**אז תלך.**כמ"ש שם מקודם נצור תושיה ומזמה אז תלך וגו'. ויעקב נטמן בבית עבר י"ד שנה ולמד שם תורה כמש"ל סימן ה' ואחר כך הלך לחרן:

**שיר למעלות.**עיין לעיל ס"ס י"א שהט"ו שיר המעלות יעקב אמרן:

**ההורים.**להתבונן איך בא עזרם ואיך תבוא עזרתי. ע"פ מדה ט'. ועזר הוא אשה כמ"ש עזר כנגדו. וע"ל פ"ע סימן י"ב:

**גדוד שלחו.**עכ"ז אג"ב פמ"ה:

**ולא יישן.**שומר ישראל ישראל סבא ע"ס י"א:

**ממה"מ.**כמ"ש תענית ה' ב' ע"ש:

**ישמר צאתך.**ויצא יעקב. ובואך. ויבא יעקב שלם. כ"ה לקמן פע"ט ס"ב:

**ומה' אשה משכלת.**עיין מדרש תהלים מזמור ט':

**היינו דכתיב.**בילקוט שופטים י"ד איתא בכתובים מנין ומה' אשה משכלת. וכאן שהתחיל ר"א בפס' הזה הוצרך לומר היינו דכתיב:

**גמלים באים.**עם רבקה:

**מטרונה כו'.**מד"ש ספ"ה ויק"ר רפ"ח במ"ר פ"ג סי' ו' ופכ"ב סי' ח' תנחומא מטות סי' ו':

**קשה היא כו'.**סוטה ב' א' סנהדרין כ"ב מפסוק מוציא אסירים היינו ממצרים. ע' מו"ק י"ח ואצל הים בכו ואח"כ אמרו שירה וזהו בכי ושירות ע"כ אמר קשה לזווגם כקריעת י"ס:

**בן ס"ג.**מגילה י"ז א'. ע' מש"ל פס"ב סי' ה' החשבון:

**י"ד שנה.**מפורש ברש"י ס"פ תולדות ע"ש:

**מהיכן הורשה לא מב"ש.**עמ"כ שיצחק לא היה לו רשות לצאת מבאר שבע כמ"ש שכון בארץ כו'. אך כשבא יעקב מפדן ארם לבית אביו נאמר בראשית ל"ה ויבא יעקב אל יצחק אביו וגו' חברון וגו' הרי שיצחק היה דר בחברון וכן הקשה בילקוט כאן. וע"כ צ"ל שנאמר לו בבא"ש שילך לחברון. והנה כאן שכתוב ויצא יעקב מב"ש. קשה ממ"נ אם היה יצחק דר אז בב"ש מת"ל שיצא מב"ש הלא כבר כתיב וישמע יעקב וגו' ואם נאמר שאז יצא יצחק כבר מב"ש לחברון א"כ לא יצא יעקב מב"ש רק מחברון ע"כ דורש שבאמת היה יצחק דר אז בחברון ע"פ רשיון שניתן לו בב"ש אף שאין מפורש בכתוב. וכ"מ בסה"י שהיה יצחק אז בחברון עם בניו ואחר הברכה ברח יעקב לבית עבר. ובא עוד הפעם לחברון ואז צווהו יצחק ורבקה לצאת לפדן ארם (וע"ש עוד שסותר עצמו וצ"ע). והוצרך יעקב ליטול רשות לצאת לח"ל. שהצווי גור בארץ ושכון בארץ נאמרו וודאי על יצחק ועל בניו. ע"כ הלך לב"ש ששם הורשה גם יצחק. וכן מצינו כשירד מחברון למצרים נסע מקודם לב"ש כמ"ש בפ' ויגש:

**וכי לא יצא כו'.**דק"ל ל"ל למימר ויצא והיל"ל וילך מבאר שבע חרנה וכל ההולך יוצא ממקום שהוא. וכ"ה ברות רבה פ' ותצא:

**דהוי יצחק.**אף שהיו בחברון כנ"ל צ"ל שאמר ויצא לפי שעיקר יציאתו ממקום שדר בקבע עם אבותיו בחברון היה ניכר יציאתו ולא בב"ש שלא הלך שם רק לשעה:

**ר"י ור"ה.**ס"ל שיצחק היה דר בחברון כמש"ל בסי' ה' ומ"ש מבא"ש לדרשא וכ"ה בילקוט. ומ"ש ז' דורות ע"ל פנ"ד סי' ד':

**בן יומו.**ע' חולין ר"פ גיד הנשה ע"פ כי בא השמש והובא ברש"י וצ"ע:

**תני בשם ר"נ.**לעיל פ"נ סי' ג' סדומה. לקמן פ' פ"ו סס"ב מצרימה:

**מקום.**כמו בדרז"ל המקום יהיה בעזרו וכדומה ופירש ויפגע במקום התפלל להקב"ה וע' שמ"ר פמ"ה סי' ו' הנה מקום אתי ובשו"ט מז' צ' מעון כו':

**כולו כמין כותל.**לפי שלא הזכיר שם המקום ע"כ דורש שכל העולם נעשה ככותל לפניו ולא יוכל לעבור ע"כ וילן שם:

**כי בא השמש.**שהיל"ל ויבא השמש וילן שם. כי בא משמע דבר חדוש:

**אתא שמשא.**כמש"ל פ"ב סי' ג' לאור יום זה יעקב:

**ויזרח לו.**דקשה וכי לו לבדו זרח אלא לו לצרכו ולטובתו חולין צ"א ב':

**ר"י ור"נ ורבנן.**פר"א פל"ה כר"י:

**י"ב שבטים.**ע' מ"ש לעיל פמ"ז סי' ה' י"ב נשיאים וע' פנ"ז סי' ג' גם היא. וכמש"ל פס"ג סי' ו' למה זה אנכי. וע' ג"כ לעיל פכ"ד סס"ה זה ספר שהיה ראוי אדם להעמיד י"ב שבטים. ודרשתם ע"פ מדה ט"ו בכ"מ כאן כתיב מאבני משמע רבים ואח"כ ויקח את האבן. וסובר ר"י שהיו תחלה י"ב אבנים סי' לי"ב שבטים וכמ"ש ביהושע ד' ה' שצוה לקחת י"ב אבנים למספר שבטי ב"י. וכן באליהו (מ"א י"ח) ע"ש. וכ"ה בפר"א פל"ה לקח יעקב י"ב אבנים מאבני מזבח שנעקד עליו יצחק כו' ע"ש:

**יחד הקב"ה שמו.**כמ"ש בראשית כ"ו כ"ד אנכי אלהי אברהם אביך. ואליעזר אמר ה' אלהי אדוני אברהם הרי גם בחייו. ויעקב אמר ליצחק כי הקרה ה' אלהיך לפני הרי ידע שייחד הקב"ה שמו על יצחק בחייו. ודעת ר"י ורבנן לענין הבנים עי' אח"ז בדברי ר' ברכיה:

**יוצא ממקומו.**וס"ד ונמסו ההרים תחתיו כאן שכתוב והנה ה' נצב עליו עאכ"ו שנמסו האבנים ועמ"כ:

**וכפורנס.**ע' שי"ר פ' קורות בתינו ארזים ובפ' הקודם אף ערשנו רעננה פי' לחה ורטובה כמ"ש כעץ שתול על פלגי מים וגו' והיה עלהו רענן ובשי"ר הגי' וכפלומא ג"כ לשון לחות וכמו אבנים המפולמות וזהו שאמר ומה הרטיבה הרטיב פי' לאיזה ענין היתה רטובה ורעננה והשיב מס"ד קורות בתינו ארזים הם הישרים (עמ"כ) והכוונה על י"ב השבטים שהם תקרת העולם וכמ"ש שמ"ר פ"א סס"ו וישראל מקוראי. ומ"ש נביאים ונביאות מרומז במ"ש רהיטנו רהט לשון רץ שהם שלוחי הש"י כמ"ש שלח נא ביד תשלח. ובישעיה את מי אשלח. באליהו וירץ לפני אחאב. וכן באלישע. בירמיה כתיב כי את רגלים רצתה וכדומה:

**כאן שכב.**דכיון דכתיב וילן שם א"כ וישכב כו' מיותר אלא לדיוקא:

**ישראל.**ע"ל פע"ד סי' י"א שוח"ט מזמור קכ"ד:

**דברי חלומות כו' מורידין.**לפמ"ש כאן בחלום של נבואה איך אמר ע"ז שאין מעלים וכו'. ואח"כ הביא מעשים לסתור שמפורש במעשים אלו שהיו מעלים ונתקיימו. אך האמת יורה דרכו שהמדרש הזה לקוח מהירו' מע"ש ספ"ד. וז"ל שם הרי שהיה מצטער על מעות אביו. נראה לו בחלומו כך וכך הם במקום פלוני הם. אתי עובדא קמי רבנן אמרין דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין וכו' ר"י בעי מצטער וחמי ואת אמרת הכין א"ר יוסי מסתבר דלא מצטער וחמי. פי' אימתי אנו אומרים שאין מעלים היכא דלא היה מצטער. ורואה חלום בעצמו. אך אם מצטער ורואה וודאי מעלים. וע"ז הביא ראיה ממעשים אלו וכדומה וכמ"ש במדרש איכה רבתי פ' בגוים וע"ל פפ"ט סס"ח. וכאן העתיק בקצור. ע"כ אינם מובנים:

**בכרסא דביתך.**פי' במו"ע ע' כרס ב' בקרב ביתו. פי' כמו הכרס שהוא באמצע הגוף:

**כהנים גדולים.**בס"א ל"ג גדולים וכ"ה כאן בילקוט. כי כל הכהנים עולים בכבש לעבודה:

**סלם זה סיני.**גימט' של סלם חסר:

**רכב אלהים.**וס"ד ה' בם סיני בקדש ועיין במ"ר רפ"ד:

**ולמדנו לנביאים.**ד"א הוא שמ"ש מלאכי אלהים הם נביאים שנקראו מלאכים כמ"ש ויק"ר רפ"א וש"נ:

**יעקב חבל נחלתו.**כמ"ש בילקוט האזינו בשם ספרי שם על יצחק נאמר טובים השנים. ועל יעקב נאמר והחוט המשולש:

**עולם ושליש עולם.**לקמן פצ"ז ס"ד וש"נ שהעולם כלו שיתא אלפי פרסה כמ"ש בפסחים והסולם שליש יותר מהארץ:

**וגויתו כתרשיש.**עי' חולין צ"א:

**ר"ח ור"י.**לקמן פס"ט ס"ג דאזלי לשיטתייהו בפירוש הפסוק נצב עליו:

**שנאמר ישראל.**ע' שמ"ר פכ"א ס"ד. וע' פר"א פל"ה ולקמן פ' פ"ב ס"ב וע' במ"ר רפ"ד:

**עולים לבסילקי.**גי' הילקוט עולים לבסילקי ומוצאים אותו ישן. יורדים בפרווד יושב ודן. וקרוב לגי' זו בערוך ע' פרווד. ובסילקי פי' הערוך פלטון ובמו"ע בל"י ורומי היכל מלך ובית גדול מוכן לקהלת דיינים ופרווד פי' בו מגרש של הערים וחצריה:

**נדחו ממחיצתם קל"ח.**ע' לקמן פע"ח ס"ב ולעיל פ"נ ס"ט וש"נ ומבואר. והחשבון כי צ"ט שנה היה אברהם כשנתבשר על לידת יצחק ואז באו המלאכים לסדום ועוד שנה ללידת יצחק כשהיה בן מאה. וששים שנה היה יצחק בלדתו את בניו הרי ס"א ועוד ס"ג כשבירך יצחק את יעקב הרי קכ"ד וי"ד שנה שנטמן בבית עבר הרי קל"ח. ואז הלך לחרן וראה מלאכים עולים. והיינו ע"כ אותן המלאכים שהלכו לסדום כי לא מצאנו מלאכים אחרים שירדו משמים ארץ מאז. ואף שכתוב אצל הגר ואצל העקדה מלאכים מפורש שמה מן השמים שלא ירדו לארץ. ולמה לא עלו. מצאו חז"ל שעל שדברו שלא כהוגן ונכשלו נענשו ע"פ מדה ט' וי"ז:

**שלח מעל פני.**בילקוט הגי' ויצא מן בת ציון כל הדרה. מבאר שבע. נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח וגו':

**עד אפס מקום.**ישעיה ה' ח' ר"ל עד שלא יהיה להם מקום בארץ:

**יולדת השבעה.**וס"ד נפחה נפשה באה שמשה:

**כי ירד מראשותיכם.**עטרת תפארתכם:

**זה חלומו.**ע' בתנחומא ובויק"ר פכ"ט ס"ב:

**והנה ה' נצב עליו.**וכן לחמו"ע עמד להם הש"י והצילם:

**ד"א כו' זה דניאל.**שמלאכי אלהים רומז לד' מלאכים. וחשיב ג' חמו"ע ומוסיף הרביעי שהוא דניאל שכולם היו כמלאכי אלהים. וע' בחזית בפ' אמרתי אעלה בתמר. וכ"ה ביפ"ת: