**כתמר כארז.**ע"פ מדה כ"א כ"ח היפה שבשניהם ועי' כל זה בספרי מדרש תנאים מדה כ"א עי' תענית דף כ"ה ועי' ב"ר בריש פר' מ" אכל הענין ובמדרש תהלים צ"ב ובתנחומא כאן סימן ט"ו ובלך לך סי' ה' בקיצור:

**צלה רחוק.**שענפי התמר הם למעלה אצל ראשו וכל האילן בלא ענפים והצל רחוק מן האילן והרוצה לחסות בצלו צריך להתרחק מהאילן כך הצדיקים מתן שכרם רחוק מן העולם הזה רק בעוה"ב ומסיים במדרש תהלים צ"ב שנאמר והיה עקב תשמעון וכתיב לשומרי מצותיו לאלף דור:

**רטובים נקלוסים.**במדרש תהלים שם הגי' רטובין מקולסין. וכתב במ"ע מין תמרים חשובים בלשון רומי על איש חכם נקולוס מדמשק שהיה שולח מסוריא תמרים אלו לאגוסטוס קיסר:

**עמי הארץ.**בעלי דרך ארץ עוסקים בישוב הארץ והבורים ריקים אף מדרך ארץ:

**נובלות.**ברכות ריש פרק כיצד מברכין ב' פירושים א' תמרים שנופלים על ידי הרוח ב' תמרים שאינם מתבשלים לעולם:

**לגבות.**ללקוט:

**נשיכתן נשיכת.**אבות פרק ב':

**אין בה פסולת.**והסולין והקוצין בכלל החריות ושומרים הפרי וטובים לאש להדליק וכמ"ש במדרש תהלים ועצה להדליק וכן הוא לקמן:

**וכל הענין.**שם ושם ליתא וכאן הכוונה על שאר מעלות טובות שיש בהן:

**לבה מכוון.**לב העץ ואמצעיתו הוא למעלה בשוה שאין בתמר ענפים מן הצדדים שילך הלב בעיקום לצדדים עד לראש האילן דשם מתפשט:

**הוא רואה מיריחו.**כן הוא גם בב"ר פר' מ"א הנ"ל וצ"ע דמן הסתם חמתן היא חמת כמ"ש בריש מגילה בבלי וירושל' שהיא מערי נפתלי סמוכה לטבריא ויריחו בגבול בנימין רחוק מנפתלי ואיך תראה מיריחו לנפתלי אך מצאתי במדרש תהלים גירסא נכונה אמר להם דקלי אחד תמרה זו היא רואה ומריחה ומתאוה לה שהיה הדקל סמוך ומראה עליו תמרה זו:

**אנבונין.**עי' בשי"ר פסוק אמרתי אעלה בתמר דף ל"ו אוחזה בסנסיניו הדה תמרתא כד לא עבדה כלום לא פחיתא דהיא עבדה מן תלת אילנין אלבנין וכו' באתרין צווחין לאלבנייא סנסינייא והוא שם אילן תמרה ובמ"ע הביא תרגום של וריח שלמותיך כריח לבנון כריח אלבנין ע"ש דבר חדש:

**מג' צדיקים בעולם.**כמ"ש בגמרא שבימי רבי אמר לו אליהו שהם ר' חייא ובניו:

**כך כשישראל צדיקים.**משמע שתולה סוריהם כשהם צדיקים ובמדרש תהלים הגירסא כך ישראל אינם חסרים צדיקים ישרים בני תורה וגומלי חסדים ואפילו בורים שבהם שנאמר כפלח הרמון רקתך וכבר אמר המדרש כך ישראל אין בהם פסולת וכו' ובמדרש תהלים אינו גורס אלא חלוקה שהעתקתי צדיקים ישרים וכו' ובב"ר מ"א כחלוקה ראשונה בעלי מקרא וכו' וכבר כתבנו כמה פעמים שזה דרך המדרש להעתיק ענין אחד משני מקומות בשינוי לשון:

**אי מה התמר.**עד עתה חשב כח היפה שבתמר עתה מתחיל לחשוב כח היפה מה שבארז מה שאין בתמר:

**שולחנות ומנורות.**שהתמר אין עושים ממנו כלים של תוך רק כלים פשוטים שאינם צריכים תוך אך מן הארז עושים ממנו כל הכלים של תוך ובמדרש תהלים הגירסא כלים ושולחנות ומנורות א"כ מ"ש כלים היינו של תוך בבבל אך בא"י אין עושין גם יתכן שמ"ש שעושין ממנו כלים ושולחנות וכו' היינו כל הכלים וגם שולחנות מן הארז ולא מן התמר וצ"ע לברר הדברים:

**כך צדיקים עושים פירות.**וכמ"ש במשנה ריש מסכת פאה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא וכו':

**חילופים בשעה שמתים.**כמ"ש בתנחומא לך לך סוף סי' ה' וז"ל למה נמשלו הצדיקים לתמר ולארז אתה מוצא שאר אילנות כל זמן שמזקינים נקצצים ונוטעים מנצרה שלהן ומיד הן גדלים והארז והתמר משנקצצין מי יוכל לעלות במקומן אלא א"כ יגיעה גדולה לשנים הרבה כך אם אבד צדיק מן העולם מי יוכל לעמוד במקומו מיד אלא לשנים הרבה. והנה במדרש אינו מזכיר שהארז מעלה חילופים יתכן שדעתו כדעת התנחומא דשניהם אינם מעלים חילופים אך בתענית כ"ה ובמדרש תהלים חושב זה במעלה שיש לארז ואינו בתמר שהתמר אין גזעו מחליף והארז גזעו מחליף. והיה אפשר לומר שהגמרא והמד"ת מדברים אם נעקר בזה יש חילוק בין תמר לארז אך בנקצץ שניהם שוים כמ"ש בתנחומא אך בתנחומא כאן איתא בהדיא מה התמרה אם נקצצה או נעקרה אין עולה תחתיה אחרת וכן הארז כשהוא נקצץ או נעקר אינו מחליף לפיכך נמשלים הצדיקים לתמר ולארז ומדרשים חלוקים הם ועי' במפרש התנחומא ואחר כתבי זאת ראיתי קושיא זו בעצמה בגמרא ב"ב דף פ' ע"ב ומתרץ בשאר מיני ארזים ופי' שיש יו"ד מיני ארזים ומה שנקרא ארז בסתם גזעו מחליף ואשר נקרא בשאר שמות אין גזעם מחליף ובזה נצא מן הלחץ. ועי' ב"ר פר' נ"ח סי' ב' וש"נ ענין של וזרח השמש ובא השמש יום שמת צדיק זה נולד צדיק אחר ועד שיגדל האחר יגיעה גדולה וזמן רב. ועי' ב"ר פר' צ"א סי' י"ז וכל הדימויים שחושב הם ממקרה האילנות הידועים ואינם כתובים אך מ"ש אצל התמר יפרח ואצל הארז ישגא ע"פ מדה י"ט שניהם בתמר ושניהם בארז:

**אלו השירות.**זהו העבודה ממש בכהנים. והלוים בשיר בשארי מלאכות חוץ וזהו והעמדת אותו לפני אהרן הכהן ושרתו אותו זה השירות כנ"ל ושמרו את משמרת וגו' היינו השמירה כנ"ל:

**אשרי תבחר.**עי' שמ"ר פר' ל"ז סי' ג' מדרש שמואל פר' ח' ובפסיקתא זוטרתי סוף סדר צו כל הענין ילקוט תהלים ס"ה:

**אבל לא קרבו.**שלא היה צריך שיקרבנו כמ"ש ב"ר סוף פר' ל' אברהם שהיה כחו יפה וכו' וכתיב אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם וגו' ובפסיקתא שם הביא על זה פסוק וישמור משמרתי וגו':

**יעקב אשר בחרתיך.**ישעיה מ"א ח' ויש עוד כמה פסוקים רק הביא אלו לדוגמא ובילקוט תהלים שם וכן בפסיקתא זוטרתי שם הביאו עוד דוד בחרו הקב"ה שנאמר ויבחר בדוד עבדו וקירב את עצמו שנאמר חבר אני לכל אשר יראוך ועי' מדרש שמואל ריש פר' י"ט וכמ"ש לקמן סי' זה:

**יתרו קרבו.**שמ"ר פר' כ"ז סי' ב' מכילתא ריש יתרו שקבל אותו ובא זרעו בקהל שציפורה בתו אשת משה וכמ"ש ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל ודרשו שהוא יתרו:

**מאן דבעי.**למי הוא רוצה הוא מקרב אע"פ שאין בו מעשים טובים וע"ד מ"ש כל עושי רע טוב בעיני ה' ובהם הוא חפץ:

**לא כל הקרוב קרוב.**לא כל מי שנתקרב פעם אחד מתקרב לעולם ולא כל שנתרחק פעם אחת מתרחק לעולם:

**ובאהרן התאנף.**דברים ט' כ' ונתקרב דכתיב ואתה הקרב וגו':

**נחמתי כי המלכתי.**ש"א ט"ו י"א ואני מאסתיו שם ט"ז א' וכמ"ש סוף איכה רבתי אם מאיסה היא לית סבר ואי קצופה היא אית סבר דמאן דכעיס סופו מתרצה ע"כ אהרן שכתוב בו התאנף נתקרב שאול שכתוב בו מאסתיו לא נתקרב ולא הביא המדרש פסוק הקודם וימאסך ה' מהיות מלך שהם דברי שמואל אך ואני מאסתיו דברי ה' המה:

**בית המרחק.**על שהמנודה צריך להיות ברחוק ד' אמות מבני אדם דורש מכאן שנדוהו. עשמ"ר פר' א' סי' כ"ב ותתצב אחותו מרחוק ומש"ש ותמצא נחת:

**ונתקרב.**עי' ב"ר סי' ה' בזה קריבה ובזה קריבה:

**עירא היאירי.**כמ"ש שמואל ב' כ"ו וגם עירא היאירי היה כהן לדוד וכמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא:

**יודעו כתיב.**שהיה רבו ומיודעו של דוד כמ"ש דוד על אחיתופל ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי ובתיבת יראיך מרומז עירא היאירי שלך ע"פ מדת ממעל:

**בחרתו והקדשתו.**ד"ה ב' ז' ט"ז:

**ואת משמרת כל העדה.**לפני אוה"מ וזהו ישכון חצרך:

**ולבני לוי.**במדבר כ"ח כ"א שהיה מביאים המעשרות אל בית המקדש וכמ"ש ד"ה ב' ל"א פסוק יו"ד י"א י"ב וכן בבית שני בנחמיה יו"ד כי אל הלשכות יביאו ב"י ובני לוי את תרומת הדגן וזהו מטוב ביתך:

ישרתוהו בעבודתושמ"ש ישרתו אותו אין הכוונה שישרתו אותו בצרכי עצמו אלא הכוונה בעבודתו שעליו לעבוד במשכן ויהיה אהרן השר על כלם ותחתיו שרים ממונים זה תחת זה כדרך התנהגות השררות וכמ"ש בסמוך:

**הה"ד זה עונש.**ואין עונש אלא אחר אזהרה והאזהרה היא במדבר י"ח פסוק ד' ונלוו אליך ושמרו את משמרת אוה"מ וזר לא יקרב עליכם. ומה שלא אמר המדרש כן לעיל סוף פר' א' על פסוק ובנסוע המשכן וגו' והזר הקרב יומת דשם באוה"מ מדבר ומאי דהוה הוה אבל כאן לדורות כמ"ש בפסיקתא זוטרתי פסוק נתונים נתונים נתונים באוה"מ נתונים בבהמ"ק:

**ואני בשמחה הנה ברצון.**צ"ע איך דורש כן ויתכן שדורש גז"ש ממ"ש ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך וממ"ש ואני בה' אעלוזה אגילה וכדומה:

**תעלוץ קריה.**וס"ד ובאבוד רשעים רנה:

**שיני רשעים שברת.**ואומר שם בפסוק הסמוך לה' הישועה על עמך ברכתך סלה ותיבות וגו' ואומר מיותר:

**ה' מלך עולם ועד.**אבדו גוים מארצו:

**ואני מוסיף.**שלכך כתוב ואני בתחלת הפרשה בוי"ו המוסיף על ענין ראשון שכתוב שם הקרב את מטה לוי ותיבת הנה דורש גז"ש:

**ובנין אב שבכולן.**ויק"ר פר' כ"ד סי' ב' ע' מש"ש בפירושו:

**בתחלה היתה.**לקמן פר' ד' ריש סי' ח' וש"נ ומבואר:

**כי לי כל בכור.**הקדשתי לי כל בכור שכבר קדשם ע"פ מדה י"ז קדש לי כל בכור שמות י"ג:

**מושיב יחידים.**עיקר הדרשה כאן מ"ש מוציא אסירים בכושרות ס"ד של מושיב יחידים כמ"ש בסוף הסימן:

**בני אדם היו יחידים.**שכן הוא בכל בני אדם עד שלא נשא אשה הוא יחיד ואחר שנשא אשה מתרבה ונעשה בית ומשפחה:

**דוד היה יחיד.**צ"ע למה לא חשב אלא אלו ולמה פתח בדוד קודם אהרן ואם חושב אלו על שכתוב בהם אחד דוד פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני וכן ישראל אך אהרן לא מצינו בו שנקרא אחד ולמה לא חשב אברהם שכתוב בו אחד היה אברהם:

**אף ישראל.**אף שאין יחידותם דומה לשאר היחידים עכ"ז יתכן לדרוש עליהם על שכתוב בהם אחד וכתוב בהם בית ישראל ויתכן עוד שמ"ש גוי אחד על שבמצרים היו יחידים פרושים מנשותיהם וזה מ"ש ומי כעמך וגו' וס"ד אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם וגם משמע שאחר שהיו יחידים במצרים פדה אותם:

**שאלה מטרונאה.**ב"ר פר' ס"ח סי' ד' ויק"ר פר' ח' סי' א' לקמן פר' כ"ב סי' ח':

**מעלה סולמות.**פי' מעמיד סולמות ומעלה העני במדרגות בסולם מלמטה למעלה ואת העשיר מוריד במדרגות מלמעלה למטה:

**אלא כך אמר.**סותר למ"ש ב"ר ס"ח שם ע"ש:

**קשה לפני המקום.**סוטה ב' א' ע"ש:

**בכושרות.**תיבה שאין כמוה בתנ"ך ע"כ דורש אותה נוטריקון בכי ושירות אם אין זוכים אז בכי למשפחותם ואם זוכים אז שלום ושירות לה' ביניהם ועי' מכילתא בא פסוק היום אתם יוצאים כל הענין:

**כמותן.**שיהיו דומים זה לזה בדעותם וטבעם כדי שיהיה שלום בבית:

**אלא לשון גדולה.**שהש"י מגדל אותם בעולם:

**אוסרים ומכשירים.**שלפי פשוטו אין שייכות משמוציא אסירים למ"ש מושיב יחידים ולפי הדרש ענין אחד הוא שהוא מוציא מיחידים הנ"ל אסירים בכושרות ע"פ מדת ממעל אוסרים ומכשירים:

**שאינה הגונה לו.**במעשים טובים או שיש בה חשש פסול יחוס וזהו אף סוררים שהם סרים בזווגן מדרך ה' מביאים אף עליהם ושכנו צחיחה ואם היה כתוב צחה היה משמעו על עניות וצמאון כפשוטו אך צחיחה משמע שני צמאון צמאון של עניות וצמאון של תורה:

**עמרם ויוכבד.**עי' תנחומא כאן ריש סי' ט"ז. ודורש ג"כ באופן שיהיה שייך מ"ש מוציא אסירים למ"ש מושיב יחידים. יחידים לשון גדולה כנ"ל על שעמרם שהיה גדול הדור כמ"ש שמ"ר פר"א סי' כ"ב ויוכבד יחידה בדורה בת לוי שעל ידי זה מוציא אסירים:

**גן נעול.**ויק"ר פר' ל"ב סי' ה' וש"נ ושם בהיפך:

**שלוחיך.**עי' שמ"ר פר' כ' סי' ב':

**וישר אל מלאך בכה.**מלשון כי שרית וזהו בכושרות:

**בכשרון איכ"כ.**לשון זכר אלא לשון נקבה ולשון רבים על כמה מיני כשרות יפות וכשרות במע"ט:

**עובדי עבודת כוכבים במצרים.**שמ"ר סוף פר' ו' ושם מבואר:

**ומלין עצמן.**ולא ישראל כמ"ש שמ"ר פר' א' סי' ח':

**שהם עתידים לעשות.**ודורש בכושרות נוטריקון בזכות שרות ששרתו במשכן וכולל ג"כ לשון שרי' על השראת השכינה במשכן:

**שיצאו בזכות עצמן.**ודורש ג"כ בכושרות שיצאו הכשרים בזכות כשרותם:

**להלן הוא אומר.**לעיל פר' א' סוף סי' י"א פר' ב' סי' י"ג ודורש מדה ט"ו ופסוק בתוך בני ישראל מכריע:

**במדבר הזה יפלו.**לכל פקודיכם לכל מספרכם מה שנספרו כאן בריש במדבר:

**אותו מעשה.**מעשה העגל:

**בשער המחנה.**ויאספו אליו כל בני לוי ע"י שאמר משה מי לה' אלי:

**שעמדו בימי משה.**פי' שעמדו בנסיון כמ"ש לקמן פר' ט"ו סי' י"ב ובתנחומא כאן:

**כל ימי יהושע.**וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע ומבני ישראל לא היו זקנים שמתו כל הדור אלא הם הלוים שהיו זקנים הם אותם שיצאו ממצרים שלא יתכן לפרש דנקראו זקנים בשביל שהאריכו ימים אחרי יהושע שהרי דרשו בשבת ק"ה ימים האריכו ולא שנים אחר יהושע אך היו זקנים והאריכו ימים ושנים הרבה קודם יהושע היינו שנמנו ביציאתם ממצרים בני שלשים שנה כמפורש כאן בתורה וחיו עוד ל"ט שנה במדבר הרי שהיה בני ס"ט ועוד כ"ח של יהושע הרי שהיה בני צ"ז והיה מהם שנמנו מבן שלשים עד בן חמשים ולא חמשים בכלל הרי שהרבה מהם היו זקנים מיהושע שהיה בן ק"י ועי' ס"ע פרק י"ב שמסכים לדרשת הגמרא שהם ראיה לדברי המדרש כאן וכאן קצרתי ובכתבי הארכתי:

**אלדד ומידד.**דורש מ"ש אשר האריכו ימים אחר יהושע שתיבות אחר יהושע מיותרים לדרוש שהזקנים התנבאו אחרי יהושע שאמרו משה מת ויהושע מכניס וכו' כמ"ש לקמן פר' ט"ו סי' י"ט:

**ומנין שנכנס שבט לוי.**עי' ב"ב דף קכ"א ע"ב:

**מהו כן.**מאין נמצא אלעזר שהרי הגזירה היה על כל הדור והם ב' כתובים מכחישים והכריע ע"פ מדה כ"ה דבר שהי' בכלל וכן הוא בי"ג מדות שמ"ש ולא נותר מהם איש אינו מדבר כי אם בישראל ולא בלוים כלל וצ"ע שלפי לשון המדה צריכים אנו לדרוש על כל ישראל שנכנסו שהרי הכלל הוא מ"ש מות ימותו במדבר וכלשון המדרש ואף אליעזר היה בכללן של ישראל בגזירה שנאמר מות ימותו במדבר ויצא מכלל ישראל ללמד לא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא היינו כלל ישראל שהיה בו ויצא ממנו ואם לא יתכן לדרוש על כל ישראל שמפורש כתוב שמתו כולם א"כ בטל הכלל ואיך דורש על הלוים (וכפי הלשון בל"ב מדות ללמד על אחרים או חבירו יתכן שפי' שבמקום שלא יתכן ללמד על הכלל כולו עכ"פ מלמד על אחרים או על חבירו אך המדרש הביא לשון המדה מי"ג מדות ללמד על הכלל כולו) ועוד קשה לי שהמדרש מביא מפסוקים של פנחס כי אמר ה' להם ולמה לא הביא הפסוקים של שלח לך במקומו שמפורש שם כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון. ואשר יקשה יותר שהרי בגמרא ב"ב דף קכ"א ב' ילפי שנכנסו כל שבט לוי לארץ מפסוק של שלח לך במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה הרי שלא היתה הגזירה אלא על אותם שנמנו מבן עשרים היינו ישראל ולא על הלוים שנמנו מבן חודש ומבן שלשים שנה. וכל הלחצים האלו לחצוני אל קוטב האמצעי ואל מטרת האמת בפשט דברי המדרש שבאמת גם המדרש סובר שלא היו הלוים בכלל הגזירה של עשרים שנה כדעת הגמרא מפסוקים של שלח לך אך מקום הספק הוא בפסוקים של פנחס שמתחלה חשב מנין ישראל אלה פקודי בני ישראל ואח"כ חושב פקודי הלוים בפני עצמם וחותם אלה פקודי משה ואלעזר הכהן אשר פקדו את ב"י וגו' ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן וגו' כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר ולא נותר מהם איש וגו' משמע שגם משבט לוי שבו מדבר לא נותר איש שהלוים היו ג"כ עם ישראל בכלל הגזירה וזה סותר לכלל של שלח לך שלא היה הגזירה אלא על המספר של בן עשרים ולא על הלוים וזהו שדורש המדרש כאן בפסוקי פנחס שהוא מקום הספק ומכריע מפסוק אלה הנחלות ע"פ מדת דבר שהיה בכלל שאלעזר היה בכלל הלוים של פרשת פינחס שגם הם בכלל הגזירה עם ישראל ויצא אלעזר מן כלל זה של פנחס והרי הוא בכלל של שלח לך שלא היה בכלל הגזירה לא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא היינו הכלל של פנחס של שבט לוי שכל שבט לוי אינו בכלל הגזירה שגם בפנחס אינו מדבר בלוים כלל אלא בישראל וזהו שהניח המדרש בתחלת דבריו ליסוד של הדרשה ומנין שנכנס שבט לוי לא"י שנאמר כי אמר ה' להם מות ימותו במדבר אלו ישראל שלא לטעות בפשט המקרא כנ"ל וברוך המאיר לעולם שהעיר והאיר עיני שכלי בעמקות פשט דברי המדרש:

**לא תפקוד.**ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל וכמ"ש לעיל פר' א' סי' י"ב באריכות. ועי' מדרש תהלים מזמור א' פסוק והיה כעץ שתול זה שבט לוי ששתלו הקב"ה בארץ ישראל שנכנס כולו לארץ וכו' ולא מתו מהם אלא משה אהרן ומרים:

**כל זכר.**משמע אפילו בעלי מומין שאינם ראוים לעבודה וגם מבני חודש וא"כ היה לו למנות גם נקבות ועי' תנחומא כאן סימן י"ז:

**אף הן שכר.**ולא יחד עליהם שם ה' כ"א על הבנים הזכרים שלומדים תורה ומקיימים מצות ונחלו הארץ:

**נ"ב שנה.**לקמן פר' זו סי' י"א ס"ע פרק י"ב ב"ר פר' ק' סי' יו"ד:

**שתים שהיה יונק.**כמפורש בש"א ועי' מדרש שמואל סוף פר' ב' ואחר שני שנים היה יכול להורות כמ"ש ברכות ל"א ובמד"ש פר' ג' על פסוק וישחטו הפר ויביאו את הנער אל עלי שהורה הלכה בפני עלי אלא מפני כבודו של עלי היה אסור להורות לפניו:

**הרי מ"ב.**בהכרח לומר שימי העיבור של שמואל וימי היניקה הם בכלל המ' שנה של עלי שהמ' של עלי התחילו ביום שבאת חנה להתפלל על שמואל כמ"ש ועלי הכהן ישב ישב כתיב שאותו היום מנוהו שופט עליהם וכמ"ש תענית ח' הובא ילקוט פסוק זה ועי' סדר עולם פרק י"ג והארבעים של עלי מפורשים בש"א ד' י"ח:

**שמלך שאול.**אחר שמואל כמ"ש ש"א י"ג ושתים שנים מלך על ישראל:

**למוד הוא.**תנחומא כאן סי' ט"ז ב"ר פר' צ"ד סי' ט' מדרש תהלים סוף צ"ב:

**לפתח מצרים ילדה אותה.**בסדר פנחס יוכבד בת לוי אשר ילדה אותה ללוי במצרים ודרשו שם ושם לידתה במצרים ולא הורתה:

**ובחור אותו מכל.**לעיל פר' זו סי' ב' מפסוק אחר וכאן הביא פסוק זה שנא' עד שהם במצרים כמ"ש שם בהיותם במצרים לבית פרעה ובחור אותו מכל שבטי ישראל היינו שבחר כל השבט ומהשבט בחר באהרן כהן כמ"ש לקמן סי' זה:

**דברים הרבה.**ויק"ר פר' כ"ט סי' י"א לקמן פר' י"ב סי' י"ז תנחומא כאן סי' י"ז ופי' שברא מינים הרבה וזמנים רבים וברר מכל מין ומכל זמן השביעית:

**ברא שבועים.**פי' שברא שבע שביעיות הם ז' שמיטות של יובל ועל הז' של ז' הראה חביבות יותר והוסיף עליו שנת היובל וכן הוא בתנחומא כאן:

**ברא ארצות.**שמ"ר סוף פר' ל"ז:

**ובחור אותו.**לעיל סי' זה:

**בן קיימא.**שבת קל"ה ב' תנחומא כאן סוף סי' י"א ולקמן פר' ד' סי' ג' וכן אצל הבכורות ג"כ הטעם מבן חודש שיצאו מספק נפל:

**לסבב בחצרותיהם.**כי היו קטנים מונחים בעריסה וצריך לבדו לילך אצלם שגם אהרן לא היה אצל המנין כמ"ש לקמן פר' זו ריש סי' י"ג:

**את עושה שלך.**וזהו מ"ש כאן פסוק ט"ז ויפקוד אותם משה על פי ה' כאשר צוה ע"פ ה' משמע ע"פ רוה"ק וכאשר צוה משמע שפקדם בעצמו והב' כ"מ והכריע שהוא עשה מה שעליו לעשות לעמוד אצל אהל הלוים וכמ"ש לקמן פר' ד' סימן ו' ועי' שמ"ר פר' מ"ז סוף סי' א':

**כל מקום.**ב"ר פר' י"ב וש"נ:

**שעבדו לעגל.**עי' לקמן פר' ד' סי' ח' וש"נ:

**ואלה שמות.**מוסיף על בני לוי שאמר למעלה:

**בני גרשון למשפחותם.**לבני ושמעי בני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ובני מררי מחלי ומושי הרי ח' משפחות ועי' תענית כ"ז ועי' בספרי מדרש תנאים בסוף מדה י"ז מש"ש:

**לכהונה ולויה.**כ"ד לכהונה וכ"ד ללויה עי' בספרי הנ"ל:

**שהיו כולם צדיקים.**לכך דקדק למנותם עוד הפעם להודיע שלא חטאו לה' ולא נענשו בכילוי בנים:

**משמרת הקודש.**מדה ט"ז מיוחד במקומו:

**מקצר ימיהם.**שלא היו יכולים להזהר בגודל קדושתו וכמ"ש בפרץ עוזה על ששלח ידו לארון מת. ולעיל סי' ח' אמר שעל כן נמנו מבן חודש לקבל שכר היינו למכניסים בקדושה וכאן שיקבלו שכר של גדולים כאלו היו כולם בני ל' שנה וזה לא היה אלא בבני קהת:

**אף הוא היה מבני קהת.**שמואל מבני קרח בן יצהר בן קהת כמ"ש בד"ה א' ו' כל היחס וכמ"ש לעיל סי' ח':

**שני נשיאים.**בפסוק ל' אליצפן בן עוזיאל נשיא בית אב לקהתי בפסוק ל"ב אלעזר נשיא נשיאי הלוי:

**ופקודת אלעזר.**שמן המאור וקטורת הסמים שהוא בעצמו היה נושא הדברים היותר קדושים:

**לפני המשכן קדמה.**לפני אוה"מ מזרחה משה ואהרן ובניו ובני קהת תימנה ובני גרשון ימה ובני מררי צפונה:

**ד' דגלים.**לעיל פר' ב' סי' יו"ד כל הענין:

**ויקח קרח.**ודתן ואבירם ואון בן פלת בני ראובן:

**וי"ו של ואהרן נקוד.**עי' כל זה ספרי בהעלותך פיסקא ס"ט על פסוק ובדרך רחוקה אדר"ן פרק ל"ד מסכתא סופרים פרק ששי הלכה ג' ולשון הספרי ואהרן נקוד עליו ולשון רש"י נקוד על ואהרן משמע שכולו נקוד וכן הוא בספרים שלנו שכל אותיות של ואהרן נקודים:

**שלא היה מן המנין.**שהוא לא מנה אלא משה לבדו מנה כמ"ש לעיל ריש סי' ט' גם יש לפרש שהוא לא היה בכלל הנמנים ולשון רש"י בחומש שלא היה במנין הלוים נוטה לפירוש הב' ועי' ברא"ם שם ומצאתי בפסיקתא זוטרתי כפירוש הא' וז"ל אהרן נקוד לפי שהדיבור תחלת הפרשה למשה לבדו ואהרן נצטרף עמו אחר כן עכ"ל:

**ישפוט ה' ביני וביניך.**ומנוקד היו"ד השני מן וביניך עי' ב"ר פר' מ"ה סי' ה':

**אלא על הגר.**שלכך נקוד על היו"ד של וביניך שלא כיוונה על אברהם שא"כ היל"ל ישפוט אותך. והי"א סוברים ג"כ שכיוונה על הגר מפשטא דקרא שהיל"ל ביננו אך ביני וביניך משמע מי שחוצץ ביני וביניך וזהו הגר:

**נקוד על איו.**עי' ב"ר פר' מ"ח סי' ט"ו בא"א:

**וי"ו שבאמצע של ובקומה.**ב"ר פר' ל"א סי' ח' ע' מש"ש דבר חדש עי' נזיר דף כ"ג הוריות דף יו"ד:

**וישקהו.**ב"ר פר' ע"ח סי' ט' וע"ב ספרי שם דעת רשב"י:

**נקוד על את.**ב"ר פר' פ"ד סי' י"ג ושם הלשוו לרעות עצמן:

**חי"ת של רחוקה.**בספרי שם הגי' על ה' של רחוקה וכן הוא באדר"נ שם ועי' פסחים דף צ"ג:

**ונשים עד נופח.**שעשו שממה עד נפח והנקודה מורה להלן עשו שממה:

**אלא מדינות.**שלא החריבו מואב אלא הכרכים הגדולים וזהו אשר ע"פ ממעל המאושרים שבהם עי' ב"ר פר' כ"ח סי' ד' אשר המאושרים וש"נ:

**אלא עשרון אחד.**ע"ש בספרי ובמסכתא סופרים שינוי נוסחאות ועי' במפרש שם. ועיקר הפירוש שלא במקדש מדה של שני עשרונים או של שלש עשרונים רק של עשרון אחד שמודד ג' לפר ב' לאיל:

**את הנסתרות.**אם למדתם וקיימתם מצות הגלויות אני אודיע לכם נסתרות סודות אלהיות כמ"ש אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא וגם בענין קיום המצות מצות השכליות אין להם שיעור כמבואר בחובת הלבבות שער עבודת אלהים וחושב כאן יו"ד מקומות של נקודות וכלשון האדר"נ יו"ד נקודות שבתורה וכן הוא במ"ס פרק ו' יו"ד נקודות ואינו מביא שם הדרשות ובספרי שם ובאדר"נ עם הדרשות כנ"ל ודעת היש אומרים הובא גם באדר"נ אך הסכמת המון דברי חז"ל בהרבה מקומות מאד שגם נקודות אלו מסיני ולא מעזרא:

**את מוצא.**עי' לקמן פר' ד' סי' ט' באריכות ודורש מדה ט"ו ב' כ"ו:

**שהוא כולל.**שכותב חשבון לוים בכלל להקישן לפדות להשוות מנין הלוים עם מנין בכורי ישראל: