והסר כעס מלבך.[הפסוק הזה הוא סוף פרשה י"א ונרשם פה הפרשה בשביל מ"ש לפיכך וזכור את בוראך אשר הוא ראש פרשה י"ב]:

**עקביא.**אבות ריש פרק ג' עי' ויק"ר ריש פרשה י"ח:

**שלשתן דרש עקביא.**שאם הכוונה על הבורא לבד היל"ל וזכור את ה' אלהיך ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל באורך ועל שכתיב בוראיך בי' מלא ע"כ דורש בורך וכצ"ל בארך זו ליחה סרוחה בורך זו עפר רמה ותולעה וכ"ה בויק"ר שם:

**והגיעו שנים.**אלו היסורין כתוב המ"כ שצ"ל והגיעו שנים וגו' כוונתו על מ"ש בס"ד והגיעו שנים אשר תאמר אין לי חפץ בהם ודורש על שאין לו חפץ ביסורים גם יתכן על שהוקשה לו השינוי תחלה אמר ימי הרעה ואח"כ אמר והגיעו שנים ע"כ דורש שנים מלשון שינויים על שלעת זקנה מתהווה בגוף שינויים רבים מכלות הכחות ועי' שבת דף קנ"א הובא בילקוט כאן:

**זלגו עיניו.**יותר מחפצו כי כן טבע הזקנים:

**זה המסס.**שתחלה אמר ובטלו משמע שמבטל לגמרי ואחר כך אמר כי מעטו ולא בטלו ע"כ דורש ובטלו על ההמסס שבטל כחו. וכמ"ש לקמן בפסוק בשפל קול הטחנה על ההמסס כי מעטו על השיניים שמתחסרים:

**אלו השפתות.**שהשפתות הם הכלים שבונים הדבור שאף שהדבור יוצא ע"י חמשה מוצאות הכל יוצא דרך השפתים וזהו בנות השיר שבונות השיר והדבור או על הכח הפנימי של ה דבור הם הכליות והלב:

**צווחין ליה לאלתר.**צ"ל לאתר וכ"ה בויק"ר שם:

**מסוריין.**סירים וקוצים:

**לוז של שררה.**לוז הוא אגוז קטן וכן השקד כדמיון האגוז וכן עצם הקטן של השדרה דומה לאגוז ושקד ומ"ש וינאץ פירושו שיבטל ויתקלקל וא"כ היל"ל ויבטל או ויתקלקל ע"כ דורש ג"כ מלשון הנצו הרמונים שאחר שיתקלקל ינץ:

**אל בית עולמו.**שמ"ר פרשה נ"ב מדרש רות פסוק כי המות יפריד:

**חוט של שדרה.**שהוא לבן ככסף וארוך כחבל:

**מגלה את הזהב.**מהכיס לחוץ וזהו גולת הזהב ומריצה הכסף להוציאה של מיני מאכל לגרגרת ומ"ש חבל פי' שמחבלת הכסף:

**פרש על פניכם.**בעוד שפניכם וצורתכם קיימת. ועי' ב"ר פרשה ק' בסי' ז' וש"נ:

**רגבי נחל.**עי' ויק"ר שם ריש פרשה י"ח:

**העפר על הארץ.**כשהיה שתהא יציאתו כביאתו:

**פתר קרייה במקדש.**איכה רבתי פתיחתא כ"ג וש"נ ומבואר כל הענין:

**משניות גדולות.**לעיל פסוק איש אשר יתן וש"נ:

**ומצפצפת.**והב"ק מנהמת כיונה כמ"ש ריש ברכות וזהו לקול הצפור:

**נתיירא.**שלא יעשה לו כמו שעשה לסנחריב וכמ"ש באיכה רבתי פסוק לא האמינו ובפתיחתא כ"ג הנ"ל:

**קסמה של ירושלים בימינו.**לסימן הצלחה וכדמיון גורל של יום הכפורים:

**כלורכין.**פי' במ"ע שרי אלפים בלשון רומי:

**ספקלאטור.**פי' ממונה להרוג הרוגי מלכות ועי' לעיל פסוק אם ישוך:

**כבשין וכולם.**וכל מה שצריך לכיבוש מבצרים ומלחמות:

**כקסם שוא בעיניהם.**וס"ד שבועי שבועות להם:

**שנדרשת ז' מז'.**כמ"ש במ"ר פרשה י"ט סי' א' מזוקק שבעתים:

**צריך היקף חד מתלתא.**שלפי הטבע צריך היקף שלש של הרום שאם הרום ג' אמות צריך להיות רחב אמה ואז יוכל לעמוד כדמיון האדם שגובהו נחשב ג' אמות ורחבו אמה:

**כספם בחוצות ישליכו.**וס"ד וזהבם לנדה יהיו לצלמו של נ"נ שעבודת כוכבים מטמא במשא כנדה וכמ"ש ד"ה ב' כ"ט ה' והוציאו את הנדה מן הקודש:

**כדו של ברוך.**שירמיה מתנבא ומשפיע ברוה"ק וברוך מקבל ממנו כמו בכד מן המבוע:

**כדו של ירמיה.**שבענין כתובות מגילות קינות היה ברוך המבוע והעיקר וירמיה צריך לו וכתיבת ברוך המגילות היה ג"כ ברוה"ק:

**לך לך.**מארצך היינו מבבל וכמ"ש אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים היינו בבל ושנער ועי' ב"ר פרשה ל"ט סי' ח' וצ"ע. אך הדבר מפורש בסוף נח ויצאו מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם ואח"כ באו לארץ כנען ודו"ק:

**גם בבל לנפול וכו'.**וס"ד גם בבל לנפול חללי כל הארץ היינו של דור המבול:

**שנער שננערו.**ב"ר פרשה ל"ז סי' ד' וש"נ ומבואר:

**והרוח תשוב וכו'.**ואחר כך כתוב הבל הבלים אמר קהלת ועי' מ"כ שצ"ל כיון שראה שלמה או צ"ל התחיל עליהם איכה ישבה. אך כוונת המדרש מ"ש התחיל עליהם בהבל הבלים היינו בדברי קינות שמדברים מדברי תוהו והבל וחושך:

**בקש קהלת למצוא.**דברי חפץ וכתוב יושר דברי אמת ולא פירש איזה דברי חפץ ולא פירש אם מצא או השיב לו בקשתו ודורש ע"פ גז"ש ומדה י"ז שהכל מפורש שמ"ש בדברי חפץ פירושו מתן שכר מצות כמ"ש כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה' ופי' חפצתי שיעשו כן ישראל. והשיב לו וכתוב יושר דברי אמת פי' שכתוב בספר התורה שנקרא ספר הישר וכמ"ש ב"ר סוף פרשה ו' ע"ש ותבין כאן וכמ"ש אשר אנכי מצוך היום לעשותם ודרשו היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. ועי' ד"ר פרשה ו' סי' ב' שאין לעמוד על מתן שכרן של מצות ומ"ש מה רב טובך. שגם מפסוק זה ראיה שאין לעמוד בעוה"ז על מתן שכרן של מצות. ויתכן שכאן סובר המדרש שמ"ש על ספר הישר פירושו על ספר תהלים שחברו דוד שנקרא ישר כמ"ש אשר עשה הישר בעיני ה'. ומ"ש כי תהיו אתם ארץ חפץ זה שייך למ"ש בקש קהלת למצוא דברי חפץ היינו למצוא מתן שכרן של ישראל שנקראו ארץ חפץ והיינו מתן שכרן של מצות שעושין וכנ"ל:

**על מתן שכרן של תורה.**היינו ג"כ באופן הנ"ל אצל מתן שכרן של מצות ומ"ש על ספר הישר היינו בספר התורה כנ"ל. ומ"ש עין לא ראתה פי' שגם מפסוק זה ראיה גם יתכן שדעת המדרש כאן שמ"ש כתוב יושר הוא ישעיה הנביא שהנביאים נקראו שרים כמ"ש גלה סודו אל עבדיו הנביאים וכתיב ולישרים סודו:

**אם תעירו ואם תעוררו.**עי' שי"ר פסוק זה בסופו ותבין כאן:

**ועל ספר הישר כי יום נקם בלבי.**כנ"ל על ישעיה ויותר נכון שכוונתו ובתורה כתוב לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם וכוונתו אחת לשני פסוקים אלו לי נקם ופי' לי נקם אני היודע הנקם שאשלם לעת תמוט רגלם ואין אחר יודע:

**שלשה שמות כו'.**במ"ר פי"ד סי' ד' כה"ע וש"נ ומבואר:

**כך לא נפל.**מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' הכל בא (יהושע כ״ג:ט״ו):

**כמסמרות נטועים.**דורש ע"פ מדה כ"א דבר שהוקש לשתי מדות:

**כל ימיו של ר"א.**כצ"ל כל ימיו של ר"א היו נוהגים כר"א ואחר שמת ר"א בקשו לנהוג כר' יהושע ואמרו להם חכמים שמאחר שהחזיקו בחייו כר"א כך אחר מותו וזה כמסמרות נטועים:

**אספה לי שבעים איש.**מאיש אחד כמו משבעים:

**להגות נתנו ולא ליגעת בשר.**צ"ע איך דורש ומפסיק הפסוק לשנים ומאין לו לדרוש ולא ליגיעת ויתכן שדורש שמאחר שלא יתכן לפרש מ"ש הרבה יגיעת בשר על ספרים החיצונים ואם אינו ענין לספרים החיצונים תנוהו ענן על התורה על פי מדה כ' וי"א מסידור שנחלק ושייך למ"ש בפסוק הסמוך סוף דבר הכל נשמע שהרבה יגיעות בשר בתורה ומצות הכל נשמע וכו':

**סוף דבר הכל נשמע.**משמע שעד כאן דבר בדבר אחד ועל זה אמר סוף דבר היל"ל סופי הדברים וע"כ דורש על האדם:

**למה קורין אותו דֶבֶר.**הובא דרך אגב ענין מיתה:

**פורחת באויר.**פי' שרוחו עולה למעלה. ועי' בסוף שי"ר סוף פסוק מים רבים על אבא הושעיא איש טריא שראו מטתו פורחת באויר:

**עמד על תשעים וכו'.**פי' שאע"פ שהיו הגפנים חסרים והולכים עכ"ז המעט שנשאר עשה יין כמו שהיו מאה גפנים. ובנמשל כל העולם עומד בזכות צדיק אחד וכמ"ש וצדיק יסוד עולם וכאן כתוב כי זה (פי' צדיק אחד) כל האדם:

**רבי הוה פשיט הדין קרייה.**עי' ויק"ר פרשה כ"ו סי' ד' ובאיכה רבתי פסוק יתן בעפר פיהו וכאן איני חושב אלא ד' פסוקים ושם ושם חושב ששה פסוקים ועי' חגיגה דף ד' ה' ומ"ש כאן הדין קרייה תיבת הדין ט"ס שהרי כתוב מיד לאחד מששה מקראות:

**גם בלא דעת.**הובא דרך אגב וכמ"ש בסמוך אלו ידע וכו' לפיכך וכו'. ועי' ויק"ר פ"ד סי' ג' כה"ע וש"נ ומבואר:

**עבד שרבו.**חגיגה דף ה' עד סוף הפסוק:

**אם טוב ואם רע.**ולמה יביא במשפט על דבר טוב ע"כ דורש על דברים טובים המעורב בהם דברים רעים ששייך בו משפט אף שהוא טוב: