**מי שהיה נרדף.**בתנחומא כאן סי' א' הגי' נרדף מן הגייס פי' חיילות שודדים:

**לך עמי בא בחדריך.**וסגור דלתיך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם וזה כולל הבריחה ג"כ:

**אמר להם הקב"ה כאלו.**כאן לקה המאמר בחילוף וכצ"ל לך עמי בא בחדריך וכאלו כל גדולי עולם יראו וברחו משונאיהם אמר להם הקב"ה כל אותן מ' שנה. מ"ש כל גדולי עולם דברי המדרש הם וכמ"ש אצל יותם בן ירובעל ויפתח ואליהו וכל זה הובא דרך אגב וע' בתנחומא:

**נחש שרף ועקרב.**דברים ח' ט"ו המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב:

**מה נסים עשיתי לכם.**בכל מסע ומסע כך הגירסא בתנחומא וזהו מ"ש אלה מסעי בני ישראל וגו' ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם מה שמצא וקרה להם בכל מסע ופרט מסע ראשונה ומצרים מקברים ולמדים כל המסעות שהיו בהם נסים כמ"ש במרה באלון ובקדש וכן כלם:

**נחית כצאן עמך.**תנחומא סימן ב' מהו נחית. וצ"ע מה משמע מהו נחית שהוא מלשון לך נחה את העם וכמ"ש נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך וכן נחית כצאן עמך. אך נראה שכוונתו שבכל מזמור ע"ז מספר מהנפלאות שעשה להם במצרים בים ובסיני ולא הזכיר במזמור את משה ואהרן אע"פ שנעשה כל הנ"ל על ידיהם ובסוף המזמור כתוב נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן היינו במדבר משמע ולא קודם לכן במצרים ובים ועוד שהיל"ל רעית שאצל הצאן שייך לשון מרעה ולא לשון נחי' או הנהג' כמ"ש וינהג את הצאן אחר המדבר ע"כ דורש תיבת נחית נוטריקון שכל הנסים המבוארים במזמור היו כלם ביד משה ואהרן וע"פ מדה ל"א מוקדם ומאוחר בענין נחית עמך ביד משה ואהרן על כל המבואר במזמור ולדעת ר"א הנוטריקון נסים חיים ים תורה ומ"ש נסים עשית חיים נתת וכו' הוא ע"פ מדה ט' והנסים היינו מ"ש לעיל במזמור אתה האל עושה פלא וגו' ומ"ש ים קרעת כמ"ש ראוך מים אלהים ומ"ש תורה נתת להם כמ"ש קול נתנו שחקים שכל הנ"ל ביד מו"א. ודעת ר"י שהנוטריקון הוא נפלאות חירות ימין תלוי ראש נפלאות כנ"ל עושה פלא ומ"ש חירות כמ"ש גאלת בזרוע עמך והגאולה הוא החירות ומ"ש ימינך כמ"ש גאלת בזרוע עמך כמ"ש כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם וגו' וכמ"ש בשירה וגו' ימינך ומ"ש ימינך ה' כמ"ש גאלת בזרוע עמך כמ"ש כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם ומ"ש תלוי ראש נכלל ג"כ במ"ש גאלת בזרוע עמך כמ"ש וחמושים עלו ב"י בקומה זקופה וזהו תלוי ראש ודעת ר"י שאינו חושב תורה כי חתם המזמור בים דרכך וגו' ועל זה אמר נחית עד ים סוף ואין תורה בכלל. ומ"ש אצל ר"י ור"ע ד"א הוא מיותר ובתנחומא ליתא כי אצל פלוגתא דתנאי אינו שייך ד"א וכאן כ"א אצל רבותינו אינו אומר ד"א וכן כלם:

**ורבותינו אומרים.**בתנחומא גורס ר"מ אומר וגורסו אחר ר"ע. ודעת ר"ע לדרוש כל הנוטריקון של התיבה על קריעת ים סוף לבד שעל שחתם המזמור בפסוק בים דרכך ועל זה אמר נחית נוראות היינו בים כמ"ש תהלים ק"ו נוראות על ים סוף. ומ"ש חרון אף עשית בהם כמ"ש בשירה תשלח חרונך יאכלמו כקש ומ"ש ידך הולחמה אותם כמ"ש ימינך ה' תרעץ אויב. וכל הנ"ל ע"פ מדת נוטריקון ודו"ק:

**אין מכניסין אותה.**שהיו שוכני אהלים במדבר שמ"ר פ' כ"ה סי' ב' מדרש תהלים ע"ח:

תנחומאסי' הנ"ל:

**כשחזרו.**אחר שנתרפא הבן וחזר בשמחה היה מספר מה שקרה לו סיבות של צער בדרך. והנמשל על חולי הנפש והבי אלו ישראל שהיו חוטאים וחולים עד אחר פעור כמ"ש רי כל האיש אשר הלך אחר בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום ועד שבאו לארנון שעשו תשובה ונתרפאו וע' לעיל פ' י"ט סי' כ"ד ומש"ש ותבין כאן:

**ישושום מדבר.**ע' לעיל פ' א' סוף סי' ב' שהמדבר על שהוא חרב מוכשר לעשות בו נסים יותר מהישוב וע' מש"ש:

**ומה מדבר.**ע' ב"ר פ' ס' סי' ז' אפטרה וכן כאן וע' בפירושי שם:

**שכולו חול.**ולשון התנחומא והשיירות אינן הולכות אלא בלילה לאור המזל:

**מלמד שהראה.**עיקר הדרשה מפסוק שמביא בסמוך ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי וגו' בסוף ברכה וכתוב לפני פסוק זה ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן ואת כל נפתלי ועל זה דורש כאן הראה לו מדן עומד שמשון וברק בן אבינועם מקדש נפתלי וע' ספרי ברכה שם ורש"י בחומש וילקוט שם ובמכילתא סוף בשלח ושם באריכות וכאן קיצר וכאן דורש גז"ש ממ"ש זאת הארץ שהראה כמו שם ואמר לו זאת שהיא הכל לפניך:

**משה מתירא.**ע' לעיל סוף סי' ח' שהי' מתירא ומה שכתבתי שם ותבין כאן:

**ושמה לא תעבור.**דאי כפשוטו שלא יעבור אל הארץ היל"ל ושמה לא תבוא וכמ"ש בסוף סדר האזינו ושמה לא תבא ועוד מאחר שזהו הדיבור האחרון שדיבר הש"י עם משה שמיד אחר זה כתוב וימת שם משה ואיך יסיים לו בדבר רע שכבר אמר לי' כמה פעמים כן ואתא לנחומי במ"ש הראיתיך בעיניך וצעורי קא מצער לי' במ"ש ושמה לא תעבור ע"כ דורש דקאמר על מ"ש עד צוער שהראהו הגיהנם כנ"ל ע"ז אמר הראיתיך בעיניך הגיהנם ושמה לא תעבור וניחם אותו וסיים לו בנחמה. וכידוע שיש לצדיקים דרך לגן עדן שצריך לעבור דרך הגיהנם וכמ"ש בברכות אצל ר' יוחנן בן זכאי ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים:

**וכי הארץ נופלת.**תנחומא שם בסי' ד' ועיקר פשוטו שענין הנפילה שייך לגורל כמ"ש הפיל פור הוא הגורל וכמ"ש יחזקאל כ"ד לא נפל עליו גורל וזהו מ"ש ויפלו חבלי מנשה עשרה יהושע י"ז כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה. הכל על ענין הגורל שהונח בו לשון נפילה וכן זאת הארץ אשר תפול. רק על שלא כתוב כאן גורל דורש תיבת נפילה כמשמעותה וע"פ מדה כ' אא"ע לנפילת הארץ ת"ע לשר הארץ:

**עם גדול ורב.**ורם ממנו ודרש ממנו על הש"י כ"י ע' לעיל פ' ט"ז סי' י"א סוטה ל"ה ובילקוט שלח לך:

**ראה נתן ה' לפניך.**עלה רש אל תירא ואל תחת דברים א' כ"א:

**וכי לפניהם היתה.**והרי עדיין עומדים חוצה לה ולא באו לתוכה:

**זה גבול אשר תתנחלו.**סגנון הפסוק ביחזקאל מ"ז י"ג כה אמר ה"א גה (בגימ"ל) גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל יוסף חבלים ובפסוק י"ד ונפלה הארץ לכם בנחלה הרי כתוב כאן בחילוק הארץ לעתיד ובהפילכם כנ"ל וכאן כתוב חבלים וזהו חבלים נפלו:

**אף נחלת שפרה עלי.**תיבת אף מיותר ע"כ דורש ע"פ מדה ט' כאלו כתוב אני שפר לנחלה אף שפרה נחלה עלי:

**צדק לבשתי וילבשני.**לבשתי שאני נאה להלבש וילבשני שהלבוש נאה לי כשאדם פשוט לובש לבוש יקר הלבוש נאה לאדם ואין אדם נאה להלבוש וכן כשאדם יקר לובש לבוש פשוט האדם נאה ללבוש ואין הלבוש נאה לו אך כשאדם יקר לובש לבוש יקר שניהם נאים זה לזה. והנמשל ישראל עם ה' שומרי מצות ה' והארץ ארץ אשר ה' דורש אותה ושוכן בה והרבה מצות ה' תלוים בה הרי שניהם נאים זה לזה וע' לקמן פ' זו סי' י"א: גם באופן זה שבישראל כתוב ועמך כלם צדיקים וירושלים עיר הצדק וזהו צדק לבשתי וילבשני:

**כתיב ויאמר יהושע.**תנחומא כאן סי' ה' וכאן חסר שייכות מאמר זה לכאן ותשלומו בילקוט יהושע ז' צפה יהושע ברוה"ק שהוא עתיד לחלק את הארץ בגורל אמר אם יתקיים עתה (בענין עכן) יאמרו כל ישראל בדיני נפשות נתקיים בדיני ממונות לא כל שכן התחיל מפייסו בני שים נא כבוד וכן הוא בסנהדרין דף מ"ג וכאן כתוב זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה שלפי פשוטו הכוונה שתפול בגורל לכם ע"כ הביא כאן הגורל של עכן שהוא ראי' על גורל של הארץ:

**שאתה אומר אני מת.**כדאיתא בסנהדרין מ"ג שיהושע שחד את עכן בדבר אמר לו תן תודה והפטר ועכן הבין שלא יפטרנו ויהרגנו ובווידוי זה ימית עצמו ומ"ש כיון שראה עכן כך היינו כשראה שהגורל מתקרב ליפול עליו שכבר נפל על כרמי ועל זבדי אמר אם אניחנו שיגמור הגורל בוודאי יפול עלי ולא אוכל להכחישו שיאמינו לגורל ולא לי ואהי' נחשב לכזבן מוטב שלא אניח אותו לגמור בטענה זו שינסה להפיל הגורל תחלה על יהושע ופנחס וזהו באותה שעה ועל זה אמר יהושע לעכן שים נא כבוד לה' ותניח לגמור הגורל ולא תבזה הגורל וכשנפל הגורל אז אמר יהושע ותן תודה ודרשו כן שאם כפי מה שכתוב שאחר שנפל עליו הגורל אמר שיתן כבוד לה' בזה שיתוודה היל"ל שים נא כבוד התוודה למה אמר שני מאמרים שים נא כבוד ותן לו תודה ע"כ דורשים ע"פ מדה ל"א שמ"ש שים נא כבוד הי' קודם ויקרב את ביתו לגברים והכבוד הוא שלא יבזה הגורל וכשנפל עליו הגורל אמר ותן לו תודה ומ"ש במדרש ותן לו תודה הוא ציון אחר ואינו שייך למ"ש שים נא כבוד כנ"ל:

**אמר ליהושע אם אתה.**ובתנחומא הגי' אף אתה הגד נא לי מה עשית. דורש כן ממ"ש ויען עכן את יהושע אמנה אנכי חטאתי הלא התוודה להש"י ומהו ויען עכן את יהושע וכל זה מיותר והיל"ל ויאמר עכן אמנה חטאתי לה' אלא שהי' בזה תשובה ליהושע שיהושע אמרלו הגד נא מה עשית אל תכחד ממני אז ויען עכן את יהושע הגד נא אתה מה עשית:

**והרגו מישראל כתות כתות.**זה צ"ע מנין לו ויתכן על שכתוב אמנה אנכי חטאתי לה' ודייק דהכי קאמר די לי שאנכי חטאתי ומה לי לסבול חטא אחרים שחוטאים על ידי:

**אני חוטא ומחטיא.**שאף שמבואר בסנהדרין שם שהי' רשע גמור היינו בחטאי עצמו אך לא להחטיא אחרים וזהו לה' אלהי ישראל ולא על ישראל:

**והסו כל הקהל.**דייק כן ממ"ש חטאתי לה' אלהי ישראל למה הזכיר אלהי ישראל אלא על ששתקו כל ישראל לשמוע דבריו:

**מעלתי באחרות.**ע' ב"ר סוף פ' פ"ה שמעל בד' חרמים ע' מש"ש באריכות:

**אלא הגד נא לי ואל תכחד ממני.**דורש כופל הלשון ותן לו תודה והגד נא לי מה עשית ואל תכחד ממני. שעל מ"ש ותן לו תודה על זה השיב אמנה אנכי חטאתי לה' ועל מ"ש והגד נא לי מה עשית על זה השיב וכזאת וכזאת עשיתי היינו דרך כלל ועל מ"ש אל תכחד ממני היינו שיספר דרך פרט ע"ז השיב ואראה בשלל וכל הפרטים:

**ואראה בשלל.**שהיל"ל ואקח מן החרם אדרת וגו' אלא לדרוש שאמר הסבה שהביאה אותו לחטוא על שהסתכל בענין השלל שכתוב בתורה ושלא כדין החרמת אותם:

**אדרת שנער.**ע' פר"א סוף פ' ל"ח העתקתיו בב"ר סוף פ' פ"ה:

**ואחמדם ואקחם.**לא מחמת שאני צריך לקחתי כי עשיר אני אלא ואחמדם ואקחם מחמת חמדה:

**מהו ויציקום.**היל"ל ויביאום או ויניחום אך ויציקום משמע הצגה והעמדה בכח בחבטה ואין הכוונה שזרקם בכעס נגד ה' חלילה אלא הכוונה שהניחם בלב מלא טענות יגון ואנחה מצער ישראל וזהו לפני ה':

**לרדותן.**שיראו בעונש אביהם על שידעו ושתקו וע' סנהדרין שם:

**א"כ מת"ל וירגמו אותו.**מאחר שנצטווה שהנלכד בחרם ישרפו אותו ואת כל אשר לו למה דן את עכן בסקילה. ומ"ש ואת כל אשר לו ט"ס הוא שאצל סקילה לא כתוב ואת כל אשר לו. ומה שדנוהו במיתה ולא היה כאן התראה הוראת שעה היתה מפי ה' ואולי הי' לעכן דין ת"ח שאינו צריך התראה ומ"ש שחלל שבת היינו שהכניס מהמחנה שהיא רשות הרבים לאהלו שהוא רשות היחיד וגם העביר ד' אמות בר"ה וחפר בקרקע הוא ובני ביתו על כן כתוב ויסקלו אותם באבנים לשון רבים אותו וכל עוזריו בחילול שבת:

**ומנין אתה מוצא.**פי' מנין שהי' בשבת ותירץ אתה מוצא וכו':

**כה תעשה ששת ימים.**וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים והיינו ביום השבת ע' לעיל פ' י"ד סוף סי' א' ביתר ביאור:

**השבת קודש הוא.**דרש יהושע מדת ממעל והחרים שלל יריחו:

**והיתה העיר חרם לה'.**סגנון הפסוק והיתה העיר חרם וכל אשר בה לה' וצ"ע איך דורש ואולי הכוונה על סוף הענין וישבע יהושע וגו' וסמוך לו ויהי ה' את יהושע במה שהשביע וכן על החרם ואולי הכוונה במ"ש חרם לה' שהוא צוה והסכים ומ"ש עשה יהושע מדעתו פי' שדרש מדעת תורתו ועשה שלא מדעת חכמי ישראל וע' שמ"ר פ' י"ט סי' ג' ומה שכתבתי שם. ומ"ש שהסכים הקב"ה על ידו מפורש ומבואר על שכתוב שאמר ה' ליהושע חטא ישראל הרי שהסכים על החרם ואמר לו חרם בקרבך ישראל וכן הוא בילקוט יהושע:

**שנו רבותינו.**ע' ברכות דף מ"ח ב' תנחומא כאן סי' ו' משנכנסו לארץ יהושע תיקן ברכת על הארץ ועל המזון:

**משחרבה התקינו בונה ירושלים.**ובגמרא איתא שדוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים וכו' וכאן בכוונה שעיקר הברכה תיקן דוד שהוא התחיל לבנות ירושלים ואחר החורבן הוסיפו בתחנונים:

**מברכת על הארץ.**על שמזכיר בה הרבה דברים ארץ חמדה ברית ותורה ויצ"מ וחיים וכו':

**כשהרג יהושע.**ע' שמ"ר פ' ל"ב סי' ב' ובילקוט ירמי' ג' ארץ שכל מלכי עולם נתאוו לה שנאמר מלך יריחו אחד מלך עי אחד ואין בין יריחו לעי אלא ג' מילין אלא שכל מי שקונה בחוץ לארץ ואינו קונה בארץ ישראל לא הי' נקרא מלך וזהו שדורש שהיו בארץ ס"ב מלכים באופן זה שהי' להם מדינות גדולות בחוץ לארץ ומדינה קטנה בא"י ומלכו שם ובימי יהושע היו שם ל"א מלכים וכן בימי סיסרא ואין הכונה שהיו בזמן אחד שהרי מיהושע עד סיסרא ערך מאה וכ"ח שנה וע' ב"ר פ' נ"ג סוף סי' יו"ד שיהושע הרג ס"ב מלכים שמ"ש מלך יריחו אחד פי' הוא ואנטקיסר שלו וכן כלם. וע' שיר פסוק כרם הי':

**אז נלחמו מלכי.**פי' שבאו מלכים עם סיסרא כמו שבאו אז במלחמת מלכי כנען עם יהושע כמו שהיו במלחמת כנען ל"א כך היו במלחמת סיסרא ל"א ופי' למה באו על מי מגידו לשתות מים הטובים שבארץ ישראל ובצע כסף לא לקחו:

**לארץ שהיא חביבה.**כמ"ש לעיל בסי' ו':

**לא איש אל ויכזב.**תנחומא סי' ז' ומ"ש ד"א מיותר וט"ס ובתנחומא ליתא. וע' כל זה בראשית רבה פרשה נ"ג סימן ד' ולעיל פרשה כ' סימן כ':

**ידוע תדע כי גר.**ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה:

**שני פרים תאומים.**כמ"ש לעיל פ' י"ג ריש סי' י"ג ובפר"א ריש פרק ו' שבכל מקום שכתוב שני שני המאורות שני השעירים שניהם מלאים דורשים שהיו שניהם שוים ממש וכן כאן שני פרים שעל שתיבת שנים מיותר שני המאורות מיעוט מאורות שנים ותי' שני מיותר וכן שני השעירים סתם שעירים שנים וכן שנים פרים ע"כ דורשים על שיוויים:

**והטילו עליהם גורלות.**צע"ג שהרי מפורש ויתנו לו שני פרים ויבחרו להם הפר האחד ובמעשה כתוב בחרו לכם הפר האחד ובמקום בחירה אין גורל. אחר זמן רב התבוננתי עוד הפעם במאמר זה שאמר תחלה שבשעה שאמר אליהו לעובדי הבעל בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה וגו' ואח"כ אמר מה עשה אליהו אמר להם בחרו שני פרים תאומים הרי שהמדרש סותר דברי הפסוק שמפורש ויבחרו הפר האחד וכן בחרו לכם הפר האחד ואיך אמר המדרש בחרו שני פרים. וענין הגורל מנין. ובהכרח דכאן נשתבש והוחלפו הפסוקים ותחלה דורש את הפסוקים. ויאמר אליהו אל העם וגו' ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד וגו' היינו שאמר כן לאחאב ולעם שיצוו ויתנו הרשיון ויתרצו בהסכם כלם לעשות כן ועל זה כתוב ויאמרו טוב הדבר ואח"כ כתוב ויאמר אליהו לנביאי הבעל בחרו לכם הפר האחד. והעיקר חסר שאחר שכתוב טוב הדבר היה צריך לומר שנתנו להם שני פרים ואח"כ יאמר בחרו לכם ע"כ דורש המדרש שמ"ש בחרו לכם הוא תחלת המעשה ופירושו בחרו לכם שני פרים שאחר שהסכימו המלך והעם ואמרו טוב הדבר אמר לנביאים שהם יבחרו ויקחו שני פרים כנ"ל וכן אצל נטילת רשות מהעם כנ"ל פירושו ג"כ ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם פירושו שהנביאים יבחרו ומ"ש הפר האחד בהכרח ע"פ מדה ט' כאלו מפורש ויקחו הפר האחד וכמ"ש בפסוק כ"ו ויקחו את הפר ולא כתב ויבחרו ויעשו וינתחוהו ואצל הפר האחד לא כתוב שיבחרו שדורש המדרש שיעשו כמפורש בתורה בשעירי יום הכפורים שלקחו ובחרו שנים והטילו גורלות איזה לה' ואיזה לעזאזל וכן כאן ע"פ מדה י"ז הפילו גורלות איזה לה' ואיזה להבעל בלא בחירה ואחר שאמרו טוב הדבר אמר אל הנביאים שיקיימו כן וזהו ויאמר אליהו לנביאי הבעל בחרו לכם היינו בדברי המדרש שיבחרו שני פרים שזהו תחלת המעשה ומ"ש הפר האחד בהכרח ע"פ מדה ט' כנ"ל כאלו מפורש ויקחו הפר האחד אחר הגורל בלא בחירה וכמ"ש בריש פסוק כ"ו ויקחו ולשון המדרש כאן ובתנחומא נלקה בחילוף הפסוקים וביתיר. וכך צ"ל שבשעה שאמר אליהו לעובדי הבעל ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו וישימו על העצים ואש לא ישימו ואני אעשה הפר האחד ואנתחהו ואש לא אשים מה עשה אליהו אמר להם בחרו לכם וגו' בחרו שני פרים תאומים מאם אחת הגדלים על מרעה אחת והפילו עליהם גורלות אחד לשם ואחד לבעל ופרו של אליהו מיד נמשך והפר שעלה לשם הבעל נתקבצו ת"נ נביאי הבעל ות' נביאי אשרה ולא יכלו להזיז רגלו עד שפתח אליהו ואמר לו לך עמהם וכו' ומ"ש במדרש אחר הגורל ובחרו לכם הפר האחד בוודאי ט"ס שאחר הגורל אין בחירה גם בילקוט ליתא והרבה יגעתי במאמר זה וברוך ה' שהאיר עיני כנ"ל ולקורא הרגיל בפירושי ע"ד המדות ואחר שיהיה יגע ועמל הרבה בפסוקים ובמדרש כמו שעמלתי יערב לו ג"כ ומכלל הן וכו' ודו"ק מאד:

**ולא יכלו להזיז רגלו.**שהרי אליהו תלה המעשה בהם כמ"ש ויתנו וגו' ויבחרו וגו' ועשו ראשונה שלא יהיה להם פתחון פה על אליהו לאמר שעכב עליהם ואיך כתוב ואח"כ אשר נתן להם ולא קיים דבריו שיעשו הם הכל והם שני כתובים מכחישים והכריע ע"פ מדה ט' שבאמת קיים הכל שבחרו ולקחו אלא שהפר עכב עצמו בטענות אלו ולא הועיל מה שבחרו ולקחו גם לא הועיל מה שאמר אליהו לפר עד שנתן בידי. הרי שיש לנו ללמוד מהפר איך להתרחק מעבודת כוכבים:

**משולחנו של יהושפט.**ע' חולין דף ה':

**המדבר הייתי לישראל.**ויקשה באיזה אופן ידמה הש"י למדבר ולארץ מאפליה ע"כ דורש א"ת המדבר אלא המדבר הייתי לישראל וגירסת התנחומא המדבר הייתי לישראל דבר ולא עושה וזה ע"פ מדה ט' שלא יתכן שיאמר המדבר הייתי והלא בכל התנ"ך מפורש איך שהיה תמיד מדבר לישראל ע"כ בהכרח לפרש ולא עושה וכן אם ארץ מאפליה ג"כ ע"פ מדה זו אם לארץ הבטחתי להכניסם ולא קיימתי ואחרתי מלהכניסם ועי' לעיל פר' א' סי' ב':

**לה' הארץ ומלואה.**הכוונה על ארץ ישראל שהיא ארץ ה' וכמ"ש ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה וכדומה ואיתא בספרי ובזכות שדורש אותה דורש כל הארצות וכן פסוק כי לי הארץ מדבר ג"כ בא"י כמ"ש והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ ואיך ישבו ישראל בארץ אחרת ונכרים בארצי ועי' לעיל סי' ו':

**כח מעשיו.**תנחומא כאן סימן יו"ד הנ"ל עי' ב"ר פר' א' סימן ב':

**לבראת לכם ארץ חדשה.**וכמ"ש כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה וגו' כן יעמוד זרעכם ושמכם וכל מה שיהיה לעתיד כבר עשה משה ביציאתם ממצרים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות וא"כ היה צריך לבראת ארץ חדשה כמו לעתיד וזהו שאמר יכול אני לעשות ארץ חדשה וכו':

**והקריתם לכם ערים.**תנחומא כאן סימן י"א:

**זכור רחמיך.**עי' ב"ר ריש פר' כ"ב:

**אלא הוצאת וכו' גרשת אותו.**הלשון כפול והם שני נוסחאות משני מקומות:

**לכך נאמר זכור רחמיך.**הרחמים והחסדים שעשית מעולם שכבר הורגלת לעשות ולא רחמים חדשים אלא מעולם מאדם הראשון שלא עשית עמו כפי חטאו כך חטאות נעורי ופשעי אל תזכור וגו' טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ושם בב"ר בשינוי ושם פירשתי ומ"ש ממקומו לערי מקלט כמ"ש ב"ר פר' כ"א סימן ט' שמזרח ג"ע קולטת:

**כיון שעמד משה.**פירוש אחר הוא על פסוק טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך שמורה דרך לחוטאים ההורגים בשגגה שינצלו בערי מקלט:

**אסטליות.**ע' בערוך ובמ"ע ערך אסטולי שטוב לגרוס אפסטולי ופירושו בלשון יוני ורומי מצבת אבן שכתובים בו דברי ציווי של מלך לעדה וכן צוה כאן להעמיד אבנים כאלה על הדרך במדה מכוונת לערי מקלט וזהו יורה חטאים בדרך ע"פ מדה י"ז:

**מכה נפש בשגגה.**משמע שההורג בזדון ויברח לשם דין אחר יש לו וכאן לא פירש ופירש בסדר משפטים וכי יזיד איש על רעהו להרגו בערמה מעם מזבחי תקחנו למות ופי' בערמה שיהרוג בזדון ויאמר בשגגה הרגתי ושם בפסוק הקודם כתוב ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אך אם יהרוג בזדון וינוס שמה לעיר מקלט לא ינצל אלא יהרג ולא במקלט לבד אלא אפילו נס למזבח ג"כ יהרג:

**ומי היה זה שברח למזבח.**שע"פ מדה י"ז על כרחך פירושו שהיה מעשה כזה ונמצא בתנ"ך והיינו יואב שהרג לאבנר ועמשא והחזיק בקרנות המזבח ולקחו בניהו משם והרגו והנה גם אדוניהו החזיק בקרנות המזבח אך לא הרג ולא נהרג אז והשמועה באה עד יואב וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח:

**ואומר תחכמני ראש השלישי.**כאן חסר והגירסא בתנחומא שם את מוצא שחכם גדול היה יואב בתורה וראש לסנהדרין שנאמר יושב בשבת תחכמוני ראש השלישים ודורש על יואב ע"פ גז"ש כמ"ש ד"ה א' י"א ו' ויעל בראשונה יואב בן צרויה ויהי לראש איך לא ידע שכתוב בתורה וכי יזיד וגו' מעם מזבחי תקחנו למות. אך במ"ק דף ט"ז איתא שדורש הפסוק על דוד שהיה יושב בשבת תחכמוני הובא ילקוט שם:

**שהלך והחזיק.**סנהדרין דף מ"ח ב' עי' מכות י"ב ושם בירושלמי מכות איתא שמ"ש קרנות המזבח פי' סנהדרין שיושבים אצל המזבח והכוונה שהם ידונו אותו וזהו מ"ש במדרש הרוגי ב"ד ובגמרא איתא הרוגי מלכות בית דוד נכסיהם למלכות וכן הוא בירושלמי מכות פרק ב' הערני על זה הרב וכו' מוה' יעקב דוב מהוראדנא ועי' שמואל רבתי פר' כ"ה:

**את אשר עשה לי.**משמע שעשה נגד כבוד דוד בעצמו לבד מה שהרג לאבנר ועמשא וזהו ששאל מה עשה לו ודורש שהראה הכתב ששלח ביד אוריה אל יואב וצ"ע מנין דורש כן:

**שהיה ראש הגבורים.**לא שהיה גבור מכלם שהרי חשבו באחרונה ומשמע בפסוקים שאלו שחשב בראשונה היו גבורים יותר אלא על חכמתו וצדקתו שע"כ היה חשוב כנגד ל"ז שע"כ לא כתוב כלם ל"ז על כל אותם שחשב אלא כל ל"ז אצל אוריה שנכתב באחרונה שהוא בעצמו כנגד כלם ועי' בפירוש נחמד למראה ועי' פסיקתא רבתי פר' ב' סי' ג':

**ואשר עשה.**לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם:

**היו סבורים כל ישראל.**דורש מ"ש אשר עשה לי יואב אשר עשה לשני שרי ישראל ולא כתב ואשר עשה אלא אשר עשה הרי שהוא ענין אחד שמה שהרג אותם בזה עשה לדוד ע"כ דורש שגרם יואב שחשדו ישראל את דוד שצוה להרגם והרע לדוד החשד והוכרח לעשות פעולות עד שהבינו שלא היה מדוד כמפורש אצל מיתת אבנר ומן הסתם היה כן גם אצל עמשא:

**עשה לי כאשר דיבר.**שקבל שלמה הקללות על זרעו:

**לעלות במרכבו.**היל"ל ברכבו ע"כ דורש גז"ש על מרכב הזב:

**שאחזתו פלאגרה.**עי' מ"כ ופי' במוסף ערוך פדגרא בלשון יוני ורומי חולי רגלים. וצריך לתמוך עצמו במטה ופלך וכן פי' רש"י סוטה דף יו"ד:

**ואת יואש עשו שפטים.**הגי' בירושלמי פרק א' דקדושין ומחזיק בפלך זה יואש שהפלך מיוחד לאשה כמ"ש סוף משלי וכפי' תמכו פלך ויואש נעשה כאשה על שעשה עצמו אלוה וכמ"ש שמ"ר פר' ח' סימן ב' וכאן הביא שני הדעות דעת הגמרא על אסא ודעת הירושלמי על יואש ועי' מ"כ:

**ומפני מה נהרג אבנר.**שהרגו יואב כנ"ל ואגב שזכר מיתת אבנר דורש למה נהרג ועי' ויק"ר פר' כ' סוף סימן א' וש"נ ומבואר:

**והקריתם.**תנחומא סימן י"ג כל הענין וכתוב שש ערי מקלט את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען שבעבר הירדן במזרח בארץ בני ראובן וכו' כן הוא בתנחומא וכאן אינו מפורש מקום הערים ומפורש בדברים ד' מ"ג והג' שבמערב מפורש ביהושע כ' פסוק ז' חברון וגו' שכם וגו' וקדש וגו' וזהו עצמות מדה י"ז כשלומדים איזה פרשה ויש בה דברים סתומים ומפורשים בתנ"ך ללמדם משם ולפרשם כאלו היו כתובים במקומם:

**משה חלק לראובן וגד.**שהנחילם נחלתם ממזרח הירדן וכוונת המדרש להקשות כמו שהקשה במכות דף ט' יו"ד שבעבר הירדן שלא היו רק ב' שבטים ומחצה הפריש ג' ערים ומט' שבטים ומחצה הפריש ג"כ ג' ערים ותירץ שבאמת היו מ"ח ערי מקלט שכל ערי הלוים היו כלם ערי מקלט והיו בעבר הירדן יו"ד ערים קרוב לחלק הרביעית לב' שבטים ומחצה ולט' שבטים ומחצה היו ל"ח עיר והחשבון של הערים מפורש ביהושע כ"א שמגיע לכל שבט ד' ערים ולמנשה ב' כאן וב' כאן רק ליהודה ושמעון הגיע ט' ערים משניהם יחד ומשבט נפתלי ג' ערים לקיים מ"ש כאן בתורה מאת הרב תרבו ומאת המעט תמעיטו וכמפורש ביהושע י"ט ט' כי הי' חלק בני יהודה רב מהם ע"כ נתנו בני יהודה יותר מארבע ולנפתלי רק ג' וזהו מאת המעט תמעיטו אף שאינו מפורש שהי' נחלתו המעוטה מכולם אך מאחר שמפורש כאן ומאת המעט תמעיטו ושם ביהושע מפורש בנפתלי ג' ערים מן הסתם שהי' נחלתו מעוטה מכולם על שהיתה ארצו כנרת טובה מכלם רק בשבט שמעון יש להסתפק אם נתן ד' ככל השבטים ויהודה ה' או שהי' מן המעטים ולא נתן רק ג' ויהודה נתן ו' אך לפי מ"ש בד"ה א' ד' שכל נחלת שמעון היתה שאולה להם שכתוב שם אלה עריהם עד מלוך דוד ואז בקשו נחלה אחרת כמפורש שם א"כ היו כל הט' ערים מיהודה והנה ביהושע שם חשב כל השבטים שנתנו כל אחד ד' ערים כנ"ל אך לא הזכיר את שבט ראובן לפי ספרים שלנו שם אך הוא מפורש בד"ה א' ו' ס"ג ומעבר לירדן וגו' ממטה ראובן וגו' ארבע ערים בצד יהצה קדמות מיפעת:

**שלשה ערי מקלט נטלו בגורלם.**בהכרח הכוונה שהשלשה שהבדיל משה נכללו ג"כ בתוך המ"ח עיר כמפורש כאן בתורה וביהושע שם שנתנו כל שש ערי מקלט להלוים.

**אישי ה' ונחלתו יאכלו.**דברים י"ח א':

**את מוצא סנחריב.**הנה במלכים ב' י"ז מפורש שהי' הגלות של הושע על ידי סלמנסר וכן ע"י פול ותגלת פלסר וסנחריב לא נזכר עד ארבע עשרה לחזקי' אך דעת חז"ל בסנהדרין דף צ"ד שמונה שמות הי' לו לסנחריב ובכללם השמות הנ"ל שלמנסר פול תגלת ומי שירצה לידע ולהבין דברים אלו על מכונם ואמיתם יראה ויעיין בחידושי שנדפס כבר בסוף חלק שמות ושם מבואר כל השייך לענין זה בגמרא ומדרשים וסדר עולם ביאור אמתי ע"פ המדות:

**הגלה לראובני.**כמ"ש דברי הימים א' ה' כ"ו ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תגלת פלנס מלך אשור ויגלום לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה:

**והשני' שבט זבולון ושבט נפתלי.**כמ"ש מלכים ב' ט"ו כ"ט בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלסר מלך אשור וגו' וכל ארץ נפתלי ועמו את זבולון כמ"ש ישעי' ח' כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי. וסובר שמ"ש כעת הראשון פי' שכמו שהגלה בעת הראשון לראובן וגד כך הגלה בשני' ארצה זבולון וארצה נפתלי ואח"כ כל שאר השבטים שכיבד כולם במטאטא ולא הניח מהם כלום וע' פתיחה ה' דאיכה רבתי פלוגתא דאמוראי בזה בסדר גליות אלו:

**בראשונה הגלה ליהויקים.**בשני' ליהויכין בשלישית לצדקי' כמפורש בסוף מ"ב:

**והביא אלו שבבבל לכאן.**כאן חסר וצ"ל שנאמר ויבא מלך אשור מבבל ומכותא ויושב בערי שומרון מ"ב כ"ד וכן כתוב ישעי' יו"ד ואסיר גבולות עמים ועתודותיהם ששתי:

**ונפוצות יהודה.**ישעי' י"א י"ב:

סליק בסיום במדבר. בה' אהלל דבר. לפתוח שערים. לפרש אמרים. בספר דברים: