**דעו כי ה'.**הוא הקדמה למ"ש כאן ויצו אותם שדורש בריש ס"ב ג' ציווים והא' על עבודת כוכבים לז"א שיעקב אמר לשבטים דעו כי ה' וגו' שיעקב אמר כל ספר תהלים כל פסוק למה ששייך לו. ואגב שהביא הפסוק דורש בו:

**ולא אנחנו.**כפי הכתיב ולא בא' ולא פירש מה כוונתו ודורש עפ"מ ממעל וד"ק ולא אנחנו עשינו עצמנו. ור' אחא דורש כפי הקרי ולו בו' שאנו מושלמים לו בחיינו ומותנו. ויתכן שדורש ויכל יעקב מלשון כלתה נפשי שהשלים נפשו לה' כאשר כלה לצוות לבניו:

ג' צווים.(יתכן שמקום מאמר זה בריש ס"ב וכ"מ ממ"כ כי כאן לא פי' אלא ב' צווים) הא' ויצו אותם. ב' ויכל יעקב לצוות. ג' ויעשו בניו לו כן כאשר צוום:

**זכיתם בעצמי.**דורש ויצו אותם מלשון צוותא וחברותא. כמ"ש שמ"ר פ"ז ס"ג ויצום אל בני ישראל וכן כאן ויצו אותם שחברם אליו בצוותא חדא ועי' במ"ר פ"ב ס"ח בבאור:

**אחרי צו.**ע"ל פט"ז ס"ו:

**ונוקב שם ה'.**וכתיב שם ובני ישראל עשו כאשר צוה ה'. גז"ש:

**רבינו צוה ג"ד.**ירושלמי כלאים סוף פ"ט ירושלמי כתובות פרק י"ב ולעיל ס"פ צ"ו עי' מש"ש ע"כ כמו שצוה יעקב ג"ד כך צוה הוא. כתובות ק"ג באריכות:

**בעיירות.**הם עיירות קטנות מפני המחלוקת עי' מ"כ:

**לפי שדרכו.**ובמותו צריכים הצבור להספיק הנשיא החדש וגם הבית שדר בו הנשיא הא' צריכים לפנות לנשיא הב' ורבי על שהיה עשיר גדול ולא נהנה מן הצבור וע"כ אין לזוז האלמנה מתוך ביתו:

**יוסי הפינוס.**ירושלמי כתובות שם הגירסא יוסי אפרתי ויוסי חפני ובירושלמי כלאים בא"א:

**נקופה בארץ.**בירושלמי שם ושם הגירסא נקובה בארץ פי' תחוב בקרקע שלא ישלטו בו הגשמים כדרך הכוכים. פי' אחר שיהיה הארון נקוב לצד הקרקע שאם יכנסו הגשמים יכנסו בקרקע כ"ה בפי' פני משה על הירושלמי:

**דרדסאי.**פי' המ"ע מין מנעלים כ"ה בירושלמי ויתכן פי' על שדורסים בהם נקרא דרסאי:

**חורין חפיתין.**לבנים מהודרים בבתי ידים כמש"ל פע"ה ס"ה יהבתיה בחפתי:

**אוטמים.**בערוך אטימוס מוכן בל"י וע"ל פ' מ"ח ס"ז:

**רגלוהי דבר נש.**עי' סוכה פרק החליל מעשה דאלי חורף ושישי סופרים ובירושלמי שם בא"א וע"ז אמר שם רגלוהי דבר נש ושם המאמר קודם המעשה ועי' רש"י בגמרא שם:

**את עבדיו.**וגו' ויחנטו הרופאים את ישראל לעשות הגוף מקשה כאבן שלא ירקב ולא יאכלנו התולעת וזהו שאמר לא הייתי יכול לשמור את צדיקי:

**אל תראי תולעת.**איך קורא ליעקב תולעת. ודורש תראי מלשון ראיה וזהו מתי ישראל כשימות ישראל:

**הוא שצוה.**כמש"ל פצ"ו ס"ה שנתירא יעקב שלא יעשו אותו עבודת כוכבים במצרים לכך צוה שיעשו לו כנהוג בשאר בני מצרים:

**קרוב לה' פעמים.**כמ"ש בריש ויגש כתוב שאמר יהודה ד"פ עבדך אבינו ואחד בסדר מקץ ויאמרו שלום לעבדך אבינו שאינו מפורש שאמרו יהודה וזהו קרוב לה"פ. והוא שומע ושותק בפר"א פל"ט י' פעמים אמרו בני יעקב ליוסף עבדך אבינו. ושמע יוסף את הדבר ושתק ושתיקה כהודאה דמיא לפיכך נתקצרו חייו י' שנים עכ"ל שמה שגרם שיאמרו הם נחשב לו לחטא כאלו אמר בעצמו. ועוד ה"פ מה ששתק ולא מיחה שהודה שאביו הוא עבדו. עי' מש"ש בפר"א מענין היו"ד שנים שכבר כתוב והיו ימיו מאה ועשרים שנים וכמש"ל פר' זו ס"י ועי' סוטה י"ג והאבות והשבטים חיו כולם יותר אך יוסף חיה מאה ועשר וחסר י' שנים:

**ויתמו בכי.**ויתמו משמע שתמו לגמרי מלבכות שלא היה מי שיבכה עוד אך ויעברו ימי בכיתו משמע מלשון העברה ממקום למקום שאלו פסקו ואלו התחילו. וזהו שדורש על שמשה היה במקום אחד עם בניו וכל ישראל בכו יחד ופסקו יחד אחר שלשים יום והאומות שבסביבות שנאו את משה ולא בכו עליו אך יעקב אהבוהו המצרים וכנען והיו ימי בכיתו עובר ממקום למקום:

**לגדלת שתפייס למלכה.**מגדלת וקולעת שער וכמ"ש במס' חגיגה דף ה' מרים מגדלת שער ועי' מ"כ כמש"ש מרים מגדלת דרדיקא. ודורש וידבר יוסף אל בית פרעה ביתו זו אשתו וכתיב דברו נא ע"י אמצעים. וכמ"ש ויק"ר ס"פ י"ט על סנהדרין שבקשו לגדלת וגדלת למלכה ע"ש ומ"ש שאין אבל נכנס כמ"ש באור פני מלך חיים:

**כריתי.**פשט הכתוב אשר כריתי אשר חפרתי כמ"ש כי יכרה ועל שלא אמר חפרתי דורש עוד מלשון קניה כמ"ש חז"ל שקורין למכירה כירה. והיל"ל לקחתי דורש עוד מל' כרי. ועי' סוטה י"ג. ר"ה כ"ו:

**ויעל יוסף.**ויעלו אתו כל עבדי פרעה זקני ביתו וגו' וכל בית יוסף ואחיו זהו עד כאן להספד ואח"כ גם רכב גם פרשים וגו' וזהו למלחמה:

**גדול העולמים.**יליף ממ"ש מספד גדול וכבד שהיל"ל מספד מר או תמרורים ומאחר שכתוב מאד אם כן מ"ש גדול וכבד מיותר. ודורש גדול כמ"ש גדול ה'. וכבד א"ת וכבד אלא וכבוד על כבוד ה' ויתכן שלזה כיוונו בגמרא סוטה י"ג עד שלא ראו בכבודו וכו' ע"ש. וע"ל פנ"ג ס"י משתה גדול על גדול העולמים. ובירושלמי פ"א דסוטה יליף ממ"ש ויהי המחנה כבד מאד. ופי' מחנה אלהים של מלאכים והשכינה בתוכם:

**חזרנו.**כמ"ש כאן כן הוא גם בירושלמי סוטה ס"פ א'. ובגמרא בא"א ובתנחומא הובאו שני הנוסחאות:

**אטד.**כמ"ש ודשתי את בשרכם:

**אזורי מתניהם.**כי חיגור מתנים סימן למלחמה והיתר המתנים סימן הכנעה ואבילות:

**קשרי כתפיהם.**שהלכו חלוצי כתף כמ"ש אצל הספד של חזקיה מלך יהודה ל"ו אלף חלוצי כתף:

**הראו באצבע.**לשון התנחומא באצבע הראו הארון ואמרו אבל כבד זה וגו' ע"ש ועי' שמ"ר פט"ו סכ"ח וש"נ לכמה מקומות שכתוב זה ודרשו על הוראה באצבע:

**זקפו קומתם.**שמגודל המחנה שסבבו מטתם לא היו יכולים לראותו ולהראות עד שהגביהו עצמם על אצבעות רגליהם:

**והלא דברים ק"ו.**עי' שי"ר פסוק סמכוני באשישות ובסוף ברכות ולעיל פ"ס ס"ז. וזה נקרא אפטרה:

**בין אגרת לאגרת.**בירושלמי סוטה שם הגירסא אלין שבעין יום שבין אגרות לאגרות. ראיה לפי' הב' של המ"כ וניתן להם שליטים מזכות יעקב וזה ע"פ מדת מנגד. וחשבון ע' יום מצומצם שבי"ג בניסן נכתבו אגרות ראשונות ובכ"ג סיון נכתבו השניות:

**ומנין לאבל.**ד"ר ריש סדר וילך ובתנחומא כאן ובירושלמי מ"ק פ"ג ה"ה:

**ומפתח אה"מ.**מה שמצויין כאן ויקרא ח' ט"ס וצ"ל ויקרא י'. ומ"ש ז' ימים דברי המדרש הם וס"ד כי שמן משחת ה' עליכם:

**מה הקב"ה.**צ"ע שהרי פסוק ופתח אה"מ תשבו הוא בסוף צו קודם מיתת בני אהרן ואיך דורש על אבילות שלהם. אך בירושלמי שם איתא מה הקב"ה שמר לעולמו קודם המבול כך על בני אהרן כו' וכ"ה בתנחומא ריש סדר שמיני וז"ל אמר להם משה לאהרן ולבניו שמרו אבילות ז' ימים עד שלא יגיע בכם וכ"ה כוונת המדרש:

**דאמר ריב"ל.**לעיל פל"ב ס"ז וש"נ:

**כמת אלא תסגר.**אהרן ביקש ממשה שלא תהיה מרים מצורעת כמת בהחלט אלא תתרפא. ומה אנו לומדים בדמיון של כמת הרי זה בא ללמד ונמצא למד ממצורע מה מצורע ז' ימים אף מת ז' ימים מדה י"ב:

**אף ימי החלט ז'.**צ"ע שהרי ימי החלט הוא לעולם ואם הכוונה על הנרפא מן ההחלט הרי מפורש בתורה וישב מחוץ לאהלו ז' ימים. אך גירסת הירושלמי שם במ"ק הכא הוא עבד לה הסגר והכא הוא עבד לה החלט. דאמר ר"י בשם ר' ינאי אל נא תהי כמת מה ימי המת אין עולין אף ימי החלט אין עולין ופי' דכאן דורש ר"י כמת לענין הסגר של ז' ימים ובשם ר"י דורש שאין עולין למנין נזירות כמו מת כן החלט ובודאי שצ"ל במדרש כאן כמו בירושלמי שם והמדרש והירושלמי למדין זה מזה בגירסא ע"ש:

**א"ר חייא שמיני.**ר"ה ד' וש"נ. ה"ג בירושלמי שם א"ר אמי לרחב"א אי מה ימי החג ח' אף ימי אבל ח' והשיב שגם ימי החג ז' כי שמיני רגל בפני עצמו ושואל עוד שנלמוד מחג השבועות על יום אחד והשיב שכן אנו לומדים על שמועה רחוקה שאינו נוהג אלא יום אחד ולאבל גדול ילפינן מחג של ז' ימים ועל אבל קטן ילפינן מחג של יום אחד:

**אית תנא תני.**כאן חסר וה"ג בירושלמי אית תנא תני שמועה קרובה בתוך ל' רחוקה לאחר ל' ואית תנא תני קרובה בתוך יב"ח רחוקה לאחר יב"ח. ר' אבהו בשם ר"י וכו' כמ"ש כאן:

**מיהא ז' ול' שמא ימי.**שעל ז' ול' אנו יודעים שז' לאיסור מלאכה ול' לאיסור כביסה ותספורת אך ימי ב' לאיזה ענין:

**תני ב"ק.**בירושלמי שם הגירסא בר קפרא כדעתיה וכו':

**דאשתני זיוהון.**כמש"ל פס"ה ס"כ וכ"ה במדרש קהלת פסוק עד אשר לא ירחק בהדיא עם ראיה וש"נ:

**אך בשרו.**זהו בשלישי שמשתנה ואז ונפשו וגו':

**היא נבקעת.**שבת קנ"א ובירוש' הגירסא נבקעת על פניו ובקה"ר שם הגירסא נבקעת ומוסרת לפה וענין של המדיינים ליתא לא בירושלמי ולא בקה"ר:

**מהו ליתן תפילין.**פירוש האיסור של תפילין שאנו לומדים מפסוק פארך חבוש עליך כמה ימים הוא אסור ועי' ירושלמי מ"ק שם וירושלמי ברכות ר"פ ג':

**חולץ.**בירושלמי ברכות כמו כאן ובירושלמי מ"ק הגירסא חולץ כל שבעה:

**ומן התפילין.**ואח"כ כשאין מתו מוטל לפניו חייב וקשיא לתרווייהו. ומ"ש דמ"ש מן התפילין דרך אגב דלאחר כן נמי פטור. דר' זעירא כאן אין הגירסא מיושבת ובירושלמי הגירסא ר' זעירא ר' ירמיה כר"א בנתינה שבשני אינו נותן וכר"י בחליצה שאינו צריך לחלוץ בפנים חדשות:

**מהו ליתן בשני.**בירושלמי הגירסא אם נתן בשני כר"א וכאן חסר הפשיטות ומבואר בירושלמי מ"ק ועי' מ"כ:

**שאין אבל.**לעיל ר"פ י"א וש"נ ומבואר:

**חזרה זקיפה.**שם בירושלמי מ"ק ה"ג רב אמר לח"ז חובה פ"ן רשות. ושמואל אמר פח"ז חובה נת"ר רשות תחלה אמרו סימן ואח"כ מפרשים וכ"ז איירי בשבת:

**מתני.**מלשון שם יתנו צדקות ה' והוא בירושלמי ברכות פ"ב על המשנה רחץ בלילה א' ועיין ירושלמי מ"ק שם ושם איתא חמא אביליא בשבת ושאל כו' ומ"ש בשורה ליתא שו"ש וצ"ע דאין עומדים בשורה בשבת. ואולי הכוונה שהיו האבלים עומדים בבהכ"נ בפני עצמם בשורה וכמ"ש פר"א ס"פ י"ז התקינו שיהיו חתנים ואבלים הולכים לבתי כנסיות ולב"מ בשבת. ואנשי המקום רואים כו' את האבל ויושבים עמו כו' ע"ש. ובירושלמי שם מביא הדרשה של ברכת ה' היא תעשיר לראיה לר"מ:

**ר' הושעיא.**בירושלמי ל"ג גם כאן בשורה וכאן ע"כ פי' כנ"ל:

**ואוחרנא נפיק.**עי' מ"כ ועשו היכר בדבר אחד זה בגילוי וזה בסנדלים וכאן צריך לגרוס ואוחרנא נפק יחף ורישיה מגלי:

**ר"ח ב"פ.**כאן משמע שמעשה זו היתה בשבת אך בירושלמי מ"ק משמע שהיתה בחול וכאן הגירסא סנטרוי מנון דלא בזיעין ושם הגיר' מנון דלא חפיתין פי' שאינם מהודרים לדעת המדרש בשבת דלא בזיעין ולהירושלמי בחול דלא חפיתין:

**פסיג תרעך וכו' יסוג תורעך.**עי' מ"כ. ועי' בערוך ערך תרע ב' פרץ ה' פרץ בעוזא ת"י תרע ה' תרעיתא ולעיל פ"ע ס"ה את הוא תרעיתא דימא. ופסיג הובא בערוך ערך פסג שיש מפרשין מל' סמיכה וגם פי' מלשון כריתה לשנים וע"כ אין התפלה מבוררת אך יסוג מבורר שפי' מלשון גדירה:

**מיד הוא רפה.**וגירסת הירושלמי שם מתרפאת כל אותה משפחה:

**מפני האיבה.**וכמ"ש בקושי התירו לנחם אבלים בשבת שכל ימות החול היו טרודין במלאכה ואם גם בשבת לא ינחם יאמר שהוא מחמת איבה ושנאה:

**שאשב למעלה מהם.**ולמטה מהם גם כן לא יתכן על כבוד ממשלתו וכ"כ היפ"ת. ואף שנתנה בכורת ראובן ליוסף זה לא היה אלא לבנים ולנחלה כדלעיל צ"ח ס"ד:

**הלך והציץ.**כשקבר ליעקב בחברון קרוב לשכם הציץ לבור. כמ"ש בתנחומא כאן וז"ל ראו שהלך יוסף לברך על אותו בור שהשליכוהו אחיו לתוכו וברך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס ברוך שעשה לי נס וגם כאן ר' תנחומא:

**תני רשב"ג.**ירושלמי פאה פ"א ויק"ר פ"ט ס"ו ד"ר פ"ה סט"ו ע"ש פירושו:

**לא מצינו שצוה.**ואף שאינו מפורש שצוה אבל יש רמז גדול שהרי אמר יעקב אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי הרי שתלה ברכות בני יוסף בראובן שלא היה לו חלק במכירתו ובשמעון החייב במכירתו ואם יגע בשמעון יגע בברכות בניו. ועל פי מדה י"ב שנמצא למד ק"ו על אחרים ואף כי על ראובן ויהודה:

**כך אחי חושדין אותי.**ממ"ש ויבך יוסף בדברם אליו וענין הבכיה כמ"ש יומא י"ח הוא פורש ובוכה על שחשדוהו כו' (וכ"כ היפ"ת) שאין חושדין אלא למי שעשה או חשב לעשות כמ"ש מ"ק דף י"ט:

**חד בעית לעבדא.**שמ"ש גם אחיו שהוא בכה והם נפלו ואין זה גם ע"כ דורש שכוונתו כמ"ש סוף מקץ שאמרו השבטים וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים וגו' וזהו גם אחיו וכמ"ש עוד שם גם אנחנו גם אשר נמצא וגו':

**מנחמין את הלב.**וזהו וינחם אותם וידבר על לבם וכמ"ש נחמו נחמו וגו' דברו על לב ירושלים:

**נמשלתם כעפר.**בראשית י"ג ט"ז לאברהם וכן ליעקב שם כ"ח י"ד:

**כחיות השדה.**לעיל פר' צ"ט ס"ז וש"נ:

**ככוכבים.**בראשית ט"ו ה' כ"כ י"ז וכן לחול הים שם הוא וכ"ה בילקוט בהדיא:

**ולא יכלו לו.**וק"ו שאיך יכול כוכב אחד לאבד י' כוכבים וזה חסר במדרש ונכון לגרוס כן ועי' בפסיקתא פכ"ט ס"ו ופ"ל ס"ד:

**וכנגד י"ב מזלות.**כמ"ש פר"א פ"ו וז' ובריש פ"ח ועי' במ"ר פי"ד סי"ח שמאחר שכתוב וינחם אותם ולא פי' במה בהכרח ע"פ מדה י"ז שהענינים מפורשים ומתחברים ע"פ המדות:

**תבואתה לראש יוסף.**בברכת משה וה"ה כאן בברכת יעקב תהיינה לראש יוסף. ולפי מ"ש לעיל ס"פ צ"ח תבואתה בעוה"ז תהיינה לעוה"ב הביא פ' תבואתה במכוון:

**הוגניסים שלי.**יחוסי ומולדתי עי' ערוך ערך גנס ובשם פסיקתא גנוסיא:

**דברים ק"ו.**ועי' לעיל פצ"ג ס"ה ובסוף הפ' שם וכולל כאן ב' כוונות. א' מב"ו על הש"י. ב' שכאן כתוב פעם א' וינחם ושם כתיב ב"פ נחמו נחמו:

**וישב יוסף במצרים.**ויחי יוסף במצרים מאה ועשר שנים ועל זה הביא ששה זוגות. והמאמר בספרי סוף ברכה הובא ילקוט שם:

**רבקה וקהת.**בקהת מפורש בריש וארא ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה שהספרי והגמרא יבמות ס"א והמדרש כאן סוברים שהיתה רבקה בת י"ד כשנשאה יצחק ויצחק היה בן ארבעים שנה ובן ס' היה בלדת אותם הרי לרבקה ל"ד ועוד ס"ג כשבירך אותם הרי ליצחק קכ"ג הרי צ"ז לרבקה עוד י"ד בבית עבר וכ' בבית לבן הרי קל"א ב' שנים בדרך ואז מתה הרי קל"ג. וכ"ה בתוספות ביבמות שם. וע' ביפ"ת לעיל סוף פ' פ"א:

**לוי ועמרם.**מפורש בריש וארא כל א' קל"ז שנה:

**יוסף ויהושע.**יוסף כאן בן ק"י שנה ובסוף יהושע שיהושע מת בן ק"י שנה:

**שמואל ושלמה.**מפורש בס"ע פי"ג במ"ר פ"ג ס"ח שחיה שמואל נ"ב שנה וכ"ה באגדת שמואל ס"כ (יפ"ת) ובס"ע פי"ד ששלמה חיה נ"ב ג"כ בן י"ב כשמלך ומ' שנה מלך ועל משה מפורש בסוף התורה שחיה ק"כ שנה והלל וריב"ז ור"ע מדברי חז"ל בקבלה ועי' אדר"נ פ"ו:

**משה עשה.**שמ"ר פ"א סכ"ז וס"ל בעת שאמרו לו מי שמך לאיש היה אז בן ארבעים שנה וכ"ה בתנחומא:

**וישבע יוסף.**וס"ד והעליתם את עצמותי מזה ומ"ש שומע אני מיד כ"ה במכילתא ריש בשלח ופי' שמ"ש יוסף והעליתם וגו' היה כוונתו מיד לאחר מיתה כמו ביעקב ת"ל בריש בשלח והעליתם את עצמותי מזה אתכם פי' כשתעלו ממצרים אז והעליתם עצמותי וזה כשתהיו עולין. וצ"ע דאפילו לפי מ"ש כאן הרי כתוב פקוד יפקוד וגו' והעליתם ולא קודם לכן ואיך אומר יכול מיד. וי"ל שפי' שבזכות שתעלו אותי מיד פקוד יפקוד אתכם בעת הגאולה. ומ"ש אתכם צ"ע עם מי מדבר אם עם אחיו השבטים הרי כולם מתו במצרים. ואם הכוונה על זרע ישראל לדורות בעת הגאולה איך הוכיח שהעלו עצמות כל השבטים ממ"ש אתכם. ויתיישב לגירסת הילקוט כאן דיליף ממ"ש מזה אתכם זה בגימטריא תריסר שהשבועה היתה על כל ישראל כשיעלו יקחו עצמות כל השבטים ועצמות יוסף עמהם. וכ"ה בסוטה דף ז' שעלו עצמות כל השבטים דשם איתא שהיו עצמות יהודה מתגלגלים בארון במדבר הרי שגם יהודה עלה וכן כל השבטים:

**רופאים חנטו.**כמ"ש אצל יעקב ויחנטו הרופאים את ישראל:

**שבטים חנטו.**שלא יגעו הרופאים בגופו שהרופאים צוו והשבטים חנטו. ויתכן שמיוסף נלמד ק"ו על יעקב שלא נגעו בו הרופאים כמ"ש בהדיא לעיל ריש ס"ב שלא יגע אחר במטתו כל שכן בגופו. ודורש סמוכים ויחנטו אותו ע"י אלה שמות בני ישראל:

**לישנא אחרינא וזאת.**בילקוט כאן הגירסא זאת אכ"כ אלא וזאת. וגירסת התנחומא כאן סט"ז צ"ע:

**כיוצא בי.**שיעקב נקרא שמש ופני משה כפני חמה ומ"ש אביהם על משה כמ"ש ויק"ר פ"א ס"ג אבי גדור כו' ולעיל צ"ט ס"ה לישנא אחרינא על כל הברכות וכאן על פסוק זה לבד גם כן מהתנחומא:

**במה שסיים.**רומז לאופן תיקון העולם ע"י אבות כמש"ל פי"ט ס"ז שבמקום שפסק הראשון התחיל הבא אחריו וכמ"ש בזהר פסוק זה ובריש במדבר:

**וזאת התורה.**דברים ד' י"ד וזאת התורה אשר שם משה וגו':

**מזקנים אתבונן.**מד"ת מזמור א' כל הענין ועי' ד"ר ר"פ י"א ושם התחיל באברהם שחתם ויתן ויצחק פתח ויתן:

**ויקרא יצחק.**ויברך אותו וכן ואל שדי יברך אותך וכן יעקב קרא לבניו ובירך אותם וכן אמר אל שדי נראה אלי בלוז ויברך אותי והברכה האחרונה של יצחק היא הראשונה של יעקב. ועיין ספרי ריש ברכה הובא ילקוט שם:

**לומר תהלה.**היינו ספר תהלים אמר אף אברך את ישראל באשרי מד"ת מז' א' שם:

**כנגד ז' ימים.**שענין ימי המשתה ששמחים על תכליתו של פו"ר וכמ"ש בנוסח שבע ברכות והתקין לו ממנו בנין עדי עד כו' ובהעדרו תקנו נגד זה ז' ימי אבילות וכמש"ל פר' זו ס"ז לעת תחיית המתים כשימחה ה' דמעה מעל כל פנים יקויים בנו והפכתי אבלם לששון והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים:

כן יהי רצון במהרה בימינו אמן: