**מה יתרון לאדם.**קהלת רבה פסוק זה דף פ"ב ושם מפורש פסיקתא רבתי פ' י"ח:

**שמח בחור בילדותיך.**משמע מה שימי הבחורות מבקשים שמח עמה ויטב לבך בה שהם אך תאות הבל והוללות:

**הותרה הרצועה.**של הדיין השופט המעניש לעושי רעה:

**יפה אמר שלמה.**שאם יעשה הבחור מה שבכחו דברים שלא יירא מהמשפט האלהי ויטיב בעיני אלהי המשפט יהיה אך טוב בתורה ובמצות:

**בכל עמל ושתק.**שלא היה מפרש יותר אך מאחר שפירש בעמלו בהכרח שכוונתו בעמל של עצמו בעניני עוה"ז אין יתרון ואינו מועיל ואם לא פירש תחת השמש היינו אומרים שאין לו יתרון כלל אפילו בדברים שלמעלה מן השמש והמנהג הטבעי אך התורה והמצות הם למעלה מן המנהג הטבעי עי' ב"ר פר' י"ג סי' ז':

**כל מה שהצדיקים.**פי' שעיקר עסקם בתורה ומצות וכל מעשים שעושים בעניני עוה"ז נשקלים רק בפלס התורה הם הזוכים שיחדש פניהם כגלגל חמה לעתיד וכמ"ש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה וזהו תחת השמש ועי' לקמן פר' ל' סימן ב' שזהו המעלה הראשונה מהשבעה מעלות. ונ"ל שפירושו כמו שעתיד הקב"ה לחדש גלגל חמה לעתיד כמ"ש ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים כך יחדש פניהם של צדיקים לעתיד:

**לוקח ליטרא של בשר.**שהמאכל בעצמו גמור ואינו צריך אלא תיקון כמה צער מגיע לו וכמה יגיע בתקונו ואיך צריך להחזיק טובה להש"י שעושה המאכל עצמו מה שא"א לאדם לעשות:

**אלא שכר העומר.**פי' ואין נותנים לו שכר אלא העומר שמקריבים ומניפים. ובקוה"ר הגי' ואין אתם מביאים לי העומר:

**דתנינן תמן.**מנחות ס"ו במשנה:

**ושטחוהו בעזרה.**והעזרה לא היתה מקורה מלמעלה וגם השערים היו פתוחים:

**מהיכן אתה חי.**שבלתי הזרי' היתה הקבואה מעורבת במוץ ותבן ועפר ולא היה ראוי למאכל אדם:

**אלא שכר הרוח.**בפסיקתא שם ל"ג תיבות אלא. ובקה"ר שם הגירסא ואין אתה נותן לי שכר הרוח:

**מה יתרון לו שיעמול לרוח.**לשון הפסוק קהלת ה' ט"ו וכמ"ש במדרש שם על פסוק זה דף צ"ח ב' הא אין נותנים את העומר אלא שכמר אותו הרוח הוי מה יתרון לו שיעמול לרוח:

**אמרו לי' ב"ק.**שלא קראת לב"ק והוא כתב כן ורבי הבין שעל שלא קראו למי שהיו צריכים לקרוא ע"כ כתב כן:

**מגיסיא עליל.**תרגום קערת כסף מגיסיא דכסף וכתב המ"ע שגם בלשון יוני ורומי נקרא הקערה מגיסא וע"כ נקרא האכילה מגיס כדלקמן:

**תלת מאוון דמתלין.**עי' ב"ר פר' ע"ח סימן ז':

**דלא צווחת יתי.**ומסיים במדרש קהלת ולא כן אמר שלמה מה יתרון לאדם וגו' מאחר שדור הולך ודור בא:

**אריסיא דיגסון.**בקוה"ר הגירסא אריסטון ופי' בעלי סעודה:

**תמימות תהיינה.**ואם הכוונה שתהיינה שלימות ז' שבועות של ז' ימים הלא מפורש כתוב תספרו חמשים יום ועוד שתיבת תמימות שייך על העדר המום והחסרון ע"כ דורש תמימות בלא חסרון השייך לעניני תבואה וכנ"ל שבועות חוקות קציר ע"פ מדה י"ז:

**סנטרך אנא.**שומר שלך אני ועי' ב"ר פר' י"ז סימן ג' סנטרין דקרתא:

**דנדע מה אינון צריכין.**וע"י העומר שתקריבו לו ללחם אשה יטעום כ"י ערך מעמד התבואה והנה הקב"ה כ"י אינו אוכל ואינו טועם אלא הכוונה שבזכות שיעבדו אותו בקרבן העומר יעשה כמו שעושה המגרס שטועם לתקן וזהו תמימות תהיינה בלא חסרון:

**גשם נדבות תניף.**כפי הכתובים שמספר מה שהיה כמ"ש ארץ רעשה בעבר אף שמים נטפו בעבר היל"ל הנפת ולשון תניף משמע תפלה להבא ועוד הלא כבר אמר שמים נטפו בעת מ"ת למה כפל גשם וגו' ואיך שייך תניף לגשם ע"כ דורש ע"פ מדה כ' אא"ע למ"ת כנ"ל ת"ע לזמן של מ"ת היינו חג השבועות כנ"ל שבועות חוקות קציר ישמור לנו שיהיו תמימות בגשם נדבות ומ"ש תניף אלהים כמ"ש עומר התנופה ביום הניפכם את העומר וכמ"ש לקמן סימן ה' מעלה ומוריד לבטל טללים רעים ע"פ מדה י"ז וממעל תניף אלהים טל בעבור עומר התנופה ובשבועות מקריבים שתי הלחם שנקרא ג"כ לחם תנופה כנ"ל וזהו מ"ש שם תכין בטובתך לעני אלהים. ולכך אנו מתפללים תפלת טל ביום א' של פסח היינו קודם הבאת העומר:

**אשר קצירו רעב יאכל.**פסיקתא פר' י"ח סימן ג' כל הענין. וסגנון הפסוק אשר קצירו רעב יאכל ואל מצינים יקחהו ושאף צמים חילם ולא פירש באיזה רשע ובאיזה צדיק מדבר ודורש ע"פ מדה י"ז על כמה רשעים שנפלו בידי צדיקים שהיו רעבים להם לנצחם ולשללם בלא מלחמת גבורה של כלי זיין וחרב כ"א בתפלה ובתחנונים וזהו מ"ש ואל מצינים יקחהו מצינים מענין צנה וסוחרה ומגן גם מענין צינים כמ"ש לצנינים בצדכם מענין חניתות ורמחים ודורש ואל מצינים שהיל"ל ובמצינים ומהו ואל מצינים א"ת ואֶל אלא ואַל וזהו שאמר לא בזיין ולא במגן בז' דרשות:

**זה נמרוד.**ומ"ש קצירו פי' מה שקצר ושלל שלל סדום ועמורה כמ"ש ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה ואת כל אכלם רעב יאכל זה אברהם שהיה רעב מתאוה ומשתוקק לקחת אותו מיד נמרוד להציל ממנו וזה היה בליל פסח לפני קציר העומר:

**שמונה עשר ושלש מאות.**ובדרך הטבע שי"ח אנשים לא יוכלו לנצח ארבעה מלכים ומחניהם וק"ל לדעת ר"ל שהיה אליעזר לבדו אלא שהיה הכל בתפלות ותחנונים:

**מי דחק בממונו.**כמ"ש השואפים על עפר ארץ בראש דלים פי' שדוחקים ראש דלים אל עפר ארץ וכן ושאף צמים ודורש צמים מלשון מצומתים ודבוקים כמו צומת הגידים שהיו מצומתים אל הרעב הנ"ל הוא אברהם כמ"ש לבד אשר אכלו הנערים וכמ"ש הם יקחו חלקם:

**זה פרעה.**מה שקצר ושלל מישראל וכמ"ש אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נפשי וגו' נפל ביד משה וישראל ביזת מצרים וביזת הים והכל ע"י תפלה במצרים ויזעקו ותעל שועתם ובים ויצעקו בני ישראל אל ה'. מה תצעקו אלי הרי שגם משה צעק:

**אל תירא אותו.**הרי שהיה מתירא ממנו ובהכרח שהתפלל וכמ"ש במלחמת עמלק כאשר ירים משה ידו היינו בתפלה:

**זה סנחריב.**וזה היה ג"כ בליל פסח בעת קציר העומר זכה לקצירו של סנחריב:

**ויתפלל יחזקיהו.**ד"ה ב' ל"ב כ':

**שק ואפר יוצע לרבים.**היינו תפלה ותחנונים כי דחק בממונו של המן כמ"ש ביום ההוא נתן המלך את בית המן לאסתר המלכה ותשם אסתר את מרדכי על בית המן וזה היה ג"כ בעת קציר העומר כמ"ש לקמן סימן ז':

**ל"א מלכים.**וקצירו כפשוטו כמ"ש ויאכלו מעבור הארץ מה שקצרו והכינו להם אכלו יהושע וישראל והנה המדרש הקדים לדרוש מרדכי ויחזקיהו ואח"כ יהושע שהיה קודם מהם הרבה אלא שדרך המדרש שמה שהוא שייך לענין הפרשה דורשו באחרונה שמ"ש כי תבואו היינו יהושע ודורו וזה היה בעת פסח שעשו הפסח ביום י"ד ואכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח אחר שהקריבו העומר כמ"ש יהושע ה' ובזכות קציר העומר זכו לקצירן של ל"א מלכים:

**מוליך ומביא.**מוליך לצד מזרח ומביא לצד מערב רומז למ"ש ממזרח שמש עד מבואו מהלך הגלגל הסובב העולם ממזרח למערב ובזה שמוליך מצד מערב לצד מזרח רומז בזה למהלך המזלות העצמי לאחור ממערב למזרח כידוע:

**רוחות קשות.**שבאים מצדדי העולם כמ"ש ברוח קדים עזה וכדומה רוח צפון תחולל גשם וכדומה רוח ים. מן החדר תבא סופה וחדר הוא דרום וכל הענין בפסיקתא שם פר' י"ח סימן ד' ושם הגירסא בהיפך ר"ח בר ע' בשם ריב"ח מוליך ומביא כדי לבטל וכו' ר"ס בשם ריב"ל מוליך ומביא למי וכו' ומ"ש כאן ר' סימון ב"ר יהושע הכוונה ר"ס בשם ר' יהושע בן לוי:

**א"ר אבון וכו'.**לפי מ"ש כאן פי' שר' אבון ור' נחמיא וכו' כלם אמרו בשם ר' יוחנן ור"ל היא היינו המאמר של מטה לעולם אל תהי וכו' ולכך העמדתי סימן ו' אצל ר' אבון ונראה דכאן בשיבוש וצ"ל כמ"ש בפסיקתא פר' י"ח הנ"ל ור' אבון אמר דר' יהודא ור' נחמיא הוא המאמר של מעלה כיצד מניף הנ"ל שנאמר בשם אמוראים. תנאים פליגי בזה ר' יהודא ור' נחמיא. ואח"כ אמר ר' יעקב בר אביי בשם ר"י ב"ר ר"ס ר"י ור"ל ר"י אמר לעולם וכו':

**זכה אברהם לירש.**פי' זכה אברהם שהבטיח לו שבזכות שיקריבו ישראל העומר מיד בבואם לארץ ירשו את הארץ שזהו המצוה הראשונה החדשה שקיימו כמ"ש ביהושע ה' שאם בעבור מצות מילה שכתוב שם כבר קיימו אותה בצאתם ממצרים ואם בעבור הפסח שנאמר שם כבר קיימו במצרים ובמדבר הא אינו אלא בשביל מצות עומר שהיא מצוה התלויה בארץ ועשו אותה מיד בבואם על זה אמר הקב"ה לאברהם ונתתי לך ולזרעך וגו' ואתה את בריתי תשמור:

**צליל לחם שעורים.**וס"ד מתהפך במחנה מדין ויבא עד האהל ויכהו ויהפכהו למעלה ונפל האהל ודורש שבזכות לחם שעורים זכו לנצח המלחמה ודורש צליל מלשון ונצלתם את מצרים ות"א ותרוקני ית מצראי גם דורש מתיבת צליל מלשון הצלה שע"כ כתוב בשני למדי"ן מלשון ריקין ומלשון הצלה ומ"ש שנתרוקנו מצדיקים שהרי בית אביו של גדעון היה גדול הדור נגיד ומצוה כמ"ש אשר יריב לו יומת עד הבקר וכתיב אצלו את מזבח הבעל אשר לאביך. ועל שאז היה זמן הקרבת העומר כתוב שנצולו בזכותו:

**מלחמת תנופה באותו הדור.**היינו דורו של יחזקיהו שבא עליו מלך אשור וכמ"ש בפסוק הקודם כי מקול ה' יחת אשור שבא על חזקיה למלחמה ומ"ש מלחמת תנופה פשוטו מלחמה גדולה ורמה ועל זה שואל וכי היה מלחמת תנופה באותו הדור הרי כתיב מפורש ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל לתת לך רוכבים עליהם ע"כ דורש ע"פ מדה כ' ומדה י"ז ומדה ז' מלחמת עומר התנופה ומפלת סנחריב היה בליל פסח כמ"ש השיר יהיה לכם כליל התקדש חג:

**מריצים לבני מעים.**ובילקוט יחזקאל הגירסא מצירים וכ"פ בפסיקתא את בני מעים ובילקוט פ' אמור הגירסא מרפים וזה מרומז במ"ש בס"ד והיא בגללי צאת האדם תעוגינה לעיניהם שפי' שיעשה העוגה בהרבה שעורים ובמינים הנ"ל לרפות מעיו וכמ"ש חז"ל מאן דרפי מעייני נפיש זבליי' ועי' ילקוט יחזקאל ד' ועל זה התפלל יחזקאל שלא יבזה אותו כל כך ונעתר לו שלא ירפה מעיו רק תחת זה יאפה לחמו ועל גללי הבקר שמיבשין אותן ועושים מהם גחלים:

**כמה עבדים ושפחות יש לו.**שאחד מתנאי הנביא הוא שיהיה עשיר והם היו פוסלים מלאכול לחם זה ולמה צוה לו לאכול ולשון הפסיקתא שהן מבזין במאכל:

**היו עמהם בצער.**וכמ"ש סנהדרין דף ל"ט הקב"ה מייסר ליחזקאל כדי למרק עוונותיהם של ישראל וזהו מ"ש בריש הסימן שעמדה להם בימי יחזקאל שע"י עוגת שעורים מירק עונותיהם והיה להם פליטה:

**בימי המן.**שהיה ביום ב' של פסח כמ"ש לעיל סוף סימן ב' בעת שהיו מקריבים העומר בזמן הבית ובמדרש אסתר פסוק מהר קח דף קכ"ט ובפסיקתא פר' י"ח שם:

**בדהב או בכסף וכו' ביו"ד קנטרין.**מאחר שאתם עוסקים כולכם כל כך וזוכרים אותו מן הסתם שהיה דבר יקר והשיבו לו שסגי ביו"ד מנין פי' המ"ע ביו"ד מעות שהמעה הוא מטבע קטנה וכן עשרת מנכון יו"ד מעות שלכם:

**אסר מאני ווסתי.**עי' מ"כ ובפסיקתא הנ"ל וילקוט כאן הגי' אסר זוניתא ופירושו חגור האזור המיוחד לזה:

**וקנחי'.**אחר שרחצו קנח אותו בסדינים:

**כי דליתני.**הגבהתני והושבתני על סוס המלך:

**זמרו לה' חסידיו.**לשון רבים על תלמידיו:

ואני אמרתי בשלוי וגו'. עד הסתרת פניך הייתי נבהל וכן הוא בפסיקתא וכמ"ש והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש וגו' ויבהילו להביא את המן וגו' עד והמן נבעת מלפני המלך וזהו הייתי נבהל:

**אליך ה' אקרא.**וכמ"ש במזמור כ"ב שאמרה אסתר אלהי אקרא יומם וגו':

**ברדתי אל שחת.**כמ"ש במזמור כ"ב שם אל תרחק ממני כי צרה קרובה כי אין עוזר וכמ"ש עוד שם בדומה לזה היודך עפר כמ"ש ולעפר מות תשפתני:

**הפכת מספדי.**כמ"ש צום ובכי ומספד במגילת אסתר ואתה הפכת מספדי:

**ובק"ש היה עסוק.**שהיה בבוקר בעת ק"ש וכמ"ש למען יזמרך כבוד שמזמר ומברך שתים לפני ק"ש ואחת לאחריה ובק"ש ממליך אותו ואומר ברוך שם כבוד מלכותו וזהו יזמרך כבוד ולא ידום שעל שמברך אסור להפסיק וזהו ולא ידום וכמ"ש במ"כ וכמ"ש ב"ר סוף פר' ו' עי' מש"ש. וכמ"ש ריש ברכות חיוב ק"ש שעל המטה מפסוק אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה על השינה ובהיפך בק"ש של שחרית ולא ידום. וק"ש נהוג בכל יום וזהו לעולם אודך: