשעים זהו מ"ש ושם האיש וגו' ושם האשה וזהו רשעים שנים לקללה וזהו המוכה אשר הוכה את המדינית המוכה לשעבר שנהרג אשר הוכה את המדינית שחלקו עם המדינית בגיהנם ומ"ש ושם האשה המוכה זהו על הריגתה. וע' ב"ר ריש פ' מ"ט ובפירושי שם:

**הכתוב מתמה עליו.**במ"ש נשיא בית אב לשמעוני שלא הי' לו לחטא בזנות כשמעון ואעפ"כ חטא:

**ויקחו שני בני יעקב.**אחי דינה איש חרבו וגו' ויהרגו כל זכר וגו' אשר טמאו אחותם וכמ"ש ב"ר פ' פ' סי' ו' שאמר בני יעקב וכן לא יעשה אפילו בעובדי כוכבים שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו עצמם מן העריות וזהו ופורץ גדר:

**ואת מלכי מדין.**במדבר ל"א ח' את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מדין הרי שהי' צור מלך וכאן כתוב ראש אומות בית אב שהיה ראש וראשון לכולם ושם חשבו שלישי וע' מ"ש לעיל פ' כ' סי' ז' באריכות:

**צרור את המרדנים.**תנחומא סי' ג' בא לדרוש שמ"ש צרור את המדינים אין זה בעבור מה שעשו כבר שהחטיאו את ישראל אלא בצירוף גם מה שהיו מתנכלים עליהם עוד להלחם בהם ולהחטיאם עוד וזהו כי צוררים הם לכם גם עתה וזהו הבא להורגך וכו' וע' ילקוט מטות על פסוק נקום נקמת ב' נקמות אחת למדין ואחת למואב אחר שיצאו מהם רות ודוד ודורש עוד בילקוט שם שמואב אחר שהחטיאו נקראו מדינים:

**המצריים ואדומיים קדמו בחרב.**מצרים שנאמר אמר אויב וגו' אריק חרבי ואדומיים שנאמר ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך וכן הוא בתנחומא כאן ובילקוט:

**מואבים ועמונים.**וכמ"ש בספרי כאן באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם מקולים וכו' והשיבו שם נשים עי' ב"ק דף ל"ח ב' ובתוספות שם. ובמ"ש כאן נדחו דבריהם שגם דעת הגמרא כמ"ש כאן עי' ב"ר פ' ע"ד סי' ט"ו מה שכתבנו שם בפירושנו ומה שלא הזכיר המדינים שקדמו בעבירה כי המדינים פרע להם מיד והרגם כולם ונשכח זכרם מן העולם ומ"ש עוד שם מדין בתנ"ך היא אומה אחרת ששמה מדין וכמ"ש לקמן פ' כ"ב סי' ד' לדעת יש אומרים אך עמון ומואב שלא נפרע מהם מיד עד אחר שיצא מהם רות ודוד צוה עליהם לדורות לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' דברים כ"ג ואעפ"י שלא נזכר בתורה רק ויחל העם לזנות אל בנות מואב גם עמון בכלל זה כי אחים ושכנים הם וכמ"ש בספרי הנ"ל ויש בפסוקים אלו לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' ראי' שגם עמון הי' עם מואב להחטיא לישראל ועל כן הושוו בעונש זה גם כתוב הטעם על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים ואשר שכר עליך את בלעם ולא פי' כאן מי שכר הרי שגם עמון שכר ועל כן זכר את עמון בתחלת הענין ובסופו אלא שמואב הי' העיקר בזה וכמפורש:

**כי תקרב אל עיר.**דברים כ' פסוק י'. לא תדרוש שלומם דברים כ"ג ז' ופסוק זה כתוב אצל עמון ומואב ולמדין מדין מהם שהרי מפורש אצלם שהחטיאו את ישראל וגם הם הלכו עם זקני מואב אל בלעם אלא כשנכתב פסוק זה במשנה תורה כבר נאבד מדין:

**חנון בן נחש.**מלך בני עמון:

**ומלכי צובה ומלכי מעכה.**כצ"ל ארם צובה ומלך מעכה ומ"ש ועם בני עמון ד' אומות שנצטרפו לבני עמון עוד ד' אומות כמפורש בש"ב יו"ד וישלחו בני עמון וישכרו את ארם בית רחוב ואת ארם צובה עשרים אלף רגלי ואת מלך מעכה אלף איש ואיש טוב שנים עשר אלף איש הרי ד' אומות לבד בני עמון:

**וכתיב וירא מואב.**פי' גם גרם שהיו כל ישראל בסכנה גדולה. ומ"ש עם ארם נהרים זה אינו בש"ב יו"ד אך הוא בד"ה א' י"ט הביאני לזה המפרש עץ יוסף על התנחומא:

**לפי שכתוב כי תצור.**דייק מ"ש צרור והיה די שיאמר צור כמ"ש כי תצור דברים כ' י"ט ודורש ע"פ מדה ט"ז דכאן הי' צרה כפולה שבמקום שכתוב תצור כתיב לא תשחית את עצה אך כאן צרירה כפולה שגם עצה ישחית ע"פ מדה י"ז שמפורש כן אצל מואב. ומ"ש את המדינים גם מואב ועמון בכלל (ונידון במדה כ"ה שהרי מדין ומואב ועמון בכלל של המחטיאים ולשכור בלעם ויצא מדין מן הכלל כמ"ש צרור את המדינים לא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא לצרור אותם וכנ"ל בסימנים הקודמים):

**אלא יהושפט.**מדקאמר ויאמר יהושפט יש אותו דבר ה' אבל יורם לא אמר כן הוא בתנחומא:

**גזירה שיהרג עם אחאב.**כמ"ש סדר עולם פרק י"ז וכאן כשהלך עם יורם כבר נגזרה עליו במות אחאב וכאלו לא הי' מלך מאז ודבר זה לא ידע אחר רק הנביא אלישע הכיר וידע ע"כ במקום זה לא כתוב בו מלך ע"פ מדה ט':

**המואבים בידכם.**המואבים נופלים בידכם כ"ה בתנחומא כאן:

**ונקל זאת בעיני ה'.**לפי פשוטו משמע לא די שעשה לכם נס המים שזה דבר קטן וקל אלא עוד יעשה שיתן מואב בידכם וא"כ יקשה איזה דבר קשה חלילה לפניו שהוצרך לומר שזה דבר קל הוא ע"כ דורש ונקל זאת על סיפא דקרא ונתן את מואב בידכם שיתן אותם בידכם בדרך קל ובזוי וא"כ יקשה שהרי אמר להם בפירוש וכל עץ טוב תפילו וגו' ולמה הוצרך לומר ונקל זאת ע"כ דורש ע"פ מדה ל"א מדה ט"ו תחלה אמר והכיתם וגו' וכל עץ טוב תפילו וגו' ועל זה הקשו לו התורה אמרה וכו' ואתה אומר וכו' וע"ז השיב ונקל זאת וזהו ההכרעה כמ"ש לא תדרוש שלומם כנגד וקראת אליה לשלום ומ"ש וטובתם כמ"ש וכל עץ טוב תפילו. וכל חלקה הטובה וגו'. לכך נאמר צרור צרירה כפולה כנ"ל בריש הסימן ומ"ש והכיתם אותם רומז למ"ש אלישע בפירושו והכיתם כל עיר מבצר וכל עיר מבחר. והנה המדרש הביא לענין שכתוב אצל מואב ללמד על מדין וכמ"ש בסימן הקודם לענין לשאול בשלומם שלמדים מדין ממואב ועמון כן גם לענין טובתם כי טעם אחד לשניהם וע"פ מדה ט"ז בצרור דורש מדה י"ז ושם ע"פ מדה ט"ו ול"א ודרך קצרה ששאלו והשיב:

כל מקום שנופליןלעיל פר' כ' ריש סימן כ"ו תנחומא סימן ד':

**וידבר ה' אל משה.**במדבר א' וס"ד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לרמוז כמו שמנאם כאן במדבר בעשיית הדגלים כך מנאם בצאתם ממצרים לדרוש שמ"ש ביצאתן ממצרים ויסעו וגו' כשש מאות רגלי שאין פירושו שהתורה הודיעה לנו שכך היה מספרם בלא מנין אלא שגם אז מנאם וזהו מ"ש הרי קבלן במצרים במנין היינו משני הפסוקים יחד:

**בערבות מואב.**כמפורש בפרשה בראשה ובסופה בערבות מואב:

תנחומאסימן ה':

**ונתתי אותה לכם מורשה.**בתחלת שליחות משה בריש וארא הרי שנתן הארץ בירושה לאותן שהיו במצרים ובניהם יורשים חלקם ועכ"ז לא חלקה להם שצפה הקב"ה שהרבה משפחות נשארו בלא יורשים שיכלו כל המשפחה:

**ובני שמעון.**שמות ו' ט"ו וכשאתה קורא כאן בסדר פנחס חסר אחד היינו אהוד. ובתנחומא הגי' אין שם לא אהוד ולא צוחר וחושב שם אצבון מגד שחסר כאן בפנחס הרי ג'. וכאן במדרש חושב ה' שחסרו מבנימין ובתנחומא אינו חושב אלא ג' שחסרו מבנימין ושניהם אמת שמנה כאן לבנימין ה' בנים בלע אשבל אחירם שפופם חופם ובסדר ויגש חושב בני בנימין יו"ד כמ"ש ובני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד וחסרים כאן ה' אלא שכאן חושב לבלע שני בנים ארד ונעמן שנעשו שתי משפחות הרי לבנימין ז' משפחות וחסרים ג' וע' רש"י כאן בחומש וצריך להגיהה כאן כמ"ש בתנחומא:

**אין זנות שאינה עושה.**פי' שאינה גורמת נגף:

**ועמדו על בורים.**שכבר כלו מתי מדבר כמ"ש לעיל פרשה י"ט סימן ז' וגם מתו החוטאים בזנות פעור כמ"ש כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרביך ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום דברים ד'. ועם כל זה ליוצאי מצרים נחלקה הארץ מי שהיו להם יורשים ירשו חלק אבותיהם והמשפחות שכלו ירשום אחיהם משבטם ולא משבט אחר:

**זש"ה מדינים ישבית.**תנחומא סימן ו' ובא לפרש מ"ש לאלה תחלק הארץ וגו' אך בגורל יחלק את הארץ ועל זה הביא הפסוק מדינים ישבית הגורל שהגורל משבית כל ריב אעפ"י שהיה להם סימנים מיעקב באיזה מקום יהיה נחלת כל שבט אעפ"כ אין הסימנים מבוררים ולא הגבולים והתחומים ידועים ע"כ עיקר החילוק ע"פ הגורל:

**ויריתי לכם גורל.**יהושע אמר כן לענין חלוקת הארץ:

**אלה הנחלות.**יהושע י"ט נ"א:

**וזו היתה יתירה.**לבד שאלעזר מכוון ברוה"ק ויהושע מסכים לו בגורל עוד דבר יתר הי' שהגורל עצמו היה צווח ומדבר ודורשים ממ"ש על פי הגורל שהוא מיותר שכבר אמר בפסוק הקודם אך בגורל יחלק את הארץ ומהו על פי אלא לדרוש שהגורל הי' לו פה ומדבר ע"פ מלאך והכל מרומז כאן מ"ש איש לפי פקודיו יותן נחלתו היינו תחלה ע"פ אלעזר ואח"כ אך בגורל ע"י יהושע כמ"ש ויריתי לכם גורל ואח"כ ע"פ הגורל וזהו מדינים ישבית הגורל:

**ותקרבנה.**תנחומא סי' ז':

**ויתפרקו כל העם.**וס"ד אשר באזניהם. ולא מאזני נשותיהם שלא רצו ולא נתנו. ע' לעיל פ' כ' סוף סי' כ"ג:

**וישובו וילינו עליו.**וכתוב שם לפניו ולאחריו והאנשים שהוא מיותר לדייק שהאנשים הוציאו דיבה ולא הנשים והאנשים מתו ולא הנשים ומ"ש ועליהם נגזרה גזירה פירושו על המרגלים שהם אמרו לא נוכל לעלות:

**הנשים לא היו עמהם בעצה.**פי' שלא שמעו לדברי המרגלי' וכמ"ש לעיל פ' ט"ז ריש סי' כ"ג בן כ' בין שהי' עמהם בעצה בין שלא הי' עמהם בעצה וכו' ע"ש עוד וע"ז אמר כאן אבל הנשים לא היו עמהם בעצה להאמין למרגלים:

**שכתוב למעלה מן הפרשה.**ובתנחומא הגי' שהרי כתיב למעלה פי' שקודם פרשת ותקרבנה בנות צלפחד כתיב כי אמר ה' להם וגו' ודורש סמוכין וכמ"ש ויק"ר פ' כ"ט סי' ה' למה לא נותר איש אבל נשים נותרו כי ותקרבנה בנות צלפחד שהנשים בקשו הארץ ולא האמינו לעצת מרגלים ואם נשי המרגלים לא היו עם עצת מרגלים ק"ו על שאר הנשים שלא שמעו וכמ"ש בספרי כאן יפה כח הנשים מכח אנשים. אנשים אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה נשים אמרו תנה לנו אחוזה. ומפסוק זה ולא נותר מהם איש אין לדרוש ולדייק אלא איש אחד לא נותר אבל אשה אחת נשארה ובהכרח לדרוש ע"פ מדה כ"ה דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל שכל הנשים היו בכלל הדור הרע הזה ויצאה אשה אחת מן הכלל שאחת נשארה לא על עצמה יצא כי אם על הכלל כלו שכל הנשים נשארו שלא יתכן לדרוש על הכלל כולו על האנשים ג"כ שהרי מפורש שכל האנשים מתו ולא יתכן לדרוש מבנות צלפחד ע"פ מדה הנ"ל שהרי אין אנו יודעים כמה היו בעת החטא אולי לא הי' אז בנות כ' שנה ודו"ק:

**ד"א ותקרבנה.**בנות צלפחד וגו' למשפחות מנשה בן יוסף. תנחומא סי' ז' הנ"ל ספרי כאן:

**ואם לאו תתיבם אמנו.**שהן לא בקשו נחלה בעבור הון ועושר כ"א להקים שם אביהם על נחלתו כמ"ש למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו וזהו עיקר מצות יבום:

**אלא להגין להם.**ושהו כל הארבעים שנה שצלפחד היה מקושש או מן המעפילים ומת בשנה שניה הרי שבנותיו נולדו במצרים והיו עדיין בתולות:

**וכתוב ויקרב משה.**בתנחומא ליתא תיבת וכתיב ושם הוא סימן ח' וענין בפני עצמו:

**שהפליא מן משה.**שהעלים ממנו משפטן של בנות צלפחד כמ"ש ויקרב משה את משפטן לפני ה':

**שקלות ורגילות.**ואינו צריך עוד לעזרת ה' בזה והאמת כי ה' יתן חכמה:

**שהתינוקות קורין.**כלומר מקרא מפורש שאינו צריך לדרוש:

**ונשמטו הפרות.**עם העגלה כמ"ש כי שמטו הבקר וצ"ע למה אמר המדרש הפרות שלא כלשון הכתוב ובקר משמע זכרים ואולי כי דרשו חז"ל שעגלה חדשה היא העגלה ששלחו פלשתים את הארון ומה שם היו פרות אף כאן פרות וצ"ע:

**ששגגת תלמוד.**אבות פרק ד' שגגת דוד כנ"ל ולעיל פ' ד' סי' כ' דורש באופן אחר על עוזא ע"ש באריכות כל הענין:

**פרץ וגו' כי לא דרשנוהו.**כמ"ש בפסוק הקודם ויקרא דוד וגו' ויאמר להם אתם ראשי האבות ללוים וגו' והעליתם את ארון ה' וגו' כי למבראשונה (פי' למה שבראשונה) לא אתם פרץ ה' אלהינו בנו (היינו פרץ עוזא ש"ב ו' ח' בד"ה א' י"ד יו"ד):

**אם יבא לך סלעים.**מטבעות פשוטות שאינם צריכים מבינות אך מרגליות צריכה מבינות. והביאו להתלמיד חוליא של זכוכית (שקורין פאצערקעס) והוליכו אצל רבו השולחני. ובתנחומא הגירסא חוליא אחת של תינוקות פי' שהתינוקות הולכות בו לתכשיט וזהו כוונת המ"כ ע"פ גרסת התנחומא:

**הנשים דנין אותו.**זהו את משפטן שהיל"ל את שאלתן אלא משפטן משמע המשפט ששפטו ופסקו והשיב לו הש"י כן בנות וגו' כן ואמת פסקו ודנו:

**לפיכך ויקרב משה את משפטן.**שהקריב שישפטנו ה' לחלוק הכבוד לה' ולא בעבור שלא ידע אלא הכל ידעו:

**שהודה הקב"ה לדבורם.**לחלוק להן כבוד בעבור צדקתן כי הדין הכל ידעו כנ"ל:

**נתן תתן להם.**על פי מדה יו"ד הרבה נתינות:

**שהי' בכור ונטל שני חלקים.**צלפחד היה בכור כמ"ש ב"ב דף קי"ט הובא ילקוט כאן וכמ"ש בספרי ריש פסקא קל"ג בן צלפחד בן חפר בן גלעד בן מנשה כשם שהי' צלפחד בכור כך היו כלם בכורות ובגמרא שם דרשו שהי' צלפחד בכור ממ"ש והעברת ופי' רשב"ם ממ"ש והעברת כל פטר רחם:

**שנטלו בעבר הירדן.**שנתן להם משה בעבר הירדן מזרחה עם חצי מטה מנשה שנטלו מזרחה ונטלו בארץ כנען בעבר הירדן מערבה עם חצי מטה מנשה שנטלו מערבה בארץ כנען ע"י יהושע:

**בנות צעדה עלי שור.**מה שנטלו ע"י משה. ומה שנטלו ע"י יהושע הרי מפורש ביהושע י"ז ד' ומרומז שם בפסוק ה' לבד מארץ הגלעד והבשן אשר מעבר לירדן כי בנות מנשה וגו' ע"ש ודו"ק:

**סבור שנתרצה לו.**שהוא יוריש בעצמו לישראל כאן בעבר הירדן ובארץ כנען וכמ"ש בסי' הקודם. תנחומא כאן סוף סי' ט':

**גזירתי במקומה עומדת.**ומ"ש נתן תתן פי' שיצוה ליהושע ליתן:

**אין את יפה מאחיך.**בעונש של מי מריבה. וכמ"ש לעיל פ' י"ט סי' ט' וק"ו הוא ומה אהרן שלא חטא נענש אתה שחטאת לא כש"כ:

**כאלו בא בזרוע.**וזהו וידבר ה' ודיבור הוא לשון קשה וכן יפקוד ה' בציווי. תנחומא כאן סי' י"א:

**מה ראה לבקש.**ואע"פ שכתוב כאן שאמר לו ונאספת אל עמך הרי גם בסדר חוקת ובסדר מטות אמר לו כן ורק כאן אמר יפקוד ה' אצל פרשת נחלות אלא שיש לו שייכות ע"פ מדת סמוכין:

**אם הבנות יורשות.**אע"פ שעיקר מצות ירושה לבן אך ע"פ הדחק במקום שאין בן יורשות בנות ואמר משה א"כ ראוי שירשו בני כבודי אף שאינם ראוים כל כך והשיב לו הקב"ה בניך הפסידו ירושתם וזכה יהושע:

**נוצר תאנה יאכל פריה.**ושומר אדוניו יכובד:

**משכים ומעריב.**עי' ספרי פיסקא ק"מ ושם בקיצור ודמיון התאנה לתורה כמ"ש בסוף סי' הסמוך ע' לעיל פ' י"ב סי' ט' ענין זה באריכות וביאור:

**משל.**תנחומא ואתחנן סי' ה' וע' בספרי כאן דברים נפלאים:

**איני כדאי להנשא.**כי יתומה אני ואיני למודה בנימוסי מלך ולא אוכל לצאת ידי כבודו ובסוף יגרשוני מוטב שלא ישא אותי:

**אני לא בקשתי להנשא.**כי ידעתי שלא אוכל לצאת ידי כבודך ואתה שבקשת אותי והי' ראוי לך שלא תקפיד עלי בשום דבר ואעפ"כ גרשת אותי וא"כ למי לא תעשה כן ע"כ אני מבקש שלא תעשה לאחרים כן:

**והי' אומר לו.**פי' שבסוף אמר לו ואח"כ הביא ראי' מפסוק גם מתמול וגו' שהיו שבעת ימים כמ"ש שמ"ר פ' ג' סי' י"ד:

**אתה החלות.**שתיבת החלות מיותר שהיל"ל אתה הראת וגו' ואיך אומר על מה שהראה לו שהתחיל ולא גמר הלא התחיל וגמר יצ"מ קריעת י"ס מן באר שליו והרבה נסים מאד שגמר ע"כ דורש שהכוונה על תחלת שליחותן וכמ"ש ד"ר פ' ב' סי' ח' שהוא שפייס את משה שילך ומשה לא רצה:

**אלא אשר יצא.**וס"ד ואשר יוציאם ואשר יביאם אני הוצאתי אותם ואיני מביאם והוא יחכה גם להביאם:

**קח לך את יהושע.**הוא יזכה להביאם אשר זכה בכח התורה וס"ד וסמכת את ידך עליו יד אחד ובפסוק כ"ג כתוב ויסמוך את ידיו עליו שתי ידיו אף שהיה יוצא ידי מצותיו אם לא היה נותן כ"א יד אחת אלא עשה בנדיבתו בטובת עין:

**לפי שאמרת אלהי הרוחות.**כאן מקום המאמר דלעיל סי' ב' אלהי הרוחות ואחר כתבי זאת מצאתי כן בתנחומא סוף סי' י"א:

**כמדליק מנר לנר.**לעיל פר' י"ג בסימן כ' פר' ט"ו סי' י"ט. ולענין החכמה ורוה"ק דומה למדליק נר מנר שאין הראשון חסר כלום וזהו וסמכת את ידך עליו היינו סמיכות חכמים לרב דיין וחכם כמ"ש ספרי סדר זה פיסקא קמ"א ע"ש ביתר ביאור ומ"ש ונתת מהודך עליו היינו הוד מלכות וממשלה בזה דומה למערה מכלי אל כלי שלא נשתייר בכלי הראשון כלום כך ניתן כל הממשלה ליהושע ולא נשתייר אצל משה כלום:

**ומה שאמרת.**ובתנחומא הגירסא ומה שאמרתי לך ושני הגירסאות אמת שתחלה אמר הקב"ה למשה ואח"כ טען משה. ופסוק זה כתוב בסוף מסעי כשצוה על בנות צלפחד שלא ינשאו כ"א לבני שבטם כתוב שם בפסוק ז' ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה וגו' ושם פסוק ט' ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר שהוא מיותר ונדרש ע"פ מדה כ' אא"ע לנחלת ארץ ת"ע לנחלת כבוד וממשלה שהשבט שזכה לכהונה לא יבטל ממנו ומזה למד משה לבקש שלא יסוב גדולתו משבטו וכמ"ש בסי' י"ד שלמד מענין בנות צלפחד שירשו בניו כבודו והשיב לו הש"י שכבר זכה יהושע ועל זה טען משה א"כ איך אתה מסב גדולתי למטה אחר. ואע"פ שפרשה הנ"ל כתוב מאוחר דורש המדרש ע"פ מדה ל"ב שמקומה כאן שאחר שאמר הקב"ה למשה ליתן נחלה לבנות צלפחד אז טענו בני מנשה שלא תסוב נחלתן והשיב הש"י ולא תסוב וגו' וטענת משה היה אחר פסוק כ' אחר שצוה לו למסור הגדולה ליהושע והשיב לו ולפני אלעזר הכהן יעמוד. וכמ"ש ספרי סדר וילך:

**את קרבני.**תנחומא כאן סי' י"ב פסיקתא פ' ט"ז:

**כל העולם כלו שלי הוא.**בא לדרוש פסוקים של תהלים נ' לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך לנגדי תמיד לא אקח מביתך פר וגו' כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וגו' אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה. מ"ש המדרש לא שאני צריך לקרבנות היינו מ"ש לא על זבחיך אוכיחך ועולותיך וגו' ומ"ש כל העולם כלו שלי הוא היינו מ"ש כי לי תבל ומלואה ומ"ש הבהמה שאתה מקריב ובתנחומא הגי' שאתם מקריבים ממנה לפני היינו מ"ש כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף ומ"ש אין לפני אכילה ושתיה היינו מ"ש האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה והנה המדרש דורש תחלה פסוק אם ארעב וגו' כי לי וגו' ואח"כ פסוק כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף אלא שכוונת המדרש לדרוש כלל ופרט על פי מדה ל"א שמ"ש אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה הוא כלל ואחר כך הפרט לענין הקרבנות כי לי כל חייתו יער בהמות בהררי אלף ידעתי כל עוף הרים וגו' ומשמע שאינו צריך לבקש אם ירעב כי יש לו הכל אבל עדיין אני אומר שצריך לאכול ולשתות ע"כ מבקש שיקריבו לו קרבנות על זה אמר אין לפני אכילה ושתיה כל עיקר היינו מ"ש האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה בתמי' עד שמצאתי שאהבה נפשי שהאיר ה' עיני בספרי כאן סוף פיסקא קמ"ג וז"ל וכשם שנאמר ריח ניחוח בשור כך נאמר בבן הצאן וכן נאמר בבן העוף ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה אלא שאמר ונעשה רצונו וכן הוא אומר אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי שומע אני שיש לפניו אכילה ושתי' ת"ל האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה וככל המבואר ודו"ק:

**יו"ד בהמות טהורות.**ויק"ר פ' כ"ז סי' ה' לעיל פ' כ' סי' ה' וכאן כוונתו לבאר מ"ש לא על זבחיך אוכיחך לא אקח מביתך פר ממכלאותיך עתודים הרי הקריב בקר וצאן שמקריבים מהם ואח"כ אמר כי לי כל חיתו יער למה הוצרך להזכירם שאין מהם קרבן אלא כוונתו כאומר תדעו שלא למעני צויתי שהרי לא בקשתי מה שביער ובהרים שאינם ברשותכם:

**את קרבני לחמי.**לאשי ואם הוא לחמו איך הוא לאשי ע"כ דורש לאשי נוטריקון למוד מאשי הם מלאכי השרת שכלם אש ובמקום אחר דרשו שלחמי לאשי הם ב' כ"מ מדה ט"ו והכריעו אם זכיתם לחמי ואם לאו לאשי וכאן מכריע ע"פ נוטריקון ופי' למוד ק"ו מאשי ע"פ מדה י"ז הם החיות והמלאכים שנזונים מאור כבודי אף כי כבודי שאינו צריך לקרבן ועי' שמ"ר פ' ל"ב סי' ד' ושם דורש מפסוק ואתה מחיה את כולם שאתה כי' מִחָיָה לכולם וכמ"ש בפסיקתא כאן ר' חגי בשם ר' יצחק אומר כתוב אתה ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל צבאם ואתה מחיה את כלם ואתה מחיה לכלם וכנ"ל:

**עולת תמיד העשוי'.**וכי בהר סיני עשו עולה כן הוא בתנחומא פי' כמ"ש מפורש בסוף משפטים ויבן מזבח תחת ההר ושם הקריבו עולות ושלמים כמפורש אך לא בהר סיני עצמו אלא פי' למוד ממי שהי' בהר סיני זה משה ע"פ מדה כ' וי"ז ותדע שאיני צריך לאכול קרבנותיך:

**היה אוכל ושותה.**ובתנחומא הגי' היה אוכל ושותה ממה שאני אוכל ושותה. וחותם בפסיקתא ובתנחומא והרי דברים ק"ו ומה אם משה שהלך בשליחותי מ' יום ומ' לילה לחם לא אכל ומים לא שתה ולפני יש אכילה ושתי' וגי' התנחומא הקב"ה עאכו"כ:

**בריותי אינם צריכים לבריותי.**שיוצאים מהם שאינם אוכלים ושותים מה שמולידים ק"ו הש"י שאינו אוכל מה שברא:

**על לוגך כתבתי.**כן הגי' גם בתנחומא ואם הכוונה על ניסוך היין הרי הניסוך המועט רביעית ההין ג' לוגין וע"כ פי' ממ"ש הסך נסך שני נסוכין אחד של יין ואחד של מים שניסוך המים הי' בלוג כמ"ש בסוכה במשנה ר"י אומר בלוג הי' מנסך כל שמונה וכמ"ש במשל הולך בנהר היינו שלמים. אך בפסיקתא הגי' ואנא על לוגין דחמרא כתבית דאנא שתי דאנא רוי דאנא שבע תני ר' חייא בקודש הסך נסך שכר לה' לשון שתי' לשון רווי' לשון שביעה לשון שכרות והוא בסוכה מ"ט:

**בהמות בהררי אלף.**תנחומא ופסיקתא שם והפסוק בתהלים נ' וע' ויק"ר פ' כ"ב סי' ד' וש"נ ומבואר כל הענין:

**זו סבורה שאצלה הוא סועד.**הדבר מבהיל שיהיו אלף נשים עושות אלף סעודות בכל יום וכלן חושבות שיבא אצלה שלא יתכן שיבא רק אל אחת אך על זה נאמר להבין דברי חכמים וחידותם וכלל גדול מסרו לנו חז"ל דברה תורה בלשון הבאי וגוזמא ודברו חכמים בלשון הבאי וגוזמא ועלינו להתבונן למה שכיוונו כפי התורה והענין בזה כי שלמה שהי' לו אלף נשים לא הי' באפשרי להיות עמהן רק אחת לשלש שנים עת שתתעבר ותניק וכמ"ש לעיל פ' יו"ד ריש סי' ד' שכל הנשים שהיו לאביך כיון שמתעברות אינן רואות פני המלך ואני דחקתי ונכנסתי וה"ה לימי הנקה וא"כ אם שהיו אחר הנקה היו ממתינות שיבא אצלן והי' אפשר שיהיו ב' או ג' בכל יום שעשו כן איזה ימים עד שנתעברו ולזה כוונו חז"ל אך דברו בלשון רחב:

**נחמיה הפחם.**הוא נחמי' בן חכלי' וכמ"ש נחמי' ה' י"ד גם מיום אשר צוה אותי להיות פחם בארץ יהודה וגו' ובפסוק י"ח שם ואשר הי' נעשה לי ליום אחד וגו' ומ"ש לא הי' יכול לעמוד לשון גוזמא הוא אלא הכוונה שהי' קשה עליו והי' מוכרח לעשות ומתפאר בו ומכל אלו ק"ו על הש"י שאין כבש אחד לחם שלו אלא לנחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו כדי לזכות את ישראל כמ"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה:

**תשמרו להקריב לי.**פסיקתא פ' ט"ז סי' ה' ותנחומא שם ובמדרש משלי פסוק צדיק אוכל כל הענין:

**הגמיאני נא.**בראשית כ"ד הלעיטני נא בראשית כ"ה ע' ב"ר פ' ס"ג סי' י"ג ושם מבואר:

**זו רות המואבי'.**ויק"ר פ' ל"ד סי' ח' ובמדרש רות פסוק זה דף מ"ו ושם איתא את שמע מינה תרתי או ברכה שרויה בידיו של אותו צדיק או במעי' של אותה צדקת מן מה דכתיב ותאכל ותשבע ותותר הרי ברכה שרוי' במעי' של אותה צדקת וכן הוא בפסיקתא ולזה כוון המדרש כאן:

**אימתי אנו אוכלים.**ועשה כך מתוך אכילה ושתיה מרובה למלאות כל תאותו ושמחה של הוללות כי זה כל עולמו:

**כששה ככרי כסף.**היינו הכוסות והכלים שהיו עליו הרבה מאד ולפי מ"ש כאן אין להבין למה הביא כל דרשה זו לכאן אך בפסיקתא שם אחר שהביא עוד פירוש אחד על חזקי' מלך יהודה ופקח בן רמלי' חתם המאמר ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו אמר להם הקב"ה בני מכל הקרבנות שאתם מקריבים לפני כלום אני נהנה מהם אלא ריח ניחוח תשמרו להקריב לי גם בילקוט כאן קיצר ולא הביא אלא מאמר זה ד"א צדיק אוכל לשובע נפשו. זה הקב"ה וכו' ריח ניחוח וכדרך הילקוט בהרבה מקומות שאינו מעתיק אלא המאמר העקרי ששייך לענין הפרשה וכאן במדרש חסר העיקר:

**לא שניהם בבת אחת.**ע' פסיקתא סוף פ' ט"ז לעיל פ' י"ב סי' ג' תנחומא תשא סי' יו"ד שכתוב שנים ליום והיינו סבורים שנקריבם בבת אחת וכמ"ש בתנחומא שם כשאמר הש"י למשה את קרבני לחמי וגו' אמר משה הירצה ה' באלפי אילים וכו' עד שאמר לו לא כמו שאתה סבור אלא את הכבש אחד תעשה בבוקר וגו' וכן הוא גם כוונת המדרש:

**לחם הפנים וקרבנות.**אצל לחם הפנים כתיב ויקרא כ"ד ו' שתים מערכות שש המערכת ובתמיד כתיב וערך עליה העולה וזהו עומק כוונת המדרש ע"פ מדת ממעל ומנגד אתם עורכים לפני בעוה"ז וכו' וע' שמ"ר פ' כ"ה סוף סי' ז' וסי' ח' ששייך כאן:

**הנה עבדי יאכלו.**הכוונה על הסעודה הנצחית שבג"ע:

**שדי לא מצאנוהו.**תנחומא כאן סי' י"ד ומשמעו שלא מצאנו שיעשה הש"י דברים גדולים בכח גדול ופסוק זה אמרו אליהוא איוב ל"ז כ"ג והלא אליהוא עצמו אמר שם ל"ו כ"ב הן אל ישגיב בכחו והם ב' כ"מ מדה ט"ו והכריע כאן כשעושה בעצמו הוא משגיב בכחו כאן כשמבקש מבני אדם שיעשו לו לא מצאנוהו שיבקש דברים בכח גדול. וע' שמ"ר ריש פ' ל"ד שהוא שייך כאן:

**נותן לפי כחו.**סוכות של ענני כבוד מן השמים:

**את המשכן תעשה.**דבר מועט וקטן בקש מאתנו:

**עושנות וצרות בתלמידים.**דורש מ"ש על כל מכון הר ציון על שערים המצוינים בהלכה. הוא הבית מדרש ומכון הרב הוא המכון והכן והיסוד של הבית מדרש כמו המכונה של הכיור מ"א ז' ומקראיה הם התלמידים הקרואים ומזומנים בביה"מ וע"פ מדת ממעל ומנגד אנו דורשים שעל שכתוב עשן אצל השכר מן הסתם כך הי' המעשה של הרב עם התלמידים בעשן שלמד אתם תורה בעין רעה ועל הטוב שלמד אתם יהי' חופה בכבוד ונוגה ואש ועל שהי' בעין רעה וחושך כמו עשן וזהו מ"ש עושנות ע"כ גם חופתו ימלא עשן והשכר אנו יודעים איך הי' המעשה וזהו עיקר מדת מנגד:

**מלמד שכל צדיק.**לפי מ"ש כאן אין להבין איך דורש כי מעשן אין נכווין אך כאן חסר ומשובש וה"ג בתנחומא ואש בחופה למה מלמד שכל צדיק וצדיק מתכווה מחופתו של חבירו מעולה ממנו. וכן בהדיא ב"ב דף ע"ה:

**וה' הולך לפניהם יומם.**בעמוד אש להאיר להם:

**לא כביכורי חודש זה.**שאם הי' כתוב לחדשים יבכר הי' משמע שיבכר בכל חודש בשוה אך לחדשיו משמעו בחדשיו המיוחדים כל חודש מיוחד לעצמו חדשיו של הפרי שיבכר בו:

**פרי עץ הדר.**כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ארבע וכנגדם לעתיד יתן ה' אלו אף במדבר וכש"כ וק"ו בישוב. ארז א'. שטה ב'. והדס ג'. ועץ שמן ד'. ובערבה יתן עוד ג' ברוש תדהר ותאשור:

**תחת הנעצוץ.**ותחת הסרפד יעלה הדס לרמוז שגם תחת ערבי נחל שהוא עץ רק בלא טעם וריח יתן לעתיד ברוש והדס:

**יספת לגוי ה'.**תנחומא סי' ט"ז ובפסוק הקודם מתים בל יחיו רפאים בל יקומו לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו יספת לגוי ה' יספת לגוי נכבדת רחקת כל קצוי ארץ והוקשה לחז"ל שאמר לכן פקדת ותשמידם ולא פירש למה ובפסוק יספת כפול לשון ע"כ דורש שמ"ש יספת לגוי ה' שייך לפסוק הקודם לכן פקדת ותשמידם וגו' כי יספת לגוי ה' וע"פ מדה ט' ולא כבדוך כנגד מ"ש בסיפא יספת לגוי נכבדת הרי למוד מסופו שמ"ש בר"ד יספת לגוי כאלו מפורש ולא נכבדת ובזו אותך ומ"ש דור המבול ממ"ש רפאים וכמ"ש ב"ר פ' כ"ו סי' ז' וש"נ שדור המבול נקראו רפאים כמ"ש הרפאים יחוללו מתחת מים וה"ה להשאר שחושב ע"פ מדה י"ז שעליהם ג"כ נאמר לכן פקדת ותשמידם ותאבד כל זכר למו. ובילקוט ישעי' כ"ו הגיר' יספת לגוי ה' נתת שלוה לדור המבול שמא קראוך ה' אלא חרפו וגדפו נתת שלוה לפרעה שמא קראך ה' אלא חרף וגדף וכן אצל כלם היינו ע"פ מדות הנ"ל. ובתנחומא איתא הכי נתת שלוה לדור המבול וכו' אלא ויאמרו לאל סור ממנו נתת שלוה לדור הפלגה וכו' אלא אמרו הבה נבנה לנו עיר וכאן חסר. ומ"ש שדור המבול אמרו לאל סור ממנו כן הוא גם בויק"ר ריש פ' ה' ולעיל פ' ט' סי' כ"ד בהדיא:

**להוסיף שלוה וכבוד.**תיבת שלוה שהזכיר כמ"ש ויק"ר שם ממ"ש ישקיט וכן בתיהם שלום ע"פ מדה י"ז יספת שלוה וכן יספת הב' ג"כ שלוה ומ"ש כבוד ע"פ מדת ממעל וד"ק שאמר יספת ולא פירש ולמוד מסופו שאמר נכבדת א"כ מ"ש יספת היינו כבוד. ומ"ש יספת לגוי ה' תיבת ה' ליתא בקרא ולא בתנחומא:

**ואין גוי אלא.**פי' גוי הב' של ס"ד אך של רישא דקרא על הרשעים כל אחד למוד מענינו:

**בפסח הקרבנו.**פירוש אחר לענין הקרבנות וכאן חסר וה"ג בתנחומא בפסח הקרבנו לפניך בעצרת הקרבנו לפניך בר"ה הקרבנו לפניך ביהכ"פ הקרבנו לפניך וכן בחג אפילו מועד אחד לא בטלנו קרבנות והקרבנות הם בכלל תיבת נכבדת וכמ"ש ישעי' מ"ג כ"ג וזבחיך לא כבדתני וכמ"ש תהלים נ' זובח תודה יכבדנני וזהו מ"ש בפסוק ט"ו שם ותכבדני וההיפך ברישא דקרא שמא הקריבו:

**עליך להוסיף לנו מועדות.**דורש תיבת יספת שפירושו הוספה על העיקר שישראל בקשו שיוסיף והש"י הוסיף להם עצרת ועל זה השיבו ישראל יספת לגוי נכבדת:

**יספת וגו' רחקת כל קצוי ארץ.**כן הוא בפסוק ובמדרש הובא בחנם שלא דרש על זה כלל ובתנחומא ליתא:

**תחת אהבתי ישטנוני.**תנחומא סי' ט"ז סוכה דף נ"ה:

**ע' פרים.**בילקוט בשם ר' ברכי' חושב באופן זה ביום א' י"ג וביום ז' ז' הרי כ' ביום ב' י"ב וביום ו' ח' הרי כ' ביום ג' י"א וביום ה' ט' הרי כ' ג' פעמים כ' הם ששים וביום ד' עשרה הרי שבעים:

**שנאמר והם תחת.**תיבת והם מיותר ובתנחומא ליתא וה"ג שם והיו צריכים אף הם לאהוב אותנו שנאמר תחת אהבתי שדורש הפסוק ע"פ מדת ממעל ומדה ט' וי"ז תחת אהבתי שאני אוהב אותם שאני הייתי מקריב עליהם כמפורש בתורה היו צריכים אף הם לאהוב אותנו ולא די שאינם אוהבים אלא גם היו שונאים וזהו ישטנוני ודו"ק. ובמדרש תהלים ק"ט גורס עוד מ"ש בסיפא דקרא ואני תפלה שאני מתפלל עליהם שירדו גשמים:

**לפיכך אמר הקב"ה.**בתנחומא הגי' לפיכך אמר הקב"ה כל שבעת ימי החג שהייתם מקריבים לפני קרבנות על עובדי כוכבים הייתם מקריבים שבעים פרים עכשיו הקריבו על עצמכם ומ"ש לפיכך וכו' פירושו ממ"ש עצרת תהיה לכם משמע שהימים הראשונים לא היו לכם וע"פ מדת מנגד ע' פרים כנגד ע' בני נח שזהו מספר הע' אומות שכל ע' בני נח העמידו משפחות:

**גלגלו במה שאתה מוצאים.**בתנחומא הגי' כאן כך אמר הקב"ה לישראל כל קרבנות שהקרבתם בז' ימי החג על עובדי כוכבים הייתם מקריבים אבל ביום השמיני נגלגל אני ואתם במה שאתם מוצאים בפר אחד ואיל אחד:

**שאם ילך לאכסניא.**יתבאר בדברי הזוהר שבימי הסוכות הוא קבלת האושפיזין עלאין:

**המועדים נאים לכם.**גירסת התנחומא אמר הקב"ה לישראל השמחה נאה לכם המועדים נאים לכם יו"ט נאה לכם לכך נאמר עצרת תהיה לכם:

**סמוכים לעד לעולם.**וכתוב אחריו פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו שעל שפדה אותם ממצרים ע"כ ציוה להם תורתו ובריתו והמועדים התלוים בהם שכולם זכר ליציאת מצרים גם כמ"ש במזמור זה זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה':