**בתחלת מגן.**קורא לברכה ראשונה מגן על שחותמת מגן אברהם:

**לתחלת מודים.**על שג' ברכות אחרונות דומה למי שכבר קיבל פרס מרבו ומודה והולך לו קורא אותם על שם מודים ותחלת מודים היינו תחלת ג' ברכות אחרונות היינו רצה ועמ"כ ועי' פלוגתא זו ברכות דף ל"ד א' ושם איתא רב הונא ורב אסי:

**מתחלת ברכה.**שאם טעה בג' ברכות אמצעיות כמו בברכת השנים חוזר לתחלת ברכת השנים ולא לאתה חונן וכן כולם:

**ממקום שפסק חבירו.**מדרש תהלים ריש מזמור א':

**בכורה נתן לו.**במ"ר פר' ד' ריש סי' ח' ואעפ"י שהיה ישמעאל בכור לאברהם עכ"ז נתן הבכורה לבן שרה הגבירה ואעפ"י שהבכורה תלוי בלידה ואיך יכולים ליתן הבכורה לזה הביא ראיה ממ"ש וימכור את בכורתו ליעקב וכמו שיכולים למכור כך יכולים ליתן:

**ויתן לך אלהים.**דורש גז"ש מהו ויתן האמור שם ברכה אף ויתן האמור כאן ברכה ולדברי ר"נ דורש שמתחיל ממקום שפסק:

**ובמה חתם יצחק.**הברכה שניה שברכו קודם צאתו לבית לבן כתוב שם ויקרא יצחק והנה בתיבת ויקרא אין בו רמז ברכה ויתכן שכוון המדרש למ"ש ב"ר ריש פרשה צ"ח ויקרא יעקב אל בניו שפירושו ויקרא יעקב לאל להיות עם בניו וכן כאן ויקרא יצחק אל יעקב שקרא לאל להיות עם יעקב ועי' כל זה ב"ר פר' ק' סי' י"ב:

**אלא בזאת.**ותיבת זאת כולל כל טובות של ישראל כמ"ש ויק"ר פר' כ"א סי' ב' ספרי כאן:

**גנאי הוא לו.**אם יבא ראובן לבית שמעון לשרפו ולשבור כל כליו ולהרוג כל בניו ושמעון כועס עליו מי יאמר לשמעון למה אתה כועס כך ישראל חטאו חטא שראוים לכלות ומשה אומר למה ה' יחרה אפך בעמך אלא על שהשי"ת רמז למשה במ"ש הניחה לי שיתפלל על ישראל וידע שכשיקטין החטא זהו רצונו של הקב"ה:

**נפשו של מצרי.**כמ"ש שמ"ר פרשה א' סימן כ"ט שהרגו בשם המפורש וא"כ עבר על לאו של לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא לזה אמר שלא נשא לשוא שבדין הרגו:

**ויואל משה.**כמ"ש שמ"ר פרשה א' ריש סימן ל"ב שנשבע לו אין ויואל אלא לשון שבועה ע"ש ועי' עוד ספרי ריש דברים פסוק הואיל משה:

**אדם הראשון אומר למשה.**על שהמדרש דורש כן מן הפסוקים אומר כאלו הי' מפורש בכתוב:

**שנבראתי בצלמו.**יציר בידי של הקב"ה ולא ע"י אב ואם אך משה נוצר על ידי אב ואם:

**ואדם ביקר בל ילין.**עי' ב"ר ריש פרשה י"א שלא לן כבודו עמו:

**שנצלתי מדור המבול.**שנשארתי לבדי מכל בני דורי וממנו נברא העולם ואני הוא אבי העולם אמר לי משה פי' שמה שמפורש בתורה על משה גדול יותר ממה שמפורש על נח: ועי' עוד ב"ר פרשה ל"ו סי' ג' ויק"ר פרשה א' סי' י':

**זן לעוברים ושבים.**עי' ב"ר סוף פרשה נ"ד וצ"ע דשם בב"ר פרשה מ"ט סי' ד' איתא שאברהם היה זן במדבר כמ"ש שם מן יהיב לכון בשרא במדברא וכו' אך הענין שמ"ש שם את היית זן בישוב פי' בדברים שמצוים בישוב ואני הייתי זן בדברים שאינם מצויים בעולם רק ע"פ נס מן השמים:

**מראות בשכינה.**ב"ר פרשה ס"ח בסי' י' ופי' מחמת שראה בשכינה אך אני עוד נתוסף לי אור על אורי בדברו אתי: נתפגשתי עם המלאך כמ"ש ויאבק איש עמו וכמ"ש כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל:

**והן מתייראין ממני.**לעיל פרשה ט' סי' ב' וש"נ:

**ונתעלה מן הכל.**יותר קרוב אצל הקב"ה מכל הקודמים לו ע"כ ברכתו יותר מעולה מן הכל:

**באה התורה.**שהיל"ל ויברך משה את ישראל ומ"ש וזאת ומ"ש איש האלהים מיותרת ועי' תנחומא כאן סי' ב' שהכוונה כשברך אותם משה בזאת ברך אותם הקב"ה בזאת התורה:

**ובשעה ששקען אלהים.**ששקע משה לפרעה ולמצרים בים ע"פ נס היה דומה לאלהים:

**איש לפני המלאכים.**שהרי עלה לרקיע בעודו בגופו ובגדיו כאיש:

**וייראו מגשת אליו.**שמות ל"ד והיינו אהרן וזקני ישראל הרי נתעלה מכל איש למדרגת אלהים והד"א דורש בהיפך ושניהם אמת צדקו יחד שמשה כשעלה ולא אכל היה בפני עצמו כאלהים אך לפני המלאכים היה עומד בגוף בשר כאיש וכשירד למטה בפני עצמו היה כאיש אוכל ושותה אבל לנגד ישראל שיראו ממנו כאלהים. וכל זה בתנחומא כאן סי' א':

**מחציו ולמטה איש.**יתכן כמ"ש בפר"א פרק מ"א העתקתיו לעיל פרשה ג' סי' י"א משה היה רגליו עומדות בהר וכולו בשמים וקורא לחלק שעמד בארץ איש ולחלק שבשמים אלהים:

**ויהי שם עם ה'.**וס"ד לחם לא אכל ומים לא שתה:

**מהו לפני מותו.**כמ"ש בספרי כאן וכי תעלה על דעתך שאחר מותו היה מברך את ישראל וע"כ דורש כאן לפני מותו על מלאך המות שהשליכו לפניו ועכב את מותו וברכם בדעת צלולה ברוה"ק:

**אמר ר"מ.**שהרי בהדר וילך כתוב הן קרבו ימיך למות היינו באותו היום כדלעיל פרשה ט' סי' ט' ואז נצטווה לומר השירה וללמדה לישראל וקודם שיאמר השירה אין רשות למלאכי המות לקרב אליו וזהו מ"ש לא אמות כי אחיה ואספר מעשי יה היינו השירה עי' לקמן סי' ח':

**השמים והארץ מקלסין.**לא הביא פסוק רק שהשמים מקלסין ולא על הארץ ועי' מ"ש לעיל פרשה י' סי' ב' בשם הילקוט מפסוק מכנף הארץ זמירות שמענו:

**השמים והארץ מקלסין אותו.**קילוס טבעי ותמידי מעידים על יכלתו גדלו וטובו והמלאך המות שבא לקיים מ"ש כן קרבו ימיך למות שניתן לו ולשמש רשות לקטרג עליו כמ"ש לעיל פרשה ט' ריש סי' ט' קטרג עליו גם כאן שלא להניחו לומר השירה ומשה השיב לו שאני משתק אותם כמ"ש לעיל פרשה י' סוף סי' א'. שהנהגת משה שהיה רק ע"י נס ופלא הנהגה שהוא למעלה מן הטבע שקילוסו גדול מקילוס הטבעי ואמר האזינו השמים ודעת המדרש שעיקר השירה מתחלת מפסוק שחת לו וד' פסוקים הקודמים על טענת משה עם מלאכי המות בפעם א' השיב לו האזינו השמים יערוף כמטר וגו' תזל וגו' היינו הברכות שאמר בריש סי' זה ופעם הב' אמר כי שם ה' וגו' ובפעם האחרון אמר פסוק של צדוק הדין:

**מתקשה לצאת.**עד שלא נתן לה רשות:

**כי הצלת נפשי ממות.**הנה חז"ל דרשו פסוקים אלו על מיתת משה ע"פ מדה ז' וי"ז כי כאן כתיב כי שם ה' אקרא ולא פירש מה קרא ושם כתיב ובשם ה' אקרא אנה ה' מלטה נפשי א"כ מ"ש כאן כי שם ה' אקרא כאלו מפורש ג"כ אנה ה' מלטה נפשי ולמדו שכל מזמור זה מדבר במשה במ"ש את קולי תחנוני כמ"ש ואתחנן וגו' היינו כשבשר אותו למות וזהו אפפוני חבלי מות וגו' וכמ"ש לפני מותו עד שובי נפשי למנוחיכי פי' שתשוב למקום מנוחתה בצרור החיים בג"ע וכל המזמור מענין טענת משה עם השי"ת ועם נפשו ומ"ש כי הצלת נפשי ממות והרי מפורש בתורה שמת ע"כ דורש תאמר שבקש מה"מ לשלוט עליך ע"ז השיבה לא יעשה כן שהש"י לא ימסרני בידו וע"ז נתן שבח להקב"ה כי חלצת נפשי ממות פי' ממלאך המות ותחלה אמר שובי נפשי למנוחיכי ואיך יאמר לה כי חלצת נפשי אלא ע"פ מדה ט' ומדה ל"א אחר שאמר אנה ה' מלטה נפשי הסיח עם נפשי ושאל אותה והשיבה לו ג' פעמים וע"ז נתן ג' שבחים להקב"ה וזהו פסוק כי חלצת נפשי בנוכח להשי"ת וכן מ"ש את עיני מן דמעה הוא שבח להקב"ה אחר ששאל אותה והשיבה וכן מ"ש את רגלי מדחי ומ"ש אתהלך לפני שמדבר על עצמו היינו דברי הנפש על ששאל אותה להיכן את עתידה לילך השיבה אתהלך לפני ה' וכל אלו מקומם קודם פסוק שובי נפשי למנוחיכי שזה היה בסוף הכל שנתן לה רשות לנפשו לצאת מאחר שאין את מתירא מכל אלו למה את מתקשה לצאת והמדרש קיצר מאד דוק והתבונן מאד בדברי המדרש ובפסוקים בצירוף דברינו ע"פ המדות מדה ז' וי"ז ומדה ט' ול"א ועל שהקדים פסוק שובי נפשי אנו לומדים שהסיח עם נפשו:

**תורה צוה לנו משה.**ויקשה איך אמר משה עצמו תורה צוה לנו משה ע"כ דורש ע"פ מדה כ' אם אינו ענין למשה תנהו ענין שישראל אמרו כן על משה:

**צדקת ה' עשה.**ומי הוא שאמר כן אם משה היל"ל עשיתי ואם הקב"ה היל"ל צדקתי עשה אלא שהמלאכים אמרו כן וכמ"ש בסוף הפרשה ועי' סוטה דף י"ג ופסוק זה מדבר במשה כמ"ש וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. ומ"ש וירא ראשית לו נדרש בב"ר פרשה א' סי' ד' על משה ובמ"ר פרשה י"ב סי' ט' שפסוק צדקת ה' עשה על משה ולעיל פרשה ב' סי' ט' פסוק ויתא ראשי עם על משה:

**ולא אמר בעמליה.**עי' בויק"ר ריש פרשה כ"ה באריכות:

**שכל טוב לכל עושיהם.**ללומדיהם לא נאמר אלא לעושיהם כ"ה בילקוט תהלים קי"א:

**עומדת לעד.**היינו בעוה"ב וכן היא יראת ה' היא חכמה הלא היראה היא מצוה פרטית מתרי"ג מצות ואיך אמר שהיא החכמה אלא הכוונה שמי שהוא ירא אלהים בעוה"ז יזכה בעוה"ב לחכמה:

**למה זכה משה.**בא לדרוש פסוק ויקבור אותו בגי שכ"י הקב"ה בעצמו קבר אותו כמ"ש לעיל פרשה ט' סי' ה' ועיין שמ"ר פרשה כ' ריש סימן ט':

**לא אמות כי אחיה.**עי' מש"ש לעיל סי ה':

**וידעת היום.**ועלינו להבין שמ"ש שאכנס ויבקעו כל השערים שבשמים ותהומות יראו שאין הכוונה על ראות עיני בשר שהשגת מציאותו נעלם גם מעיני השכלים והמלאכים וחיות הקודש אלא עיקר הכוונה על השגת עיני שכלם שיפתח להם שערי ההשגה שיבינו אמיתת הדבר ודרך חז"ל כדרך הפסוקים לדבר בלשון המושג אצל החושים דוק והבן ועי' לעיל פרשה ב' סי' כ"ח:

**בדבר שקלסתיך.**ע' לעיל פ"ט סי' ו' ז' ומכאן עד סוף הסדר הובא בילקוט וילך בשם מדרש פטירת משה שהיה כתוב בפני עצמו שגם כאן העתיק משם:

**כל מדותיך מדה כנגד מדה.**לשלם טובה לעושה טוב ורע לעושה רע ומי שעושה מצוה שלמה יש לו שכר שלם ומי שעושה מצוה חסרה השכר כנגדו חסר ואיך אתה משלם לי מדה רעה וחסרה כנגד מעשים טובים ומלאים. והשיב לו שגם עתה ישלם לו מדה טובה מלאה שכלול בתיבת הן ומ"ש הן צדיק בארץ ישולם הוא גם כן לטובה שמשלם לצדיק מעט רע שעשה כדי שיהיה שכרו משלם לעולם הבא:

**כך אני מעלה אותך.**כמה שכתוב בב"ר פ' י"ט סי' י"ג ולעיל סוף פרשה ט' שמשה ינהיג את ישראל לעתיד ומ"ש כאן נ"ה רבוא צדיקים מספר הן צ"ע איך מרומז על רבואות ולמה לא ששים רבוא וכמ"ש ועמך כולם צדיקים לעולם וגו':

**עשר מיתות.**הן קרבו ל"א י"ד ומות בהר שם ל"ב נ' כי אנכי מת שם ד' כ"ב כי ידעתי אחרי מותי שם ל"א כ"ט ואף כי אחרי מותי שם ל"א כ"ז לפני מותו שם ל"ג א' בן ק"כ שנה במותו שם ל"ד ז' וימת שם משה שם ל"ד ה' ויהי אחרי מות משה יהושע א' א' משה עבדי מת שם א' ב' ועל שלא יתכן לדרוש ע"פ מדה י' שמת י' פעמים כי לא יתכן למות אלא פעם אחת ע"כ דורש על י' פעמים שנגזר עליו למות על שהיה מתפלל הרבה וכמ"ש אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה משמע שהיה מדבר הרבה מדקאמר אל תוסף הרי שהיה בפעם האחרון אע"פ שכתוב תחלה וזה ע"פ מדה ל"ב ומ"ש הוא ובית דינו עי' יד"מ שמביא מפסוק של ריש וילך וה' אמר אלי לא תעבור וכל מקום שכתוב וה' פירושו הוא ובית דינו ועי' ויק"ר פרשה כ"ד סי' ב'. וצ"ע שלא הובאו הפסוקים במדרש כסדר שכתובים בתורה ונכון לסדרם כסדר התורה:

**קל בעיניו של משה.**הדבר קשה מאד איך יהיה קל בעיני משה גזירתו של הקב"ה לבטלה ויתכן שכך פי' שעל פי מדת ק"ו שניתן לדרוש מצד החמור לצד הקל או בהיפך וכן כאן יש לדרוש ק"ו אם הועיל תפלת משה על גזירת עונש של עבירות חמורות בעגל ובמרגלים אף כי על גזירת עונש של עבירות קלות של משה וצד החמור וק"ו זה הוא עונות וגזירת עונש של ישראל שהועילה תפלתו וצד הקל הוא עונות וגזירת עונש של משה שיועיל תפלתו וזהו מ"ש דבר קל בעיניו של משה פי' צד הקל של הק"ו ולא הזדרז להתפלל מיד ונכשל כי יש פירכא לק"ו זה שתפלתו שהיה בעבור כל ישראל הועילה שזהו רצונו של הקב"ה בקיום ישראל אף בעת שחוטאים כמבואר במקומו אך כאן הגזירה על משה לבד בעבור טובת ישראל כמ"ש במ"ר פ' י"ט סי' י"ג לא יתכן שתועיל תפלתו וכמ"ש לעיל פרשה ז' סי' י' ימות משה ומאה וכיוצא בו ולא תנזק צפרניו של אחד מהם עמש"ש ותבין כאן:

**שנאמר לכן לא תביאו.**משמע שתחלה גזר עליו מיתה ואחר שהיה קל בעיניו נשבע והלא מפורש בסדר חוקת שמיד אחר חטא מי מריבה אמר לו לכן לא תביאו ואיזה הכרח הביא להמדרש להפוך מ"ש מפורש בתורה אך אמיתת דעת חז"ל בזה שמאחר שאנו מוצאים מפורש בתורה גזירת מות משה עשר פעמים כנ"ל ובאחרונה נגלה עליו ב"ד הגדול ואז היה השבועה שלא תועיל שום תפלה וא"כ בהכרח שמ"ש לכן לא תביאו היה באחרונה שאחר השבועה לא הוצרך עוד לגזירה:

**אשר בידו נפש כל חי.**דורש שבפסוקים אלו מרומז שנזדעזעו סדרי בראשית כמ"ש ואולם שאל נא בהמות ותורך ועוף השמים ויגד לך או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים הרי שהיה זעזוע בכל מעשה בראשית עד ששאלו זה לזה מה יום מיומים עד שהשיבו מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת ועם מי פירוש הפסוק על פי גז"ש אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש זה משה ומ"ש בשר יבואר כמ"ש בשגם הוא בשר ודרשו ב"ר פרשה כ"ו סוף סי' ו' בשגם חשבון משה ורבנן מייתי לה מהכא והיו ימיו מאה ועשרים שנה ומשה חי מאה ועשרים שנה הרי שגם תיבת בשר מרמז על משה ע"פ גז"ש שע"י נפשו ורוחו שבא קצה היה כל הרעש הזה בסדרי בראשית ומ"ש שמא הגיע צביונו וכו' מרומז במ"ש מי לא ידע בכל אלה היינו אלה תולדות השמים והארץ כי יד ה' עשתה זאת ועתה רוצה לחדשם ולעשותם מחדש ולזה היה כל החרדה הזאת לזה השיב אשר בידו נפש כל חי פי' שיחזיקם בידו ולא יכלה אותם וכמ"ש מכילתא בשלח פסוק נטית ימינך וז"ל ד"א נטית ימינך כשהקב"ה נוטה ידו הרשעים כלים מן העולם שנאמר ויט ידו וגו' ויאבד את אשור וכה"א וה' יטה ידו וכשל עוזר ונפל עזור וכשמחזיקים בידו הם חיים ומתקיימים שהיו מתייראים שלא יטה ידו אלא כל הרעש הזה על ידו ורוח כל בשר איש זה משה:

**הכריז בכל שער.**שהרי אנו רואים שלא נתקבלה תפילתו הרי שהכריז שלא תתקבל ומ"ש בכל שער ובכל ב"ד כמ"ש שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע:

**לעלות הרקיע.**בילקוט כאן הגירסא לעלות לרקיע:

**ואשמע אחרי קול רעש גדול.**שתיבת אחרי מיותר וגם רעש של פסוק זה מיותר שהרי מבואר בפסוק הסמוך וקול כנפי החיות וקול האופנים וקול רעש גדול אך בפסוק הקודם אינו מבואר למה הרעש. ע"כ דורש ע"פ מדה כ' אם אינו ענין ליחזקאל תנהו ענין למשה ע"פ גז"ש שמ"ש אחרי זה משה כמ"ש לעיל פרשה א' סימן ב' מוכיח אדם אחרי זה משה שהכריח את ישראל להביאם אחרי וכמ"ש וראית את אחורי וזהו אחרי קול רעש גדול ותיבת גדול ג"כ ע"פ גז"ש על משה שהוא גרם הרעש הזה:

**ברוך כבוד ה' ממקומו.**ויקשה איזה מקום יש לו להקב"ה וכמ"ש ואיזה מקום מנוחתי וע"כ דורש ממקומו פי' ממדתו שכתוב בו אשר לא ישא פנים והיינו שהמלאכים אמרו כן על שלא נשא פנים למשה ומ"ש אין רעש אלא זיע פי' שאין כוונת הכתוב על רעש של קול גדול אלא על רעש וזיעה של העולם:

**סמאל הרשע.**עי' מענין סמאל בפר"א פרק י"ג באריכות ומענין סמאל ומיכאל שמ"ר פרשה י"ח בסוף סי' ה':

**איך אחייך לעוה"ב.**וכתוב אני אמית ואחיה בהכרח שתקדם המיתה בעוה"ז וכמ"ש התנא באבות הילודים למות והמתים להחיות:

**כחיות השדה וכו' כעוף וכו'.**שמאחר שהתפלל תקט"ו תפלות מה שהפה יכול לדבר בלי ספק שגם תפלות אלו וכאלו היה בכלל וכו' וע' ילקוט כאן הוספות דברים היינו בילקוט וילך:

**שאין בריה יכולה להצילו.**רומז במ"ש בתנחומא סדר ואתחנן שבקש משה משמים וארץ ומהרים וגבעות שישאלו לו רחמים והם השיבו שיש להם לבקש על עצמם וזהו שאין בריה יכולה כו':

**עד שאמר משה.**שמאחר שלא היה לו פ"פ לדבר עם משה והיה לו למשה לשאול אותו מה בכאן וכל פתיחת דברים ראשיתם הוא השלום אלא שאין שלום לרשעים:

**פ"פ והלכתי ברגלי.**כמ"ש במשה והנה נער בוכה מנהגו כנער ולא כילד ועי' שמ"ר פרשה א' סי' כ"ד ומ"ש אפי' חלב לא ינקתי עי' שמ"ר פרשה א' סי' כ"ה שסותר לכאן ומ"ש ונטלתי כתר שם סימן נ"ו ומ"ש והתנבאתי שם סי' כ' הגון לנביאות ומ"ש לקבל מורה שם סוף סי' כ"ד:

**כן פ' שנה.**מפורש בסדר וארא:

**לי"ב גזרים.**מכילתא פסוק ואתה הרם את מטך:

**במלחמתם וכו' ונצחתי בפמליא.**עי' שמ"ר ריש פרשה כ"ח:

**וגליתי רזיהם.**פר"א פרק מ"ו שבת דף ע"ט:

**לא הגיע מים לקרסוליהם.**פר"א פרק כ"ג שעוג ישב על דף אחד מסולמות של תיבה ואמרו חז"ל סיחון ועוג אחים הוו:

**העמדתי חמה ולבנה.**תענית דף כ"ה ל"ב מדות מדה ז':

**השקף עיניך.**בילקוט הגירסא השכב עיניך והכוונה להוריד העפעפים על העינים:

**הקף רגליך.**כמו מקיפין בבועי מסמיכים זה אצל זה וכמו אין מקיפין שתי חביות:

**עזא ועזאל.**עי' ילקוט סוף בראשית פסוק ויראו בני אלהים בשם מדרש אבכיר כל הענין ובזוה"ק בראשית פסוק הנחלים ובזוה"ק בלק ובפר"א פרק כ"ב:

**לא בא לאשתו.**עי' שמ"ר פרשה י"ט סי' ג' ומש"ש:

**מי יקום לי עם מרעים.**שהיל"ל ממרעים מפועלי און אלא שהשי"ת אמר כן ורצונו שיתקיים מרעים ופועלי און. אם יחטאו ישראל מי יעמוד בפרץ וכמ"ש ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית וזהו מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי שכ"י אומר בעצמו כן ופסוק לא קם הכי קאמר סתם שלא בעבור עצמו:

**מן הארץ.**ומי אומר כן הארץ היל"ל אבד חסיד ממני אלא שהשמים אומר כן שהארץ אבד ממנה החסיד:

**וישר באדם אין.**כמ"ש ב"ר סוף פרשה ו' הלא היא כתובה על ספר הישר הוא ספר התורה וכמ"ש לעיל בפרשה ח' סי' ו' שמא תאמר משה אחר עומד ומביא תורה אחרת וכמ"ש ב"ר ריש פרשה א' בפירושי ויאמר לאדם על נתינת התורה מן השמים וזהו וישראל באדם אין אחר מות משה:

**הושיעה ה'.**שמשה זכה להוציא את ישראל ממצרים והושיעם מיד עמלק וממדין וסיחון ועוג ונתן להם את ארצם עתה שמת משה מי יושיע אותם מל"א מלכי כנען הושיעה ה' ומ"ש פסו אמונים כמ"ש על משה בכל ביתי נאמן הוא:

**צדקת ה' עשה.**לעיל סי' ה' ומלאכים הקרובים אל ה' יכולים לומר צדקת ה' עשה וישראל אומרים וכו' ואחר העיון נראה לי שנכוין לגרוס בהיפך מלאכי השרת אומרים ומשפטיו עם ישראל שאם ישראל אומרים כן היל"ל ומשפטיו עמנו אלא שהמלאכים אומרים כן על ישראל וישראל אומרים צדקת ה' עשה שכל הצדקה שעשה עם ישראל מתחלה ועד סוף היה הכל בנסים ונפלאות שלא כדרך הטבע גאלם ממצרים והעבירם בים. מן משמים. שליו משמים. מים מצור. והמתיק מי מרה. וכל המבואר בכל התורה כולה: