**המרכיב קני מנורה בשבת.**אגב שמביא בסמוך פסוק אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ לראי' ששכר המצות לעתיד הביא אגב זה לדרוש הלכה מענין שבת ועל שזהיר מאיסורי הרכבה על כן והרכבתיך וכמ"ש שבת דף מ"ז במנורה של חוליות כ"ע לא פליגא דאסור וכמ"ש ביצה דף כ"ב במנורה של חוליות עסקינן דב"ש סברי יש בנין בכלים וכו'. וע' בתוספות שם וכן דרך האגדה לתלות בהלכה באגב כל דהו וע' בירושלמי ביצה שם:

**תהילה כשנתנה להם באלוש.**סדר עולם פרק ה' ובאלוש נתנה להם השבת ושם עשו שבת ראשונה שנאמר וישבות העם ביום השביעי ב"ר פ' מ"ח סי' י"ב וש"נ ומבואר ע"פ המדות איך דורש כן וע' ירושלמי ריש פרק ב' דביצה דחד אית לי' במרה וחד אית לי' באלוש:

**שמא לרעתך.**לצערך שאסרתי לך כל מלאכה וכל משא ומתן וכל הדלקה וכל כיבוי שאפילו בית כולו שרוף באש אסור לכבות על זה אומר שהשכר גדול מאד מההפסד שההפסד במקרה ומעט והשכר תמידי והרבה (ויש לדרוש שמא לרעתך כמ"ש ויק"ר פ' י"ג סי' ג' לא נתנו המצות אלא לצרף בהם הבריות לצרף מהם כח הרע רק מצות שבת ביחוד שלא ניתן לצרף הרע שהרי נצטווה לאכול ולשתות ולהתענג ואין כאן צער וסיגוף וצירוף ועוד שעל התענוג נוטל שכר וזהו לטובתך ועכ"ז יש בו צירוף שאסור לאכול דברים האסורים כמו בחול וכמ"ש במ"ר פ' י' בסי' א' כולו מחמדים וע' לקמן ריש פרק ד':

**אז תתענג על ה' ויתן לך משאלות.**הנה פסוק אז תתענג הוא בישעי' נ"ח ופסוק ויתן לך משאלות לבך הוא בתהלים ל"ז וכאן חסר וכצ"ל אז תתענג על ה' ומהו תענוג זה. כמה דתימא והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך וכמ"ש בהדיא בשמ"ר סוף פ' כ"ה וכמ"ש בשבת דף קי"ח כל המענג את השבת נותנים לו משאלות לבו שנאמר אז תתענג על ה' עונג זה איני יודע מהו כשהוא אומר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך הוי אומר עונג זה שנותנים לו משאלות לבו. וכמ"ש איוב כ"ז ט' י' הצעקתו ישמע אל כי תבא עליו צרה אם על שדי יתענג יקרא אלוה בכל עת הרי שזהו התענוג שישמע צעקתו בכל עת שיקרא והדרשה ע"פ מדה י"ז:

**לי גלעד ולי מנשה.**וס"ד מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי:

**אר"ל עד שהם מבני יהודה.**רומז למ"ש במ"ר פ' י"ד בסי' א' אמר סימא בשם ר"ל ומ"ש עד שהן מבני יהודה מאמר אחר הוא שם בריש הפרשה יהודה מחוקקי אחיתופל דקאתי מיהודה וכאן צ"ל עד שהוא מיהודה:

**שופת אני למואב.**הוקשה לו מ"ש מואב סיר רחצי וכי בסיר רוחצים. והלא בסיר מבשלים. ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל ודרך קצרה וי"ז שהם שני ענינים סיר על שהיתה של קדרה אצל האש כמ"ש יחזקאל י"ד ג' שפות הסיר שפות עד שיתבשל פי' עד שיבוא העת שלו ומ"ש רחצי דורש על זה במ"ר שם דרשה אחרת:

**מהו על דרום.**ע' שמ"ר פ' ל' סי' א' שהוא שייך כאן:

**הכל מוכן לעשות תשובה.**כמ"ש בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך כדלעיל פרק ב' סי' כ"ג וכ"ד וזהו והיה עקב תשמעון שבסוף הכל תשמעו לי יחשבו אלי ובכן תזכו שאשלוף נעלי וכמ"ש במ"ר שם אני שולף נעלי ודורכן בעקב רגלי:

**למכור אותו קוריסין.**מלשון יין שהקריס פי' חמוץ ומקולקל וכאן פי' עבד רע ומקולקל שנמכר בזול ע' לקמן פ' ז" סי' ט' כלשון זה ותהיו סבורים שבאופן זה מכרתי אתכם בגלות בזול ואינכם עוד שלי חלילה לא כן הוא אלא כל מה שיסרתי אתכם הוא מחמת שאתם יקרים אצלי וחפצי בכם רק בעונותיכם נמכרתם עד שתשובו ואז אשוב עליכם:

**אין לכן אלא שבועה.**ע' שמ"ר פ' ו' סי' ד' וש"נ ודורש עקב כמו עקב הרגל סוף הגוף וכאן אינו מפורש איזה סוף ע"כ דורש מפסוקי עמוס דשם מפורש עקב אצל היסורים והתשובה וא"כ היל"ל בסוף ע"כ דורש עוד על מ"ש אשליך נעלי ומרמז עוד במ"ש עד שתשמרו מצותי עד העקב שיעשה כולה בשלימות שלא יניח ממנה כלום כמ"ש רש"י בחומש מצות קלות שאדם דש בעקביו והוא מהתנחומא וכמ"ש תהלים קי"ט הורני ה' דרך חוקיך ואצרנה עקב. ובזוהר מאריך בזה מאד:

**ג מה כתיב למעלה.**ע' מה שכתבתי לעיל פ' ב' ריש סי' כ"ח וכן כאן היינו הפסוק של סוף ואתחנן לחברם עם ריש פ' עקב שעל שהוא אל נאמן ע"כ תשמעו וכמ"ש בסוף הסי' ודורש נאמן על שאינו כופר במה שבידו ושומר באמונה ע"כ הביא המשל משמירת פקדון:

**בימי ירמיה.**רמז למ"ש ב"ר פ' מ"ד סי' י"ב בימי ירמיה (דף קה ע"ב) בקשו לבוא לידי מדה זו לצאת מתחת ידו ורשותו של הקב"ה אל תחת יד כוכבים ומזלות ולא הניחם הקב"ה ולזה אמר כאן שבימי ירמי' רצו ליקח הפיקדון שהפקידו אצל הקדוש ברוך הוא מה שהאבות הכניסו עצמם גופם ונפשם וכל זרעם לדורות עולם אל תחת כנפי השכינה:

**מה מצאו אבותיכם.**בירמי' ב' מה מצאו אבתיכם בי עול כי רחקו מעלי וסוף הענין ההמיר גוי אלהים וגו' ועמי המיר כבודו בלא יועיל וסתם אבותיכם הם אברהם יצחק ויעקב ואיך אמר כי רחקו מעלי ע"כ דורש שהוכיח את ישראל שבדורו על ענין פקדון ושבועות אבות ובריתם שרצו ישראל לבטל ורומז למ"ש כאן בסוף ואתחנן ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם וזהו שאמר המדרש על כל מה שנשבעתי לאבותיכם וע"פ מדה י"ז דורש כאן מדה ט' כאלו כתוב מה מצאו בי עול על מה שנשבעתי לאבותיכם:

**נשבעתי שאני מברך.**אמר כאן שני ענינים שקיים להם. א' שהרבה אותם ע"י משה שברך אותם שאמר ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו' כאשר דבר לכם שדבר לאבות בשבילכם שירבה אתכם. ב' שהוציאם ברכוש גדול כי שני ענינים אלו מרומזים בפסוקים של סוף פ' ואתחנן לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' ויפדך מבית עבדים וגו' ופי' לא בעבור שאתם רבים מכל על כן חשק בכם אלא כי אתם המעט שאתם ממעטים עצמיכם כמ"ש חולין פ"ג תנחומא ואתחנן סי' ג' הובא ילקוט סוף ואתחנן ורש"י בחומש הרי מרומז כאן שהרבה אותם כי קיים נהם השבועה וכן קיום ההבטחה של רכוש גדול מרומז במ"ש ויפדך מבית עבדים וכמ"ש קדושין דף י"ד והפדה שבעלה מסייע בפדיונה שנותן כסף מכירתה ויוצאה וכן במצרים נתן להם כסף מכירתם ויצאו שמ"ש ויפדך מיותר שהי' די במ"ש הוציא ה' אתכם ביד חזקה מבית עבדים ומאי ויפדך ע"כ דורש על הרכוש וזהו עומק דברי המדרש שחתם לפיכך אמר משה ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם היינו להרבותם כנ"ל מן ויפדך מבית עבדים היינו ברכוש גדול כנ"ל וכאלו כתוב ומויפדך שהוי"ו והמ"ם של ומשמרו נמשך גם אל תיבת ויפדך כאלו כתוב ומויפדך ע"פ מדה כ"ב ואחר שאתה יודע כל זה וידעת כי ה' אלהיך הוא האל הנאמן וכן בירמי' מה עול מצאתם אתם בי בענין פקדון ושבועה של אבותיכם שאתם רוצים לצאת מרשותי דוק ובחון בפסוקים ובמדרש:

**לאוהבו של מלך.**כוונתו למ"ש במשל הראשון שהפקיד אצלו פקדון ומת ובא בנו ומבקש את הפקדון אלא דכאן הוסיף בענין המשל שבעת שהפקיד הפקדון היו שם שני אסטרטיגין וי"ב בלביטין ואסטרטיגין פירוש שרים נציבים כמ"ש נציבי פלשתים ות"י אסטרטיגי פלישתאי ובלביטין פירושו בליוטין והכוונה גדולי ועשירי העם:

**פקוד פקדתי אתכם.**למה בלשון פקדו ולא אמר זכר זכרתי ע"כ דורש מלשון פקדון שביציאתם ממצרים יצאו מרשות עבודת כוכבים אל תחת כנפי השכינה לדורות עולם וכן מ"ש תפקדו אותם לצבאותם שהיל"ל תמנו אותם או תספרו ע"כ דורש מלשון פקדון ע"פ מדת ממעל וכמ"ש בידך אפקיד רוחי שזה היה תכלית כוונת המנין לעשותם חיל מלכו של עולם וצבאו ופקודיו:

**מעשה ברבי פנחס.**ירושלמי דמאי פרק א' ע"ש עוד מעשים נפלאים ממנו:

**אמונתו של הקב"ה.**שהצדיקים מפקידים בידו מעשיהם הטובים ועושה מהם פירות ופירי פירות אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ומקיים אמונתו לישני עפר מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך:

**כיון שאמר רבי פנחס בן יאיר כך.**כי צדיק ה' צדקות אהב עם כל זה ישר יחזו פנימו שנושא פני צדיק וישר שבדור שיתפלל שיגמור כצדקו וכמ"ש השמים כסאו והארץ ונו' ואל זה אביט אל עני שעל ידו הארץ הדום וא"ל רומה על השמים שאם לא היה רבי פנחס בן יאיר מתפלל עליה היתה נטבעת אעפ"י שידע הקב"ה שעשה רצונו במים וכמו שאנו מחויבים להתפלל ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת שכך הוא רצונו שיעשה הכל ע"י תפלות צדיקים שמסר הנהגת העולם ע"פ מעשיהם ודבריהם ותפלתם כמפורש על אברהם שהתפלל אפילו על סדום אף כי על הצדיקים וקבל שכר על תפילתם ונח נענש ונתגנה על מה שלא התפלל על דור המבול וכן רבי פנחס בן יאיר היה ח"ו נענש אם לא היה מתפלל עליה כי בו היה תלוי לגמור מעשה צדקתו של הקב"ה התבונן בדתי צדיקו של עולם ועי' יבמות קכ"א מעשה כזו ברבי חנינא בן דוסא:

**ר"א ושמר.**פי' ד"א ודרשה אחרת בפסוק זה אף שאינו על אותן התיבות עצמן והדרשה דומה לדרשה הקודמת שהעיקר לעתיד:

**שברכם בלעם.**שכתוב מיד אחריו ברוך תהיה מכל העמים שתחיה מברכות של העמים ומ"ש ושמר מלשון ואביו שמר את הדבר מצפה שיתקיימו באיזה זמן:

**אוכל משלו.**משל בעה"ב:

**מתוך שכרי.**של מלאכתי שיש לי אצל בעה"ב שלכך נותן לי לאכול מחשבון השכירות ולכך לא ישאר אצל בעה"ב מאומה ואצא ממנו ריקם:

**חבית של מים.**מלאכה שאתה עושה וטורח וסובל בצרכי ביתי בשבילי לבד אך מלאכת האומנת שאתה עושה ישאר לך בשלמות ובנמשל שמה שישראל אוכלים בגלות הוא רק בעבור היסורים שסובלים מהעובדי כוכבים וזה ברוך תהיה מכל העמים אך שכר מצוה בהאי עלמא ליכא:

**יראתי על פניכם.**שבעבור היראה שבלב כובש פנים מפני הבושה ממנו שאם אין יראה בלב למה ייבוש וע"כ נקרא בושת פנים שניכר בפניו:

**ונתן לך רחמים.**והטיבך והרבך מאבותיך שהכל מאבותיך שגם הרחמים ירושה מאבותיך:

**את הברית ואת החסד.**אשר נשבע לאבותיך. ומאברהם התחילו החסדים והצדקות להתנהג בעולם ושם במ"ר מביא עוד פסוק אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט הרי שירש מדת הצדקה מאברהם ומדת הרחמים הוא בלב שיהיה הלב רך ומדת הצדקה הוא במעשה ועיין לקמן סי' י"ז:

**מקיש פרי בטן.**שהיה לו לחשוב פרי בטנך שגר אלפיך ועשתרות צאנך ופרי אדמתך דגנך וגו' להקדים פרי בטן בהמות שהוא דומה לפרי בטן אדם ואח"כ פרי אדמתך ע"כ דורש שבא להקיש לפרי אדמה:

**פרי אדמתך מכפרים.**על ידי מצות שעושים בפרי אדמה תרומות ומעשרות ביכורים מנחות וחלה ובאופן זה וכפר אדמתו עמו היינו פרי אדמתו:

**עישור זה המילה.**כמו שצריך ליקח מהתבואה עצמה כן צריך ליקח מהאדם עצמו:

**בשעה שמתקלסת.**וזהו ברוך תהיה מכל שאין פירושו יותר מכולם אלא פירושו מפיו כולם:

סרוחין.(וכ"ה בקצת ספרים ולפנינו סריסין וזה נכון יותר). מקולקלים מבריאותם שאינם מוצלחים להקים זרע:

**דכתיב ובבהמתך.**בעבור שרצה לדרוש גם על הארץ והאילן הזכיר גם הבהמה אעפ"י שהוא מפורש כאן והדרשה ע"פ מדה י"ז והו' והב' של ובבהמתך מושכים לעצמם תיבות לא יהיה עקר:

**לא תהיה משכלה ועקרה בארצך.**פי' שהארץ עצמה תתן יבולה אם יזרעו בה:

**ולא תשכל לכם הגפן.**ודורש גז"ש מפסוק הנ"ל לא תהיה משכלה ועקרה בארצך מה התם עקרה עם משכלה אף כאן עקרה עם משכלה:

**לא תהא תפלתך עקרה.**וזהו ברוך תהיה מכל ע"י שתתפלל ותענה מן השמים עי"ז יכירו וידעו הכל גדולתכם וחיבתכם אצל הקב"ה ויתכן רמז התפלה בכאן בתיבת ב"ך רמז על כ"ב אותיות ולמוד מענינו שאם תדבר בהם להקב"ה בתורה ובתפלה שיעשו פירות:

**מעשה ברבי יונתן.**ב"ר פרשה ל"ב סי' י' שי"ר פסוק כמגדל דוד:

**מהו דין דהדין טורא קדיש.**הכותי לפי אמונתו בהר גריזים שאל את רבי יונתן שיאמר לו אם יודע הטעם על קדושתו ור"י השיב לו למה יהיה קודש שאינו קדוש כלל ובמקומות הנ"ל הגי' בשינוי:

**לא גושמה ביום זעם.**והלא יום הגשמים הוא יום רצון בעולם אלא פי' בעת שהיו הגשמים לזעם בעת המבול:

**אלא לנסותו.**אם יאמין בדברו לבנות התיבה בפני דורו הרשעים שהיו מוחים בידו:

**תחת כל השמים.**וארץ ישראל בכלל שגם היא לקתה במי המבול ומ"ש לא גושמה ביום זעם בפר"א פרק כ"ג דורש שהגשם לא ירד לשם אלא כשנתרבו וגברו המים גברו גם שם בשוה לכל הארץ עי' מ"ש בב"ר שם וצ"ע למה לא השיבו ר"י אם כדבריך למה דוקא הר גריזים הלא כל הארץ לא גושמה:

**למה הדבר דומה.**אגב פסוק את הברית ואת החסד דורש גם פסוק וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים ולמה הפסיק במשפט בין צדק לחסד שהי' לו לסמוך צדק לחסד ולמה דוקא ד' אלו ודורש ע"פ המשל שצדקה ומשפט הם של ישראל שהם תלוים במעשה בבחירה טובה והחסד והרחמים מתנות שמים:

**למען אשר יצוה.**את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט:

**את הברית ואת החסד.**אשר נשבע לאבותיך שכתוב כאן וכתיב עוד דברים י"ג ונתן לך רחמים ורחמך וגו' כאשר נשבע לאבותיך ועי' לעיל סי' ד':

**הפכתם לראש משפט.**בעמוס ו' וכן בעמוס ה' ז' ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו ובפסוקים הקודמים כי כה אמר ה' לבית ישראל והיה לו להביא הפסוק של פרשה הקודמת אלא על שדרשו בב"ר פרשה ה' סי' ו' פסוק הקורא למי הים וגו' על דור המבול וכן פסוק הסמוך לו שנאו בשער מוכיח דרשו בב"ר פרשה ל"א סי' י"ב על דור המבול וא"כ פסוק זה ההופכים ללענה שקודם פסוק הקורא למי הים מדבר ג"כ בדור המבול אך פסוק הפכתם של עמוס ו' מפורש שם בענין על ישראל:

**כי אספתי את שלומי.**מלשון שילום שכר שהחסד והרחמים הוא שילום שכר של צדקה ומשפט:

**ציון במשפט תפדה.**במשפט שיעשו ישראל וכן בצדקה שיעשו:

**והגכעות תמוטינה.**וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר מרחמך ה'. ומ"ש וברית שלומי כנ"ל אספתי את שלומי שילום שכר של הצדקה והחסד והם החסד והרחמים. והנה הצדקה והמשפט הם במעשה ובהם שייך צווי כי נעשה בבחירת האדם והחסד והרחמים הם מדות נפשיות שהם מתנות שמים בנפשות לשילום שכר הצדקה והמשפט וישראל נשתבחו בהם כנ"ל בסי' ד' ירושה מאבותם:

**אלו ואלו יעשו עטרה.**במשל האריסים ובנמשל הם המלאכים בעלי כחות ומדות אלו יעשו עטרה וכמ"ש חז"ל שהעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם שכל כוונת הש"י בתורה ובמצות שנתן לנו הוא רק לטובתינו וכמ"ש וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו' וכמ"ש ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך וגו' עד לטוב לך וכדומה הרבה:

**עובר היום את הירדן.**הוקשה לחז"ל שהרי הענין מדבר מכיבוש הארץ למה הוצרך להזכיר העברת הירדן ע"כ דורש שעל הירדן יעשה להם נסים שזה יהיה להם סימן טוב על נסים של כבישת הארץ כמו במצרים תחילתה עשרה נסים על המים ביאור. וכן במדבר תחילת הנסים בקריעת ים סוף ובמרה על המים לסימן טוב על הנסים של מ' שנה וכן בשנת הארבעים קודם כניסתם לארץ עשה להס נסים במים בבאר בירדן. וכן משיחת המלך על המעין והזיווגים הטובים של האבות של יצחק ויעקב ומשה הכל על הבאר וכן לימוד התורה כמ"ש במסכתא מכות:

**ששותה מים לצמאו.**ברכות דף מ"ד. מכילתא בשלח פסוק ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה:

**היו המצריים לישראל.**שמ"ר פרשה ט' סימן י' באריכות:

**שם המפורש חקוק על המטה.**וכמ"ש במכילתא בשלח פסוק ויט משה את ידו הראהו את המטה. ועיין שמ"ר פרשה כ"א סי' ט' וצ"ע:

**ידו של הקב"ה.**עיין שמ"ר פרשה כ"א באריכות ובביאור והביא ראי' מפסוק ראוך מים יחילו הקודם גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף סלה ובסוף הענין בים דרכך ושבילך במים רבים ועיין מכילתא פרשה בשלח פסוק ויולך ה' את הים ראוך מים אלו מים שעברו ישראל שנחרבו בדבר הקב"ה שנאמר הים ראה וינוס ראוך מים יחילו אלו העליונים אף ירגזו תהומות אלו התחתונים וכו' כל הענין:

**זש"ה אלהים באזנינו שמענו.**על שכאן אמר שמע ישראל על זה הביא מפסוק באזנינו שמענו וכאן אמר לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך וגו' לא בצדקתך וגו' ולמען הקים את השבועה אשר נשבע ה' וכן במזמור זה כתיב אתה ידך גוים הורשת וגו' כי לא בחרבם ירשו ארץ וגו' כי ימינך וזרועך ואור פניך. וימין וזרוע הוא שבועה כמ"ש נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו זהו עיקר כוונת הדרשה השייכת כאן בפסוקי המזמור ואגב התחיל לדרוש פסוק א' של מזמור זה כדרך המדרש:

**באזנינו שמענו:**ור"ד למנצח לבני קרח משכיל:

**שמענו מה שאמרת למשה.**הרבה נתקשתי בהבנת מאמר זה עד אשר האיר ה' עיני במאמרים אלו אשר מתוכם יתנוצץ באורו כמ"ש במדרש תהלים מ"ד הובא ילקוט תהלים שם וכי באזניהם שמעו מאבותיהם והלא הם עצמם יצאו ממצרים שנאמר ובני קרח אסיר ואלקנה ואביאסף ועליהם אמר כאן לבני קרח משכיל וזהו שאמר כאן מהו באזנינו שמענו ולמה הוצרכו שיספרו להם אבותיהם מה שמבואר במזמור אתה ידך גוים הורשת ותטעם הלא הכל ראו בעיניהם. ועוד שהיל"ל תחלה אבותינו ספרו ואח"כ באזנינו שמענו. ושם במדרש תהלים מתרץ באופן אחר וכאן דורש מ"ש אבותינו על משה וכמ"ש ויק"ר פרשה א' סי' ג' אבי זנוח אבי חבר אבי סוכו אב לנביאים ואב לחכמים ועל שהיו בני קרח ג"כ נביאים שאמרו כמה מזמורי תהלים ברוה"ק על העתיד וכמ"ש בס"ע פרק כ' ובמדרש תהלים כמה פעמים קראו למשה אבותינו וכמ"ש סנהדרין פ"ט ב' שכשהנביא שומע נבואתו חביריו הנביאים ג"כ שומעים ומרמז במ"ש אלהים באזנינו שמענו הדבור ששמענו באזנינו הוא דבור של אנכי ולא יהיה לך שמענו תחלה בסנה מה שאמרת למשה אודות דבור זה ואח"כ ואבותינו ספרו לנו מה ששמענו בסיני:

**שהתנית עם משה.**שאתה מרוצה לגאלם אף שיחטאו ולמה עתה שחטאנו אתה זנחת אותנו ואינך מושיענו וזהו כל ענין הפרשה אף זנחת ותכלימנו וגו' עד קומה עזרתה לנו בסוף המזמור והתפלל על הדורות הללו שבגלות שיעשה עמנו כמו בימי משה:

**ממה שעשה לשני מלכי אמורי.**דייק מ"ש תחלה בלשון עבר אתה ידך גוים הורשת ותטעם ואח"כ אמר בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו בלשון עתיד ע"כ דורש שמזה שראינו בעינינו שאתה ידך גוים הורשת לסיחון ולעוג אנו יודעים אשר בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו ל"א מלכי כנען של עבר הירדן:

**הוי שמע ישראל.**ומרומז כאן במ"ש אתה עובר היום את הירדן וגו' וידעת היום כי ה' הוא האלהים הוא העובר לפניך אש אוכלה ואיך ומה ידעו אלא הכוונה שמזה שהורשתם כבר סיחון ועוג ומזה תדעו מה שיעשה לכם בל"א מלכים כנ"ל:

**מה ראה לומר כאן שמע ישראל.**שהיה לו לומר אתה עובר היום ומ"ש שמע ישראל מיותר:

**דברים אחרים יתחדשו.**שייך למ"ש ובחורב הקצפתם וכל הענין עד סוף הפרשה שמבואר איך שהתפלל ואיך נעתר להם בלוחות שניים והודיע להם משה שמע והבן ישראל שלא יהיה עוד כן וצריכים לשמור מאד שלא יחטאו:

**ואתפלל אל ה'.**מתחיל הפסוק י"ח עד פסוק כ"ו:

**כיון שאמר לו הקב"ה.**עי' שמ"ר סוף פרשה מ"א ומ"ש למשה ברקיע עי' מכילתא יתרו פסוק ויהי קול השופר הציע הרקיע על ההר וכן הוא בריש ת"כ במדה י"ג ועי' פר"א פרק מ"א רגליו בהר וכולו בשמים:

**חמשה מלאכי חבלה.**כמ"ש פסוק י"ט כאן כי יגורתי מפני האף והחמה אשר קצף ה' להשמיד אתכם הרי ד' לשונות של השחתה והם ד' מיני מלאכי חבלה והנה מכלה אין כתיב כאן והוא בסדר כי תשא ולכלותם מעל פני האדמה ועי' שמ"ר שם בא"א ועי' קהלת רבה פסוק וטוב משניהם:

**שנים הקשים.**כמו באדם תחלה נראה הכעס באף ע"כ נקרא אף ומתחמם הגוף וזהו חמה ואח"כ מדבר בכעס עד שניצוצות נתזים מפיו וזהו קצף וכ"ש כקצף על פני המים ואח"כ כשעושה מעשה בכעס אז נקרא משחית והשמד ומכלה כפי המעשה שעושה וכשמתחיל לשוב ולהשקיט כעסו תחלה נח מהמעשה של השמד ומשחית ומכלה ואח"כ משקיט הדבור הוא הקצף ועדיין נשארים האף והחמה הנסתרים ולהשקיט גם האף והחמה צריך החוטא לבקשות וסליחות ומחילות עד שישוב בראשונה ולזה קורא אותם שנים הקשיס והבן זה:

**קומה ה' באפך.**עי' שמ"ר מש"ש בפירושו:

**עד שראה בעיניו.**עי' שמ"ר ריש פרשה מ"ו כל הענין:

**רבנן אמרין.**שמ"ר פרשה מ"ג סי' ה' ועי' במ"ר פרשה י"ט סי' ל"ג:

**ה' אלהים אל תשחת.**משעה שהודעתם אלהותך וכמ"ש אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים מאותה שעה יש להם זכות שאל תשחת שלא להם צוית:

**זוית ברקיע.**פי' שדפק על כל שערי רחמים שאמר מאחר שנותן רשות לבקש ורוצה שאתפלל ונותן ניב שפתים בפי לדבר בתפלה כרצוני אין לי למנוע מלהאריך כי עת להאריך וזהו מה פום דבר מה שיש בפי דברי סברא וטעם ממלל פי' אותו אדבר וכמ"ש מפני שיבה תקום ותרגם אונקלוס מן קדם דסביר באורייתא ולשון המדרש כאן הוא מהתנחומא סדר תשא:

**משפסק הסניגור.**שפסק משה מלהמליץ על ישראל היה רוה"ק מלמד זכות למעלה וכמ"ש בפסוקי משלי שנאמרו ברוה"ק ועי' ויק"ר ריש פרשה ו' כל הענין וילקוט משלי כ"ד:

**שנקראו רעים.**שמ"ר ריש פ' כ"ז עי' מש"ש.

**דכתיב ויפתוהו.**שם ושם הגירסא מאחר שפיתיתם אותו בסיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע ועיין עוד שם כל הענין וכאן קיצר:

**אל תאמר אשלמה.**תיבת אשלמה אינה בפסוק והוא ט"ס כאן והפסוק אל תאמר אשלמה רע קוה לה' ויושע אין לו ענין לכאן והפסוק אל תהי עד חנם אמרה רוח הקודש לישראל והפסוק הסמוך לו אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אמר רוח הקודש להקדוש ברוך הוא:

**שלא להשתעבד בה.**לסבול שלא תשרת אתכם כמו שהייתי משרתת אתכם שאני אמכם אבל אחרת לא תעשה כך ואתם מוכרחים להתרצות על זה ובנמשל שמשה שרת את ישראל במדבר בנסים עצומים בעמוד ענן ואש במן ובאר ושליו הכל מן השמים שלא יתכן לאחר לעשות כך:

**כי לא תעבור.**וגו' וצו את יהושע וגו' כי הוא יעבור ולא אני וכן דברים ו' כי יביאך ולא אני וכן דברים י"א הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה ולא אני וכן מ"ש כאן אתה עובר ולא אני ואם היה אהבתם אותו באמת ובשלמות היו מתעוררים מעצמם לבקש רחמים עליו וגם בעבור טובת עצמם ומאחר שלא עשו כן מעצמם א"כ לא יועיל גם אם יאמר להם בפירוש וזה הכוונה במשל ובנמשל:

**שנאמר את ה' אלהיך תירא.**כתיב כאן בפרשת היראה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה עד את ה' אלהיך תירא וגו' ולפי מה שהתחיל בפרשת שמע ישראל פרשה ט' לא בצדקתך וגו' וידעת כי לא בצדקתך היה די במ"ש זכור אל תשכח את אשר הקצפת וכל ענין החטאים ולמה הזכיר התפלה ואח"כ פרשת היראה בתיבת ועתה משמע שנמשך מדבריו הקודמים עי' רש"י בחומש ולפי דברי המשל הכל על נכון שהזכיר התפלה לשתי כוונת. א' שידעו שמעתה תתחדש להם הנהגה אחרת כמ"ש בריש סימן זה. ב' אולי יבינו ויתפללו עליו כמ"ש שהתפלל הוא עליהם וא"כ יחיה חי עמהם שינהיגם כמו עד הנה ואין מן ההכרח להזהירם כל כך על עבודת השי"ת אך מאחר שלא הבינו ולא התפללו א"כ בוודאי יהיה אחר ולא הוא ויתחדש להם הנהגה אחרת שלא יסבול וישרת אותם כמשה בהכרח להזהירם על עבודתו ית"ש בזהירות גדולה יותר מאשר מחייו עי' לקמן פרשה ז' סי' יו"ד. ויתבונן הקורא איך תזל עיניהם למרחוק יביטו לחבר כמה פרשיות שיהיו שייכים זה לזה ע"פ המשל בקרסי הבינה:

**שקידש את ישראל.**עי' שמ"ר פרשה ל"ג סי' ז' וש"נ ומבואר:

**מה שכר נתן לו.**עי' שמ"ר פרשה ל"ג בסימן א':

**אורה של אש לבנה.**שי"ר פסוק ראשו כתם פז ע"ש הגירסא. וכמ"ש מימינו אש דת למו שהדת שנתן לנו בימינו היא התורה היתה של אש ובדמיון ס"ת שלנו שעורה לבן ודיו שחור ומ"ש וחתומה באש אולי הכוונה על חתום הפרשיות שהי' בה סימן ניכר באש וגם יתכן שפי' שחתם את התורה והסתירה שלא יבינו סודותיה כל מי שאינו ראוי לזה כדמיון התינוק שהבין בחשמל ויצא אש מחשמל ושרפתו וכמ"ש אש לפניו תאכל ותלהט סביב. ומ"ש ומלופפת באש היינו שמכורכת סביבה בסודר של אש וכמ"ש שבת ס"ו לפופי ינוקי. גם יתכן על חיבור היריעות זה לזה שהיו מחוברים באש וכמ"ש וחברת את היריעות תרגם אונקלוס ותלפף. ופירוש זה הוא מבני המופלג ומופלא בתורה ויראה וכו' מהור"ר אברהם ישראל נ"י. ודברי המדרש זה אף שהם נשגבים מדעתינו והם דברים העומדים ברומו של עולם עכ"ז אין להרחיק פשוטם חלילה שנתן למשה תורה מן השמים כדמיון ס"ת שלנו בכל פרטי' ועיין שמ"ר פרשה נ' סימן ב' מה שכתבתי שם בפירושי. וכמו המלאכים שנראו לנביאים בדמיון איש לבוש בגדים (שופטים ו') בגדעון. ושם י"ג אצל אשת מנוח כמ"ש בזוהר על המלאכים ואליהו שיש להם לבוש שמתלבשים בבואם לעולם ועיין פרקי דרבי אליעזר פרק כ"ב על המלאכים שנפלו מן השמים. ומלאכים הם של אש כמ"ש משרתיו אש לוהט. ובדמיון זה היתה התורה שנתן הקב"ה למשה מעור לבן ודיו שחור תפורה בגידין ומכורכת יפה במטפחות יפים עד שהיו יכולים לטלטלה וכמ"ש ביוסיפון שלנו שבחורבן בית ראשון הטמינו האש של מעלה שהיה על גבי המזבח במערה ובבנין בית שני שמצאוה בדמיון שמן על מים ולקחו מהם מלא חפנים ושפכוהו על הקרבנות שעל המזבח ונתלהב ונתלהט על המזבח כולו ועל כל הבית וטהרו וקדשו ואח"כ נתמעט מן הבית ונשאר על המזבח וכמין ציור של ביאור למאמר זה שפעם נקראת התורה תורת חסד כמ"ש ותורת חסד על לשונה ופעם נקראת תורת אמת כמ"ש תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא וגו'. וכן בדברי חז"ל פעם קראוהו רחמנא ופעם נתנה מפי הגבורה ואמת פי' דין וגבורה עי' ב"ר פרשה א' סי' ז' כפירושי ועור לבן רומז על התפשטות החסד בלא גבול וצמצום ודיו שחור רומז על הדין והצמצום של פרשיות פסוקים תיבות ואותיות ומקום של תגבורת הדין בתורה אצל העגל שאמר הניחה לי ואכלם ואז נתלכלך הקולמוס בדיו יותר מדאי והוצרך לקנחו לבטל הדין וקנחו בשערו וכמ"ש לעיל פרשה א' סי' י' שכלה שהיתה עומדת בחופתה מקנחת בשערה ואשימם בראשיכם לישראל בדמיון כלה בחופתה וכמ"ש עלובה כלה מזנה בחופתה וקינח משה בשערו בראשו שעמד בפרץ לפניו ואמר אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך משם נטל זיו הפנים כמ"ש במ"ר פרשה י"ט חכמת אדם תאיר פניו ע"ש בפירושי ועי' שמ"ר פרשה מ"ז סוף סימן ו' בקיצור והדברים מיוסדים ומפליאים אם תעיין בכל המקומות המצוינים:

**עת להשליך אבנים.**עי' שמ"ר פרשה מ"ו סי' ג' קהלת רבה פסוק זה:

**לכן כה וגו' ושמתי משפט.**עיקר השייך כאן הוא פסוק לכן כה אמר ה' הנני יסד בציון אבן אבן בוחן וגו' ואגב גררא הובא גם פסוק הסמוך לו ושמתי משפט וגו' והפירוש הראשון מאנדריאנוס הובא דרך אגב של הפירוש השני ממשה ששבר הלוחות ששייך כאן:

**ויהי כאשר קרב.**שמות ל"ב:

**זה שכעס זה משה.**והשני פסוקים שלפני פסוק זה אל תבהל היינו פסוק כי העושק יהולל חכם וגו' טוב אחרית דבר וגו' נדרשים על משה בשמ"ר פרשה ו' סי' י"ב וע"כ דורש גם פסוק זה על משה שהפיג כעסו ואפו בשברון הלוחות:

**שאפיג את חמתי.**על ידי שאשבר איזה דבר מהעולם הנה יש לי לכעוס הרבה יותר ממך ויש בידי במה להפיג חמתי:

**ומה יש לי לעשות.**כי שברתי ואיך אוכל לתקן זה וזהו פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים עד אשר שברתי אתה שברת ואתה מחליף:

**לא היו מופקדים.**וכי לא היו מופקדים אצלך דרך פקדון עד שתמסור לישראל ואתה מחויב לשלם:

**עשה עצמו כאלו היה כועס על ישראל.**חלילה לומר שהדברים כמשמעם שעשה משה ברמאות לגנוב דעת עליונה והקב"ה השיב לו ע"י שיעשה עצמו כעוס שני פנים בכעס אין זה דרך חז"ל והמדרשים אבל תוכן הענין שבעת שחטאו ישראל היה משה בצרה וצער גדול מכמה פנים. אחד על שקינא לכבוד ית"ש איך ימצא מי שימרה אותו אף כי ישראל שהטיב להם יותר וגדלם. והב' היה צר לו על שישראל יענשו בחטאם והיה גם הוא בכעס גדול על ישראל אך יתן מקום לכעסו לא יוכל להתפלל עליהם ועל שהיה עניו גדול מכל האדם וסבלן בהחלט היה סובל וכובש כעסו כדי שיוכל לחונן דעתו לבקש עליהם רחמים אך אצל העגל שראה שהכעס עליהם מהש"י גדול מאד לכל ולהשמידם התיאש משה לשעה מהתפלה ונתן מקום היפך מדת ענוותו לכעוס על ישראל ולהצדיק דין הקב"ה וכמפורש בעזרא ט' י"ד הנשוב להפר מצותיו וגו' הלא תאנף בנו עד כלה וגו' צדיק אתה וגו' הננו לפניך באשמתנו עד שקם שכני' בן יחיאל ועורר אותו כמפורש שם כל הענין וכן כאן שאם לא היה הקב"ה כביכול נותן מקום למשה שיתפלל היה משה מיואש מלהתפלל והיה בכעס על ישראל כמו הקב"ה וזה כוונת המדרש במ"ש עשה עצמו כעוס כנ"ל וכאשר לא מלאו לבו לבקש רחמים על ישראל ביקש על עצמו שיעשה לו כמו שיעשה לישראל שמאחר שמנית אותי על ישראל עם שחטא לך ואתה בכעס עליהם עד שנתת עליהם עונש לכלותם ולמחות את שמם ואין מידך מציל בכן מחני נא גם אני עמהם ואז היה כל הענין מ"ש ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה ושם כתוב ודבר ה' אל משה פנים אל פנים וזה היה כששבר את הלוחות וצוה לו שיחליף אותם ואז שב משה אל ה' קודם פרשת ויחל משה ואעפ"י שפרשת ויחל משה קודם הרבה למ"ש וישב משה וגו' ודבר ה' אל משה פנים אל פנים דעת המדרש שלא יתכן לפי פשוטו שהרי כתיב ויהי ממחרת וגו' ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם למה הוצרך לזה הרי כבר כתיב ויחל משה עד וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו אלא שכל ענין של ויחל משה וגו' וינחם וגו' היה אחר שאמר ועתה אעלה אל ה' ואחר שאמר מחני נא ואחר שכתוב פנים אל פנים אז ויחל משה עד וינחם ה'. דוק בכל זה מאד ועי' בדרך דרשה זו בשמ"ר פרשה מ"ה סי' ב':

**נותן צונן הוי נותן רותחין.**פי' כשיראה את הקב"ה בכעס קטן אז יהיה משה בכעס גדול וגירסא זו צ"ע כי למה יצוה את משה שיכעוס בעת שלא יכעוס הקב"ה אך בשמ"ר פרשה מ"ה סימן ב' הגירסא כשיהיו פניך כעוסות יהיו פני מרצין את פניך וכשיהיו פני כעוסות יהיו פניך מרצין פני:

**והרי בניך מרים וכו'.**עי' שמ"ר פרשה מ"ג סוף סי' ג' טעם לדברים אלו מענין מי מרה וכאן קיצר שסמך עצמו על מה שמבואר שם ומ"ש ד"א נראה מיותר:

**א"ר סימון למה הדבר דומה.**עי' שמ"ר פרשה מ"ב ברכות דף ל"ב א' וחולק על דרשה ראשונה וסובר שהפרשיות כסדרם שמ"ש ויחל משה היה מיד אחר שאמר הניחה לי קודם שירד:

**עקור העליונים.**עי' ב"ר פרשה ל"ד סי' י"א ומש"ש ופרשה ע"ו בסי' א' וכאן פי' שאפי' בלא שבועות אבות עכ"פ הם בכלל שבועות נח שנשבע בשמים ובארץ:

**ואם כן.**צ"ל ואחר כן:

**חשוב אותם כסדום.**עי' ב"ר סוף פרשה מ"ט עי' מש"ש:

**שמונים צדיקים.**שמ"ר פרשה מ"ד סי' ז' איתא שאמר שיעמיד לו יו"ד צדיקים ושם חושב את משה ואת יהושע וא"כ לפי מ"ש כאן שחושב גם נדב ואביהוא הרי כאן ט' ולא יחסר אלא אחד ויותר צ"ע שהרי מפורש בפסוקים שהביא מע' זקנים שנתמנו באוה"מ. והיינו בעת קברות התאוה כמפורש בסדר בהעלותך וכשחושב אלו הע' זקנים איך חושב נדב ואביהוא שמתו קודם שנתמנו הע' זקנים ביום שהוקם המשכן ביום ראשון לחודש ניסן ומינו זקנים אחר עשרים בעיר ויש ליישב כונת המדרש שמאחר שנתמנו לזקנים ונביאים הרי שהיו מעולם צדיקים מקודם לכן בעת העגל שהיה ביניהם רק עשרה חדשים וכמ"ש אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו וכמ"ש בהדיא במ"ר פרשה ט"ו סי' כ' שהיו שוטרים במצרים ועדיין צ"ע למה לא חשב משה ויהושע גם צ"ע דכאן חושב שמונים צדיקים ובשמ"ר פרשה מ"ד סי' ז' לא ביקש אלא י' צדיקים וכאן ביקש שמונים. ואשר נראה לי בזה דבר אמת וברור דכאן אינו מדבר בעגל רק במרגלים שגם בחטא מרגלים הזכיר זכות אבות והתפלה שכתיב כאן בסדר עקב היה בין העגל ובין מרגלים וענין המרגלים היה אחר קברות התאוה ואז היו הזקנים שנתמנו באוה"מ וע"כ דקדק כאן המדרש להביא הפסוקים של הדינים שנתמנו באוה"מ בקברות התאוה כי מקברות התאוה נסעו לחצרות ומחצרות לפארן ומפארן שלחו המרגלים וכמ"ש בסדר עולם פרק ח' וראיה לדבר שבמרגלים ביקש משה בזכות אבות היינו מ"ש בעקב דברים ט' פסוק כ"ג ובשלוח ה' אתכם מקדש ברנע ובפסוק כ"ה הנ"ל כל הענין ובפסוק כ"ז זכור לעבדיך ובפסוק כ"ח פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלתי יכולת ה' וזה היה בתפלת מרגלים ולא אצל העגל כמפורש בסדר שלח לך ואעפ"י שבסדר שלח לך אינו מפורש שהזכיר זכות אבות הרי הזכיר כאן בסדר עקב ע"פ מדה י"ז ועי' במ"ר פרשה ט"ז סי' כ"ב בהדיא שבמרגלים ביקש משה בזכות אבות ועי' מש"ש דברים אמיתיים בס"ד אך אצל העגל לא היו זקנים כלל כמ"ש בהדיא במ"ר פרשה ט"ז סי' כ"א שהרגו לע' זקנים ולחור ע"כ לא זכר משה בעגל לע' זקנים רק יו"ד זקנים והתבוננתי בכוון דברי המדרש כיון שהזכיר משה זכות אבות אמר לו סלחתי כדברך ובמאמר הסמוך לו חתם וינחם ה' על הרעה והיינו שמתחלה דבר המדרש מענין מרגלים שחתם שם ויאמר ה' סלחתי כדברך ואח"כ דיבר מענין העגל שחתם שם וינחם ה' וגו' וא"כ מ"ש כאן במדרש נדב ואביהוא הוא בוודאי ט"ס שבמרגלים לא היו כבר נדב ואביהוא בעולם ובמקומם צריך לחשוב את משה ואת יהושע. ואף לפי מ"ש בשמ"ר פרשה נ"א סי' ד' עכ"פ כאן דקדק המדרש לכתוב סלחתי שאצל מרגלים ופסוק וינחם שאצל העגל דוק והתבונן בדברים:

**כיון שראה שלמה.**מסכת שבת דף ל':

**זכור לאברהם וגו' אשר נשבעת וגו'.**הביא פסוק של כי תשא שהתפלל אצל העגל ואעפ"י שכאן אינו מפורש כן דורש ע"פ מדה י"ז כאלו גם כאן כתיב כן:

**חיים הם המתים.**שמ"ר פרשה מ"ד סי' ה' ועמש"ש איך דורש כן:

**אלו מעידים.**שנקראו לוחות העדות שמות ל"ב ואין עדות פחות משנים:

**כנגד שני שושבינים.**השושבינים הם אוהבי החתן והכלה המחברים אותם ומזווגים אותם כך הלוחות מחברים את ישראל שהם בדמיון כלה להקב"ה בדמיון החתן וכמ"ש לעיל ריש סי' י"ב וש"נ ועי' עוד לעיל סוף פרשה ב' וכנגד שמים וארץ וכמ"ש והלוחות מעשה אלהים המה וכמ"ש כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך והמאמר בתנחומא כאן ריש סי' יו"ד:

**מעשה שמים.**כמ"ש בראשונים והלוחות מעשי אלהים המה ובשניים כתוב פסל לך:

**הנייר והלבלר משלי.**מגודל החיבה לא הקפיד אך השניים על ידי ריצוי אחרים לא היה החיבה גדולה כל כך:

**ממצרים ממקום עבודת כוכבים.**שמ"ר פרשה מ"ג סוף סי' ח':

**כך לעתיד לבא.**עי' לעיל פרשה ב' סי' ט' ויתא ראשי עם:

**בסופה ובסערה דרכו.**והרי כתיב לא ברוח ה' והם בכ"מ ודורש להכריע ע"פ גז"ש בסופה זה משה שכתוב אצלו ותשם בסוף ועליו סמך בפסוק זה גוער בים ויבשהו לעתיד כמו בעוה"ז ויגער בים סוף ויחרב ע"י משה ובסערה זה אליהו שכתוב בו ויעל אליהו בסערה ועליו סמך בפסוק הנ"ל וכל הנהרות אחריב וכמ"ש אצל אליהו ויבש הנחל כי לא היה גשם בארץ שאליהו עצר הגשמים:

**הנה אנכי שולח לכם את אליה.**ובפסוק הקודם זכרו תורת משה עבדי ועל זה אמר את אליה לרבות משה כנ"ל או פירושו אתא ליה עם אליה: