**ויביאו את המשכן.**כי לאיזה צורך הביאו הכל אל משה היה לו למשה לילך לראות וכמ"ש לעיל פר' נ"א ס"ב נכנס משה אצל בצלאל וכו' ע"כ דורש שהיה גם בההבאה אל משה ענין גדול של זכות:

**לרקמות תובל.**ובפסוק הקודם כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. ודרשו במ"ר פר' א' ס"ג על משה באוה"מ ע"ש ותבין כאן וזהו שאמר אח"כ לרקמות תובל למלך. לרקמות תובל מה שהביאו לו הנדבה תחלה לרקמות שמהם ירקמו המשכן בתכלת וארגמן:

**שנקראו בתולות.**כמ"ש לעיל פ' נ' סוף ס"ג שבעת תיקון חטא העגל ע"י המשכן נקראו בתולות:

**גן נעול.**ודרשו במ"ר פר' ג' ס"ו אלו הבתולות:

**אחותי כלה.**על כנסת ישראל שהיא כבתולה:

**רעותיה מובאות לך.**שנעשו רעים אהובים להקב"ה כשהביאו את המשכן אל משה אחר גמרו שעשו כל מה שצוה הקב"ה כמפורש בענין ככל אשר צוה ה' את משה וכן הפסוק שכתוב אחריו תובלנה בשמחות וגיל שהנדבה שהביאו תתלה היה בשמחה ואח"כ תבואנה בהיכל מלך וכנ"ל בכבוד והדר ומ"ש שביום שנגמר הביאוהו ע' בסוף סי' הסמוך וצ"ע:

**כיצד.**יפורש הפסוק ואיזה צדיק ואיזה עתק:

**דכרים של סילוקים.**שכבר נסתלקו ביוה"כ העבר. וזה בא לו ע"י שנתגאה ולא הרגיש בעונות של שנה זו:

**ובוז.**עי"כ נתבזה ומ"ש על צדיק פי' על צדיק חי עולמים. וכמ"ש בחנה ותתפלל על ה' שסובר כמ"ד עונות שהתודה עליהם בשנה העברה אסור להתוודות עליהם בשנה הבאה. ואין כן הלכה:

**מדבר במשה.**שמ"ש הדוברות על צדיק עתק וכו' הכוונה על משה כמ"ש בפסוק הסמוך מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' ומשה כתוב בו ותרא אותו כי טוב הוא ותצפנהו ג' ירחים. ליראיך זה יוכבד כמ"ש ותיראן המילדות את האלהים וכמ"ש לעיל פר' א' סי' י"ג עד סי' י"ח:

**מיד אמר משה לישראל.**וזה היה למחרת יוה"כ של שנה א' כמ"ש בס"ע פרק ששי ובתנחומא כאן סוף פקודי כל הענין:

**ג' חדשים היה עוסק.**מי"א תשרי עד אחד בניסן שהוקם המשכן והנדבה הביאו בב' ימים ובי"ג בתשרי שנה א' ליציאת מצרים התחילו לעסוק הרי ו' חדשים פחות י"א יום. ומ"ש ג' חדשים עשהו לא מצאתי רמז בזה בפסוק לבד זה מצאתי בפסיקתא פר' ו' בס"ה וז"ל בכ"ה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן שהקימו משה. וכל זמן שהיה מקופל היו ישראל מלמלאין (פי' מתאננין) על משה למה לא הוקם מיד שמא אירע בו דופי. שחשב לערב שמחת המשכן בחודש שנולד בו יצחק וכו' ומעתה הפסיד כסליו שננמר בו לאו וכו' מה שילם לו חנוכת בית חשמונאי שהיה בכ"ה בכסליו. וחשבון ג' חדשים מי"ג תשרי היינו רוב תשרי וכל חשוון וכ"ה מכסליו. ועשה מקופל ה' מכסליו שאינו חושב וחודש טבת שבט אדר:

**כיון שאמר לו האלהים וכו' התחילו טוענין וכו'.**וזה שלא כסדר המפורש בתורה שהקדים תחלה פרשת ויביאו את המשכן ואח"כ ציווי הקמתו. אך המדרש דרש טעם הדברים שלכך הביאו את המשכן אל משה על שצוה לו הש"י שיקים אותו והסידור ע"פ מדה ל"ב:

**עוז והדר לבושה.**בסוף מדרש משלי נדרש כולו על צדיקים וצדקניות:

**מתוקן להם לעוה"ב.**אבות פרק ב' ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא:

**מעשה בר' אבהו.**ירושלמי ע"ג פר' ג':

**ואני אמרתי לריק יגעתי.**כמ"ש אבות פרק ב' משנה ה' אל תאמין בעצמך עד יום מותך:

**אימתי התורה וכו'.**תחלה דורש על שמחת הצדיקים ועל שכתוב בלשון נקבה דורש על התורה שמשמחת את לומדיה:

**זבדי בן לוי ור"י וכו'.**לפי פירוש הא' על הצדיקים. והמעשיות בב"ר פר' ס"ב ס"א ופר' צ"ב ס"ב:

**יקר בעיני ה' המותה.**משמע שיקר מיתתם של חסידים בעיניו יותר מחייהם ובאמת אינו כן ע"כ דורש שהיקר הוא שכר היקר שלעתיד מודיע להם בעת המיתה וזה ע"פ מדה ט':

**מעשה בתלמיד אחד.**ילקוט משלי י"א. וע' ב"ר פר' ל"ה סימן ב' בקיצור:

**מעשה בר' שמעון בר"ח.**מדרש רות פסוק כי המות יפריד. ובילקוט משלי ל"א:

**שיהא שולחנך חסר.**מאחר שניתן בנס מנכין מזכיות:

**אל בית עולמו.**מיוחד לו לעצמו. ע' ויק"ר ריש פר' י"ח ובסוף קה"ר:

**עוז והדר לבושה.**שזכה לקרני הוד והדר ביוה"כ כשהשיג הלוחות השניים ונצטווה על עשיית המשכן. כמ"ש לעיל פר' נ"ח ס"ד בשם תנחומא אך עיקר השמחה ליום אחרון שהוקם המשכן:

**כיון שראה אותם משה.**שעשו כאשר צוה ה' שמח ושרתה עליו רוה"ק ששורה מתוך שמחה של מצוה:

**ועמד בעצמו.**כי הקרשים היה גבהם יו"ד אמה רחבם אמה וחצי ואמה עובי ולא היה להם שום אחיזה כי הידות למטה היו דקות ושני אדנים לכל קרש נמצא הקרשים מחזיקים את האדנים ולא בהיפך והבריחים מאחר שהיו שני בריחים לכל כותל ובריח אחד בעצמו בלא אחיזה בדבר אחר הרי הוכפל עוד המשא בכפלי כפלי כפלים באין מחזיק ויפול הכותל עם הבריחים ולא יתכן שיעמוד הכותל כ"א בנס. ויתכן שזהו מ"ש בשבת ב' והבריח התיכון בתוך הקרשים בנס היו עומדים ע' רש"י ותוספות שפירשו שהיה סובב ונכפל לג' רוחות. וזה צ"ע גדול מנין להם לעשות פלוגתא כזו בין הגמרא ובין ברייתא דמלאכת המשכן והמדרשים שכולם סוברים שהבריח התיכון ארכו שלשים אמה ואורך כל הכותל בדרום וכן בצפון שהיה של כ' קרשים כל קרש אמה וחצי. וכמ"ש ב"ר פ"ד ס"ד וש"נ וכן הוא ברש"י בחומש בסדר תרומה שהבריח התיכון היה ארכו שלשים אמה כמדת הכ' קרשים ומ"ש בב"ר הנ"ל שהיה ל"ב אמה ע' מה שכתבתי שם בביאורו. ולשון הגמרא בנס היה עומד שייך על המשכן ופי' שלא הועיל גם הבריח התיכון להעמיד הקרשים כנ"ל אלא הכל היה עומד בנס המשכן עם הבריחים כדעת המדרשים. ולפי פירוש רש"י ותוספות היל"ל סובב או מקיף או נכפף. ולדעת רש"י ותוספות היה הבריח התיכון ארכו ע"ו אמה וצע"ג ואם קבלה נקבל:

**הוא נבנה בעצמו.**ע' ריש שי"ר וכן הוא בפסיקתא פר' ו' ס"ז וע' במ"ר פ' י"ד ס"ג:

**צאינה וראינה.**שי"ר ובמ"ר פ' י"ב ס"ח:

**אימתי נאמר.**וכמ"ש בסמוך ולא מצאתי שעשתה ב"ש וכו' וע' מ"כ בסמוך. וצריך לגרוס כאן מאמר ר' יצחק הקודם אלא מה עטרה וכן הוא במ"ר בהדיא ובשי"ר שם:

**רשב"י שאל את ר"א.**גם זה שו"ש:

**ועד שקראה אמי.**פי' לא זז מחבבה עד שקראה אמי. וכן הוא שו"ש:

**ולאמי אלי האזינו.**כמ"ש במ"כ וזהו בעטרה שעטרה לו אמו שזהו העטרה שלו שהגיעה למדרגה זו לקראה אמי. וג' מעלות אלו הבת כנועה ומשועבדת לאביה ואמה. והאחות עם אחיה משתחוים בלא אדנות ושעבוד. אך האם בגדר מעלה וממשלה על הבן והבת ומצוה עליהם כרצונה ועושים כרצונה וכן ישראל קודם מתן תורה שמעי בת וראי הטי אזנך ואח"כ במשכן למען אחי ורעי כדלעיל בריש הפרשה. ואח"כ כשגוזר גזירה והצדיק מבטלה צדיק גוזר והקב"ה מקיים מדרגת האם וזהו אמיתת רצונו וזהו עטרתו דוק והבן:

**ונשקו על ראשו.**אמר אם לא באתי לעולם אלא לשמוע הטעם הזה די. כן הוא שם ושם:

**ביום חתונתו בסיני.**חיתונים היו שנאמר וקדשתם היום ומחר וגו' וביום שמחת לבו זה מתן תורה שנאמר ויתן אל משה ככלותו ככלתו כתיב. ד"א ביום תתונתו באוה"מ ביום שמחת לבו זה בית עולמים וכו' כן הוא במ"ר פר' י"ב סוף ס"ח ע"ש עוד ובשי"ר שם וכן צ"ל כאן. וע' סד"ע פרק ט"ו בא"א:

**יפה נוף ננפי.**כצ"ל שמ"ש יפה נוף פי' שבלשון יוני קורין לכלה ננפי כמ"ש ב"ר פר' ע"א ס"ח. ולעיל פר' ל"ו בס"א בפסוק זה:

**מעשה היה.**מדרש איכה פסוק ספקו עליך:

**כיפה של חשבונות.**שם באיכה. ומ"ש ויצר פי' שיהיה מיצר ומצטער אם לא יהיה חשבונו טוב:

**ערבה השמחה וגלה משוש כל הארץ.**פסוק הוא בישעיה כ"ד י"א והמאמר מן התנחומא סדר שמיני סוף ס"ו וז"ל אמר ישעיה צווחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה מהו ערבה וכו' חשכה כד"א ויהי ערב וכו' שבת משוש (פסוק הוא באיכה ה') שבתה ציון שכתוב בה יפה נוף משוש כלהארץ וכצ"ל כאן ומ"ש כאן קבלה הוא תרגום של חושך כמ"ש אימה חשיכה אימתה וקבלה. הש"י יאיר מאפלינו כנאמר והיה לעת ערב יהיה אור. והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים אכי"ר: