**ונטעתם כל עץ.**משמע שהוא מצוה לנטוע עץ ואיזה מצוה יש בזה ואם משום ישוב א"י הרי לבנות בית ולזרוע שדות וכדומה הכל בכלל ישוב א"י ולמה דווקא ונטעתם ע"כ דורש גז"ש על עץ חיים עי' לקמן פר' כ"ט סימן ה':

**אלו נאמר.**עץ חיים היא לעמלים בה דרשה אחרת היא כי לעמלים בה היה משמע שמתיגעים בלימוד התורה ועי' ד"ר פר' י"א סימן ו' ורצה בעושיה ולא אמר בעמליה וכן הוא הלשון בת"כ ריש בחוקותי שתהיו עמלים בתורה ע"ש הובא רש"י בחומש וזה לא יתכן שיהיו כל ישראל עמלים בלימוד התורה תמיד מי יחרוש ומי יזרע וכדומה אלא כתיב אשר לא יקים שאינו מחזיק ביד לומדי תורה הוא ארור ואם מחזיק אעפ"י שאינו לומד תורה בעצמו הוא בכלל ברוך:

**א"ר אחא.**קהלת רבה פסוק טובה חכמה דף ק"ב בשינוי:

**אשר לא יקים.**משמע שיש בידו להקים ולהחזיק:

**צל וחופות.**כמ"ש וסוכה תהיה לצל יומם וסוכה היינו חופה כמ"ש ב"ר פר' י"ח סימן א' ע"ש ומי הוא שזוכה לצל הזה החכמה מי שזכה לתורה וכן ובצל הכסף מי שזכה לכסף פי' על ידי כסף מצות שעושים ע"י כסף כנ"ל:

**אשרי אנוש יעשה זאת.**זאת פי' התורה שנקראת זאת התורה וס"ד ובן אדם יחזיק בה אע"פ שאינו לומד אלא מחזיק כנ"ל ע"י כסף:

**שמעון אחי עזרי'.**משמע שעזריה הוא הגדול ושמעון נתלה בו והלא שמעון הוא החכם שאמר התנא בהלכה בשמו ולמה מזכיר עזריה ומגדלו על שמעון:

**והלא יששכר גדול מזבולון.**פי' שיששכר נולד קודם זבולון והיה לו לחשבו קודם זבולון אלא שזבולון עוסק בסחורה וזהו בצאתך לדרך ולימים ויששכר באוהלך בבכ"נ ובמ"ד כמ"ש ויעקב איש תם יושב אהלים:

**נקרא הפסוק על שמו.**פי' שמקדימו לזבולון קודם יששכר ותולה כל הברכה בזבולון כמ"ש ולזבולון אמר ולא כתב וליששכר אמר גם מ"ש באהליך לנוכח על זבולון שיששכר יושב באהלי זבולון:

**כל מי שיוצא.**ב"ר פר' ע"ב סימן ה':

**בין מתכוין וכו'.**שמ"ש בלא לב פי' שאינו נותן לבו לדבר ומ"ש ולב פי' שנותן לבו שהוא של תיבת ולב פי' וי"ו המהפך ולב היפך בלא לב וכל זה שייך כאן למ"ש ונטעתם כל עץ לרמז על עץ חיים למחזיקים בה:

**דרש ר"י בן פזי.**עי' ב"ר פר' כ"א סימן ד' ושם מבואר ודרשה זו לפי פשט הכתיב ונטעתם כל עץ מאכל שלש שנים יהיה לכם ערלים ועי' ביצה כ"ה נטיעה מקטע רגליהון דקצביא:

**הגדלתי מעשי.**עי' קהלת רבה פסוק זה דף פ"ח א' וז"ל וכי הכתוב מודיענו עשרו של שלמה הוא אינו מדבר אלא בדברי תורה וכו' אמר ר"י בשם ר"ל פתר קרי' בישראל בכניסתן לארץ ע"ש באריכות וכאן קיצר ובילקוט כאן:

**ארץ חטה ושעורה.**מיני זרעים בגנות. גפן תאנה ורמון מיני אילנות בפרדסים עץ כל פרי לבד כרמים הנ"ל:

**נטעתי בהם וכו'**הה"ד וכו' פי' שאף שהכינותי להם הרבה צויתי להם שיוסיפו בכניסתם לארץ עץ כל פרי כי אני חפץ שיגדלו מעשיהם ושייך למ"ש הגדלתי מעשי. וע"י שיתעסקו במטע יתבוננו בכל הנ"ל:

ונטעתםעי' תנחומא סדר זה סי' ח' וז"ל אמר להם הקב"ה לישראל אע"פ שתמצאנו אותה מלאה כל טוב לא תאמרו נשב ולא נטע וכו' כשם שנכנסתם ומצאתם נטועות שנטעו אחרים אף אתם תטעו לבניכם אחריכם שלא יאמר אדם אני זקן וכו' ועל זה הביא מעשה באנדרינוס וכו':

**לא אנא מיקרא לו.**בערוך ערך גלג גורס כאן את עביד לי' כן אזיל גלוג לבני ביתיה פי' שהזקן סופר והשתבח לבני ביתו מה שעשה לו הקיסר ושמעה שכנתו אינתתא דמגירא וכן הוא בהדיא בתנחומא הנ"ל נטל הזקן הסלסלה מלא זהובים והתחיל הולך ומשתבח בביתו לאשתו ולבניו והיתה שכנתו עומדת שם שמעה מה אמר הזקן וכו':

**ר' הונא בשם בר קפרא.**ב"ר פרשה מ"ו סימן ה' כל הענין ופ"ג שם ועל שכאן מדבר בערלה של פרי האילנות כמ"ש וערלתם ערלתו את פריו ולאברהם אמר ונמלתם את בשר ערלתכם וערל זכר וכו' ולא פירש לו מאיזה אבר ימול ומאחר שלא פירש בהכרח שהוא מרומז ומפורש בענין זה עצמו באיזה אבר ימול ודרש אברהם גז"ש מכאן ערלתו את פריו אע"פ שגם העצים והעלים והקליפות אסורים משום ערלה אך אינו אסור אלא אילנות שטעונים פירות ולא אילני סרק ועיקר כוונת הגז"ש מה ערלה האמורה באילן כתיב אצל פריו אף אצל אדם במקום פריו הרי שפירש לו. וכן הוא בתנחומא סדר לך לך סימן י"ח עיין שם וכמ"ש ב"ר פר' מ"ט סימן ב' שידע אברהם כל התורה עד שלא נתנה א"כ ידע גם איך לדרוש ע"פ המדות. ור' חנן בר פזי סובר אע"פ שידע כל התורה היינו שהשיג כל המצות של התורה אך לא ידע תיבות שתכתב בהם התורה. ופרשת מילה נאמרה לו ולא פרשת ערלה ואיך ידרוש גז"ש ע"כ דורש שפירש לו בריש פרשת מילה ואתנה בריתי ביני וביניך וארבה אותך במאד מאד והברית הוא המילה כמ"ש שם בפרשה זאת בריתי אשר תשמורו וגו' המול לכם כל זכר עוד שם המול ימול וגו' והיתה בריתי בבשרכם וגו':

**תני דבי ר"י.**מאמר זה של ר"י הובא אגב מאמר השני של ר"י שהוא שייך כאן:

**ומלכי צדק מלך שלם.**וס"ד והוא כהן לאל עליון ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון וגו' וברוך אל עליון וגו' שהקדים ברכת אברהם לברכת הש"י וכמ"ש אצל שם וישכון באהלי שם וזהו והוא כהן הרי שם הוא הכהן:

**אמר לו אברהם.**יתכן שהוא מרומז במ"ש בפסוק אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך שנדרש לעיל ריש פ' יו"ד על אברהם שמשחו הש"י בשמן ששון לכה"ג מחבריך יותר משם על שאהב צדק ושנא רשע שהוכיחו לשם על שהקדים ברכק אברהם כנ"ל ויותר הי' נכון לגרוס אמר הקב"ה וכדלקמן הוציאה הקב"ה וכו' ועי' כל הענין במדרש תהלים ק"י סנהדרין ק"ח ב' ועיין ב"ר פר' מ"ז פר"א פר' ח':

**על דברתי וכו' על דיבורו וכו'.**הוקשה לו מ"ש על דברתי מלכי צדק שאם הכוונה שדיבר למלכי צדק הרי לא מצינו כלל שדיבר הש"י עם מלכי צדק ע"כ דורש על דברתי על דיבורו של מלכי צדק ולא מצינו דיבר למלכי צדק אלא זה שהקדים ברכת אברהם לברכת הקב"ה שעל כן נשבע הש"י לאברהם שאמר אתה כהן ולא שם ובהכרח שפירושו מיד בחיי שם שאם פירושו אחר מיתת שם שהרי אברהם מת קודם שם ל"ה שנים שמת אברהם כללו שש מאות שנה של חיי שם ל"פ בשני יצחק גם דעת ר' ישמעאל שנתן הכהונה לאברהם מיד אחר שדיבר למלכי צדק וזהו על דברתי סמוך לדברתי של מלכי צדק ומיד קודם שציוה על המילה:

**אברהם כה"ג היה.**פי' והיה צריך להיות תם בלא מום כי המום פוסל בכהן שאסור להקריב וכן הערלה פוסל בכהן מלהקריב וכמ"ש בהדיא פדר"א פר' כ"ט ואם נאמר שהמילה היא מן האוזן וא"כ מצד הערלה כשר להקריב אך עדיין אינו כשר להקריב מצד שהוא בעל מום חסר אבר האוזן. וכן בלב ובפה ומדברי ר"י סמוכים על דברי ר"ע שאמר ד' ערלות הם ועל כן חושב ד' מקומות אלו שכתוב בהם ערלה ומ"ש מן הלב לרווחא דמילתא על שכתוב בו ערלה חושבו אגב האחרים שאם יחתוך מן הלב ימות:

**מצות הגוף.**עור ראש הגויה שאין מום בחתיכות עור יותר:

**ונאמר ערלה בלב.**הנה החחיל בד' שאמר ד' ערלות הן ולא חשב אלא ג' וכאן חסר וצ"ל ונאמר ערלה בגוף שנאמר וערל זכר וכן הוא בב"ר פר' מ"ו שם:

**וכתיב התהלך לפני והיה תמים.**ואעפ"י שכתיב אתה כהן לעולם אין הכרח שהיה זה מיד קודם מצות המילה אולי נעשה כהן אחר פרשת המילה ויתכן שההבטחה על הכהונה היה מיד אחר הדיבור כנ"ל בדברי ר"י אך המעשה אח"כ היה ואולי נתחנך בהקרבת יצחק במ"ש והעלהו לעולה וכמ"ש פר"א פר' ל"א והכהן גדול הקריב את מנחתו ואת נסכו ע"כ דורש מפסוק זו שכתוב בפרשת המילה עצמה:

**מן האוזן עדיין אינו תמים.**פי' שהערלה אצל אברהם היה נחשב לו למום כמ"ש פר"א פר' כ"ט ואם ימול באחד מאלו אף על פי שיעבור מום הערלה ויהי' מום של חסר אבר ואינו תמים:

**ובן שמונת ימים.**בפרשת המילה כתיב שהתנאים הנ"ל דרשו על אברהם עצמו אך אין הכרח שגם לדורות יהיה כן שמי שאינו כהן יתכן שיהיה נימול מן האוזן שהרי אין מום פוסל בזר שלא נאמר בו תמים ע"כ דורש מפסוק זה ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם שמצד רחמיו וחסדיו עם כל בריותיו אף כי עם עם סגולתו בני האבות אוהביו לא יתכן שיצוה עליהם מצוה באכזריות חלילה חלילה שימולו כל זכרי ישראל לעולם במקום שיהו בו נזק וחסרון ומום בגוף שלא ישמעו או שלא ידברו ע"כ בהכרח שהוא במקום שאין בו השחתה כלל רק תיקון עור יתר ומ"ש עדיין פי' כנ"ל שאף על פי שיתקן ענין המילה אין זה תיקון שלם שעדיין וכו' ומ"ש אצל הלב כבר אמרנו שאינו אלא דרך אגב השאר:

**וערל זכר.**כתיב בפרשת המילה. ואם נאמר שהמילה בפה ובאוזן א"כ גם הנקבות בכלל זה ואם בא לומר שאין מילה בנקבות הרי כבר כתיב בפרשה ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר המול לכם כל זכר ופסוק זה וערל זכר על מה בא ללמד אלא בא ללמד על מקום המילה:

**ותזני אל בני מצרים.**יחזקאל ט"ז כ"ו ודורש על מקום ששייך לענין הזנות וגם כאן שכתוב בשר ערלתו ג"כ על מקום שנקרא גדלי בשר:

**שוקיו עמודי שש.**כל דרשה זו עד סוף הפרשה בשי"ר פסוק זה דף ל' ובמ"ר ריש פר' יו"ד קרוב לסוף סימן א' וכמ"ש כאן כן הוא בשי"ר שם אך המעיין שם יראה שחסר כאן ובשי"ר שם כל הדרשה שעל העולם וכן ריש הדרשה שעל התורה והגי' שם ד"א שוקיו זה התורה שנאמר ושקוי לעצמותיך עמודי שש למה נמשלו דברי תורה לעמודים שהם עמודי עולם שנאמר אם לא בריתי וכו' ר"ה בשם ב"ק וכו' כמו כאן:

**וקיפלוס.**במ"ע ערך קפל ב' בלשון יוני כותרת העמוד:

**שהוא מנכש.**וכן הגי' גם בשי"ר ופי' מלקט עשבים רעים ושייך למ"ש תחלה שדך לא תזרע בלאים ואח"כ כי ישכב וזהו נדרשת לפניהם ובמ"ר שם הגירסא ומתחבר לחברים בנטיעותיו ושייך למ"ש ונטעתם ותחלה כתיב כי ישכב וזהו ג"כ לפניהם פרשת ונטעתם אל מ"ש כי ישכב תחלה:

**לא חטאת לא אשם.**לעיל פר' ט' סי' ג' ושם דורש תחלה על שאר עבירות שייך לומר חטאת ואשם ואח"כ באשם שפחה אך כאן שאינו מדבר אלא בשפחה חרופה אינו שייך לחטאת כלל אלא נמשך מהגי' דשם:

**אמר הקב"ה.**על שדורש כן ממדת סמוכים אומר בלשוו אמר הקב"ה:

**ולאשתך אי אתה ממתין.**דורש על הדם זה דם נדה ומ"ש לא תאכל על דרך שכתוב קראן לו ויאכל לחם עי' שמ"ר פר' א' סימן ל"ב שמא ישא אחת מכם וכמ"ש אכלה ומחתה פיה:

**עד שימצה דמה.**לא תאכל על הדם כמשמעו בעוד שדם הנפש בו עי' ביצה כ"ה נטיעה מקטע רגליהון דקצביא וכו':

**ומי קיים מצות הדם.**חסר כאן וצ"ל שאז התחיל לקיים מצות הדם כן הוא בשי"ר שם ובמ"ר שם:

**הה"ד ויגידו לשאול.**כ"ה שם ושם. וס"ד חוטאים לה' לאכול על הדם:

**ויאמר שאול פוצו בעם.**ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שיהו ושחטתם בזה ואכלתם ותיבת בזה מיותר ודורש גז"ש גימטריא גם דורש בזה באופן זה של נקוי הדם בסכין ארוך ולהמתין עד שימצה הדם ובמליחה כראוי כתיקון חז"ל:

**אימתי פרע לו.**צ"ע שהרי זה כתיב והיה ביום מלחמת קודם מ"ש ושחטתם בזה ובהכרח שנאמר שמאחר שמצאנו על שאול פעם אחת שעשה כן הרי שהיה עושה כן תמיד והשכר הוא ע"פ מדת מנגד על שהמציא סכין לשחיטה המציא חרב למלחמה. וכן דרשו שכל הכועס אפילו פוסקין לו גדולה נוטלים ממנו וראיה מאליאב אחי דוד שכתוב בו ויחר אף אליאב בדוד שהיה אחר מ"ש כי מאסתיהו אלא מן הסתם שכן היה מדתו תמיד ודו"ק בזה:

**אותו החל.**אחר פסוק של ושחטתם בזה כתיב משמע שהיה תחלה לבנות מזבח ודורש שעל שהיה נזהר תמיד במצות זביחה זכה להיות המלך הראשון וזהו אותו החל פי' הש"י החל לעשות אותו ראש במלכים ובמלכים היה הראשון שבנה מזבח:

**נח אחר אברהם אחד.**תיבת אחד ליתא לא בשי"ר שם ולא במ"ר שם כי אברהם בנה כמה מזבחות וכן כולם ואינו חושב אדם שהקריב פר הרי בנה מזבח וכן קין והבל שהקריבו אלא שאין המדרש חושב אלא שמפורש אצלם שבנו מזבח ופר"א פר' ל"א איתא שהמזבח שבנה אברהם הוא המזבח שהקריבו עליו נח והוא שהקריב עליו קין והבל והוא שהקריב עליו אדם שעל כן כתיב אצל העקידה ויבן אברהם את המזבח שכבר הקריבו עליו אדם והבל ונח וא"כ מ"ש שאברהם בנה מזבח היינו שתיקן אותו ובנה אותו מחדש גם מלבד זה כתיב בריש לך לך שבנה שני מזבחות ואין להקשות למה אינו חושב המזבח שבנה גדעון ושבנה שמואל שלא בא כאן למנות כל המזבחות שבנו אלא להראות ששאול אינו הראשון:

**ראש במלכים.**ובמ"ר שם הגירסא ר' יוסי אומר החל במלכים ר' יודן אומר לפי שנתן נפשו וכו' בענין השחיטה שהוא צורך מזבח העלה עליו הכתוב כאלו אותו החל לבנות מזבח: