**דכתבת לנו בתורתך.**עי' תנחומא תצא באריכות ובפסיקתא פ' זכור פי"ב וי"ג:

**ר' אבא בר כהנא אמר פגרו.**פסיקתא רבתי פל"ב סי' ב' וילקוט תהלים מזמור קל"ז:

**אפילו יסודותיה מטון.**להפיל היסודות ולהגיע לתחתיתה:

**וירא כי לא יכול לו.**פי' וירא הגבורה שלו שעשה עתה בהאבק עמו והתבונן מזה שלא יכול לו עוד וכאן כתיב והביטה וראה שיראה מרחוק ויראה מקרוב:

**נחלתנו נהפכה.**אם הכוונה כפשוטו שתחלה היתה שלנו ואח"כ של זרים א"כ היל"ל היתה לזרים מהו נהפכה ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז שמפורש כתיב בתורה על ארצנו שהיתה נחלתנו שנהפכה כמהפכת סדום ועמורה בסדר נצבים:

**ירמיה קורא אותה.**היינו כאן שירמיה אמר הקינות ופי' שדעת המדרש שתיבת נחלתנו פירוש בית המקדש שנקרא נחלה כמ"ש אל המנוחה ואל הנחלה ודרשו מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים והכוונה שקרא אותה על שמינו וכן ישעיה אע"פ שקראה אותה על שם הקב"ה כמ"ש ישעיה ס"ג ט"ו הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך וכמ"ש בניתי בית זבול גם יתכן שמ"ש קדשך ותפארתך הכוונה שמים שנקרא זבול אך קרא אותה גם לשמינו בישעיה ס"ד בית קדשנו ותפארתנו קרא אותה ע"ש הקב"ה לבד נחלתך:

**לא יהיה לה אב ואם.**ועם כל זה נתגדלה למלוכה והגיעה לנו ישועה וגאולה על ידה להורות כי השי"ת הוא אבינו גואלנו מעולם ועד עולם:

**אוי לנו שנתקיים בנו.**שהצרות הכתובות בהתוכחות ובהקינות לא נתקיימו כולם בעת החורבן והגלות אלא כל צרה בדור מיוחד ובמקום מיוחד וצרה זו באה זמנה בדור שלנו ובמקומנו:

**על צוארנו.**שהצואר חלק בלא שער כמ"ש על חלקת צווארו:

**בצווארנו ביום צרה.**בביהמ"ק כמ"ש שי"ר סוף פסוק כמגדל דויד צוארך:

**הוא אריוך.**כמ"ש דניאל ב' אריוך רב קטוליא ובסוף מלכים כתוב נבוזראדן רב טבחים הרי שהם אחד ומעשה דניאל שהיה בשנת ג' ליהויקים היה קודם מעשה של סוף מלכים שהיה בסוף ימי צדקיהו ואיתא לעיל שנבוזראדן נשתייר עם נ"נ מחילו של סנחריב הרי שאריוך הוא נבוזראדן ודו"ק:

**עד לשם לא ישבנו.**הנה מירושלים עד פרת הוא מהלך ט"ו יום כמ"ש בתענית פרק א' משנה ג' ט"ו יום כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת ולא יתכן לומר שהוא כפשוטו שכל הט"ו לא יישנו ולא ישבו לאכול לא חיל של נ"נ ולא ישראל אלא בהכרח הכוונה שדחקום וטרדום בכל הדרך בכל האפשרי במעט שנה במעט מנוחה בכל דבר:

**היו משלחין שמן.**לעיל פסוק עודנה תכלנה:

**בדדכון קיימין.**אתם אומרים ואנחנו עונותיהם סבלנו לא כן הוא אלא בשלכם הדבר עומד בעון עצמכם אתם נענשים. ומ"ש אמר להון קיימין בדילנא פי' שהודו לו שכן הוא וצ"ל אמרו לו קיימין בדילנא וכמ"ש כמה פעמים בדניאל ט' ובעזרא ט' שהתוודו ובתפלת שלמה שהתוודו על חטאם שבעבור חטאם נענשו:

**אלולי משה.**כוונתו למ"ש ב"ר סוף פל"ח וש"נ שכל מקום שנא' אין לה הוה לה וכן כאן פורק אין מידם. והוה להם פורק במצרים שנקראו עבדים שהם בני חם וכנען נקראו עבד עבדים אפי' לבני חם שהם עבדים היה כנען עבד להם. עיין ב"ר פ' פ"ו ריש סי' ג' הקנוין קונים עמש"ש. ועי' קה"ר פסוק ראיתי עבדים וכן אילולי הקב"ה ג"כ מתיבת אין כנ"ל:

**אמר רשב"ג.**שי"ר פסוק כמעט שעברתי:

**ותקצר נפש העם בדרך.**ורישא דקרא לסבב את ארץ אדום לרמוז על גלות הד':

**אתכריית רוחי.**על שראה במראה ענין ארבע מלכיות. הנה בשי"ר שם סדר הפסוקים מהתורה ומירמיה ומדניאל ומישעיה על ששם עיקר הדרוש מישעיה ע"כ מביאו בסוף לחזור לענינו ולדרוש שלו וע"כ גם כאן הקדים דניאל לישעיה כמו שם והביא ירמיה בסוף שהוא עיקר הדרשה בפסוק שעומד בו:

**בנפשנו נביא לחמנו.**כי שאר פסוקי קינה זו בלשון עבר רק פסוק זה בלשון להבא על צרות שבגלות ע"כ הביא הדרשה על פסוק זה דווקא:

**כמריאתא.**עי' מ"כ וצ"ע ומ"ש כתנור שלא הוסק כל צרכו כי תיבת כתנור מורה על תנור שהוסק בעצים ואש ואיך אמר נכמרו שהוא ענין חום בעלמא והיל"ל הובערו ע"כ דורש כתנור שלא הוסק כל צרכו כן נעשה הגוף בעת הצרות שמתקלקל חום הבטן ובוער העור מבחוץ:

**אל תגעו בא"א.**עיין לעיל סוף פסוק דרכי ציון וצ"ע להשוות ואולי מדרשים חלוקים הם:

**פני זקנים לא נהדרו.**הרי מדבר כאן בתלי' ושפיכות דמים ואיך אומר שלא נהדרו ע"כ דורש שהזקנים רצו לפייס על השרים שלא יהרגו אותם אך לא נהדרו הזקנים והשרים נתלו:

**רחיים בבבל.**כי בבל מצולה ומים מצוים שם ואין שם אבנים וכמ"ש בתורה בבנין המגדל של דור הפלגה ותהי להם הלבנה לאבן והיה חסר להם רחיים לטחון:

**ברחיים כתיב.**חסר יו"ד קמא וצ"ע שאצלנו כתיב ברחיים אצ"ל אל תקרא בריחים אלא ברחיים:

**מזמריהון שבתו.**שתיבת שבתו של רישא דקרא נמשך גם לס"ד לבחורים שגם בחורים מנגינתם וזמריהון שבתו ומה שהביא כאן תיבות שבת משוש לבנו נראה שהוא בטעות שעדיין מביא שני פירושים אחרים על פסוק וזקנים משער שבתו. ור' חסדא בא לחלוק ולפרש כפי מה שכתוב שזקנים שבתו הם הסנהדרין ואז בחורים מנגינתם כדרך הבחורים לזמר דברי נבלה. ור"י בר אבין סובר ג"כ כר' אבא שתיבת שבתו שייך לסיפא וע"פ מדה י"ז בשיר של משתה שעשו יום טוב על הצרות:

**רבי ירמיה דשבשב.**אולי נקרא כן על השבוש והעעות שנכשל בו ומת בו ונתקיים בו שגגת קללת שמואל:

**צער גדול תן.**ויק"ר פי"ט סוף סי' ג':

**חשכה עינינו.**על הר ציון ששמם שהוא בית קדשנו ובית חיינו:

**ק"כ מיל.**ברחוק מרומי הרגישו איך שהכל עסוקים להוליך סחורתם מיני מאכל ומשקה ושאר צרכיו הכל ברומי בלך ושוב והכל טרודים והומים לרומי:

**ואעידה לי עדים.**ולא פירש כאן כלל עדות זו למה שאין לו שייכות לא לפניו ולא לאחריו גם לא פירש מה העידו ומה לנו צורך ולימוד בהעדה זו ע"כ דורש ע"פ מדה י"ז. וכבר יסדנו כלל נאמן בדברי חז"ל הובא בהקדמתנו לספר בראשית שהשמות השוות הכתובים בתנ"ך בשני מקומות הם אחד אם לא שיש הוכחה שלא יתכן לומר שהם אחד ע"ש כמה ראיות וכאן כתוב אוריה הכהן וזכריה בן ברכיה והנה זכריה בן ברכיה מפורש בריש זכריה והוא עצמו הכתוב כאן אך על אוריה יש לחקור מי הוא והנה כאן בישעיה ריש ח' נמשך לענין הקודם של ישעיה ז' שמדבר באחז והנה במלכים ב' ט"ז מפורש שם בפסוק יו"ד וישלח המלך אחז אל אוריה הכהן וא"כ לפי הפשט הוא אוריה הכהן שכתוב כאן וא"כ יקשה איך אמר עליו עדים נאמנים הלא מפורש כתוב עליו בפרשה שם ששמע לאחז להעביר המזבח אשר לפני ה' והעמיד תחתיו המזבח שראה אחז בדמשק והיה לו למסור נפשו למות ביד אחז ולא לעשות כן הרי שלא היה נאמן ובהכרח שלא כוון הפסוק על אוריה זה על כן דרשו חז"ל על אוריה אחר שמת על קדושת ה' כמפורש בירמיה כ"ו כ' וגם איש היה מתנבא אוריה בן שמעיה מקרית יערים אך אינו מפורש כלל מה היתה נבואתו ומאחר שאינו מפורש הרי בהכרח שמפורש בענין זה עצמו והיינו בתיבת גם ופי' כמו שהתנבא מיכה שמפורש שם בפרשה בפסוק י"ח כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש ירושלים עיים תהיה והר הבית לבמת יער וזהו וגם שגם אוריה נתנבא כמו מיכה וזהו עומק דברי ר"ע ומה אמר אוריהו הרי אינו מפורש כלל אלא בהכרח שמפורש בענין וכנ"ל ומ"ש אוריה הכהן ובירמיה שם כתיב מקרית יערים ויתכן שדורש ר"ע שפי' שעל שבקרית יערים היה שם מקום הארון בימי שמואל וא"כ היה שם מקום הכהנים ששרתו אותו והקריבו והקטירו לפניו על כן מ"ש כאן הכהן הוא בעצמו מ"ש כאן מקרית יערים ומצאתי במדרש שעם פירוש יפה ענף שמביא שם בשם איזה מדרש ד' משפחות שהיו מבוזות בישראל ויחסו הכתוב פנחס וכו' ואוריה שאמרו ישראל על אוריה שהוא גבעוני שקרית יערים הוא מערי הגבעונים ויחסו הכתוב כאן אוריהו הכהן ומ"ש קרית יערים אינו לגנאי אלא לשבח כמו שכתבתי שהיה מקום לכהנים ועתה חוקר ר"ע מה ענין אוריה אצל זכריה ובאיזה ענין קורא אותם עדים נאמנים ודורש שהענין מפורש בזכריה ח' והביא כאן פסוק עוד ישבו זקנים ופסוק של אחריו ורחובות העיר והנה נבואות זכריה מלא הבטחות גדולות ונוראות מענין משיח ושוב השכינה וכדומה ולא הביא אלא פסוקים אלו הגשמים אך האמת יורה דרכו שעיקר כוונת ר"ע על הפסוק שלפני פסוקים אלו שהביא ועל הפסוק של אחריהם כי תחלה כתוב כה אמר ה' שבתי לציון ושכנתי בתוך ירושלים ונקרא ירושלים עיר האמת והר ה' צבאות הר הקודש. ופסוק זה הוא מכוון כנגד פסוק של אוריה הנ"ל ציון שדה תחרש לקללה וכאן שבתי אל ציון אוריה אמר ירושלים עיים תהיה וכאן ושכנתי בתוך ירושלים וגו' אוריה אמר והר הבית לבמת יער וכאן אמר והר ה' צבאות יקרא הר הקודש כמקדם שתיבת ונקראה ע"פ מדה כ"ב נמשכת גם לס"ד וגם הבטחה הגשמית הוא ג"כ כנגד קללת שתחת חורבן הגשמי יהיה ברכה הגשמית ג"כ ואחר הפסוקים הנ"ל כתיב כה אמר ה' צבאות כאשר יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאם ה' צבאות פי' על המעשה שהיה כאן כגדולי ישראל ורבניהם הם ר"ג וראב"ע ור"י ור"ע ראשי סנהדראות שנפלא בעיניהם על שראו שועל יוצא מק"ק והיינו שנתפלא על קללת אוריה על זה אמר גם בעיני יפלא על רוב הברכות וגודל הטובות שאעשה להם שיהיה כנגד הקללות ממש ומעידים זה על זה דוק והבן בדברי חז"ל איך דורשים הפסוקים לאמיתתם:

**ישיבה בלא כסא.**כמ"ש בסוף בשלח כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור ע"ז אמר כאן לעולם תשב היינו בכסא שלם ושם שלם עם ה' בתרא כמ"ש בזוהר מענין המטרונא משל על כנס"י ושכינה והדברים למעלה משכלנו ואם ריק הוא מכם:

**ד' דברים אמר ירמיה.**עי' פסיקתא רבתי פל"א סי' ג' ילקוט ישעיה מ"ט ילקוט ירמיה י"ד:

**עזיבה ושכיחה.**לפי סדר הכתוב כאן לנצח תשכחנו תעזבנו היל"ל להיפך שכיחה ועזיבה:

**ואנכי לא אשכחך.**ולא הביא פסוק על עזיבה ובלי ספק שכוונתו על פסוק בישעיה ס"ב ד' לא יאמר לך עוד עזובה ושם סוף פסוק ב' תחת היותך עזובה וגו' ושמתיך לגאון עולם:

**אמר ריב"ל ד' דברים.**הם הד' דברים שחושב כאן תשכחנו תעזבנו מאסתנו קצפת וצ"ע למה לא חשבם כסדר הזה שהם בכתובים:

**ולא לעולם אקצוף.**ועל עזיבה ושכיחה כבר מבואר בדברי ר"י בר אבון הנ"ל שכיחה ואנכי לא אשכחך ועל עזיבה לא יאמר לך עוד עזובה ובפסיקתא שם ובילקוטים הנ"ל באופן אחר:

**וערבה לה'.**ת"כ סדר שמיני הובא ילקוט מלאכי ג' ויק"ר פ"ז סי' ה' ושם מבואר:

**אם מאיסה.**לעיל פסוק בכה תבכה:

**סופיה לאיתרציא.**וכמ"ש ישעיה ס' פסוק י' כי בקצפי הכיתיך וברצוני רחמתיך:

סליק מדרש איכה רבתי. אלהי ישועתי. ושמחני תהת תוגתי. לה' התקוה והתוחלת. שיזכני להחל ולגמור מדרש קהלת: