**ויקחו לי תרומה.**עד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכן בשאר הסימנים ותיבת לי מיותר והיל"ל וירימו כמ"ש בסוף קרח ע"כ דורש ע"פ מדת ממעל מלשון מקח ולקח וכמ"ש ויק"ר ריש פ"ל:

**כי לקח טוב נתתי לכם תורתי.**וכמפורש לקמן ס"ב:

**יש בו זהב וכו'.**ע"פ מדה כ"א שהוקש לשתי מדות טובת הזהב לאוצר ובדרך אך אינו טוב להוצאה והכסף טוב להוצאה. וכן התורה חלק ממנה לאוצר ולמוד וחלק ממנה הצריך למעשה:

**שדות אבל לא כרמים.**השדות לתבואה ללחם עיקר המזון והכרמים ליין ושמן לתענוג. וכן בתורה חלק ממנה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם וחלק ממנה טיול בפרדס ולשמח הנפש כמ"ש נזכירה דודיך מיין:

**שלחיך פרדס רמונים.**שלחיך מלשון ויתנה שילוחים לבתו מלכים א' ט' י"ז מתנות של נשואים והתורה נמשלה לנשואים כדלקמן פר' זו בס"ז ויש בה כל דברים טובים פרדס רמונים כפרים עם נרדים וגו'. גם מלשון שדה בית השלחין וכ"ה לקמן ריש פל"ו וקראו בכל מיני שלחין שנאמר שלחיך וכמ"ש לעיל פ"כ ס"ב ובשי"ר פסוק שלחיך כל הפירושים. וכמ"ש טוב פריי מחרוץ ומפז ותבואתי מבסף נבחר פריי מכרם ותבואתי משדות:

**משכר הסרסור.**שמסחורה מעוטה לוקח שכר מועט וכשהשכר גדול אנו יודעים שהסחורה גדולה. גם לפעמים לוקח בשכרו מעט מהסחורה ומזה אנו יכולים לידע מהו הסחורה וע"י שכר של קרון אור של משה אנו יודעים שהתורה כולה אור. וכמ"ש במ"ר פ' י"א ס"ג אפילו פני הסרסור וש"נ וזה כי לקח טוב כמ"ש וירא אלהים את האור כי טוב וע' ד"ר פ' י"א ס"ג ומשה נקרא טוב:

**שמי שמכרו נמכר עמו.**פי' בוודאי שאין מקח כזה בעולם אך ממעלת התורה שהקב"ה נקח עמה על שנמשלה בדמיון נשואים שמרומז ג"כ בתיבת ויקחו כמ"ש כי יקח איש וגו'. וזהו כי לקח טוב שהקב"ה נקרא טוב ה' לכל שאחר נתינת התורה בסדר יתרו ואחר נתינת משפטיו לישראל בסדר משפטים כדלעיל פ"ל סוף ס"ג ודורש סמוכים. וכמ"ש ויק"ר פ"ל סי' י"ד וז"ל ויקחו תרומה אינו אומר אלא ויקחו לי תרומה אותי אתם לוקחים:

**הה"ד עלית למרום.**לעיל ריש פ' כ"ח ע' מש"ש ותבין כאן:

**נשבים הוא מיצר.**וצער השבי גדול מאד מצער המוכר:

**ת"ל לקחת.**ולוקח שלקח מקח טוב שמח רק המוכר עצב שכאן מדבר במוכר חפץ מתוך ביתו כמפורש לקמן ס"ו:

**ת"ל מתנות באדם.**והנותן בעין יפה נותן הרי שמחה מכל צד ע' ב"ב (דף ס"ה א') וכמ"ש ברכות (דף ה') וכל דרשה זו ע"פ מדה כ"א שהוקש לשתי מדות ואתה נותן לו כח היפה שבשתיהם וכאן לג' מדות שמחה של שובה כמ"ש שש אנכי כמוצא שלל ושמחה של לוקח ושמחה של נותן אך מקבל המתנה הוא בוש. והנמשל בכל זה שלימוד התורה ע"י מלחמת היצר וחכמה שלומד באף עומדת לו ונמשל הלקיחה על שצריך ליגע וליתן כחותיו על התורה שמתשת כחו במיעוט שינה ושיחה ותענוג אך מה יוכל להשיג בכחותיו מהתורה אשר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים לזה נמשלה למתנה שאחר שייגע כל צרכו בתורה אז נתנה לו במתנה וכדלעיל פ"ו ריש ס"ב ולקמן פמ"א ס"ו:

**אף סוררים.**עד לשכון יה אלהים המדרש סובר שפרשת הנה אנכי שולח מלאך וסדר תרומה תצוה תשא היה אחר מעשה העגל כמ"ש בפרשה הקודמת כמה פעמים וכמ"ש בסדר עולם פרק ו' שביום הכפורים ירד משה מן ההר ובישרם שנתרצה להם המקום וכו' ויצום מה צוה אותם לעשות המשכן וכמ"ש בתנחומא תשא סי' ל"א שאחר יוה"כ צוה למשה ועשו לי מקדש וכן בתנחומא כאן ס"ח אע"פ שפרשת המשכן קודם למעשה עגל אר"י בר"ש אין מוקדם ומאוחר בתורה וכו' (ע"פ מדה ל"ב) וכן בסמוך ס"ב ועיין מדרש תהלים ג' פסוק רבים אומרים לנפשי:

**אני ישנה.**שמ"ר פ"ב ס"ה וכאן ובשמ"ר שם חסר. ועי' שי"ר פסוק זה פסיקתא פר' ט"ו בשלימות:

**ישנתי לי מן הקץ.**נכסה ונעלם ממני ונתיאשתי:

**ממעשה עגל.**בסיבת מעשה עגל נתיאשתי מסליחה ולהתקרב להקב"ה:

**מרתיק עלי.**כמ"ש בסיפא קול דודי דופק פתחי לי אחותי וגו':

**שראשי נמלא טל.**משל לעומד בחוץ בלילה ומבקש שיפתחו לו פתח הבית ואומר שאינו יכול לסבול לחות הטל:

**כי כל בשמים ובארץ.**שהיל"ל על כל מה שבשמים ובארץ לך ה' הממלכה ע"כ דורש שהוא מאמר בפני עצמו שכל מה שברא בשמים ברא בארץ:

**זבול וערפל.**על שאמר שלמה לשכון בערפל בנה בניתי בית זבול בפסוק אחד מ"א ח' ע"כ דורש שנים אלו יחד:

**וראה מזבול קדשך.**ור"ד הבט משמים:

**ומשה נגש אל הערפל.**וכתוב אחריו אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם:

**עצי שטים עומדים.**שמות כ"ו ט"ו ע' לקמן ס"פ ל"ה:

**יושב הכרובים.**בישעיה ל"ז ה' צבאות אלהי ישראל יושב הכרובים ובתהלים פ' וצ"ט ועיקר הראיה מיחזקאל י' דשם כתוב כמה פעמים כרובים על המלאכים וכן בתהלים י"ח וירכב על כרוב א"כ יושב הכרובים ג"כ של מעלה:

**והיו הכרובים.**שמות כ"ה כ':

**ומעשה אופנים.**מ"א ז' ל"ג:

**ה' בהיכל קדשו.**וס"ד ה' בשמים כסאו הרי מ"ש היכל הוא של מעלה. וע' לעיל פ"ב ריש ס"ב דדורש על של מטן ומדרשים חלוקים הם:

**למטן היכל ה'.**ש"א א' ט':

**יהי רקיע.**ויהי מבדיל בין מים למים:

**למען כסא ה'.**ד"ה כ"ט כ"ג וישב שלמה על כסא ה' למלך וכמ"ש לעיל פ"ח בס"א הושיב לשלמה על כסאו שנאמר וישב שלמה על כסא ה'. וכן בירמיה ג' י"ז יקראו לירושלים כסא ה' פי' על שם כסא ה' שבשמים. ויתכן שהכוונה על פסוק כי יד על כס יה. ולפסוק ראיתי את ה' יושב על כסאו וכדומה:

**כתונת בד קודש ילבש.**ויקרא ט"ז:

**כי מלאך ה' צבאות הוא.**מלאכי ב' ז' ור"ד כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך וגו':

**במלקחים לקח מעל המזבח.**ור"ד ויעף אלי אחד מן השרפים הרי שהוא ממזבח של מעלן:

**מזבח אדמה.**שמות כ':

**וימתחם כאהל.**ור"ד הנוטה כדוק שמים:

**שמן זית למאור.**להאיר לפניו כ"י במשכן כמו למעלה. ומאחר שכל מה שבשמים יש בארץ ע"כ כמו ששוכן בשמים כן שוכן בארץ:

**לי הכסף ולי הזהב.**היינו של בית המקדש כמפורש שם בפסוק הקודם ומלאתי את הבית הזה כבוד אמר ה' לי הכסף לי הזהב וכן כאן במשכן ויקחו לי תרומה וגו' זהב וכסף. של כל נדיב לב שהם חביבים לפניו ית"ש כי רחמנא לבא בעי:

**הה"ד נבחר שם.**וס"ד מכסף וזהב חן טוב וכן אומרים ישראל שחביב ויקר עליהם מה שהקב"ה קורא התרומה של כסף וזהב שהם שלו וכמ"ש כאן ויקחו לי וגו' עד זהב וכסף ונחושת שמצאו חן בעיניו וכמ"ש בסוף סי' הקודם וזהו שייכות כל הדרשה לכאן ובסוף הסימן עוד באופן אחר:

**חמשים ומאתים מחתות.**דזה מיותר שמאחר שהיו ר"נ איש מחזיקים מחתות הרי אנו יודעים החשבון אלא שכוונת התורה שהיו כולם של איש אחד וזה חידוש שיהיה מזומן אצל איש אחד ר"ן מתתות:

**מכסף ומזהב חן טוב.**ומשה קרוי טוב לעיל פ"א ס"כ:

**העיז איש רשע.**והרמז על זמרי בפסוק הקודם אף כי בזימה יביאנו. ובמ"ר פ"כ סי' כ"ד הביא גם פסוק זד יהיר וגו' וע"ש בפסוקים שכולם מתפרשים על זמרי ופינחס ועי' סנהדרין (דף פ"ב א'):

**ומה העיז זמרי.**כולל שתי שאלות מה היתה העזתו ולמה הוצרך להעיז לענין זימתו:

**לעיני משה.**להמרות עיני כבודו:

**לא כן עבדי משה.**וס"ד בכל ביתי נאמן הוא ע' לעיל ריש פר' י"ח ולקמן סוף פמ"ז שפי' שנאמן בכל בית התורה לדרוש ולכוון לדעתו של הקב"ה ואיך אתה אומר שזו אסורה:

**וכיון שראו אותו.**שראו עזות זמרי נגד משה:

**נמו שנתם.**ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם:

**סוס מוכן ליום מלחמה.**היינו פנחס שהיה מוכן למלחמת מדין שמבואר בסדר מטות ואת פנחס בן אלעזר וכלי הקודש וחצוצרות התרועה בידו (ובזה אנו יודעים פירוש הפסוקים באיוב ל״ט:כ״ה מפסוק י"ט עד פסוק כ"ה החתן לסוס גבורה וגו' עד רעם שרים ותרועה שהנמשל על פנחס במלחמת מדין ופסוק המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו הסמוך לו יבואר על צליא בן דן שמבואר בזוהר וכמ"ש במ"ר פכ"ב ס"ה בביאור וכמו הפסוקים הסמוכים שם אם על פיך יגביה נשר שנדרש על אהרן ובניו ויק"ר פכ"א ס"ד דוק והתבונן בזה):

**אפילו הוא מת.**כמבואר בפסוקי איוב ל"ט שם ישחק לפחד ולא יחת ולא ישוב מפני חרב וע"כ למד הק"ו מהסוס:

**התרפית ביום צרה.**ובפסוק הקודם זמת אולת חטאת ותועבת לאדם לץ התרפית וגו' הפסוק זמת וגו' מדבר בזמרי והב' והג' והד' מדברים בפינחס:

**הצל לקוחים למות.**ומטים להרג אם תחשוך הם ישראל מהנגף:

**הלא תוכן לבות הוא יבין.**וס"ד ונוצר נפשך הוא ידע הוא יודע כחך שאתה יכול לעשות דבר זה:

**את שניהם.**מיותר שהרי מפורש את האיש וגו' ואת האשה וגו' אלא פי' שנדבקו שניהם יחד:

**כיון שיצא.**שיצא פנחס מתוך העדה לילך לאהל של זמרי:

**נגף את כולו.**כמ"ש רש"י בסדר פנחס סוף פסוק לזרח דזהו מ"ש ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף והם שחסרו ממספר שבט שמעון:

**נבחר שם מעושר רב.**שיחס הכתוב שמו של פנחס ביחוסו מעשרו של זמרי שנקרא רב כמ"ש נשיא בית אב לשמעוני ותרגומו רב בית אבא וזהו עשרו:

**נתן המלך אחשורוש.**כנגד מ"ש נתון לך ע"פ מדות ממעל ומנגד. וכל דרשה זו ע"פ מדה י"ז. וזהו ויקחו לי תרומה וגו' זהב וכסף וגו' דברים שהם שלי לי הכסף ולי הזהב:

**הה"ד כי לקח.**לעיל פ' זו ס"ב:

**חפץ מתוך ביתו.**מה שמשתמש בו בתוך ביתו ומוכר מחמת דחקו כי המוכר בחנות הוא שמח שמשתכר:

**בהתהלכך תנחה.**בשכבך תשמור עליך:

**דרש רבי שמלאי.**מכות (דף כ"ג) שי"ר פסוק ישקני:

**תורה צוה.**משמע דר' שמלאי מביא ראיה מתיבת תורה על חשבון תרי"ג:

**מורשה א"ת מורשה וכו'.**צ"ע מה צריך לומר א"ת וכו' שהרי תיבת מורשה פי' ירושה. וכמ"ש ריש וארא ונתתי אותה לכם מורשה ותרגם אונקלוס ירותא וכן מורשה קהלת יעקב ירותא ובסנהדרין נ"ט וצ"א ליתא אך בברכות נ"ז ובפסחים מ"ט שדורש מאורסה אומר א"ת מורשה אלא מאורסה. וכמ"ש כאן בסמוך וכן בספרי סדר ברכה ג"כ ליתא אצל דרשת ירושה רק אצל דרשת מאורסה כנ"ל. ע"כ בהכרח סמי חדא גי' המדרש מקמי תלת היינו בספרי ובסנהדרין בב' מקומות. וע' מדרש תהלים קי"ח:

**אל תהי קורא מורשה.**כמ"ש אבות סוף פרק ב' שאינה ירושה לך פי' שלהיחיד אינה ירושה וצריך להתייגע להשיגה אך לישראל בכלל היא ירושה וכמ"ש לא ימושו מפיך וגו' וכן היחיד שכבר נתייגע והשיגה היא לו ירושת אבות ובכלל לא ימושו. וגם בתחלה היא ליחיד מיועדת וארוסה שבדרכים ידועים ישיגנה:

**הוה פאארא דורון.**פי' במ"ע הולך לפני השער. והכוונה שומר השער והולך תמיד בהליכה וחזירה וכך החתן הולך תמיד אל בית אבי הכלה:

**ומשה עלה אל האלהים.**התורה בדמיון כלה והש"י אבי הכלה וכמ"ש לעיל פ"ל ס"ה ועד נתינת התורה בדמיון ארוסה שבשביל ישראל נבראת התורה כמ"ש ב"ר פ"א סי' ד'. ואחר נתינת התורה בדמיון נשואה לכלל ישראל:

**ועשו לי מקדש.**כמ"ש לעיל ס"ס א' וס"ס ו'. וע' עוד ויק"ר פר' כ' סי' י"ב. והנה כאן פתח בארוסה ולעיל ס"א בנשואים ולעיל ס"פ ט"ו כארוסה ובמ"ר פר' י"ב ס"ד וס"ס ח' כארוסה. והענין שמקודם בריאת עולם היתה מזווגת לישראל כדמיון הבת קול ביצירת כל אדם בת פלוני לפלוני ובנעשה ונשמע היה בדמיון קידושין וקבלת הדברות כנשואים והלוחות הראשונים ככתובה ובחטא העגל נקרעה הכתובה ועומדת להתקדש ובלוחות שניים כנשואה שנייה אך תמיד בתנאי זה כשזוכים כנשואה כשחוטאים כאלמנה כגרושה עומדת לנשואים בבחינת ארוסה ולעתיד נשואה לעולם ובזה נתישבו כל המדרשים שנראים סותרים דוק והבן בכל המאמרים במקומם ובטעם הדברים ובצירוף דברים דלעיל סי' זה:

**וארשתיך לי.**ע' לעיל סוף פר' ט"ו:

**יכולים הם לישראל.**שתחלה כתוב דבר אל בני ישראל ויקחו פי' כולם יחד ואח"כ כתוב מאת כל איש. ומשה היה מתמה על הכלל אם יכולים כמ"ש שלמה הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה וכדומה והשיב מאת כל איש מדה ט"ו בהכרעה מדה ט':

**אף במן.**זה שייך למ"ש וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף וגו' עד ואבני שוהם ואבני מלואים לאפוד ולחושן והנה בכל הנדבה המנויה היו יכולים להביא כל אחד מעט ולצרף יחד אך באבני שוהם ומלואים שהיו י"ב אבנים באורים ותומים ושתי אבני שוהם בכתפות האפוד יקשה איך הביאו ומי הביא ואם רבים הביאו איך יצרפם הלא תרבה המחלוקת ע"כ דורש שמעשה נסים היו בזה שלא נמצא אבנים באלו אלא אצל הנשיאים ע"פ נס י"ב אבנים לי"ב נשיאים (וצ"ע על אבני השוהם שבאפוד מי הביאם):

**בצהרים לא היו מביאים.**בתמיה ואא"ע להבאה עצמה שהיה בבקר ת"ע לדבר שהביאו שמצאוהו בבקר ע"פ מדה ז' וי"ז. ומרומז במקומו. וילקטו אותו בבקר בבקר איש כפי אכלו וגו' ויבואו כל נשיאי העדה ויגידו למשה וע"פ גז"ש הנ"ל שמ"ש כאן והנשיאים הביאו הם הנשיאים הנ"ל שאז מצאו. ויש רמז בסדר בהעלותך ועינו כעין הבדולח וכמ"ש שם הבדולח ואבן השוהם. וביומא (דף ע"ה) דרשו שמ"ש והנשיאים הביאו הם העננים. וע' במ"ר פ' י"ב סי' ט"ז ויק"ר פ"א ס"ו:

**והיה אלהים עמכם.**ור"ד אנכי מת וזהו ששאל וכי בחייו וכו' אלא שמ"ש והיה אלהים עמכם פי' שישרה שכינתו במשכן במדבר כמ"ש בס"ד והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם הרי שמ"ש והיה אלהים וגו' פי' קודם שיכנסו לארץ:

**שהביא מעצמו.**פי' בלא הכנה מאבותיו:

**אשר נמצא אתו.**ואצל שאר נדבות כתיב כל נדיב לב וגו' כל מרים ובב' פסוקים אלו כתיב כל אשר נמצא אתו תכלת וארגמן וגו' וכל אשר נמצא אתו עצי שטים דורש שהכוונה שאלו לא היה בנדבת הלב מעתה אלא שהיה מוכן אצלו מאבותיו. ועי' ב"ר פצ"ד ס"ד: