**דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם.**האריך וכפול הלשון ודורש בסוף הסי' שהוא להראות חיבתן:

**יקר וכו' סכלות מעט.**כפשוטו לעת הצורך אל הסכלות הוא דבר יקר וכמ"ש לדוד בשנותו את טעמו וכמ"ש חז"ל במעלת החכמים ערומים הם בדעת ומשימים עצמם כבהמה וכמ"ש בזוהר הקדוש תזריע פסוק ואם מפאת פניו ימרט ראשו. ע"ש באריכות יוקר הסכלות מעט פרקא דשטו דשטותא ועי' מדרש קהלת פסוק תרתי בלבי וגו' ולאחוז בסכלות בסכלנותא אך הראשון עיקר כי דרשת הזוהר הוא על הפסוק זה יקר מחכמה הנ"ל:

**בנוהג שבעולם כו'.**ועי' כל זה בקהלת רבה פסוק זה דף ק"ד ב' ושם הגי' עשרה לתלמוד יוצא מהם אחד להוראה. ודורש אחד מאלף מלשון לימוד כמ"ש מלפנו מבהמת הארץ וכמ"ש פן יאלף אורחותם: זה עמרם. וכמ"ש שמ"ר פרשה א' סי' י"ג עמרם גדול הדור היה (שהנהיג והדריך כל ישראל) וכו' וכשהחזיר את אשתו החזירו כל ישראל נשותיהם וכמ"ש עוד בב"ר פרשה צ"ז סוף סי' ג' שאז נתעברו כל נשותיהם של ישראל וילדו כולן בעת שילדה יוכבד את משה והושלכו כולם ליאור ועלו כולם בזכותו של יוכבד שהעמידה יהודים בעולם וכמ"ש שמ"ר פ' א' סוף סי' ג' שהעמידה ישראל לאלהים ועל שהיה גדול הדור ולמד את כולם זהו אחד מאלף כנ"ל:

**כיון ששמעו שהן אסורות.**עוד ענין שני כששמעו ממשה פרשת נדות ויולדות וזבות ועריות שהאנשים חטאו ובכו למשפחותם והנשים קבלו וכמ"ש שי"ר פסוק יפה את רעיתי כתרצה דף ל"א ב' דאומר ר' נשי תרען וכו' ולא נתנו מנזמיהן לעגל וכו' ע"ש וכן כוונת ר' כאן ובשי"ר פסוק לבבתיני דף כ"ו אית דאמרי וכו' עד ולא נתנו מנזמיהן לעגל (כמ"ש ר' כאן כנ"ל) וכיון ששמעו שהן אסורות לבעליהן מיד נעלו דלתותיהן הרי שהם שני דברים וכן כאן. וכל זה הובא דרך אגב שהזכיר הפסוק אדם אחד מאלף מצאתי ועתה חוזר לדרשתו שאמר ביוקר ישראל עומדין לו כדלעיל:

**אבנים טובות ומרגליות.**כמ"ש יקרה היא מפנינים וכמה נבואות ופרשיות של תורה אמר לפרעה שהם יקרים מפנינים וק"ו שהיה נותן פנינים בעדם:

**בבכל מקום שנאמר לי.**ספרי בהעלותך פסוק אספה לי ובמ"ר פרשה ט"ו סי' י"ז מד"ש פרשה י"ט והם י"ג דברים:

**ויקחו לי תרומה.**היינו תרומת המשכן וגם לעתיד יתנו תרומה זו לביהמ"ק כמ"ש סוף יחזקאל כמה פעמים. וארץ ישראל תבנה ותכונן ירושלים ועריה ובהמ"ק שיבנה במהרה בימינו וכן המשכן שנגנז ויגל ה' לעתיד כמ"ש ב"ר פ' מ"ב סוף סי' ג' ושמן המשחה שנגנז ויגלה לעתיד כולו קיים עיין לקמן פרשה יו"ד סי' ה' ומ"ש חגי ב' לי הכסף ולי הזהב הוא בכלל מה שחשב כאן ויקחו לי תרומה וגו' זהב וכסף וגו' ושם מפורש ומלאתי את הבית הזה כבוד לי הכסף ולי הזהב. וכל דרשה זו הובא אגב פסוק הבן יקיר לי אפרים כמ"ש כי לי בני ישראל:

**עטרה זו נתעטר.**נכלל בכלל מ"ש יעקב ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו היינו דבר של גדולה:

**אפילו בשעה שאני מדבר עמו.**כי מדרך העולם מי שישלו בן שעשועים כשאינו רואה אותו לבו הומה לראותו ולדבר עמו אך בשעה שמדבר עמו הוא שקט אך הקב"ה כביכול גם בעת שמדבר עמהם אינו יכול לסבול כביכול המית לבו וזהו כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו לתאר ולדבר כמ"ש כאן דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם:

**משל למלך.**הנה משל של ר' יודן מפרקסין בגד פשוט שדבוק לגוף והנמשל על שהדביק לו את ישראל במצרים ומשל של ר' אבין על פורפירון שהוא בגד מלוכה זה היה בים שאמר ה' ימלוך לעולם ועד ומשל ר' אבין ממעופרת סודר של זקן יושב בישיבה כמ"ש בתכילתא יתרו פסוק אנכי שבסיני נראה כזקן וכו' ובפסיקתא פרשה כ"א סי' ו':

**אכל בני משה בני.**זה נמשל על שמצווה למשה על אכילת ושתיית ישראל האסורים והמותרים הטמאים והטהורים. וההליכה לבית הספר על מה שמצווה על לימוד התורה:

**משל לאחר וכו' ועושה עטרה.**עי' מדרש שמואל פרשה ב' פסוק ונתתיו לה':

**אשר בך אתפאר.**אתעטר ואעשה ממך כתר לראשי מלשון הפארים בישעיה ג' שתרגם יונתן כליליא וכמ"ש שמ"ר פרשה כ"א סי' ג' וכן הוא אומר ישראל אשר בך אתפאר שהקב"ה מתעטר בתפלתן שנאמר ועטרת תפארת בראשך:

**אף הכתובים.**מדרש תדשא פ' ט"ז. לא די שמדבר תמיד לצרכם וטובתם כנ"ל אלא שגם לשון הדיבור הוא בכבוד וענין טובה לברכה שדבר טוב אומר להם עצמם ותולה בהם בפירוש אך בדבר רע אומר אדם סתם ולא מכם:

**תרתין שטין.**פי' משני פסוקים שבדבר טוב אומר להם בפירוש כי לא יהיה בך אביון:

**ד"א אדם זה לשון אחוה.**תד" אח"א פרק ו' כל הענין שם. לשון אחוה לשון ריעות כמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם הרי שמורה על אחוה וריעות וכמ"ש עוד ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וזהו לשון חיבה שמדמה אותם בשם שעל הכסא:

**ד"א בן אדם למה"ד.**הנה עתה מתחיל לדרוש המראה שראה יחזקאל במראה הראשונה ולא על תיבת בן אדם ובתד"א שם אינו גורם ד"א בן אדם אלא ד"א למה"ד ואגב שדורש תיבת אדם הכתוב כאן דורש ג"כ תיבות בן אדם של יחזקאל ואגב דורש כל הענין:

**בן פלוני.**שם הגירסא בן פלונית:

**בוא ואראך בית.**ושם בתד"א הגירסא את ביתך ובית שבניתי לך לאמך כלום נפחת כבודי או הבית שבניתי לאמך וכו' והגירסא שבכאן יותר נכונה שהרי הנמשל הוא על המרכבה שראה יחזקאל ואין זה הבית שבנה לו ולאמו. ולגירסא שבכאן הנמשל מובן שקרא בן אחד מאצלה הוא יחזקאל הנביא ואמר לו בוא ואראך בית שכינתי היינו המרכבה העליונה שלא פיחת כבודי ושכינתי כאומר לי לא עשיתם דבר אלא לעצמיכם עשיתם כמ"ש שחת לו לא בניו מומם:

**זו שיטה הראשונה ובשניה מהו אומר וכו'.**וכן הגירסא בתד"א שם ואין הדברים מובנים כלל מהו שיטה ראשונה ושניה ויותר יקשה מ"ש אח"כ ובית שכינתי לכם שנאמר ואם נכלמו מכל אשר עשו דלג מריש הספר עד סופו מענין המרכבה העליונה לצורך הבית שלעתיד. אך האמת יורה דרכו שנלקה המאמר כאן ובתד"א בחלוף וחסר וכצ"ל שנאמר ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחודש עד סוף הפסוק ואח"כ בפסוק הב' מתחיל בחמשה לחודש וגו' עד וארא רוח סערה באה מן הצפון וגו' כל הפרשה שלענין המרכבה כאומר ראה שלא פיחת כבודי כנ"ל במדרש כאן שע"פ מדה ט' מאחר שזה היה הכוונה כאלו מפורש שאמר לו כאן זהו שיטה הראשונה של המרכבה בריש יחזקאל ואח"כ ביחזקאל מ"ג שהראהו בנין הבית שלעתיד כתיב שם ויוליכני אל השער וגו' וכמראה המראה אשר ראיתי וגו' אשר ראיתי בנהר כבר וגו' הרי אצל בנין הבית הראהו עוד הפעם המרכבה והנה בפעם הראשון היא השטה הראשונה אמר ליחזקאל כלום פיחת כבודי ובית שכינתי כלשון המדרש כאן היינו המרכבה העליונה ובפעם השני בעת שהראהו בנין הבית שלעתיד שאז הראהו עוד הפעם מראה המרכבה שזהו השיטה השניה אז אמר לו כלשון שהעתקתי מהתד"א בוא ואראך את ביתך ובית שבניתי לאמך כלום נפחת כבודי או הבית שבניתי לאמך וכן בנמשל כלום פיחת כבודי או הבית שבניתי להם היינו ביהמ"ק שלעתיד ועל זה הביא כאן פסוק ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית וגו' דוק והתבונן במדרש ובפסוקים ויאיר לך אמיתת פירושי:

**שנאמר ואעש למען שמי לבלתי החל.**היינו מה שכתוב כאן ביחזקאל מ"ג פסוק ז' ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי כי יעשה למען כבוד שמו וכמ"ש יחזקאל כ' ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם וזה ע"פ מדה ט' וי"ז שלמוד מענינו שכיון לפסוק זה:

**גוי שהביא עולתו.**בתד"א פ"ו הגירסא מי שהביא את עולתו ממדינת הים אם שלח נסכים וכו' ע"ש ובמקומות המצויינים במ"כ ובתד"א הז' דברים והגי' בתד"א אדם לרבות את הגוי מכם להוציא את המומר לעבודת כוכבים שהוא אינו מביא עולות ארשב"ג ז' דברים התקינו וכו' וכן הוא בת"כ פרק ב' ובפרק קמא דחולין ע"ש:

**והם מעידים בהם.**ליום הדין שהזהירו אותם על שבע מצות שחייבים בהם ומי שלא שמר אותם ירד לגיהנם:

**מז' דורות ואילך.**ובתד"א גורס מז' נביאים ואילך יכולים וכו' שהרי אין עוד מי שיתרה בהם וגירסא שבכאן ז' דורות לא יתכן שהרי הנביאים הם שם ועבר איוב אליפז צופר ובלדד ואליהו בן ברכאל והחמשה האחרונים היו כולם בדור אחד ובס"ע סוף פרק כ"א חושב הנביאים כנ"ל רק במקום שם ועבר חושב בלעם ואביו הרי שכולם היו בדור אחד לדעת מי שאומר שאיוב היה בימי משה וצ"ע שהרי אדם וקין ונח ואבימלך ולבן היו כולם נביאים שדבר עמהם ה':

**שספר עצמו.**תד"א שם כל הענין ופי' שהקרבנות שצוה בתורה כאן דומה לקרבנות שהקריבו האבות הצדיקים:

**נח קיים מ"ש בתורה.**ובתד"א הגירסא נח קיים להקריב קרבן:

**עקב אשר שמע אברהם בקולי.**וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי וכן הקריב קרבן איל לעולה תחת יצחק ובנה מזבחות ומ"ש יצחק קיים יעקב קיים מאחר שפירש בהם דבר אחד שעשו מה שכתוב בתורה הרי זה נדרש ע"פ מדת דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא על עצמו יצא אלא על הכלל כולו יצא וכן ביהודה ויוסף גם מאחר שמפורש אצל אברהם מצותי חוקותי ותורותי כנ"ל ומפורש אצלו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט הרי שגם זרעו אחריו שמרו כל התורה:

**והשוה את שמם.**בשם תמים ועי' תנחומא קדושים שחושב שם הרבה שמות דומים:

**צפונה לפני ה'.**דורש צפונה מלשון ראיה וצפיה וכמ"ש לקמן פרשה ל"ו ס"ו רבנן אמרי רואה אפרו של יצחק כאלו צבור ע"ג המזבח:

**זוכר הקב"ה.**וכמ"ש אברהם ה' יראה וכו':

**ומנין וכו' לשון צפונה.**ולשון התד"א ומנין לך לשון הזה שפשוטה של התיבה צפונה על צד צפון המזבח ומנין שהוא גם לשון צפונה וגניזה ע"כ מביא ראיה מלשון צפנתי לך ואגב שהזכיר פסוק זה דורש בו. שפסוק זה חדשים גם ישנים נאמר בכל דור שהצדיקים החיים הם החדשים והמתים הם ישנים:

**למדנו הקרבה לשור.**כאן חסר והגירסא בתד"א שם מפני מה נאמר הקרבה שנאמר והקרב והכרעים וגו' והקריב הכהן וגו' ובשור לא נאמר הקרבה שנאמר וקרבו וכרעיו ירחץ במים והקטיר הכהן ואמרו חכמים למדנו הקרבה מן האיל אל השור עכ"ל שמ"ש והקריב הכהן פי' על הולכת איברים לכבש שהוא עבודה מיוחדת לכהנים ולמד לשור מן האיל:

**אמר להם רבותי.**דברים אלו הם דברי אליהו כמ"ש בתד"א שם: