**מתחלת הספר ועד כאן.**בירושלמי חגיגה פרק ב' הגי' עד שלא נברא העולם הסתר דבר. משנברא העולם חקור דבר מכאן משמע חקור דבר מיום ו' ולהלן. עיין מ"ש לעיל פר' א' סימן י'. ולעיל פר' ח' סימן ב'. כי שני מאמרים אלו. סמוכים שם בירושלמי. ושניהם בשם ר' לוי. ופירוש אחד להם. וההכרעה יהיה מאמר של פר' א' סימן יו"ד ראשונים כיוצא בששי ואולי סבר כרב לעיל פ' א' סימן ה' ע"ש. וזהו מ"ש כבוד אלהים וכן בסמוך ועי' היטב בירושלמי שם:

**כבוד אלהים הוא.**כמ"ש בהדיא לעיל פר' א' סימן ה' ע"ש ותבין כאן. ויתכן שהפסוק השני. בא לפרש הפסוק הא'. שמים לרום וארץ לעומק. ולב מלכים אין חקר. שמים לרום וארץ לעומק. היינו מה למעלה ומה למטה. זהו כבוד אלהים הסתר דבר. וכבוד מלכים. היינו ולב מלכים חקור דבר. אלא שאין חקר. ארוכה מארץ מדה ורחבה מצותך מאד. ונרמז בפסוק זה שהטוב האמתי הוא כשיכולים ליהנות ממנו. דאל"כ אין טובתו ידוע וזהו טוב מאד. שהותרה החקירה מעתה:

**בעונתו נברא.**עיין לעיל פר' ג' סימן ג' וסימן ז' וש"נ. ורמז בזה לסוד מופלא. שהזכירו המקובלים על השמיטות ואני בער ולא אדע:

**אמר ר' אבהו.**עיין שמ"ר פר' ל' סימן ג' ומ"ש שם:

**דין הניין לי.**כמ"ש פי' לעיל פר' ג' סימן ז':

**כל אשר עשה והנה טוב מאד.**תיבת והנה מיותר וכמו במעשה כל יום שאמר וירא אלהים כי טוב. ותיבת והנה מחלק הפסוק לשני מאמרים. וירא אלהים את כל אשר עשה מאמר מיוחד שראה כל אשר עשה בפעם אחת וראיה אחת. כי בשר ודם שרואה ע"י עינים. כשנושא עיניו למעלה אינו יכול לראות למטה. וכן בהיפוך. אבל הש"י רואה הכל בראיה אחת. והכל גלוי לפניו. גם לפי ראות ב"ו. כל בריאה היתה מיוחדת לעצמה. והאדם רואה כל העולם לפניו דברים נפרדים. אבל הקב"ה הכל יכול וכוללם יחד. יודע איך שכל הברואים אחוזים זה בזה. וזהו שרואה הכל בראיה אחת:

**הנה טוב מאוד זה עוה"ז.**וכמ"ש בסמוך מפסוק הנה אתה עשית את השמים ואת הארץ וכתב שם לא יפלא ממך כל דבר. הרי בתיבת הנה מרומז עוה"ז. והוי"ו של והנה מרבה עוה"ב. ומוסיף על דברי ר' יוחנן הנ"ל שהעליונים והתחתונים מכונים בשם עוה"ז. והקב"ה רואה העוה"ז והעוה"ב בראיה אחת שאין העוה"ז עולם שלם בפני עצמו. כי אם ביחד עם עוה"ב. וזה ראיה אחת:

**מאותה שעה.**משעה שבראת אותם לא נחדלת מהם ולא שכחת דבר מבריאותיך אלא הכל גלוי לפניך תמיד:

**עד שלא נוצר יציר.**לא נראה לו דעת ר' חגי כי יצירה שייך ביצורים לזה דרש ע"פ מדת ממעל וע"פ מדה ט'. כאלו כתוב בהדיא. וכל יצר יצורים מחשבותם מבין. ופי' היצורים שרצה ליצרם. הבין מחשבות יצורים אלו קודם שיצר. וכמו שכתוב על גוג ועל נבוכדנצר:

**כי אין מלה בלשוני.**ומאחר שעדיין לא דיבר. א"כ מה יודע. אלא פי' שיודע מה שאני עתיד לדבר. וכל דרשות אלו דרך אגב מ"ש ולא יפלא ממך כל דבר. ועיין באגדת בראשית פר' ב' באריכות:

**משל למלך.**בא לדרוש מ"ש וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב. משמע שהיה צריך לראות לידע שהוא טוב. ואחר שראה הכיר בו שהוא טוב. ע"כ דרש שמ"ש וירא ראיה והתבוננות לעתיד. והנה טוב משמע עתה. ודרש משל המלך עם הפלטין שבשעה שגמרו לא ראה בו שום חסרון רק מעלות שמצא חן בעיניו. אך מאחר משיתכן שבאורך הזמן יתקלקל מעצמו. על כן ברך המלך את עצמו. שיהיה הפלטין מעלה חן תמיד. שיהיה תמיד כמו שהוא עתה. כך העולם בתחלת יצירתו היה טוב ושלם. וראה בעתיד שיתכן שיתקלקל במעשה אדם. ע"כ וירא בעתיד והנה טוב מאד בהוה. והכוונה עפ"י מדה ט'. כשם שהוא בהוה יהיה בעתיד שלא יתקלקל. ומ"ש תהא מעלה חן מרומז במ"ש. והנה טוב מאד. וטוב וחן ענין אחד הוא כמ"ש באסתר אם מצאתי חן לפניו וטובה אני בעיניו ובעוד שהעולה מעלה חן לפניו מרבה שפעו בו. ועושה בו חסד. ובאין חן אין חסד. והנה הפלטין נבנה לתכלית שידור המלך בו תמיד. וכשלא ימצא חן בעיניו לא ידור בו. וכן העולם נברא לתכלית שישרה בו הקב"ה שכינתו. ואם חלילה יתקלקל לא ישרה בו שכינתו. ודעת ר' יונתן שמאחר שאין ביד הפלטין בחירה לא להיטיב ולא להרע. אין שייך עליו לומר הלוואי תהא מעלה חן לפני. ע"כ דימה את העולם לחופה של בתו. וחן החופה תלוי במעשי הבת. שאם תטיב מעשיה ותהיה תמיד בשלום עם בעלה תהיה החופה קיימת ביפיה וטובה. ועיין ויק"ר ריש פר' י"א מש"ש ותבין כאן כי אין לכפול הדברים. ודרך הדרשה כמו לר' חמא בר חנינא. ובנמשל כשאין ישראל טובים. אז היתה באלמנה וביהמ"ק חרב בעונינו. וענין תפלה זו בתי הלואי וכו' כמ"ש חז"ל בברכות דף ה'. יהי רצון שיכבשו רחמי את כעסי וכמפורש בתורה. ומי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי וזהו ברכה מאת ה':

**והנה טוב מות.**הכוונה בכל דרשות אלו שדורש תיבת והנה שהוא מיותר. ודרש שתיבת הנה לא באה לרבות אלא שטוב העולם הוא בחיים. ויתכן מדכתיב ביהושע י"ד הנה החיה ה' אותי. הרי שהנה. הוא חיים. והוא"ו. מרבה מות. וכן בסמוך בשם ר"מ צ"ל ג"כ והנה טוב מות. וכן הוא במדרש דפוס אחר. ופי' רש"י במדרש דכתיב ויום המות מיום הולדו. ושוב אינו חוטא. וכל דרשות אלו נבנו על יסוד זה שכל מקום שכתוב הנה. כוונתו לפי סדר המקום והענין שמדבר בו. והוא"ו מהפך ומחדש:

**ראוי היה אדם הראשון.**בא לפרש מה טובו של מות מפני רשעים שלא יעשו עצמן אלהות. ויציר כפו של הקב"ה היה ראוי שיחיה כאחד מצבא מרום. וכמ"ש הן האדם היה כאחד ממנו:

**חירם ונ"נ.**חירם כתוב בו ביחזקאל ריש כ"ח. ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי. ונ"נ שכתוב בו אעלה על במתי עב. אדמה לעליון:

**בעדן גן אלהים היית.**וחירם לא היה בגן ואדם היה בגן דורש עפ"י מדה כ' אא"ע לחירם ת"ע לאדם. ועי' לקמן פר' י"ח סוף סימן א' וש"נ ומבואר ויתכן שדורש היית מלשון שבר. כמ"ש נהייתי ונחלתי. ופי' אתה שברת לאותו שבגן. ומרומז המיתה סוף הפסוק. ומלאכת תוכיך ונקביך ביום הבראך כוננו. וכמ"ש לעיל פר' א' סימן ג' שדמיון האדם לנוד מלא רוח. שאם יעשה בו נקב משהו יוצא הרוח. וחייו בפלא. ומותו בקלקול הנוד. וע"כ נברא באופן זה שמתחלת יצירתו מוכן למות:

**את כרוב ממשח הסוכך.**וס"ד ונתתיך בהר קודש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת. והוקשה לו וכי חירם היה בהר קודש אלהים בתוך אבני אש. היינו בין המלאכים משרתיו אש לוהט. אלא אא"ע לחירם ת"ע לאדם. שהיה בגן במקום מלאכים וכרובים. ומ"ש ממשח הסוכך פי' שהיה ארוך עד הסוכך היינו כיפת הרקיע הסוכך על העולם. או פי' שהכרוב יש לו כנפים ארוכים סוככים וכמ"ש בתורה אצל הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם ועיין לקמן ריש פר' י"ח וש"נ ומבואר. ומ"ש אתה גרמת לאותו כרוב שימות. כוונתו במ"ש שם בפסוק ג' שלאחריו ואבדך כרוב הסוכך מתוך אבני אש אא"ע לחירם ת"ע לאדם. ופירושו שחירם גרם שימות הכרוב. ולכך כתוב הענין אצל חירם:

**ואל יגזור מיתה אצל הצדיקים.**שאין עושין עצמן אלהות ואיך יתכן שבעבור שני רשעים ויחידים שדומים להם ימותו כל בני אדם. אלא הטעם בעבור התשובה שייראו מן המיתה ומעונש הגיהנם ויעשו תשובה והאלהים עשה שייראו מלפניו וכמ"ש אבות ריש פרק ג' ולאן אתה הולך. ואמר עוד ושוב יום אחד לפני מיתתך. ולפי טעם זה ניחא שגזר גם על הצדיקים. שמאחר שיהיה נראה העונש בחוש שהצדיקים חיים והרשעים מתים הרי זה מופת אמיתי שמוכרח ללכת בדרך הצדיקים ולא בדרך הרשעים. ויהיה מוכרח במעשיו ולא בעל בחירה. ועיקר השכר ועונש תלוי בבחירה החפשית ביד כל אדם. וזהו שאמר שלא יעשו הרשעים תשובה של רמיות ולא מיראת האל ואהבתו:

**ר' יוחנן ורשב"ל.**חולקים על ר"ח ור"י שסוברים שהמיתה נגזר בשביל רשעים וצדיקים מתים בשביל רשעים זה לא יתכן. אלא בעבור טובת עצמם. רשעים שלא יוסיפו לחטוא צדיקים שינוחו מיגיעת יצרם הרע הנלחם עמהם תמיד וכמ"ש איוב כי עתה שכבתי ואשקוט וגו'. וס"ד שם רשעים חדלו רוגז. ושם ינוחו יגיעי כח הרשעים מיגיעם. והצדיקים מיגיעם במ"ר פר' ח' סימן ט'. ואם הכוונה במ"ש חדלו רוגז על הרשעים שלא יהיו עוד בכעס משמע שמכעס לבד יחדלו הלא במותם יחדלו מהכל. ע"כ דרש שפי' שיחדלו מלהרגיז להקדוש ב"ה ולהכעיסו וליגעו:

**דיינו מה שיגענו.**דורש ינוחו שישיגו נחת רוח בגן עדן. כמ"ש ונחת שולחנך מלא דשן וידעו שלא לחנם יגעו. וכמ"ש שמ"ר פר' ל"ב סימן ג' על ר' אבהו שאמר קודם מותו. ואני אמרתי לריק יגעתי וכן אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלהי. וכל זה נכלל במ"ש ינוחו. וזהו דיינו:

**לכן בארצם משנה יירשו.**ורישא דקרא תחת בשתכם משנה וכלימה ירונו חלקם. לכן בארצם משנה יירשו. היינו בארץ החיים משנה יירשו. וכמ"ש לעולם יירשו ארץ. ושם יירשו משנה על שסבלו צער משנה בשביל רשעים וכמ"ש ר' יונתן לעיל אלא שסובר שהוא לטובת הצדיק ג"כ כדי שיקבלו שכר טוב:

**לפיכך משנה שכרן יירשו.**ט"ס הוא וצ"ל לפיכך משנה שברון שברם. והוא פסוק בירמיה י"ז י"ח וכן מצאתי בילקוט איוב ג' הביא בסוף דברי ריש לקיש כל דברי ר' יונתן דלעיל. ראיה למ"ש שר"ל סובר כר' יונתן ועי' לקמן סימן י':

**הנה טוב מאד.**זהו כפי טבע עולם כל בני אדם עוסקים במלאכתם בבנין עולם והוא"ו מרבה שינה שאינו עוסק בבנין עולם וכפי הוראתו שהוא"ו מהפך ענין הקודם וכמ"ש פר"א פרק י"ב מענין השינה וטובתה:

**לא כן תנינן.**סנהדרין ע"א. עיין חגיגה ט"ו שהרשעים כשמשתכרין וישינים אינם חוטאים ועיין לקמן פר' י"ז סימן ה':

**זה יצר הטוב.**קהלת רבה פסוק את הכל עשה יפה בעתו דף צ"ב בשינוי ושם הגיר' והנה טוב זה יצר טוב מאד זה יצר הרע. כשמתנהגים ע"י יצר הטוב העולם מתכונן וזה טוב מאוד. והוא"ו המהפך מרבה אפילו היצר הרע שגורם הריסת העולם יש בו ג"כ טובה:

**שאלולי יצר הרע.**עיין מדרש תהלים מזמור ל"ז. ותמצא נחת שגודל צדקת אברהם ע"י קנאה בא לו:

**כי היא קנאת איש מרעהו.**כמ"ש ברישא דקרא. וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו. וכמ"ש במדרש תהלים הנ"ל:

**זו מדת הטוב.**לפי טבע העולם ומנהג זהו טובתו הנראית שיתנהג במדת הטוב והוא"ו המהפך מורה שמרבה גם מדה יסורין שגם היא בכלל טוב העולם:

**שעל ידיהם הבריות.**כמ"ש שמ"ר פר' א' בסימן א'. ברכות ה'. ספרי ואתחנן פסוק ואהבת. וילקוט שם ועיין מדרש תהלים צ"ד:

**ודרך חיים וכו'.**ור"ד כי נר מצוה ותורה אור אעפ"י שלמד תורה וקיים מצות לא יזכה לעוה"ב חיים הנצחים כי אם ע"י יסורים שע"י יסורין הלב נכנע. ואז נכנס התורה ללב כי הרשעים תורתם מן השפה ולחוץ. ועיין לקמן סימן י"א ביתר ביאור:

**זו גן עדן.**שזהו רצון הצדיקים וזה כל תקותם וטוב מאד והוא"ו המהפך מרבה גיהנם שגם הוא טוב שע"י הגיהנם נמנעים מלחטוא:

**אל יכנס לאוצרו.**והוא מת ברעב. וכן בנמשל כמ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. וזהו באוצר החיים כמ"ש הפייטן אור עולם באוצר חיים. ועל נפש הרשעים אמר ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע. נעזב מרחמי ה':

**זה מלאך חיים.**ששומר את האדם בחייו כפי רצון מנהיג העולם וטבע בני אדם. והוא"ו המהפך אל היפך זה וכדלעיל בסימן ה' באריכות וכמ"ש לעיל פר' ח' סוף סימן י"א. ואפשר דגם כאן כוונתו על חיים הנצחיים:

**זו מדת הטוב.**כפי טבע ורצון מנהיג העולם לפי ראות עיני בשר עיין שמ"ר סוף פרשה מ"ה כל טובי. והוא"ו המהפך על מדת פורענות:

**שוקד על הפורענות.**מתקן ומדקדק להביא העונש כנגד העבירה. שיבין האדם איך נענש על חטאו מדה כנגד מדה. ויבין שהוא בהשגחה וישוב בתשובה. וכלשון הכתוב וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו. ואין זה מלשון מהירות. אלא מלשון דקדוק ותקנה. וכלשון חז"ל שקדו חכמים על תקנות בנות ישראל:

**צפה הקב"ה.**היינו מ"ש וירא אלהים וכו' מאד. ומאד הוא מדה כמ"ש ברכות נ"ד במשנה. ספרי ואתחנן פסוק. ואהבת בכל מאודך. בכל מדה שמודד לך:

**שבמדה שאדם.**סוטה ח' ב' במשנה:

**לפיכך אמרו חכמים.**הנה טוב זה מדת הטוב. והנה טוב זה מדת פורענות כמ"ש לעיל בסימן ח' וכאן ביתר ביאור:

**הוא אדם.**עיין לעיל פר' ח' סימן ה' פירושו:

**דקיון של בריות.**כמ"ש אבות פרק ג' הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו:

**ואדם עליה בראתי.**שימשול עליה שיעשה דין ברשעים:

**דקיון.**עיין לקמן פר' י' סוף סימן ה' עלבונם וחמסם:

**ובה נגמרה מלאכת העולם.**בא לדרוש יום הששי ויכולו שמ"ש ויכולו שייך לסוף יום ששי וע"כ כתב הששי ויכלו:

**למנינו של עולם.**יום אחד. יום שני. יום שלישי. הכל לבריאה מכאן ואילך מונין לשבת. אחד בשבת. ב' בשבת וכו'. ועי' מ"כ: