**איש איש אשר ישחט.**בב"ר פר' יו"ד סימן ז' הובאו הדברים האלה בקצרה וכן במ"ר פר' י"ח סימן כ"ב וכן בילקוט כאן אך בקוה"ר פרשה ה' פסוק זה ובילקוט שם הובא באריכות כמו כאן:

**יתרון לעולם.**פי' יתירים בעולם וכן הגירסא במקומות הנ"ל והכוונה שאין בו צורך כלל:

**סיביא למעבד חבלא.**סיב הגדל סביב הדקל לעשות ממנו חבל:

**עבדת ארעא עביד.**אם עושה הארץ פירותיה יוכל לעשות חיל ולפרנסם. ולפיכך מאחר שהכל תלוי בשדה עושה תבואה אוהב כסף הבל הוא שהרי לא ישבע כסף ומי שמהמה אחר הכסף ולא לקרקע עושה תבואה גם זה הבל וכל הפסוק סובב על מ"ש גם זה הבל שבסוף הפסוק ע"פ מדה כ"ב ומ"ש לשדה נעבד פי' על פי מדה כ"ב מלך נעבד לשדה נעבד וזהו עבדת ארעא עביד מלשון מעשה ועבודה ומכלל הן אתה שומע לאו אם לא עבדת וכו' ומ"ש מסוף העולם ועד סופו דורש כאן מתיבת לשדה שכל העולם נקרא שדה כמ"ש יעלוז שדי וכל אשר בו שתיבת לשדה שייך לתיבת מלך ולתיבת נעבד ודו"ק:

**הרי ששקעה ספינתו.**כמ"ש ביחזקאל קודם פסוק וירדו מאניותיהם רוח הקדים שברך בלב ימים ונעשו יורדים ע"י אניותיהם. ומ"ש אם אין לו קרקע וכו' למוד מדרשה של דרשה הא' גם זה הבל:

**יתרון למ"ת.**ובקה"ר שם הגירסא יתרון למ"ת כגון תוספות ותוספות של ר' נתן הלכות גרים ועבדים אף הן נתנו למשה בסיני וכגון הלכות ציצית (ויתכן שפי' שהלכות גרים ועבדים וכדומה הם כגון הלכות ציצית ותפילין דומה להלכות ציצית ותפילין):

**זה בעל תלמוד.**שממנו יוצא ההוראה והמשפט ועכ"ז לשדה נעבד הוא צריך לבעל המשנה שיזכירנו תמיד לשון המשנה כשדה זו שמסודרת בתלמים כל מין בפני עצמו כך המשנה מסכתות ופרקים כל הלכה בפני עצמה:

**זה בעל משנה.**עיקר תורה שבע"פ לשדה נעבד שמקבל הפירוש מבעל התלמוד וכסף הוא התורה כמ"ש ב"ר י"ג סי' ט"ז ודריש כסף כנגד התורה שכתוב בה אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ:

**ותלמוד אין לו.**וזהו לא תבואה שלא זוכה לעשות פרי ותבואה גם זה הבל מה הני' יש לו עי' ד"ר פר' ב' סימן כ"ז מכות דף י':

**לשרה נעבד זה ציון.**ששם הוא נעבד בביהמ"ק בקרבנות שמצווה שלא יקריבו בחוץ ואגב דרשה זו שייך כל הענין לכאן:

**לפיכך אוהב כסף וכו'.**עי' מ"ש בד"ר פר' ב' סימן כ"ז:

**טיטוס הרשע.**לעיל פר' כ' סימן ה':

**ויצא חרבו מלאה דם.**א"ל שיצא החרב שגידר בפרוכת מלא דם וא"כ היה לו לסמוך דבר זה למ"ש וגידר את הפרוכת ויצא חרבו מלאה דם אך בקוה"ר שם הגי' ויצא וחרבו מלאה דם כשיצא מביהמ"ק היה חרבו מלאה דם:

**ונתנן לתוך גרגותני אחת.**בגיטין בפרק הניזקין איתא נטל הפרוכת ועשאו כמין גרגותני ונטל כל כלי ביהמ"ק והניחם שם ופירוש גרגותני מקום קיבול:

**כל מה דהוה הדין שני.**כל מה שנשתנה היתוש נשתנה גם טיטוס וכאשר פרח היטוש פרח נפשו:

**אורדען.**צפרדע אורדען:

**הוה עסקין בדברים.**לעיל ריש פר' י"ט ושם מבואר:

**באיסור במה היו ישראל מקריבין עד שלא הוקם המשכן.**תיבת עד שלא הוקם המשכן מיותרים וט"ס כי עד שלא הוקם המשכן היו מקריבין בהיתר במות אלא משהוקם המשכן היו מקריבין במות באיסור:

**תנינן תמן.**זבחים קי"ב במשנה ובתנחומא כאן סימן י"ב:

**וילמד לטרוף טרף.**יחזקאל י"ט י"ג וטרף של ארי מדבר שם בכתוב היינו טרף שה כמ"ש כאשר יהגה הארי והכפיר על טרפו אשר יקרא עליו מלוא רועים ואעפ"כ אמר עליו אדם אכל:

**בוצע בצע.**ובצע היא ממון וכמ"ש יהודה מה בצע ות"א מה ממון ועי' מ"ש לקמן פר' ל"ג סי' ג' על בצעך והולך לשיטתו כאן:

**מחמס בני יהודה.**וחמס הוא בממון ונחשב כאלו שפכה דם נקי:

**אשר דמה לנו.**בהכרית וכלה אותנו היינו שהרגם והשמידם ועל זה שואל וכו' הוא הרי גם שכתוב בפירוש שם ויבקש שאול להכותם שלא הכה אלא בקש להכות והם שני כ"מ והכריע ע"פ מדה י"ז שמפורש כתוב שהמית את עיר נוב כל העיר ועיקר העונש מהש"י על שהרג העיר נוב ועשה זאת ע"י הגבעונים האכזרים. ולר"י פירוש הפסוק שוחט השור בגזל שמאחר שאין עון בשוחט השור בהכרח לדרוש ע"פ מדה כ' וי"ז שמדבר בגזל כמ"ש בכמה מקומות ומ"ש זובח השה פי' שאם זובח בגזל לקרבן לא ירצה כעורף כלב וכן מעלה מנחה בגזל כמעלה דם חזיר מזכיר לבונה בגזל מברך און ור"ל דורש ע"פ מדה ל"א שמאחר שאין בשוחט השור שום עבירה בהכרח שכך פירושו מכה איש דומה לשוחט השור ועורף כלב דומה בעינו לזובח השה וכמ"ש בסוף הקרא גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה כאילו היו עושים מצות:

**ר"א שאל.**ר"א היה תלמידו של ר' יוחנן ור' יוחנן תלמידו של ר"ח כמ"ש לעיל פרק כ"א סוף סימן ג' ומאמר זה בפסיקתא רבתי סוף פרק כ"ד:

**ותפשתי שם אלהי.**שיקל בכבודו ובקדושת שמו כי הגונב עושה עין של מעלה כאילו אינו רואה חלילה וכמ"ש מכילתא משפטים פרק י"ג בהדיא ועושה ביותר והוא רע מן הגוזל שמשוה כבוד שמים לכבוד הבריות והגונב מתירא מבני האדם ולא מהש"י:

**אשר ישחט.**והביאום לה' אל פתח אהל מועד:

**היתר מכלל איסור.**חולין דף י"ו ילקוט סדר ראה ועי' תנחומא כאן סימן י"א ושם חסר בדברי ר"י וצריך להגיהה מכאן:

**שתי שחיטות.**אשר ישחט שור או אשר ישחט מחוץ למחנה ע"פ מדה יו"ד ב' שחיטות לרמוז שני שחיטות א' של בהמה וא' של עוף שלא יהיו דומים:

**יזבחו לשדים.**כאן כתוב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ובהאזינו כתוב יזבחו לשדים הרי שהשעירים הם שדים והביא עוד ראיה ששדים הם שעירים על שהם מרקידים כשעירים כמ"ש ושעירים ירקדו שם ואם פירושו על שעירים של הצאן אילים ותישים הלא אין מקומם בחורבות שבמדבר אלא בהכרח שהכוונה על השדים וכמ"ש לעיל ריש פר' ה' ועי' ב"ר פר' ס"ה סימן ט"ו איש שעיר גבר שדיין:

**והם נצולים.**מפורענות כצ"ל:

**אין הבמה מותרת.**בזמן איסור במות היינו בזמן המשכן שבמדבר ובשילה ובבהמ"ק אך אחר אוה"מ שבמדבר והיינו בגלגל וכן אחר שילה מותר וכמ"ש זבחים קי"ב במשנה ועי' בקוה"ר פסוק ידעתי כי כל דף צ"ב ב':

**השמר לך וגו'.**כ"א במקום אשר יבחר ה' והיינו בביהמ"ק ואיך הקריב אליהו בהר הכרמל בזמן שהיה בית המקדש קיים:

**בדברך עשיתי.**את כל הדברים האלה ותיבת דברך ממשמעותו על התורה שנתן כבר כפי שעשה כפי התורה הרי מפורש שלא עשה כפי התורה כנ"ל ע"כ דורש א"ת דברך אלא דבורך שעל פי דבורך שדברת וצויתני עתה עשיתי כן ואם לא תענה אותי באש יאמרו שעל שלא עשיתי כפי התורה ע"כ לא ענית אותי אך אם תענה אותי ידעו הכל שעשיתי ע"פ דבורך ודיבורך עתה:

**ה' מתיר אסורים.**היל"ל מוציא אסירים וכמ"ש בתהלים ס"ח ז' מוציא אסירים וכמ"ש מוציא ממסגר אסיר אשר אסורי המלך וגו' את כל האסירים ע"כ דורש מתיר אסורים בלשון משנה ותלמוד מותר אסור וחושב כאן י"ב דברים וכן הוא בילקוט תהלים קמ"ז ועי' ד"ר פר' ה' סימן ו' ובסימן ט' שם חושב ח' דברים וצע"ק למה אינו חושב כמו כאן:

**גיד הנשה בחיה.**לאו דווקא אלא במה דסיים פתח שסיים בחיות ופתח בעופות סיים בעופות ופתח בדגים. ומ"ש אסרתי לך שחיטה בעוף קיצור לשון הוא והכוונה שאסור לאכול עוף בלא שחיטה. ומ"ש יותר ממה שאסרתי לך התרתי לך צ"ע איך הוא יותר ויתכן שהכוונה שבסדר ראה חושב י' בהמות טהורות שהתיר וד' טמאות שאסר ובעופות הטהורים מרובים מן הטמאים שאינם אלא כ"ד וכן בנשים סתם נשים המותרות רבים על העריות ובשר ושומן הכשר הוא יותר מן החלב ודבר זה למדתי ממדרש תדשא פר' ה' וז"ל כנגד עשרת הדברות הותר להם יו"ד בהמות לאכול ע"ש ועיקר הכוונה שהתרתי לך מעין האיסור עצמו. ומ"ש התרתי לך את השבויה כמ"ש וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה ודרשו בספרי אשת אפילו אשת איש:

**וזיז שדי עמדי.**במ"ר פר' כ"א סימן י"ח ב"ר פר' י"ט סימן ד'. ושם בב"ר הגירסא מכסה גלגל חמה ויותר נראה לי הגי' שבכאן מכהה גלגל חמה כמ"ש לעיל פר' כ"א בסימן ב' אצל תפוח עקיבו של אדה"ר שמכהה גלגל חמה שאור החמה טבעית בכלל כל שתחת השמש שהוא הבל הבלים אך האדם עם שכרו הוא למעלה מן הטבע ומן השמש:

**המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן.**ודורש מ"ש יפרוש כנפיו לתימן על זיז שדי שהוא מכסה התימן שהוא הדרום אשר שם מהלך השמש ביום כמ"ש הולך אל דרום ומ"ש עמדי פי' על שהוא טהור הוא עמדי וכמ"ש סנהדרין ק"ח את היונה מאתו מכאן שדירתן של עופות טהורים אצל הצדיקים וזהו עמדי:

**בהמות בהררי אלף.**כמ"ש כי לי כל חיתו ארץ בהמות בהררי אלף (תהילים נ׳:י׳) עיין ב"ר פר' ז' סי' ד' לעיל פר' י"ג סימן ג' ובמ"ר פר' פ"א סימן י"ח ותנחומא פנחס סימן י"ב ועי' פר"א פר' י"א כל זה ושם איתא שנברא בששי פסיקתא רבתי פר' ט"ז סימן ד' ובהמה אחת היא ושמה בהמות:

**כי בול הרים ישאו לו.**ובפסוקים הקודמים הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל וגו' עד כי בול הרים ישאו לו והנה בתהלים נ' בהמות בהררי אלף ולא פי' לאיזה ענין הזכיר ההרים ובאיוב כתיב אצל בהמות כי בול ישאו לו ולא פי' כמה הרים וע"פ מדה י"ז למדים זה על זה בהמות בהררי אלף שנושאים לו יבול עשבים וכמ"ש שם חציר כבקר יאכל:

**והיה השרון לנוה צאן.**וס"ד ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני (דומה למ"ש הושע ב׳:י״ז ועמת עכור לפתח תקוה עי' מ"ש במ"ר פר' י"א סימן ב' מה שבארתי שם שהוא שייך כאן) ולא יתכן שיהיה כמשמעו שיהיה שכר עמו לעתיד אשר דרשוהו עמק של רבץ בקר אלא הכוונה על בקר ובהמות של הררי אלף שהוא משכר הצדיקים שלעתיד ירבץ שם וכן כאן באיוב הנה נא בהמות חציר כבקר יאכל ומה יעשה שם הבהמות אלא שהמקום ההוא יהיה פתח תקוה לעתיד לבא לעמי אשר דרשוני וגם הבהמות יאכלו מאכילתן של צדיקים לצורך תיקון שכרם לעתיד:

**כל חית השדה ישחקו שם.**כתיב בענין של בהמות הנ"ל כי בול הרים ישאו לו וכל חית השדה ישחקו שם ולמה מזכיר שחית השדה ישחקו שם אלא שבא לפרש מ"ש שם בול הרים ישאו לו הם חית השדה ישחקו שם שאוכלתם הבהמה הנ"ל וזהו מ"ש בפסוק הקודם חציר כבקר יאכל פי' שיאכל הבקר כמו שאוכל החציר. ועל זה אמר בפסוקים הנ"ל הנה נא בהמות הוא ראשית דרכו משום שהגן עדן וכל שכר הצדיקים נבראו קודם שנברא העולם וסוף מעשה במחשבה תחלה וסמוך לו שם ענין הלויתן שאליהם אמר מי הקדמני ואשלם תחת כל השמים לי הוא הרי מפורש שהבהמות ולויתן הם השילום שכר של הצדיקים לעתיד שעל זה אמר שם יכרו עליו חברים כמ"ש היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני היינו חבירי תורה בג"ע לעתיד ועל בהמות ולויתן ויין המשומר מדובר נפלאות בספר הזוהר וספרי מקובלים דברים העומדים ברומו של עולם אך גם פשוטי הפסוקים ודברי חז"ל אמונת אומן שיהיה גם כפשוטו וכמ"ש הרשב"א על זה בחידושיו על האגדות:

**כל מה שהירדן מכניס.**כל זה איני יודע איך ומה דורש על ו' חדשים או על י"ב חודש:

**ועל יובל ישלח שרשיו.**וריש הענין ברוך הגבר אשר יבטח בה' וגו' והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו והיינו בג"ע מקום השכר:

**או שיח לארץ זה ג"ע.**וכמ"ש וכל שיח השדה הם האילנות עי' ב"ר ריש פר' י"ג בסימן ב' ודורש מ"ש בפסוק הקודם ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל שהרשעים סוברים אשר אהליהם הם שלותם ובטחונם ושכרם ותקותם ואין האמת כן רק ואולם שאל נא בהמות ותורך ויספרו לך דגי הים וגו' שהבהמות וזיז שדי ולויתן וגן עדן הוא השלוה והבטוחות האמיתי מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת לשלות ובטוחות רוחות ונשמות שעתיד להחיות כמ"ש שם בסמוך אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש ולהם הוא השכר הרוחני: